לכל אורך תקופת חקירותיו ומשפטיו של אהוד אולמרט, ראש ממשלת ישראל לשעבר שהורשע בביצוע עבירות שחיתות, רחשה סביבו כוורת של מקורבים שניסתה למרק את תדמיתו הציבורית. גם לאחר שנכלא אולמרט המשיכה הכוורת לרחוש – ולאחרונה, לקראת שחרורו, העלו מקורביו הילוך וניסו למצב אותו כקורבן שראוי לחמלה ולקיצור תקופת המאסר. מדוע עשו זאת, והאם מדובר בחלק מתוכנית להחזיר את הפוליטיקאי המושחת אל מוקדי הכוח? סטלה קורין-ליבר, עיתונאית "גלובס", ניסתה להשיב על שאלות אלו ואחרות בראיון לתוכנית "קול העין". להלן גרסה ערוכה של השיחה שקיימה עם המנחים, איתמר ב"ז ונמרוד הלברטל.

המערכת הראשונה שחסה על אולמרט, אמרה קורין-ליבר, היתה מערכת המשפט. "אני רוצה להזכיר לכם שגזר הדין הראשון, שניתן בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, עמד על שש שנות מאסר – והוא קוצר בחסות בית-המשפט העליון לכשנה וחצי. זו היתה ההנחה המשפטית הראשונה. אחר-כך היתה עוד חקירה ועוד כתב אישום, ובכתב האישום הנוסף, שניתן תוך כדי שהוא בכלא, נגזרו עליו שישה חודשי מאסר. אבל השופטים, שהם נשמות טובות, קבעו שחמישה חודשים מהם יחפפו את המאסר שהוא כבר מרצה. אחר-כך התחילה המסכת שקראה לשחרר אותו".

את מחוללי המסכת הזאת תיארה קורין-ליבר במאמר חריף שפרסמה ב"גלובס" ביום השחרור של אולמרט. "המערכת התומכת – עורכי-דין, מקושרים, יחצנים, עיתונאים בתמיכת מכובדי האלפיון – עשתה מעל ומעבר למה שמישהו ציפה", כתבה, ופירטה: "החל מטענות על 'רדיפה', עובר לקריאות פגיעה בדמוקרטיה, למידת הרחמים היהודית ששרתה על הנשמות הטהורות של השרים נפתלי בנט, איילת שקד ויובל שטייניץ; עובר לגיוס אמירות משפחתיות: הגיע הזמן ש'אהוד יחזור לחיק משפחתו ולנכדיו', 'תנו לו לחזור לאיתנו, לאכול טוב' (איפה? בבית או בקלואליס?), ואפילו 'השלום' הופעל ברגע הכמעט אחרון".

סטלה קורין ליבר (צילום מסך)

סטלה קורין ליבר (צילום מסך)

מי פימפם את המסרים האלה?

"מי שהיה בחזית, בקדמת הבמה, זו התקשורת. מי ריפד אותה במידע? אני מניחה שזה האנשים של אולמרט, אנשי יחסי-הציבור שלו, אולי גם אולמרט עצמו. המלים היו מלים רגשיות, העילות היו רגשיות – 'הוא שילם את חובו לחברה' ו'אנחנו צריכים לנהוג במידת הרחמים'. ואז הגיעה התמונה המטושטשת של איש רזה ומבוגר, אוכל מקערת פלסטיק – ונשמתך נופלת, הלב שלך נופל. כל זה נועד בעצם להגיד 'תרפו מהאיש, רחמו עליו'. אם אנחנו לא הולכים עם השכל – בואו נלך עם הלב".

קמפיינים תקשורתיים הם לא דבר חדש. למה שכלי תקשורת, ואנשים חשובים מהסוג שמראיינים בתקשורת, ירצו להתחנף לפוליטיקאי מושחת, ששופט כינה אותו "בוגד", ושנראה שהוא גמר את הסוס? זו חמלה, או שזה משהו אחר?

"זו לא חמלה. מי שהשתמש בדברים האלה והפעיל את הלחץ הזה הם אנשים שבימים רגילים כותבים נגד נתניהו ונגד הליכוד. המקבילה של נתניהו אצל מי שמתנגד לנתניהו היא אהוד אולמרט, ולכן הם בעדו. חוץ מזה, אנחנו מדברים על האנשים שאני כיניתי 'האלפיון'. זו שכבה של אנשים שהם הקרם דלה-קרם. גם אנשי יחסי-הציבור שלו הם בכירים מאוד – אני לא רוצה להגיד שמות, אבל ראינו את העבודה המדויקת והמשכנעת שהם עשו. כל הסיפור של הרחמים נבע מתוך זה".

