סקופ

מופע חשיפת ארכיון הגרעין האיראני התרחש כבר לפני ימים אחדים, נצח במונחים של התקשורת הישראלית, אך הדיו עדיין מורגשים בעיתוני הבוקר. מלבד חילוקי דעות מקצועיים בקרב הפרשנים לגבי האופן שבו התנהל מבצע העברת הארכיון מאיראן לישראל, עיקר המחלוקת נוגעת לתוצאות המופע. בנקודה זו מתחלקת העיתונות הישראלית על-פי קו השבר המסורתי של תומכי בנימין נתניהו ומתנגדיו.

מדורו של יוסי מלמן ב"מעריב" מוקדש הבוקר לתיאור הפרטים המבצעיים, ככל שניתן. מלמן מתאר את המבצע כמורכב ביותר ואף יוצא דופן, בכך שפיקח עליו אישית ראש המוסד יוסי כהן. בשפה מסויגת במיוחד, ככל הנראה בשל מגבלות הצנזורה, רומז מלמן על מהלכי המבצע. "מה שמדהים ומעורר השתאות הוא העובדה שמטרת התוכנית היתה לגנוב את התיקים, הקלסרים והתקליטורים המקוריים שבארכיון, אף על-פי שקל יותר היה 'לשאוב' את המידע בעזרת מצלמות או מכשירי סריקה מהירים ולהעביר אותו לדיסק און-קי או למחשב נייד", הוא כותב.

ב"ישראל היום" מדווחים ארז לין וסוכנויות הידיעות כי לפי פרסום בעיתון הכווייתי "אל-ג'רידה", סוכני מוסד הגיעו למחסן בפרבר טהרן, "העמיסו את עשרות אלפי המסמכים על שתי משאיות, ובתום ההעמסה כל אחת מהן עזבה לכיוונים שונים כדי לבלבל עוקבים". החומר הועבר לאזרבייג'ן, ומשם לישראל.

ב"ידיעות אחרונות" מעלה אלכס פישמן אפשרות אחרת. "קשה לדמיין את אנשי המוסד יושבים מול עשרות כספות, מפצחים אותן אחת-אחת – תהליך שיכול לקחת זמן ארוך מאוד – ממיינים את החומר, אוספים חצי טון ניירת ומסתלקים מבלי להשאיר עקבות. זה יפה בקולנוע, אבל פחות ריאלי במציאות", הוא כותב.

בהמשך טוען פישמן כי "כנראה" עיקר החומר שהוצג במופע של נתניהו הושג כבר בסוף 2009, באמצעות מתקפת סייבר ישראלית, מה שמעלה את השאלה מדוע לסכן סוכנים ומקורות כדי להשיג מידע שממילא קיים ברשות ישראל? "אולי מי שהביא את הארכיון הזה חשב שבכל זאת ימצא שם חומר חדש?", תוהה פישמן, "ואולי מישהו פיספס?". הרבה שאלות יש בטורו, מעט תשובות.

נקודה אחרת שמעסיקה את פישמן היא עיתוי הפרסום. לדבריו, "משהו בער לראש הממשלה ביום שני בבוקר", והמופע, שנועד להיערך במועד אחר, הוקדם. "האם חששו בלשכת נתניהו שסיפור פריצת המחסן ומסמכי הגרעין ידלוף בחו"ל ויגנוב לו את ההצגה?". בעוד פישמן מדבר על חשש מאפשרות של דליפה בחו"ל, בעקבות דיווח של ישראל לשירותי ביטחון אחרים בעולם על המבצע והישגיו, בישראל יש מי שטוען שהמופע של נתניהו הוקדם בגללו – העיתונאי יואב יצחק.

אגב, השימוש במלה "מופע" מופיע הבוקר הן בטורים שבהם מוטחת ביקורת בנתניהו, כמו אצל פישמן ב"ידיעות אחרונות", והן בטורים של נאמניו הגדולים ביותר, כמו אמנון לורד ב"ישראל היום". מה שעבור פרשן אחד עשוי להיות סימן ללעג, אצל אחר יכול להיות סימן להערצה.

