התוכנית ה-100 של "קול העין", הפעם בהגשת איתמר ב"ז ונמרוד הלברטל, נפתחת בדיון על שקיפות והיעדרה במשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה. המשרד הממשלתי הזה, שאינו מן המוכרים, עשוי בקרוב להיות מוכר עוד פחות בעקבות נסיונו של השר גלעד ארדן להחריג את רוב עשייתו מחוק חופש המידע.

עו"ד אלעד מן, יו"ר עמותת "העין השביעית" והיועץ המשפטי של עמותת הצלחה, מבהיר בשיחה עם ב"ז והלברטל כי הרצון להחריג את פעילויות המשרד מחוק חופש המידע הוא "די קיצוני", אולם מסייג ומזכיר כי כבר היום קיימים מספיק סעיפים בחוק חופש המידע שמאפשרים לרשויות להימנע ממסירת מידע. "השאלה האמיתית היא למה במשרד לנושאים אסטרטגיים חושבים שמה שיש היום לא מספיק", אומר עו"ד מן.

בתזכיר החוק שמבקש להחריג את פעילות המשרד מחוק חופש המידע נכתב כך: "המשרד פועל תחת ארבע לוגיקות משלימות: התרעה – הרתעה – התקפה – הסברה, שכל אחת תורגמה ליעדים נדרשים, מאמצי משנה, מנגנונים וכלים. ניהולה המוצלח של המערכה מחייב שמירתה תחת עמימות מרבית".

בהקשר זה מציין עו"ד מן כי את המשרד מנהלת סימה וואקנין-גיל, לשעבר הצנזורית הצבאית הראשית, "אשה רצינית ויסודית מאוד", כהגדרתו. "העבודה שנעשתה שם בחודשים האחרונים היא עבודת מטה יסודית וראויה", הוא אומר, אך מוסיף כי לציבור צריכה להיות אפשרות לדעת כיצד פועל המשרד, "ויכול להיות שפה הלכו רחוק מדי".

בקשות חופש מידע שהוגשו למשרד בשנתיים האחרונות על-ידי "העין השביעית" ועמותת הצלחה נענו, בין היתר, בסירובים מסיבות של "סיווג" ו"פגיעה ביחסי החוץ של מדינת ישראל". "מדינות עושות בשטחן של מדינות אחרות כל מיני פעולות, בין אם פעולות ריגול או פעולות הסברה", אומר עו"ד מן בהקשר זה. בהמשך הוא מוסיף כי ככל שמנסים להסתיר פעילות כך גובר הרצון לחשוף אותה, וכי יש אפשרות לעשות זאת באמצעים לא רשמיים. "אגיד לכם עוד משהו, יש גם חוק חופש מידע בחו"ל, וגם משם אפשר להשיג כל מיני מידעים, וגם זה יעזור לחשוף פעולות ממשלתיות בחו"ל", אומר עו"ד מן.

"רה"מ לשעבר אהוד אולמרט נענש וריצה שני שליש מעונשו. מידת הרחמים מחייבת לשלוח אותו הביתה". שר התחבורה ישראל כץ משתף בדף הפייסבוק שלו את תמונת אולמרט שהופצה בידי מקורביו (צילום מסך)

בהמשך התוכנית עולה לשידור עיתונאית "גלובס" סטלה קורין-ליבר ומדברת על הרהביטליציה שביצעה התקשורת לראש הממשלה לשעבר והעבריין המשוחרר אהוד אולמרט. קורין-ליבר, שכתבה על כך לפני ימים אחדים ב"גלובס", מזכירה כי גזר הדין המקורי שקיבל אולמרט עמד על שש שנות מאסר, אולם זה קוצר בבית-המשפט העליון. בנוסף, לחובתו עומדת הרשעה נוספת שבגינה נגזרו עליו עוד שישה חודשי מאסר – אולם השופטים קבעו כי חמישה מהם יחפפו לעונש הקודם. מיד לאחר מכן החלה לדבריה מסכת שדחפה לשחרור מוקדם.