עברנו קצת על הדיווחים על יום השחרור של אולמרט, וראינו שהם בדרך כלל הכילו סאבטקסט משותף שמשרת אותו: "האסיר לשעבר חוזר לשגרה". ובכל זאת, רק בכלי תקשורת אחד הרהיבו עוז ואפילו לא הזכירו לקוראים למה אולמרט ישב בכלא: "ידיעות אחרונות". מפתיע?

"ממש לא מפתיע. 'ידיעות אחרונות' לאורך כל הדרך תמך באולמרט. כאשר הכרעות הדין וגזרי הדין היו ברורים וחדים, הם ירדו קצת מהתמיכה. התמיכה הזו היתה בימים – והיא עדיין ישנה – שהעיתון לא כל-כך אוהב את נתניהו. אין מה לעשות, אלה שני קווים מקבילים שלא ייפגשו".

שער "ידיעות אחרונות", 11.7.12

"הזיכוי", שער "ידיעות אחרונות" אחרי הרשעתו של אהוד אולמרט בהפרת אמונים, 11.7.12

את אומרת שהיחס לאולמרט בכלי התקשורת הוא בכלל חלק מהמאבק להחלפת נתניהו?

"אני אומרת שלאורך הדרך תראה שמדובר בכתבים שכותבים קבוע נגד נתניהו – והרבה פעמים בצדק. לעומת זאת, אני חושבת שלפעמים צריך לכתוב ככה, ולפעמים ככה. אנחנו לא אוטומטיים. התפקיד שלי הוא לא לכתוב רק נגד ראש הממשלה".

המעגלים שמתדרכים נגד נתניהו הם אותם מעגלים שמתדרכים בעד אולמרט?

"כן. אפילו לא מתדרכים – זה כבר בא מתוכך. חוץ מזה, אולמרט הוא איש שיודע לעבוד עם תקשורת, והאנשים שלו הם אנשים שיודעים לעבוד עם תקשורת. לפעמים עולה חשש שאם לא היינו שומעים במו אוזנינו את הלחישות מהטייפ של שולה זקן, אולי בכלל הכל היה נראה אחרת. גם בית-המשפט בפעם הראשונה – אני חושבת שזה היה המחוזי בירושלים – אמר שהיו מעטפות, היו 460 אלף דולר במעטפות, אבל לא הוכח שהוא השתמש בזה לצרכיו האישיים. לאורך כל הדרך יש ויתורים, משהו שמחליק את הקצוות".

אנשים מניחים שמערכת המשפט נקייה מהשפעות מהסוג הזה. את, לעומת זאת, אומרת שהקמפיינים האלה עובדים.

"נכון. הם עובדים כשיש סיבה, כשכדאי לעשות את זה. זאת אומרת, אתה יכול להשפיע-להשפיע-להשפיע, ובסוף השופטים יגידו שזה 'דבר העם'. למשל, כשפרקליטות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה החליטו לא לערער על החלטת ועדת השחרורים בעניין אולמרט, שקבעה שניתן לשחרר אותו – מה העילה שניתנה? שזה ציבורי, שצריך לחשוב על הציבור ועל הנטייה שלו. הציבור הפך להיות גורם מאוד משמעותי".

ובאווירה ציבורית ניתן לשלוט, אפשר להנדס אותה.

"באווירה הציבורית אתה יכול להשתמש איך שמתחשק לך. כי 500 האנשים שכותבים לך או קוראים אותך – זה הציבור בשבילך. אני בעד השפעה של הציבור, אבל באיזשהו שלב זה יצטרך להתיישר. הגענו למצב שבו המשמעות היא שחרור של אנשים, ועל מה? אומרת ועדת השחרורים שזה נכון שמבחינה משמעתית אולמרט לא פעל נכון – אבל זה הרי התפקיד שלהם, התפקיד של ועדת השחרורים הוא לא להחליט אם בחומר שאולמרט הוציא מבית-הכלא באמצעות כל מיני עורכי-דין, שאת התיק שלהם לא פותחים, יש או אין פגיעה בבטחון המדינה. הוועדה צריכה להחליט האם התנהלות האסיר מצדיקה הורדת שליש ממאסרו. האם התנהגות משמעתית לא תקינה היתה מורידה למישהו אחר שליש ממאסרו? לא. אז מה זה עניינם בכלל?".