שחקן? בדרן? קוסם? איזה תפקיד גילם השבוע ראש הממשלה נתניהו כשחשף את הארכיון? במדור ההיתולי של מורן שריר, "סינמורן", מדמה עורך "מוסף הארץ" את נתניהו לאיש פרסום; ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" כותב נחום ברנע כי "הווילונות השחורים וארון הקלסרים מזכירים קומדיה בתיאטרון יידיש"; אבל דומה כי ההגדרה הקולעת ביותר למופע של נתניהו מגיעה מטורו המעניין של יואב קרני, הרואה אור בפתח מוסף "G" של "גלובס". לנתניהו, כותב קרני, היה ביד "סקופ עיתונאי", ובמקום להעבירו לכתב בכיר בעיתון זר, הוא פרסם אותו בעצמו, כעיתונאי, עורך ומו"ל של אדם אחד.

מטרת העל

אשר להשלכות המופע, לתומכי נתניהו אין ספק. "המהלומה לאיראנים ועוזריהם היא קשה", כותב אמנון לורד ב"ישראל היום". לדבריו, "בגלל הלחץ הצבאי והמדיני שנתניהו מוביל יש סיכוי טוב שהאיראנים גם ימשיכו לדבוק בהסכם וגם ארצות-הברית תעניש אותם בסנקציות כלכליות מחודשות וחריפות יותר". כך ישראל תוכל גם לבטל את ההסכם מול איראן וגם למנוע ממנה להפר אותו. "נתניהו, אולי לצערם של כמה פרשנים מושחתים מבחינה מקצועית, מילכד את האיראנים", מוסיף לורד, ומציין כי "לפי צורת החשיבה שלהם, הם נרתעים מעימות ישיר, בייחוד עימות חזיתי מול כוח שמגלה תעוזה ועוצמה נגדם".

פומבית, לפחות, איראן לא מאשרת את התיאוריה של לורד לגבי "צורת החשיבה" שלה (אם כי אולי גם דו-פרצופיות היא חלק מצורת חשיבה איראנית, צריך לבדוק אצל לורד). אודי עציון וסמדר פרי מדווחים ב"ידיעות אחרונות" כי שר החוץ האיראני, מוחמד ג'וואד זריף, הודיע אתמול כי "אם ארצות-הברית תיסוג מהסכם הגרעין מול איראן, גם איראן תיסוג מההסכם". המשמעות, כמובן, היא שאיראן תוכל כבר בעתיד הקרוב לפעול במרץ להשגת נשק גרעיני, ולא רק בעוד שנים אחדות. "לא יתנהל משא-ומתן חדש, לא ניתן לפגוע בבטחונה של איראן ולא נסכים להחמרת הסנקציות או להוספת סעיפים חדשים להסכמי הגרעין", הוסיף זריף.

"אנחנו לא רוצים לעשות פעולה צבאית באיראן, ואנחנו לא מבקשים מהאמריקנים לעשות פעולה צבאית", מבהיר אריה דרעי בראיון נרחב (ראשון אי פעם) שהוא מעניק ל"ישראל היום". "אנחנו רוצים הסכם חדש ואמיתי, שאומר שלאיראן לא תהיה לעולם אפשרות להגיע לנשק גרעיני צבאי. אפשר להשיג את זה; אם יהיו סנקציות קשות, האיראנים ייכנעו".

הפרשן הבטחוני אלכס פישמן מעריך כי "המדיניות הישראלית מול איראן בחודשים האחרונים נובעת מתוך הערכת מצב הגורסת שלאיראן אין רצון וגם לא יכולת לפתוח בעימות צבאי מלא עם ישראל". לעומתו, הפרשן הבכיר נחום ברנע, גורס כי "הצמרת הבטחונית של ישראל מאוחדת כרגע סביב מהלכים שמטרתם לגרור את איראן לעימות צבאי". לפי ברנע, "ליברמן מאמין שמלחמה עם איראן בלתי נמנעת".

"מה נתניהו וליברמן מקווים להשיג?", שואל ברנע, ומשיב: "אני חושב שיש לי תשובה חלקית. המשטר האיראני מתמודד עם משבר כלכלי ומוראלי. הריאל, המטבע האיראני, קורס. הסכם הגרעין לא נתן לאיראנים את התמורה הכלכלית שקיוו לקבל, משום שהסנקציות שנותרו וההצהרות של טראמפ הרתיעו בנקים וחברות בינלאומיות מלחזור ולשתף פעולה עם איראן. ההוצאות הצבאיות בסוריה ובתימן – כשני מיליארד דולר בשנה – החמירו את הגירעון. בישראל מקווים שהמכה הכלכלית הנוספת, שתבוא בעקבות הפרישה האמריקאית, תביא להתמוטטות המשטר".

