ארגון שומרי-הבית, הפועל להרחקת אסדת הגז של קידוח לווייתן מחופי מדינת ישראל, נאלץ היום (4.9) למשוך את העתירה שהגיש נגד הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו לאחר ביקורת חד-משמעית שספג משופטי בית-המשפט העליון.

לפני שבועות אחדים עתר הארגון לבג"ץ נגד הרשות השנייה בדרישה לפסול את קמפיין הפרסום של החברות השותפות במאגר הגז לווייתן. הקמפיין, שעתיד לכלול שלושה סרטונים ארוכים, שמהם עלה עד כה רק סרטון אחד, מוקדש לפיאור אנרגיית הגז בכלל ומאגר לווייתן בפרט, תוך שימת דגש על הרווחה שתצמח לציבור מפרויקט של מונופול הגז, כלכלית וסביבתית.

בארגון טענו, באמצעות עורכי-הדין מתן גרפינקל ואפרת ולנסי, כי קמפיין הפרסום מטעם נובל-אנרג'י, רציו ודלק קידוחים, החברות השותפות במונופול, כלל אינו פרסומת אלא שידור שעומד בניגוד לחוק הרשות השנייה. זאת, משום שהחוק מחייב מתן ביטוי נאות לדעות שונות הרווחות בציבור. גם אם מדובר בפרסומת, טענו בארגון, הרי שזו עלתה על רקע המחאה החברתית הגוברת, וכיוון שהיא עוסקת בנושא השנוי במחלוקת ציבורית יש לפסול אותה לפי כללי האתיקה של הרשות השנייה.

ברקע העתירה תיארו בארגון כיצד כלי התקשורת ממעטים לסקר את מאבקם ואף נכנעים ללחצים של מונופול הגז, עד כדי גניזת כתבות, לעתים גם אחרי פרסומן. עדות לכך התקבלה בסוף השבוע האחרון, כשההפגנה הגדולה נגד מיקום אסדת הגז כמעט לא זכתה לסיקור במהדורות החדשות המרכזיות.

מונופול הגז טען מנגד, באמצעות עורכי-הדין צבי אגמון, יונתן קהת וחנן סידור ממשרד אגמון ושות' רוזנברג הכהן ושות', כי יש לדחות את העתירה משלל סיבות, בין היתר משום שנושא מיקום האסדה כלל לא מוזכר בתשדיר ומשום שממילא לא מדובר בנושא השנוי במחלוקת. גם ברשות השנייה טענו, באמצעות עורכי-הדין יאיר עשהאל ונגה גל ממשרד אפרים אברמזון ושות', כי יש לדחות את העתירה, והדגישו בין היתר כי מעולם לא הוגשה נגדם עתירה משום שהתירו פרסום תשדיר. עד כה עתירות נגד הרשות הוגשו בעניין זה, כך אמרו ברשות, רק אחרי שפסלו תשדירים.

התשדיר הראשון מתוך שלושה בקמפיין הפרסום של חברות הגז

כבר למן פתיחת הדיון, שנערך בפני השופטים יצחק עמית, עופר גרוסקופף ודוד מינץ, הביע ההרכב הסתייגות עקרונית מטענות שומרי-הבית. "אין לנו איזו התלהבות יתרה מהעתירה", פתח ואמר השופט עמית לבאי-כוח הארגון. "גם בהנחה שהנושא שרוי במחלוקת ציבורית עזה, אני יכול להצביע על הרבה פרסומות שאני רואה בטלוויזיה שמעוררות אצלי מחלוקת עזה, החל מפרסומת לנקניק פלוני וכלה באני-לא-יודע-מה. אנחנו קצת מתקשים להבין, מדוע אדוני רוצה שנעשה צנזורה אחרי שזה עבר כבר בוועדת הערר של הרשות השנייה?".