"בחזית הבמה ראינו את התקשורת. מי ריפד אותה במידע? אני מניחה שזה האנשים של אולמרט, אולי גם הוא עצמו, אנשי יחסי-הציבור שלו. העילות היו רגשיות", היא אומרת, ומציינת בין היתר את התצלום שהופץ ובו נראה אולמרט מאושפז בחלוק בית-חולים, אוכל מקערת פלסטיק. בתוכנית "תיק תקשורת" פורסם כי העיתונאי יואב קרקובסקי, שפירסם ראשון את התמונה, מסר שקיבל אותה ממקורבי אולמרט. "כל זה נועד להגיד 'תרפו מהאיש', 'תרחמו עליו', אם אנחנו לא הולכים עם השכל, נלך עם הלב", מוסיפה קורין-ליבר.

למה כלי תקשורת, ואנשים חשובים מהסוג שמראיינים בתקשורת, ירצו להתחנף לפוליטיקאי מושחת ששופט כינה אותו "בוגד" ושבכלל נראה שהוא גמר את הסוס? זו חמלה, או שזה משהו אחר?

"זו לא חמלה. מי שהשתמש בדברים האלה והפעיל את הלחץ הזה הם אנשים שבימים רגילים כותבים נגד נתניהו והליכוד. כשאתה נגד נתניהו והליכוד, המקבילה שלו זה אהוד אולמרט, אז הם בעדו. חוץ מזה, אנחנו מדברים על שכבה של אנשים שהם הקרם של הקרם. אנשי יחסי-הציבור שלו הם בכירים מאוד, ראינו את העבודה המדויקת והמשכנעת שהם עשו".

לדברי קורין-ליבר, ועדת השחרורים שבחנה את המקרה של אולמרט ציינה כי משמעתית לא פעל נכון, ובכל זאת החליטה לשחררו. "אבל זה התפקיד שלהם", היא אומרת, "לבחון אותו משמעתית. התפקיד של ועדת השחרורים זה לא להחליט אם את החומר שאולמרט הוציא מבית-הכלא באמצעות כל מיני עורכי-דין, שאת התיק שלהם לא פותחים, זו בעיה של בטחון המדינה. הם צריכים להחליט האם התנהלות האסיר מצדיקה הורדת שליש ממאסרו. האם התנהגות משמעתית לא תקינה היתה מורידה למישהו אחר שליש ממאסרו? לא".

עברנו קצת על הדיווחים על יום השחרור של אולמרט, וראינו שהם בדרך כלל הכילו סאבטקסט משותף שמשרת אותו: "האסיר לשעבר חוזר לשגרה". ובכל זאת, רק בכלי תקשורת אחד הרהיבו עוז ואפילו לא הזכירו לקוראים למה אולמרט ישב בכלא – "ידיעות אחרונות". מפתיע?

"ממש לא. 'ידיעות אחרונות' לכל אורך הדרך תמך באולמרט. כאשר הכרעות הדין וגזרי הדין כבר היו ברורים וחדים הם ירדו קצת מהתמיכה. התמיכה הזו היתה בימים שהעיתון הזה לא כל-כך אוהב את נתניהו, ואין מה לעשות, אלו שני קווים מקבילים".

הקלטת "קול העין" באולפני קול-הקמפוס, 18.1.2017. מלפנים: נמרוד הלברטל. מאחור: אורן פרסיקו (מימין) ואיתמר ב"ז (צילום: נמרוד הלברטל)

החלק האחרון ב"קול העין" מוקדש לציון התוכנית ה-100 של מגזין התקשורת של "העין השביעית" וקול-הקמפוס. לאחר השמעת מקבץ קולות מ-99 התוכניות הקודמות משוחחים הלברטל, ב"ז ואורן פרסיקו, שמצטרף לשידור, על כמה רגעים שבלטו לאורך הדרך.

