תחקיר סיום העונה של "עובדה" המשיך במלאכה שעיתונאים מעטים מתנדבים אליה: פטריוטיות ישראלית. לא לאומנות סנטימנטלית, קיטש מיליטריסטי, שנאת זרים או סגידה למנהיג תורן, אלא חשיפה של דמויות ותהליכים שמזיקים לדמותה ולתדמיתה של המדינה. סוחרי נשק, סוחרי נשים, סוחרי סמים או סוחרי מידע, כמו במקרה של "בלאק קיוב", חברת הריגול הפרטית שעמדה במרכז התחקיר – מי שהופכים את ישראל בעולם למדינה שמזוהה עם כל מה שמרתיח ומסריח.

לפי "עובדה", מעלליה של "בלאק קיוב", כפי שהם נחשפים במסמכי הצעות עבודה וראיונות עם עובדים לשעבר, כוללים הצעות או ביצוע בפועל של שליחת נערות פיתוי לעיתונאים, בדיקת הנפקה של דרכונים מזויפים, פעילות נגד פעילי זכויות אדם, ריגול אחר מתנגדי משטר, הפלה בפח של קורבן אונס, חיפוש מידע מרשיע על רגולטורים ופוליטיקאים ועוד כהנה וכהנה בשירותם של טייקונים למיניהם ואפילו, לפי "עובדה", רודן אפריקאי. חלק מהטענות מוכחשות בידי "בלאק קיוב", כלפי אחרות נטען כי מדובר בהצעות בלבד שלא התממשו, ודברים אחרים מוגדרים כ"תקלה".

נכון, שלחנו מתחזה כדי שתגנוב את דעתה של אשה שנפלה קורבן לאונס, משום שהאנס שלה שכר את שירותינו. החליק לנו. מה יש? לכם לא קורה לפעמים שאתם רוקמים מערכת יחסים אינטימית עם קורבן עבירת מין כדי להעביר מידע לאנס סדרתי?

לתופעה הממאירה של מכירת נשק וידע צבאיים למשטרים רצחניים ברחבי העולם הצטרף בשנים האחרונות טוויסט הייטקיסטי: לא מוכרים רק מקלעים וטילים, אלא גם רוגלות ומרגלות

"עובדה" הזכירה לנו שוב, תזכורת נדירה כל-כך בתקשורת העאלק-חמוצה שלנו, את הצד האפל של הסטרט-אפ ניישן, את המציאות המזעזעת של ישראלים המתרגמים את ההישגים הלאומיים של מערכת הביטחון לנשק המופעל ברחבי העולם נגד פעילי זכויות אדם, קורבנות עבירה וסתם אזרחים.

לתופעה הממאירה של מכירת נשק וידע צבאיים למשטרים רצחניים ברחבי העולם (תחביב שהמדינה היתה ועודנה שותפה לו באופן מלא) הצטרף בשנים האחרונות טוויסט הייטקיסטי: לא מוכרים רק מקלעים וטילים, אלא גם רוגלות ומרגלות.

חברות ישראליות כמו NSO ו"בלאק קיוב" נשענות על תדמית של מי שמשתמשות בניסיון וידע שנצברו במערכת הביטחון. כשהן מציעות את מרכולתן, אפשר להעריך שהזהות הישראלית היא לא פרט לוואי אלא כלי שיווקי. בשוק הריגול הפרטי, כל אחת מהן היא לא עוד חברה, אלא כזו המעוטרת בהילת "המוסד" ו"8200". את היזע והדמעות של לוחמים ישראלים הם פורטים לכספי דמים, ובדרך מכתימים את ישראל עצמה ומציגים אותה בעולם כמדינה שמייצאת לא הישגים טכנולוגיים ורוח נכונה אלא דיכוי, ציניות ותאוות בצע. ואגב, מאחר שמדובר בחברות בינלאומיות, אפשר להניח שגם הבצע נותר חבוי במקלט מס כלשהו ולא מתגלגל לאוצר המדינה.

אנשי "בלאק קיוב" – מהצעירים והצעירות שבוודאי זלגו לתפקיד אחרי השירות הצבאי מתוך אותה רוח הרפתקנות שהיתה יכולה לקחת אותם גם לטיול אופנועים במזרח, ועד לגנרלים לשעבר ומרגלים מזדקנים בדימוס שנשכרו כדי לערבב את הטיח על תדמיתה של "חברת המודיעין העסקי" – יכולים כולם לאסוף את עצמם, להתקפל לחדר סגור ולמות מבושה. אתם מבוכה למדינה הזו.

אבל לא רק משום שתחקיר "עובדה" הציג אתכם כנבלים, אלא גם משום שהרושם העולה מהתחקיר הוא כי חברת "בלאק קיוב" רחוקה מלהיות "'מוסד' פרטי" או התגלמות בשר ודם של צוות "משימה בלתי אפשרית", וקרובה יותר להיות חברת חקירות פרטית בנאלית ולא הכי מוצלחת עם מחלקת יחסי-ציבור מבריקה.