"המלים 'החלפת משטר' היו פעם אטרקטיביות להרבה אוזניים מערביות", מסכם קרני את טורו ב"גלובס", "הן יצאו מן האופנה בהשפעת האביב הערבי וגם בהשפעת רוסיה וסין, השונאות כל מה שהמילים האלה מייצגות. אבל למשטר הזה [האיראני] יש נקודות תורפה, בדיוק כפי שהיו למשטר הסובייטי. התמקדות בפרויקט הגרעיני מכווצת את האיום האיראני. הוא אינו נובע מצנטריפוגות מעשירות אורניום, אלא ממצב דעת של משטר לא-רציונלי שאינו ניתן עוד לתיקון. זה צריך להיות נושא השיחה – וזה צריך להיות יסוד ההתגוננות של ישראל מפני האיראניזציה של סוריה".

בניכוי הערבים

כל עמוד 7 ב"ישראל היום" (400 אלף עותקי חינם חולקו הבוקר ברחבי המדינה) מוקדש לידיעה של שלמה צזנה על ממצאי סקר דעת קהל שערך מכון גיאקרטוגרפיה בראשות פרופ' אבי דגני לקראת כנס הרצליה ה-19. הסקר נועד לבחון את היחס ל"איראן, הכרזת מלחמה, ומה שביניהן", כלשון הכותרת שנתן לו העיתון. אף שאלו נושאים הנוגעים לחייהם של כל תושבי מדינת ישראל, על הסקר הורשו להשיב יהודים בלבד. כ-18% מאזרחי המדינה הם ערבים, בעלי זכות בחירה בבחירות לכנסת אך לא במענה לסקרי אפרטהייד שרואים אור פעם אחר פעם ב"ישראל היום".

העיתון כבר הורשע, יחד עם כלי תקשורת אחרים, בהפרת תקנון האתיקה של מועצת העיתונות בגין פרסום סקרי דעת קהל מפלים, אך הוא מצפצף על החלטה זו.

בגיליון המודפס אמנם נמנע "ישראל היום" מלהטעות את הקוראים כפי שעשה פעמים רבות בעבר ולהציג את הממצאים ככאלה המשקפים את דעת הקהל של כלל הציבור בישראל, אך הכותרת שניתנה לידיעה של צזנה בגרסה המקוונת מטעה בעליל. בכותרת הידיעה מיוחסים ממצאי הסקר ל"ישראלים", ולא ליהודים בלבד, ובכותרת המשנה נטען כי הסקר נערך בקרב "הציבור".

כך, מצד אחד "ישראל היום" מתהדר בכפולה הפותחת מדי בוקר בעובדה כי הוא חבר מועצת העיתונות, כשסמליל המועצה מתנוסס מתחת לחמשת העקרונות של העיתון, ומנגד שם העיתון ללעג את המועצה בהפרה חוזרת ושיטתית של התקנון האתי שלה.

אגב, בניגוד לעבר, אז הוגדרו משתתפי הסקרים המפלים ב"ישראל היום" כמדגם מייצג של "האוכלוסייה היהודית דוברת העברית בגילאי 18 ויותר", הפעם מוגדרים משתתפי הסקר כמדגם מייצג של "האוכלוסייה ביישובים היהודיים במדינת ישראל (גולשי אינטרנט)". הגדרה זו מעוררת את השאלה מה קורה כאשר במדגם עולה תושב חיפה, לוד, עכו, או יישוב אחר שאינו נקי מערבים כמו הסקר של "ישראל היום". האם הוא נחסם? האם מרשים לו להשתתף אך מתעלמים מתשובתו? ואולי מעבירים אותו סינון נוסף כדי לוודא שלא מדובר בגוי?

הכותרות הראשיות

"דו"ח ההכשרה: כך תימנע הריסת אלפי בתים ביו"ש" היא הכותרת הראשית שמביא נדב שרגאי ל"ישראל היום". על-פי דיווחו, דו"ח חדש שחיברה ועדת משפטנים שהוקמה על-ידי הממשלה ממליץ כיצד ניתן להסדיר את מעמדם של 7,000 "מבנים מעוכבי הסדרה" שקיימים בשטחים שאינם תחת ריבונותה של מדינת ישראל.

