באמצע נובמבר נודע לפתע על סכסוך קשה בחברת החדשות של ערוץ 10. תחילה פורסם ב"הארץ" על כוונתו של מנכ"ל החברה אבי ברזילי לקצץ במשכורות השמנות של כוכבי הערוץ, ובראשם מיקי חיימוביץ' ויעקב אילון. אחר־כך הופיעה ב"ידיעות אחרונות" ידיעה על מרד נגד המנכ"ל בשל התנהגות כוחנית ומתנשאת. בתחילה נדמה היה כאילו שני הצדדים בוחנים זה את כוחו של זה, אבל היחסים ביניהם הידרדרו במהירות: ב־17 בנובמבר חשף רז שכניק ב"ידיעות אחרונות" תמליל שיחה בין ברזילי למנכ"ל הערוץ מודי פרידמן, שבמהלכה כינה הראשון את השני "אפס, סמרטוט". כעבור ימים אחדים נאלץ ברזילי להתפטר.
מעט מאוד מקריות היתה במאבק הזה; משלב מסוים החליטו בכירי חברת החדשות לא להסתפק בפחות מסילוק הבוס שלהם. לצורך העניין גויס היח"צן והאסטרטג שלמה פרץ, עוד ועוד ידיעות מביכות מבחינתו של ברזילי מצאו דרכן לעיתונות והרבה מאוד עבודה הושקעה במסע שכנוע בקרב בעלי המניות של הערוץ. מי שמילא את אחד התפקידים היותר חשובים בקמפיין היה שי נשר, סוכנו של יעקב אילון. "הספין של שי ראוי ללימוד", אומר מכר של ברזילי, "הוא הסיט דיון על הפחתת עלויות, באמצעות קיצוץ שכר לבכירים, לדיון בסגנונו של המנכ"ל. הוא לקח עמדה לא פופולרית והפך אותה לעמדה לא רק לגיטימית אלא גם מנצחת".
סילוקו של ברזילי העצים את תדמיתו של נשר כאחת הדמויות המשפיעות ביותר בתעשיית התקשורת. הרבה כתרים נקשרו לראשו. הוא מייצג טאלנטים מרכזיים, מפיק תוכניות אקטואליה חשובות ב"קשת", "רשת" וערוץ 10 ובכלל נחשב לבעל זרועות תמנון: הוא מקורב למשפחת מוזס וגם לעורך "ידיעות אחרונות" – העיתון שבו הופיעו רוב הידיעות בעניינו של ברזילי; הוא חבר אישי של מנכ"ל "קשת" ולא פחות חשוב – הוא נשוי לעיתונאית רבת השפעה בערוץ 1 (אילה חסון־נשר). לא בכדי מעט מאוד אנשים הסכימו להתראיין לכתבה זו בשמותיהם.
אפשר לשאול: האם השפעתו של נשר על התקשורת מוגזמת, האם בתוקף היותו סוכן של שדרנים הוא מטביע חותם על לוחות השידורים ועל תכניהם, האם קשריו בעולם התקשורת מעניקים לו יתרון חריג בקידום ענייני לקוחותיו?
נשר הוא סוכן מוכשר שמשיג לכוכביו חוזים מרשימים למדי בהתחשב בתנאי השוק. הוא אכן מילא תפקיד מפתח בהדחתו של ברזילי וגם סייע בהכשרת הקרקע להדחתו של אורי שנער מ"קשת". מצד שני, אלמלא תמך מודי פרידמן בפיטוריו של ברזילי, כל המאמץ שהשקיע נשר היה לשווא. נכון גם להעריך שהידיעות הבלעדיות על הסכסוך בערוץ 10 נותבו ל"ידיעות אחרונות" לא בהכרח בגלל קשריו של נשר עם מו"ל העיתון ועורכיו, אלא גם בגלל חריצות הכתב וכיוון שמדובר בעיתון הנפוץ במדינה. לא זו בלבד, מסתבר שגם הקרבה למשפחת מוזס אינה מה שהיתה: השותפות העסקית בין תמי מוזס־בורוביץ' לנשר (חברה להפקת טלנובלות) התפרקה זה מכבר, וגם יחסיו עם ג'ודי ניר־מוזס־שלום הצטננו. לטענת גורמים יודעי דבר, מוזס־שלום זועמת על יחסה העיתונאי של אילה חסון־נשר לבעלה סילבן שלום.