אם לשפוט לפי המצג שהציגה "עובדה", הרי ש"בלאק קיוב" מתמחה בעיקר בלספק מינימום תועלת ללקוחותיה, להיכשל באופן סדרתי למדי ולחפש בגוגל. "תיקי החקירה" כמו חלק מאלה שהוצגו ב"עובדה" אפשר להשיג באלפיים שקל מחוקר פרטי בפתח-תקווה, באופן חוקי ומשעמם למדי. אין צורך להעפיל למשרדים מפונפנים "עם חלונות חלביים" במרכז לונדון.

צפייה בתחקיר "עובדה" מעלה שוב ושוב את ההרגשה כי "בלאק קיוב" היא בעיקר חברת תדמית: זיהום תדמיתה של מדינת ישראל ויצירת תדמית מדומיינת עבור החברה עצמה. לו הייתי קשור איכשהו ל"בלאק קיוב", הייתי מחפש עוד דלת כדי לסגור אותה על עצמי מרוב מבוכה.

מתוך תחקיר "עובדה" על חברת הריגול "בלאק קיוב" (צילום מסך)

וזה לא הכל. כאילו כדי לסגור את העניין סופית, ב"בלאק קיוב" כשלו גם בדבר האחד שהם אשפים מוכחים בו: מחלקת יחסי-הציבור. בפני חברת הריגול הפרטי היו פתוחות כל הדרכים להתמודדות עם תחקיר "עובדה". במקום להתמקד בתשובות לשאלות הקשות של "עובדה", במקום להתמקד בניסיון להציג פרטים נוספים או תמונה עגולה יותר, במקום סתם לשתוק ולשבת בפינה עד יעבור זעם – החליטו אנשי "בלאק קיוב" להוכיח שהם בריונים חסרי עכבות ונפנפו בתביעת השתקה קלאסית – שבאורח פלא הגיעה לתקשורת לפני שהגיעה לנתבעים לכאורה.

15 מיליון לירות סטרלינג. זה סכום התביעה שבו נקבו עורכי-הדין של "בלאק קיוב" במכתב ל"עובדה". האם באמת הוגשה תביעה בסכום הענק והמופרך הזה ל"בית-הדין העליון של אנגליה", כדבר המכתב? אין לי מושג, ולפי "עובדה", גם להם לא. כל מה שיש הוא מכתב בעברית, שכאמור, צץ אתמול באורח פלא בדיווחים עיתונאיים שטרחו, שוב באורח פלא, להדגיש את הטענות של "בלאק קיוב" נגד התחקיר.

כל הכבוד לערוץ 12, ל"עובדה" ולאילנה דיין שלא נרתעו מסכום התביעה המופרז ומהאיום של ניהול משפט במדינה זרה, ושידרו את התחקיר. ובוז ל"בלאק קיוב", פעם נוספת, שלא ידעו להתמודד עם דמותם במראה ובחרו לנסות לנתץ אותה

כמובן שאם לא מדובר בתעלול יחסי-ציבור כושל ו"בלאק קיוב" אכן הגישו תביעה כזו, נראה שלא פסחו כמעט על אף קלישאת השתקה. סכום התביעה האדיר. תיירות הדיבה (הניסיון לגרור עיתונאים למשפט בארץ אחרת). הייחצון המובלט. נכון, "עובדה" שייכת לערוץ טלוויזיה ששייך לכמה טייקונים, ואילנה דיין היא לא עיתונאית עצמאית בתחילת דרכה. אבל תביעה, בוודאי בסדר גודל שכזה ובוודאי כשהיא מוגשת בחו"ל, היא דבר מטריד ומאיים עבור כל אחד.

אז כל הכבוד לערוץ 12, ל"עובדה" ולאילנה דיין שלא נרתעו מסכום התביעה המופרז ומהאיום של ניהול משפט במדינה זרה, ושידרו את התחקיר. ובוז ל"בלאק קיוב", פעם נוספת, שלא ידעו להתמודד עם דמותם במראה ובחרו לנסות לנתץ אותה. הנה, לסיום, קצת מודיעין עבורכם: 15 מיליון לירות סטרלינג הם בערך 20 מיליון דולר. אם חשבתם להרשים – כשלתם. "עובדה" ואילנה דיין כבר נתבעו על סכום של 100 מיליון דולר – ובארצות-הברית. התביעה נמחקה ועל התובעים הוטל תשלום הוצאות. זה קרה, אגב, סמוך למועד שבו מנהיג המוסדות שמאחורי התביעה הורשע בפלילים ונשלח אחר כבוד לתא המאסר.

"לשמחתי יש שופטים גם במנהטן", אמרה באותה הזדמנות אילנה דיין. ניתן לקוות שיש שופטים גם בלונדון. בישראל כרגע יש בעיקר בחילה קלה.