בין הצעדים המומלצים: לחדול מבדיקה של אדמות שעליהן כבר הוקמו מבנים על-פי תוכניות מאושרות, פן יתגלה כי חלק מהאדמות הללו אינן אדמות מדינה; "הגמשת" העיקרון התכנוני המחייב קרבה של התנחלות בת להתנחלות מוכרת; כריית מנהרות או בניית גשרים לצורך חיבור התנחלויות שהוקמו על אדמות מדינה אך מוקפות באדמות פרטיות; והרחבת צו אלוף כך שגם מועצות אזוריות, ולא רק מקומיות, יוכלו להעניק שירותים למי שלא גר בתחומן.

"ישראל תוותר על שכונות במזרח ירושלים", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב", תחת כותרת גג קטנה המבהירה כי זהו "מתווה טראמפ". לפי הדיווח של יניר קוזין, במהלך ביקורו של שר הביטחון אביגדור ליברמן בוושינגטון בשבוע שעבר הוצגו בפניו כמה מעקרונות תוכנית השלום של נשיא ארצות-הברית. בין היתר הוצגה תוכנית ולפיה "תתבקש ישראל בשלב הראשון להתנתק מארבע שכונות במזרח ירושלים – שועפאט, ג'בל-מוכבר, עיסאוויה ואבו-דיס". קוזין מדווח כי "על-פי המתווה, השכונות יועברו לריבונותה של הרשות הפלסטינית, ובכך למעשה ינותקו מבירת ישראל".

"הממשלה מקדמת: יהודי התפוצות יוכפפו לבתי-דין רבניים בישראל", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". אור קשתי מדווח כי משרד המשפטים והמשרד לשירותי דת מקדמים תיקון לחוק "המרחיב את סמכויות בתי-הדין הרבניים ומכפיף אליהם גם יהודים שאינם אזרחי ישראל". בתי-הדין יוכלו, למשל, להביא להוצאת צווי עיכוב יציאה מהארץ ומעצרים של יהודים בעלי אזרחות זרה המבקרים בישראל.

"בכירים במערכת המשפט: אלשיך התערב במינוי ראש מח"ש", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון". על-פי הדיווח של יהודה יפרח, "המפכ"ל דחק בפרקליט המדינה לא לבחור במועמד הטבעי לתפקיד, משה סעדה, והפרקליט נעתר".

ל"ידיעות אחרונות" אין ממש כותרת ראשית. לב שער העיתון מחולק לשלושה. מימין כותרת על "גילויים חדשים" ב"מחדל השיטפון", משמאל הפניה לטורים על "החזית האיראנית", כולל תמצית טורו של ברנע, ובאמצע מתפרסם תצלום של הצגת משתתפי מירוץ האופניים ג'ירו ד'איטליה ("מדינה על גלגלים").

 ובינתיים, בעיתונות החרדית

"חילולי שבת המוניים צפויים השבת בשל מירוץ אופניים בינלאומי שיעבור בערי הארץ" היא הכותרת הראשית של "המודיע". על-פי "סופר 'המודיע'", "האירוע הגדול, שלפי דברי המארגנים נצפה בכל רחבי העולם על-ידי מיליארד צופים, יהיה ביזיון נורא של עם ישראל, שאינו משכיל לשמור על השבת הקדושה שלו, ואנשים מתוכו מבזים, רחמנא ליצלן, את השבת לעיני העמים". עוד מוסיף הכתב האנונימי כי "האירוע מגובה על-ידי אלפי שוטרים, שרבים מהם ייעקרו ממשפחותיהם כדי לאבטח את חילול השבת ההמוני".

בהמשך טוען סופר "המודיע" כי במדינת ישראל אולי מקווים שהאירוע יעודד תיירות ויביא לשגשוג, אך דווקא ההפך צפוי. "שוב ושוב אין הגורמים הממשלתיים מפנימים, מה שהבהירו מכבר כל מועצות גדולי התורה בהחלטתן האחרונה המשותפת, כי מי ששומר שבת יש לו ברכה הצלחה ומזל, כי היא מקור הברכה, ואילו מי שמחלל שבת, לא יראה ברכה ולא הצלחה במעשיו ובעסקיו והוא מאבד במו ידיו את המזל שלו ואת היכולת להצליח".