קשה לפצח את נשר. הוא נחשב לצומת מידע חשוב בעולם התקשורת ולעתים גם נוהג להתהדר בקשריו, אבל בראיון ל"העין השביעית" הוא מצטנע, שלא לומר מיתמם, מנסה לגמד את ההגזמות שנקשרות בשמו ולשוות ממדים מציאותיים לכישוריו ולהשפעתו. על הדחתו של אבי ברזילי הוא אומר: "אתה צריך לשאול את מי שהחליט על עזיבתו מה היה חלקי בעניין". נשר טוען שחלומו הגדול הוא להקים ערוץ בריאות, שישודר חינם למנויי הכבלים והלוויין. "הזקנה מהמסדרון בבית־החולים בנהריה", הוא מסביר, "לא היתה מגיעה לשם אם היתה הדרכה מתאימה בטלוויזיה איך לא לחלות בדלקת ריאות".
הכל התחיל עם נעם סמל
נשר, 54, גדל בשיכון עממי ג' בגבול תל־אביב־גבעתיים. אביו היה ירקן ואמו אחות. הוא עבד למחייתו מגיל צעיר ובצבא שירת בתחילה ביחידה קרבית ואחר־כך כמאבטח אישי של הרמטכ"ל דוד אלעזר. אחרי שהשתחרר, אמור היה לפנות לקריירה בטחונית, אבל הוא פגש את נעם סמל שהציע לו לעבוד עמו בהפקת מופעים. כעבור כמה שנים כבר עבד באופן עצמאי וגם ייצג אמנים שונים, כמו ירדנה ארזי, יונה אליאן ורבקה מיכאלי. בתחילת שנות השמונים הפיק, יחד עם ירון לונדון ומוטי קירשנבאום, את המופע הסאטירי־פוליטי המצליח "יורדים על השבוע", ויותר מאוחר הפיק מחזות זמר כגון "ברנשים וחתיכות" ו"סיפור הפרברים".
כשפרצה הטלוויזיה המסחרית, התחיל נשר לייצג מגישים ועיתונאים. אט־אט נמנו על לקוחותיו אנשי מקצוע מרכזיים כמו חיים יבין, נסים משעל, יעקב אילון, רינו צרור, עמנואל רוזן, חיים הכט, מיקי רוזנטל, גאולה אבן וצבי יחזקאלי. עם אחת העיתונאיות, אילה חסון, הוא גם התחתן לפני שבע שנים. שמותיהם נקשרו בפומבי לראשונה כשחסון נפגשה בביתו של נשר בראשית 97' עם דוד אגמון, מנהל לשכת ראש הממשלה, בניסיון לדלות עוד פרטים על עסקת בר־און–חברון שחשפה. הפגישה עם אגמון צולמה ללא ידיעתו על־ידי רפי פרידן, שהורשע מאוחר יותר בפרשת האזנות הסתר.
רק לפני שבע שנים התחיל נשר להפיק בטלוויזיה. בפרק הזמן הזה הספיק להפיק תוכניות אקטואליה – "משעל חם" ו"בן ורוזן", תוכניות תחקירים – "זה הזמן" ו"בולדוזר" ותוכניות רבות אחרות, כמו "המורדים" ו"אצל פרנס בטברנה". כבר קרה ששדרנים שהוא מייצג רבו על מרואיינים. לפני כמה שנים ביקשו עמנואל רוזן ובן כספית לראיין בתוכניתם פוליטיקאי בכיר שגם נסים משעל חפץ בו. נשר העדיף לראות את הפוליטיקאי אצל השניים, אבל ניסה לא להשאיר עקבות.