עו"ד ולנסי טענה כי קמפיין הפרסומת נועד בראש ובראשונה "להתנגש עם מחאה ציבורית". השופט גרוסקופף דחה זאת. "זה לא מדויק. המרכיב הדומיננטי בקמפיין הוא לשפר את התדמית של המשיבות 4–6 (החברות שבבעלותן מאגר לווייתן; א"פ)", אמר. "התשדיר מראה כמה טוב קיומם. זה מזכיר קצת את המצב של המחאה החברתית לפני כמה שנים. נניח שאחת החברות שהמחאה יצאה מולה היתה עושה תשדיר תדמית, לא למוצר מסוים אלא לתדמית החברה, לא הייתי רואה בזה בעיה מיוחדת".

בהמשך הוסיף השופט גרוסקופף: "ברגע שזה תשדיר תדמית, אז נתחיל עכשיו לעשות צנזורה גם על השאלה מתי משתמשים בתשדירי תדמית? אסור לכם לצאת בתשדירי תדמית כשאתם במאבק ציבורי? זה קצת מופרך". השופט גרוסקופף ציין כי בתשדירים אכן אין התייחסות למיקום האסדה, כפי שטוענים במונופול.

"הטענה כאילו המיקום הגיאוגרפי היא הנקודה במחלוקת", השיבה עו"ד ולנסי, "היא טענה... לא רוצה לומר דמגוגית, אבל הטענה הנכונה היא שהנזקים הבריאותיים והסביבתיים, האסון שעלול להתקיים במקרה של תקלה, אלה הנקודות שנמצאות במחלוקת חריפה".

"בגלל המיקום", התעקש השופט גרוסקופף.

"צאו בקמפיין נגדי", המליץ מנגד השופט עמית. "אני פשוט לא מבין את העתירה. [...] לא נשב כצנזור על על פרסומות מסחריות. קדימה! נראה אתכם במאבק נגדי".

"אם אתם רוצים לשדר, ישדרו גם את שלכם", החרה החזיק אחריו השופט מינץ. "זה לא פוסל את השידור שלהם".

עו"ד ולנסי טענה כי התשדירים של שותפויות הגז כלל אינם פרסומת, אך השופט גרוסקופף לא הסכים לקבל את הטענה. לדבריו, המחוקק התייחס לפרסומת כאל שידור שמשלמים עבורו, "וכשמשלמים, מה לעשות, אין שוויוניות".

"אנחנו במאבק ציבורי על כך שאסדת לווייתן עשויה להביא חורבן על חופי ישראל ולהביא את תושבי החוף למצב של נפגעי זיהום אוויר", אמרה עו"ד ולנסי. "העובדה שניתן לקנות בכסף הבעת עמדה היא בדיוק הסיבה שבגללה חייבים להגביל את זה. זו הטענה הראשונית שאין מדובר בפרסומת. אנחנו בעצם מוחקים את הסעיפים בחוק הרשות השנייה המדברים על שידור הוגן, הסעיפים הללו לא יהיה להם כל תוכן. ברור שלשומרי-הבית אין תקציבים דומים להשקיע בפרסומות נגדיות [...] התאגיד המסחרי ישלוט על שוק הרעיונות?".

השופט גרוסקופף: "כאשר עסק רואה שהתדמית שלו נפגעת בציבור, הוא לא יכול להשתמש בפרסום כדי לשפר את התדמית שלו? הציבור אינו טיפש, הציבור מבין את הדברים"

"גברתי", השיב לה השופט גרוסקופף, "את נותנת להם יותר מדי קרדיט. אין להם אידיאולוגיה. יש להם מוצר שהם רוצים למכור. את צודקת שכנראה יש זיקה בין הרצון שלהם לשפר את התדמית עכשיו לבין המאבקים הקיימים, אבל השאלה היא האם כאשר עסק רואה שהתדמית שלו נפגעת בציבור, הוא לא יכול להשתמש בפרסום כדי לשפר את התדמית שלו? הציבור אינו טיפש, הציבור מבין את הדברים".

"אם אני יצרן של נקניק", הוסיף השופט עמית, "ולאחרונה טענו שמוצרי בשר מעובדים הם מאוד לא בריאים, ואני מתאר לעצמי שאולי אחרי שזה יצרני הנקניק הפריזו בפרסומות. אז הם היו צריכים גם לתת את הצד השני של המשוואה?".

עו"ד ולנסי טענה כי בשונה מדוגמת הנקניק, מונופול הגז לא רוצה למכור לציבור דבר, שכן לא הוא הלקוח שלהם אלא התעשיינים. כל רצונם, טענה, הוא למנוע מהציבור להצטרף למחאה.