העיתון החרדי ממליץ לפיכך כי היהודים שומרי השבת ישמרו אותה הפעם "ביתר שאת, ובעמידה על כך שישתמשו רק בשירותים ובתוצרת של מפעלים וחנויות שומרי שבת, כדי לבצר מתרס מחוזק של חומת השבת".

דיווחים דומים ניתן למצוא גם ב"יתד נאמן" ו"הפלס", וזה האחרון אף מייחס לעצמו כי חשף ביום חמישי שעבר שהאירוע הבינלאומי יתקיים במדינת ישראל בשבת, אף שהמסלולים והמועדים של המירוץ פורסמו כבר לפני שמונה חודשים.

נתניהו

במוסף "אתנחתא" של “בשבע” מראיין יוני רוטנברג את ד"ר רן ברץ, לשעבר ראש מערך ההסברה של נתניהו. ברץ מסביר כי עזב את תפקידו זה בשל תסכול מהתקשורת הישראלית. "התקשורת הישראלית לא מתעניינת בעובדות, תדריכים והסברים, בטח שלא בלשקף את שני הצדדים בצורה הוגנת. אתה עובד ועובד ואין לזה שום אפקט", הוא אומר. כשברץ נשאל על סגנון התגובות התוקפני שהביא עמו לתפקיד, הוא מסביר: "נמאס לנו מההתקפות על שרה ויאיר [...] החלטנו שעושים הפרדה: מי שהולך על המשפחה – מקבל תגובות אישיות, מי שתוקף את ראש הממשלה – מקבל תגובות ענייניות".

כשברץ נשאל על השמועות והעדויות בנוגע להתנהלות במשרד ראש הממשלה הוא טוען כי "יש הרבה בדיות", אבל מבהיר: "בסוף אני מעביר קו ואומר שבכלל לא צריך להיכנס לשאלה מה נכון ומה לא, זה לא עניינו של אף אחד מה נתניהו מדבר עם אשתו ובניו ומה הם עושים".

מאז ינואר, מזכירה חן שליטא בפתח כתבה במוסף "G" של "גלובס" על יועצי התקשורת הצעירים של ראש הממשלה והשרים, לא מאויש תפקיד ראש מערך ההסברה של נתניהו. "נתניהו מקיים שיחות רקע עם הפאנליסטים של 'אולפן שישי' לעתים קרובות (והרי קשה להשתלח בראש הממשלה כשכמה שעות לפני השידור אתה מקבל ממנו טלפון); הוא מדבר אישית גם עם פרשנים בכירים מהעיתונות הכתובה ומערוץ 2, ומעורב בכתיבת התגובות מטעמו, הרבה מעבר לאישור מרפרף על הטקסט שמובא לפניו. את השאר עושים הצעירים", היא מצטטת עוזר לשעבר של ראש הממשלה.

לדברי אותו עוזר לשעבר, נתניהו מעדיף במקום לקחת אנשי אמון שילוו אותו שנים, רק כדי לבגוד בסופו של דבר באמונו כשברשותם עדויות מפלילות, "לקחת צעירים ולהחליף אותם לפני שיצברו מעמד חזק מדי ויהפכו לאיום".

בראיון שערך יהודה שלזינגר עם אריה דרעי עבור "ישראל היום" נשאל שר הפנים: "ביום שאחרי נתניהו, תלך עם מישהו אחר?". הוא משיב: "למה היום שאחרי? נתניהו לא הודיע שהוא עוזב. הוא במלוא כוחו. הוא הולך לקדנציה הבאה, ולדעתי הוא חושב על עוד כמה קדנציות לאחר מכן".

עזה

עיתונאי "גלובס" דני זקן שוב מקדיש את מדורו הייחודי והמעניין, "הכסף של השכן", למצב ברצועת עזה. גם הוא מודע לחזרתיות אך טוען כי "דומה שכעת האזהרה הזו (על הקטסטרופה ההומניטרית שבדרך לעזה; א"פ) תצא מתחום ה'זאב זאב' ותהפוך למוחשית יותר". לדבריו, הסיבה העיקרית היא יישום העיצומים של הרשות הפלסטינית על ממשל חמאס.