נשר חולש על תוכניות עיתונאיות מרכזיות, אבל מי שחושש מהשפעתו על התכנים יכול להירגע: הוא אמנם סירב למכור את "ארץ המתנחלים" של חיים יבין ל"אלג'זירה" ("לא רציתי למכור לעוכרי ישראל", הוא אומר) וגם גאה מאוד בסרט על רבין שביים בן שני והוא יזם והפיק, אבל אלו הבלחות נדירות מצדו.
"שי אמר לי על ההתחלה שתוכן לא נוגע לו", אומר עורך בכיר, "שכל מה שמעניין אותו זה הכסף". אולי זו הסיבה ששני הערוצים המסחריים, כל אחד בתורו, השתמשו בנשר כצינור לרכש בעייתי של חומרים עיתונאיים. לפני שנה היה נשר מעורב במו"מ על רכישת הראיון הראשון עם עזאם עזאם ששודר בערוץ 10, וביולי רכש ל"משעל חם" וחדשות 2 קלטת שתיעדה טקס פולסא דנורא שערכו כמה תמהונים לראש הממשלה רגע לפני ההתנתקות. אחד המבקרים החריפים של רכישת הקלטת היה אבי ברזילי. ענת באלינט ציטטה אז ב"הארץ" גורמים בערוץ 10 שאמרו, "קשה להאמין מה שכנופיית שי נשר, נסים משעל וישראל סגל מוכנה לעשות בשביל רייטינג".
לפני חמש שנים זכתה "חדשות 24", שנשר היה מבעליה ואילון ומשעל מכוכביה, במכרז להפעלת ערוץ החדשות הייעודי, אלא שבית־המשפט העליון פסל את הזכייה. גם בחברת החדשות של ערוץ 2 לא מצליח נשר להשפיע: הוא ומנכ"ל החברה, שלום קיטל, מסוכסכים מאז ערק אילון מערוץ 2 לחדשות 24, וגורמים יודעי דבר טוענים כי נשר קידם מועמדים, כמו למשל משעל ומיקי רוזנטל, להחלפת קיטל. בדרך, טוענים גורמים אלה, ניסה נשר להעביר את אשתו אילה חסון לחברה. בינתיים קיטל על כיסאו יושב וחסון בערוץ 1. נשר מכחיש בתוקף: "לא נכון, חד־משמעי. ובאשר לאשתי, מדובר באשה מוכשרת ועצמאית שאין לי שום השפעה על התפתחות הקריירה שלה. היא כתבת מדינית בערוץ 1, מצליחה בזכות עצמה. מה רע לה?". במקרה או לא, אילה חסון קיבלה עתה בערוץ 1 תוכנית בפריים־טיים שהיא מגישה עם בן כספית שלוש פעמים בשבוע.
ועוד מגזרת ערוץ 2 ונשר: ממש לאחרונה איבד נשר את השליטה באחת התוכניות המרכזיות שלו, "בולדוזר". מיקי רוזנטל, האיש מאחורי הבולדוזר, הסכים לומר בהקשר זה רק את המשפט הבא: "אני עם שי נשר לא חושב שאעשה יותר תוכניות אי פעם".
שלא יכבה לעולם
נשר הוא איש רעים להתרועע, משלב באמנות יחסים אישיים וקשרים עסקיים. "שי פוגש המון אנשים בחיים שלו", מסביר חברו השחקן והבמאי איל גפן, "והמון אנשים מבקשים את קרבתו כי הוא מקושר וכי הוא יודע לאבחן כשרונות". יוצר אחר שעבד עם נשר מספר: "יום אחד שי התחיל להתחבר איתי, הרים טלפונים, הזמין אותי לאכול. מפה לשם נהיינו חברים וסיפרתי לו שאני מתכנן לעשות איזו תוכנית. הוא אמר לי, 'אני אעזור לך', ופתאום הוא נהיה סוכן שלי בלי שבחרתי כי כבר היה לא נעים".