"גבירתי", השיב השופט גרוסקופף. "הם רוצים למכור גז".

עו"ד יאיר עשהאל, בא-כוח הרשות השנייה, הדגיש בדבריו כי מנכ"ל הרשות דרש לתקן את התשדיר כך שיובהר עוד יותר שמדובר בפרסומת מטעם חברות הגז. עוד ציין כי הסעד שביקש ארגון שומרי-הבית, ביטול הקמפיין כולו, הוא לא רק חריג אלא גם "מאוד קיצוני וחסר תקדים".

עו"ד יונתן קהת, בא-כוח חברות הגז, טען בין היתר כי לב העתירה הוא ניסיון "למנוע מאיתנו, גוף מסחרי, לפרסם בכלל פרסומות בשום נושא ובשום עניין". לדבריו, אם העתירה תתקבל יתקיים מצב שבו "אם אני מפרסם דבר מה בעת שיש נגדי טענות אז הפעילות שאני מבצע שנויה במחלוקת ציבורית, אני מוחזק כמי ששידור הפרסומות מבקש לעמעם את המחאה הציבורית נגדי". זו, כך אמר, טענה מרחיקת לכת שאין לה כל אחיזה בחוק.

כשעו"ד ולנסי קיבלה שוב את רשות הדיבור ביקש ממנה השופט עמית להתייחס למה שכינה "מבחן הפסטרמה". כלומר, האם בפרסומת לפסטרמה צריך להביא גם את הצד שכנגד, שמתריע מפני סכנות הבשר המעובד. בתשובה טענה עו"ד ולנסי כי אין מקום להשוואה בין מכירת נקניק לבין שידור שכלל אינו פרסומת אלא ניסיון להשתלט על הדיון הציבורי בנושא מעורר מחלוקת.

השופט עמית: "אני מאמין שיש לכם אמונה יוקדת בצדקת דרככם, אבל היא לא יכולה בדרך להזיז את כל הכללים האלמנטריים של בית-המשפט הזה"

בהמשך ביקשה עו"ד ולנסי לדמיין אפשרות שלפיה מיליונר היה מעביר תקציבי עתק לארגון שומרי-הבית, והם היו יוצאים בקמפיין נגדי תחת הכותרת "לווייתן  – האסון הלאומי", קמפיין שמזהיר כי המאגר עלול להביא להכחדת מדינת ישראל במקרה של אסון, נניח אם האסדה שסמוך לחוף תותקף בזמן מלחמה. לטענתה, לא היתה יכולה לשדר תשדיר כזה.

"כשנגיע לזה, אנחנו נעבור", העיר השופט עמית. "בינתיים זה לא לפנינו. בינתיים לא נתקלנו עוד בבקשה לסעד שיצנזר, ועוד צנזורה מראש, של תשדיר. זה חריג. אני מאמין שיש לכם אמונה יוקדת בצדקת דרככם, אבל היא לא יכולה בדרך להזיז את כל הכללים האלמנטריים של בית-המשפט הזה".

עו"ד ולנסי הספיקה עוד לטעון כי חברות הגז משתמשות בכספן לא רק כדי לקנות פרסומות אלא גם כדי לעוות את סיקור הסוגיה, אך השופט גרוסקופף הבהיר: "אנחנו לא יכולים, באמצעים של הגבלת פרסומות באופן חסר תקדים, לתקן את העוול שאתם חושבים שנגרם לכם בחוסר הסיקור".

השופט עמית פנה לשני השופטים האחרים להתייעצות שארכה לא יותר משלוש שניות, ואז אמר: "לאחר התייעצות ארוכה מאוד עם חברי, שנמשכה שלוש שניות, אנחנו רוצים להציע לגברתי לרדת מהעתירה".

לאחר התייעצות של כשלוש דקות קיבלו באי-כוח ארגון שומרי-הבית את המלצת בית-המשפט ומשכו את העתירה.

"לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות", הודיע השופט עמית. "את המאבק שלכם תמשיכו בדרכים אחרות".

בג"ץ 5964/18