העוני ברצועה הגיע בשנה שעברה ל-53%, יותר ממחצית האוכלוסייה חיה מתחת לקו העוני (2,470 שקל למשפחה בת 5 נפשות), ומאז המצב רק החריף. הכלכלן העזתי מוחסין אבו-רמדאן, כך מדווח זקן, אומר כי נוצר מחסור חמור במזומנים, אין כסף בשום סקטור, והכלכלה ברצועה נכנסת לשיתוק של ממש. המצב כה חמור, מוסיף זקן, עד שארגונים כלכליים בעזה יצאו במה שהם מגדירים "מרי כלכלי" ואף מתחו ביקורת על שלטון חמאס.

"חלק מהמחאה נובע מהשתלטות חמאס על מחאת הגדר, זו שיוזמיה, ארגונים חברתיים אזרחיים, ביקשו להפוך אותה למחאה עממית אותנטית על רקע כלכלי", כותב זקן. "חמאס שלח לגדר את אנשיו, אלה במקצת המקרים ניסו לבצע פיגועים ובמקרים אחרים ליבו והתסיסו את ההפגנות, ובמידה רבה הם אחראים לנפגעים הרבים בקרב משתתפי ההפגנות והנסיונות לפגוע בגדר ולחצות אותה".

"רצועת עזה, עוד לפני המהומה הגדולה והאלימה שמתכנן חמאס לאורך הגדר ב-15 במאי, בדרכה לעוד קיץ זוועתי", כותב עמוס הראל ב"הארץ". לדבריו, מנאומים שנשאו לאחרונה מתאם הפעולות בשטחים היוצא, האלוף יואב (פולי) מרדכי, וזה הנכנס, האלוף כמיל אבו-רוקון, עלה מסר אחיד: "ישראל תצטרך בסוף לסייע לטיפול במצוקת הרצועה. השאלה היחידה היא אם זה יקרה לפני מלחמה עם חמאס או רק אחריה".

טרמינולוגיה

"היסטוריה בצה"ל: לראשונה בתולדותיו, קצין גאה מוצהר, תת-אלוף שרון אפק, יקודם לדרגת אלוף" ("ישראל היום").

"אפק, המשרת זה 25 שנים בפרקליטות הצבאית, יעשה היסטוריה כאלוף הגאה המוצהר הראשון בצה"ל" ("מעריב").

"הפרקליט הצבאי הראשי שמונה באוקטובר 2015 יעשה היסטוריה כאלוף הגאה הראשון מחוץ לארון" ("ידיעות אחרונות").

"הפרקליט הצבאי תת-אלוף שרון אפק יועלה לדרגת אלוף, ויהפוך להומו הראשון מחוץ לארון בדרגת אלוף" ("הארץ").

הפוך שלדי, הפוך (מתגעגעים אליך, הורביץ)

סכנין. בכל העיתונים, למעט "ישראל היום", מדווח כי פוסט שפורסם בעמוד הפייסבוק של בנימין נתניהו, ובו הואשמו אוהדי קבוצת הכדורגל בני-סכנין בביזוי זכר הרוגי השיטפון בנחל צפית, נמחק. המחיקה בוצעה ימים אחדים לאחר שהתברר כי האוהדים לא שרקו שריקות בוז במהלך דקת הדומייה להרוגי השיטפון, בניגוד לנטען בידיעה של ערוץ 7 שעליה הסתמך נתניהו.

"ארבעה ימים של שכרון חושים עבור ראש הממשלה וחבורת הפרחחים המקיפים אותו, שהוא ראוי להם והם לו", מגדיר זאת יוסי ורטר ב"הארץ". "ח"כים רבים תקפו את נתניהו בשל האופן שבו נעשו הדברים", מדווח אריק בנדר ב"מעריב". "בלשכת ראש הממשלה אישרו שהפוסט הוסר, אך לא הוסיפו דבר על נסיבות הסרתו", מדווח איתמר אייכנר ב"ידיעות אחרונות". רק ב"ישראל היום" לא מדווח על הסרת הפוסט.

טראמפ. ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת בראש עמוד 13 ידיעה בולטת על הודאת נשיא ארצות-הברית דונלד טראמפ כי שילם 130 אלף דולר לכוכבת הפורנו סטורמי דניאלס. הידיעה, תחת הכותרת "טראמפ הודה: 'שילמתי לכוכבת הפורנו", כוללת תצלומים של טראמפ ודניאלס.

ב"הארץ" מתפרסמת ידיעה בולטת על אותו נושא בראש עמוד 18, כולל תצלום של טראמפ. "טראמפ: שילמתי לעורך-דיני על דמי השתיקה לשחקנית הפורנו", נכתב בכותרתה.