אחד מפרחי ההפקה שעובדים במשרדו של נשר הוא אוריה צנגן, בנו של מנכ"ל "רשת". "אוריה הוא מפיק מעולה", מסביר נשר, "ולצערי הרב, למרות שהוא הבן של יוחנן צנגן אין לנו עבודה מ'רשת'. את 'משעל חם' קיבלתי עוד לפני שאוריה התחיל לעבוד אצלי". בכל מקרה, אחרי שנשר קושר את הקשר, הוא מגיע לתכלית. הוא נחשב לסוכן שמצליח לחלץ לכוכביו עלויות שכר גבוהות במיוחד. לחיים יבין הוא סידר חוזה שמן מערוץ ציבורי רזה ויעקב אילון, אם להאמין לפרסומים, מביא הביתה תלוש חודשי של 190 אלף שקל. "עלויות השכר שנשר מצליח לגרד", מתפעל איש תקשורת ותיק, "לא עומדות בשום קורלציה לתנאי השוק ולתנאי התחרות ששוררים בו. הרי זה לא שלאילון היתה הצעה של 180 אלף מערוץ 2. זה פשוט קסם". "מה שפורסם לגבי השכר של אילון היה לא נכון", מצנן נשר את ההתלהבות, "מעבר לכך, אני יכול רק להגיד שבכל עסק יש קונה מרצון ומוכר מרצון".
עד לפני שנה שכן המשרד של נשר בכמה חדרים לא ממש מטופחים ברחוב פנקס בתל־אביב. חבר ששאל אותו למה הוא לא עובר למקום קצת יותר נאה, קיבל את התשובה הבאה: "אם המשרד יהיה יותר מושקע, יבואו הטאלנטים ויישבו פה כל היום במקום לייצר לי כסף". בכל זאת עבר נשר דירה והטאלנטים ממשיכים לעבוד במרץ. לפי הערכות, הוא מקבל עמלות חודשיות נאות מהחוזים שהוא סוגר. יש מי שבטוח שנשר הניע את המאבק האחרון בערוץ 10 רק בגלל העניין הזה. "כשיש לך טאלנט שכמו שעון שווייצרי מכניס לך עשרים אלף שקל כל חודש", מאבחן איש תקשורת בכיר, "אתה תעשה הכל כדי שהטאלנט הזה לא יכבה לעולם".
"למה ברזילי לא תרם משכרו?"
על הטענה שמעורבותו בסכסוך בערוץ 10 נבעה מרצונו להגן על שכרו של יעקב אילון, אומר שי נשר: "לא נוהל וגם לא היה על הפרק כל משא ומתן לגבי יעקב אילון. אם מתקיפים את הטאלנט שלי, מובן שאני אקום להגנתו. מי יעשה את זה אם לא אני?"
הטענה היתה שמדובר במאבק עקרוני על ההתנהגות של ברזילי ולא במאבק על כסף. אתה לא עובד של ערוץ 10 שברזילי צעק עליו, אז למה בכלל התערבת?
זה לא רלבנטי. אני צריך לשמור על הטאלנט שלי בשעת מצוקה, כשמנהלים נגדו קמפיין. יצאתי להזים את הניסיון לטפל בדה־מורליזציה בחדשות 10 דרך המשכורת של יעקב. היתה כאן דמגוגיה פנימית וחיצונית. למה ברזילי, שקיבל מאה אלף שקל בחודש, לא תרם איזה אלפיים שקל משכרו אם הוא כבר התנדב לצנחנים? הוא הרי הרוויח פי 28 משכר מינימום.
להערכתך, כמה מרכזית היתה תרומתך להדחה של ברזילי?
אם הייתי עושה הערכות, הייתי זוכה בלוטו.
ומה דעתך על ההערכה שאתה אחד האנשים היותר חזקים היום בתעשיית התקשורת?
תקשיב טוב, מי שמשפיע אלה רק המנכ"לים של גופי השידור, וכל מי שמתיימר להגיד שהוא משפיע טועה ומטעה.
ומה עם מי שלוחש על אוזניהם של המנכ"לים?
לוחש לסוסים. נו באמת, מי לוחש על אוזניהם?
אסף כרמל הוא עיתונאי ב"הארץ"
גיליון 60, ינואר 2006