בואי ננסה לחבוש לרגע את מגבעת יועץ התקשורת: נאמר שאולמרט שוכר אותנו כדי לעשות לו מה שעשו לאריה דרעי, ובתוך כמה שנים לנקות אותו ציבורית כך שניתן יהיה להכתיר אותו שוב לתפקיד חשוב. איך נראית מפת הדרכים שצריך לשרטט כדי להצליח במשימה כזאת?

"קודם כל קצת שקט. לא לדבר – הוא כבר הלך לקניון, אבל לא דיבר. דבר שני, הייתי מציעה לו לא להגיע למסעדות שהוא נוהג לאכול בהן, שהן כולן בטופ של הטופ".

אולי להצטלם באיזה חומוס.

"לא להצטלם. הוא נראה חולה? שב בבית, תאכל את האוכל של הבית. היהירות אצלו וההתנשאות – זו בעיה. בעוד כמה חודשים הוא יכול להתחיל לכתוב איזה מאמר, מאמרון, הגיג – שילך ויגדל. ואז יתחילו לבוא כנסים – ובכנסים זה הכי טוב לדבר".

בתוכנית "תיק תקשורת" סיפר המנחה אבי משולם שהעיתונאי הראשון שפרסם את תמונת אולמרט והאיטריות, יואב קרקובסקי, אמר שקיבל אותה מ"מקורבי אולמרט". איזה עוד טריקים מהסוג הזה הם ישלפו לדעתך?

"את האיש עם נכדיו – אבל אז יצטרכו לטשטש את הפנים של הילדים, כי הם צעירים. אחד המקורבים שלו אמר: 'תאפשרו לו לחזור לאיתנו פיזית, לחזור לאכול טוב, במנוחה ושלווה לצד בני משפחתו – זה יעשה לו רק טוב'. אז אני יודעת שהוא אוהב את מסעדת קלואליס ברמת-גן. אני מקווה בשבילו שהוא לא יהיה שם, כי אני בטוחה שברגע שזה יקרה אני אקבל שלושה סמסים עם הצעות לצילומים שלו מהמסעדה".

"רה"מ לשעבר אהוד אולמרט נענש וריצה שני שליש מעונשו. מידת הרחמים מחייבת לשלוח אותו הביתה". שר התחבורה ישראל כץ משתף בדף הפייסבוק שלו את תמונת אולמרט שהופצה בידי מקורביו (צילום מסך)

"רה"מ לשעבר אהוד אולמרט נענש וריצה שני שליש מעונשו. מידת הרחמים מחייבת לשלוח אותו הביתה". שר התחבורה ישראל כץ משתף בדף הפייסבוק שלו את תמונת אולמרט שהופצה בידי מקורביו (צילום מסך)

מה עם איזה ראיון על כמה זה קשה להיות בכלא?

"אם זה לעיתון אוהד, או לכתב אוהד, למה לא? 'היה מאוד קשה, האסירים מסכנים, ואני עזרתי להם'".

"אפילו בכלא הייתי מנהיג". המהלכים מהסוג הזה נועדו לדעתך כדי לטהר את שמו, או כדי להכין איזושהי פלטפורמה למשרה ציבורית עתידית?

"אני מאמינה שזה יהיה למשרה ציבורית. מה זה לטהר את שמו? הוא הרי בכל מקום אומר שהוא טהור. הוא גמר את הסיפור הזה – הוא ישב בכלא שנה, ארבעה חודשים ו-17 ימים – הסיפור ארוך, מתיש, אבל הוא נגמר. קוראים לזה 'שילם את חובו לחברה'. האיש די צעיר, יחסית, והוא בריא. יש לו גוף ספורטיבי, מהכלא או מההכנות לשחרור, אז אני מניחה שבעוד שבע שנים יקראו לו להציל אותנו. ואז הוא יצטרך להתווכח עם אהוד ברק את מי יכתירו".

אחרי כמה זמן צריכה להיות העברת הפאזה מ"האיש ששב הביתה" לאיש שרוצה לחזור לחיים הציבוריים?