ב"ישראל היום", לעומת זאת, מדווח על הנושא בתחתית עמוד 21, בידיעה קצרצרה בת 29 מלים בלבד שכותרתה אינה מוקדשת להודאת טראמפ בתשלום לכוכבת פורנו, אלא להסבר שלו: "התשלום לדניאלס: לעצירת הטענות השקריות".

הידיעה, באופן חריג, אינה כוללת תצלום, ומה שמוזר עוד יותר הוא שבראש אותו העמוד מתפרסמת ידיעה על ידוען אמריקאי אחר, קצת פחות ידוע מטראמפ (העיתונאי צ'רלי רוז), שהואשם כי הטריד מינית נשים רבות. ידיעה זו כוללת 220 מלים ותצלום של העיתונאי.

עושים לביתם

כפולת עמודים בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" מוקדשת לקידום המיזם הפרסומי "המורה של המדינה".

העיתון "בשבע" מכר את השער שלו לרשת מחסני-חשמל. בכפולה הפותחת שאחרי השער האמיתי, על פני עמוד שלם, מופיע טקסט שנראה כידיעה עיתונאית אך הוא למעשה מעין מודעה של ארגון יד-לאחים.

מוסף "גלריה" של "הארץ" שוב מכר את שערו, שוב לסרט קולנוע.

ביקורת התקשורת הרודנית התאבדותית פרו-נאצית

בשבוע שעבר כינה אמנון לורד בטורו שב"ישראל היום" את עיתון "הארץ" "ביב השופכין הבלתי נלאה והבלתי נדלה שמקורו ברחוב שוקן בתל-אביב", והשווה את העיתון ל"רודנות האנאלית" שהוקמה בסוף מלחמת העולם השנייה באיטליה. בנוסף דימה לורד את "הארץ" לעיירה ג'ונסטאון, "עיירה שאוכלסה בידי כת מרקסיסטית" שכל אזרחיה התאבדו. לסיום כינה את "הארץ" "רפובליקה טוטליטרית ללא גבולות" ודימה את העיתון גם ל"נחש".

הבוקר לורד משווה את "הארץ" ללובי הפרו-נאצי באנגליה. בשל זאת הוא נאלץ בעל כורחו להשוות, לפחות במשתמע, את נתניהו לצ'רצ'יל.

טריוויה

על-פי מוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", ירמי קפלן נוהג לשתות "אספרסו ארוך עם קצת חלב קר, כפית סוכר לבן, כפית סוכר חום ושלוש קוביות קרח".

שירה

רות אלמוג מבהירה בפתח רשימתה המתפרסמת ב"תרבות וספרות" של "הארץ" כי אינה נוהגת לכתוב על שירה, אך הסכימה לכתוב על ספר השירים של תמיר גרינברג משום שהוא, לדעתה, לא רק משורר אמיתי אלא משורר גדול. "משורר גדול הוא משורר שנוגע בנשגב, משורר שמצליח לדבר עם ישות גבוהה מאתנו, שאמנם גם נמצאת בנו לפעמים, ולתת לנו להבין שהוא מתפלל. משורר גדול שירתו שואפת להתקרב אל התפילה והיא נוגעת ביסודות העמוקים של חיי האדם תוך שהיא רוויה חמלה. משורר גדול הוא זה שמצליח לגעת בהוויה", היא כותבת.

בין היתר מביאה אלמוג במלואו שיר מהספר של גרינברג, "ערפל" שמו: "כשרוח קל ינשוב בין הרציפים הנטושים / ענן הערפל המבורך יזחל בדם, / חובק במתיקותו זיכרון פנים ורסיסים, / וקול נהי ימוג עד רוגע מזוכך./ ימוג מקצב עמום, מוכר עד כדי שגרה, / של כף יד אלימה לופתת חגורה, / ימוג צחוקה של אם, ימוג גם חום גופה, / ימוג גם המסע האינסופי לחוף חיפה, / ואחותך תמהה, אינה יודעת מה, / שרועה על שפת הים, הקשב לנשימה, / פסים כחולים כהים עוטרים את צווארה, / עוד רגע קט חלף וגם היא נמוגה".

ענייני תקשורת

בשער "הארץ" מדווח על הרשעתה של המשוררת דארין טאטור בהסתה לאלימות ובתמיכה בטרור, בין היתר בגין שיר שפרסמה. ב"ישראל היום" מדווחים על ההרשעה בתחתית עמוד 11. ב"ידיעות אחרונות" לא מדווח כלל על ההרשעה.