פרסיקו מספר על היתרונות של ראיונות רדיופוניים לעומת ראיונות שנערכים לקראת פרסום כתוב. "כשאתה מדבר עם מישהו בבית-קפה הוא יכול לבקש ממך לסגור את הטייפ. ברדיו הוא לא יכול לעשות את זה. הוא גם יודע שזה שידור חי. מה הוא יעשה? יטרוק לך את הטלפון?", אומר פרסיקו. כדוגמה הוא נותן את הראיון שהעניק לתוכנית יו"ר אגודת העיתונאים בתל-אביב, רותם אברוצקי. הראיון שנערך לקראת כנס העיתונות באילת נותב חיש מהר לשאלות על חוסר התפקוד של האגודה בתחום שבו נועדה לעסוק – ארגון עיתונאים בכלי התקשורת.

ראיון אחר, שנערך לאחרונה, הוביל להתפתחות מחוץ לאולפני קול-הקמפוס. בעקבות שיחה עם מנהל קול-ישראל לשעבר אריה שקד לרגל נצחונו בתביעת דיבה שהגיש נגד העיתונאי יואב יצחק, החליט יצחק להגיש תביעה משלו נגד שקד בטענה כי הדברים שאמר בראיון ל"קול העין" הוציאו את דיבתו.

ב"ז מספר כי הפופולריות של העמודים שבהם יש גישה לראיונות שנעשים ב"קול העין" עולה בהרבה על הפופולריות של העמודים שבהם מוטמעת התוכנית המלאה. "בהקשר הזה צריך לציין שני ראיונות שהתבררו כפופולריים במידה יוצאת דופן ועסקו בנושאים מפתיעים. הראשון היה ראיון עם יוענה גונן, המוח שמאחורי מדור הטריווויה '20 שאלות' במוסף 'הארץ', והשני היה ראיון עם דייוויד הורוויץ מה-Times of Israel, על סחר באופציות בינאריות".

"עכשיו אפשר לגלות", מוסיף ב"ז, "שראיון שעשינו עם אילנה דיין ב-2016 לא הוקלט. רגע אחרי שסיימנו והיא ירדה מהקו גילינו את זה, והתקשרנו אליה ואמרנו לה שהראיון לא הוקלט. ואילנה, כמקצוענית האמיתית שהיא, אמרה לנו 'זה בסדר, זה קורה, אני מכירה את זה, בוא נעשה את זה שוב', ועשינו את זה. ואני חייב להגיד שהיא חזרה כמעט מלה במלה על כל התשובות שלה, כולל הדאחקה".

הלברטל מספר על חיבתו הגדולה לאקטואליה, ובעיקר לאקטואליה אמריקאית. "כשאני חוזר הביתה בלילה – CNN, פוקס, סקיי, ואז אל-ג'זירה, בלומברג, עובר על כל התחנות שהן 100 וצפונה, ובדרך כלל הולך לישון עם CNN. כולם דיברו בבחירות האחרונות על ההבדלים בין 'ידיעות אחרונות' ל'ישראל היום'. אתה מקבל את זה גם שם. אירוע שקרה, ושני נרטיבים שונים לחלוטין".

לסיום מושמע קטע על צנזורה, מתוך ראיון שנערך באולפן עם איתי לנדסברג-נבו כשזה היה מנהל מחלקת התעודה של ערוץ 1 ועורך "מבט שני". בראיון אמר לנדסברג-נבו כך: "אנשים בציבור חושבים שהתערבות בכתבה, או בתוכנית שכבר נמצאת לקראת שידור, היא צורת ההתערבות הקיימת. אני טוען שזה הקצה של הקצה. ההתערבות הגדולה והמחסום הגדול לחופש הביטוי ולחופש העיתונות נמצא בדברים שבכלל לא מגיעים לשידור. [...] כשאתה עובר שנה ועוד שנה ועוד שנה, ומאשרים אולי שש-שבע הפקות, המשמעות היא שמאות יוצרים ומאות נושאים נשארים מאחורה ובכלל לא מגיעים לשידור ‒ נושאים שאתה לא יודע עליהם, ולא מגיעים לידיעתך. שם נעצר חופש הביטוי, עוד לפני שהגעת למצב שבו אומרים לך 'תצנזר משפט כזה', או 'תצנזר תמונה כזאת'".

• את התוכנית המלאה ניתן להוריד כאן

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית". ניתן גם להתחבר לפיד ה-RSS של "קול העין" באתר icast. עורכת מוזיקלית: חן ליטבק.