"תלוי מה יקרה פה. אומרים שבמהלך הקיץ יתחממו הגבולות, אז זה יהיה יותר מוקדם. אם יהיו בחירות, זה גם ישפיע. הכל תלוי בהתפתחויות. אבל ברור שצריכה להיות 'תקופת רגיעה' שבה הוא יהיה עם משפחתו ויבריא".

לך ניסו למכור סיפורי רדיפה או מסכנות של אולמרט?

"לא. אני מנסה לא להתלהם, אבל אני לא בולעת הרבה מהסיפורים עליו. אני לא בלענית של סיפורים. אני לא כתבת חדשות הארדקור, אז אני יכולה להרשות לעצמי לא להתחרות בשדה הזה – לאחרים אפשר להגיד 'אנחנו ניתן לך יופי של סיפור על המרק או על הקציצה שהוא אכל או לא אכל, ואם לא תיקח ניתן את זה למתחרה שלך'. אני יכולה להרשות לעצמי לא לקבל את זה. אני יודעת שיש עיתונאים שלא יוכלו להרשות לעצמם, וזה בסדר כי אין ברירה".

ממש בסמוך להתכנסות של ועדת השחרורים שדנה בשחרור המוקדם של אולמרט אירעה הפשיטה המשטרתית על משרדי הוצאת ידיעות-ספרים, בחיפוש אחר טיוטת האוטוביוגרפיה שלו. את מוצאת קשר בין ההזדעקות של אנשי "ידיעות אחרונות" על הפשיטה ובין הקשרים ההדוקים בין אולמרט לנוני מוזס?

"אני חושבת שזה יותר מדי, מה שאתה אומר. אולמרט עובד עם מסמכים, עם חומר כתוב, ועם המסמכים האלה היתה בעיה. כשראש ממשלה מסיים את התפקיד שלו הוא מקבל מהמדינה משרד רשמי עם כספת גדולה, ומותר לו לשמור שם חומרים בטחוניים, טופ-סיקרט, בתנאי שהכספת נעולה ונבדקת על-ידי מערכת הביטחון. אבל החומר יצא משם ונכנס לכלא – ואז גם יצא מהכלא. כך שעובדתית יש פה בעיה בטחונית – והצנזורה הצבאית באמת מחקה עמודים בספר, 200 מתוך 1,200.

"מה היתה הטעות בכל הסיפור הזה? שבהזדמנות הזו, כשכבר נכנסו להוצאה, לקחו גם שני ספרים אחרים, את הספר של בן כספית ואת זה של בוגי יעלון. בשביל מה? זו היתה טעות, זאת היתה יוהרה, והם חטפו על זה. תפסת מרובה לא תפסת. זה הפך לחרב פיפיות. אנשים היו מקבלים את הטענה שנכנסו לשם כדי להוציא חומר שיש בו בעיה בטחונית".

בסוף המאמר שלך את מניחה שעוד כמה שנים, כשתסתיים תקופת הקלון, לא מן הנמנע שהמעגל של אולמרט יצליח להשחיל אותו חזרה לעמדת כוח. איך לדעתך הם יצליחו לעשות את זה?

"קודם כל, השתילו לנו במוח שהוא ראש הממשלה הכי טוב שהיה כאן. כל מי ששתל את זה שכח שבתקופתו היתה מלחמת לבנון השנייה, ושכחו גם את דו"ח ועדת וינוגרד, שנגע גם בדרג המדיני. חבר-כנסת מקדימה [יואל חסון, כיום במחנה-הציוני, במאמר שפורסם ב'גלובס'] אמר שבכיר בפרקליטות המדינה אמר לו ש'הגזמנו עם אולמרט ואולי בגלל זה אין לנו שלום'. אז הוא יהיה 'ראש הממשלה של השלום', 'ראש הממשלה הכי מנהיג שהיה פה' – וחוץ מזה, אנשים יצביעו עבורו. כמו במקרה של אריה דרעי, אנשים יודעים את כל האמת – ובכל זאת מצביעים. אם זה מה שאנשים ירצו, זה מה שהם יקבלו".

בהכנת הידיעה השתתף איתמר מרגלית

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית". ניתן גם להתחבר לפיד ה-RSS של "קול העין" באתר icast. עורכת מוזיקלית: חן ליטבק.