ב"גלובס" מתפרסמת כתבה מעניינת מאת ענת ביין-לובוביץ' על נסיבות הפסדי העתק של אתר "וואלה". לפי הדיווח, לצד השקעות גדולות באולפני וידיאו השקיע האתר גם סכומים משמעותיים בהקמת סוכנות דאטה ופרסום שתוכל לאחד מידע מכל החברות בקבוצת בזק ולהציע למפרסמים אפשרויות פרסום ממוקדות.

לפי ביין-לובוביץ', "בזק נכנסה לפרויקט השאפתני והיקר כשאין עדיין רגולציה בנושא השימוש בדאטה – מי יכול להשתמש, באיזה חיבורים ובאילו תנאים". הכתבת קושרת בין מיזם זה לגילויי "תיק 4000", וכותבת כי "בדיעבד, קשה שלא לתהות האם ייתכן שבקבוצה היו כה בטוחים בעצמם וביכולת שלהם לשכנע את הגופים הרגולטוריים, עד שלא חששו להשקיע מיליוני שקלים במיזם שלא ברור אם יעמוד במבחן הרגולציה והחוק".

במדור "70 שנה אחרי" של "ישראל היום", המתבסס על דיווחי העיתונות מלפני 70 שנה, מתמקדים בעיקר בהיסטוריוגרפיה ציונית. בשבוע שעבר, לדוגמה, תיארו את התרוקנות העיר חיפה ממרבית תושביה הערבים במהלך הקרבות של שנת 1948 כהחלטה מודעת לאור הוראת הוועד הערבי העליון, ובלי קשר להפגזות המסיביות על האזורים שבהם שהו. השבוע מתפנה המדור להכניס קטנה לעיתון המתחרה.

תחת הכותרת "העיתון שהפריע לישון" כותב מחבר המדור, דייוויד סלע, כי "העיתון 'דבר' מדווח על 'רוגז רב' שהתעורר לאחרונה בקרב תושבי חיפה נגד סניף העיתון 'ידיעות אחרונות' בעיר, בשל נטייתו להוציא בשעת לילה מאוחרת 'מהדורות מיוחדות' – בלי שתהיינה בהן ידיעות נוספות מהותיות בהשוואה למהדורה הרגילה".

במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" כותב שגיא כהן על מחקר של דניאל כהן ואופיר בראל מהמרכז למחקר סייבר באוניברסיטת תל-אביב, שעסק ב"שימוש בלוחמה קיברנטית למבצעי תודעה". לפי המחקר, "היום מושקע הון תועפות בפעילות ברשתות חברתיות הן על-ידי משטרים טוטליטריים והן על-ידי מדינות במערב, מתוך הבנה ששדה הקרב העתידי ייערך גם בזירה זו".

"כך כשלה טוויטר במלחמה נגד פייק ניוז, גזענות וטרולים", היא כותרת כתבה מתורגמת ממגזין "פאסט קומפני" המתפרסמת במוסף "G" של "גלובס". הכתבה מתארת את הדרך שעשתה הרשת החברתית מספאם, למתקפות טרולים ועד למסעות תעמולה על רקע הבחירות בארצות-הברית.

כל מדור הרכילות של מיכל גלנטי ב"מעריב" מוקדש לכנס "ג'רוזלם פוסט" שנערך בניו-יורק. בתמונה הבולטת ביותר בעמוד הפותח של המדור נראית רונית חסין-הוכמן, מנכ"לית קבוצת "ג'רוזלם פוסט" (שבה נכלל גם "מעריב"), עומדת לצד הבדרנית רוזאן בר.

לפי מודעה במוסף "אתנחתא" של "בשבע", מהיום ניתן למצוא את עותקי החינמון בכל סניפי רשת רמי לוי.

ב"דה-מרקר" מראיינים אמיתי זיו ונתי טוקר את שר התקשורת איוב קרא במלאות שנה לכהונתו בתפקיד. כשהם מבהירים לו שהוא לוקח קרדיט על מהלכים של שרי תקשורת קודמים, שרק בשנה האחרונה התממשו, הוא משיב: "בסופו של דבר מי שקוצר את הפירות זה מי שהדברים קורים במשמרת שלו".