אגודת העיתונאים תל-אביב פרחה וקמלה במקביל לעבודה המאורגנת בעיתונות העברית, עד שבשנים האחרונות ראתה כיצד גוף חדש, ארגון העיתונאים בישראל, נוטל ממנה את השרביט. רותם אברוצקי, יו"ר אגודת העיתונאים תל-אביב, התארח בתוכנית "קול העין" לקראת פתיחת כנס אילת לעיתונות. אברוצקי, עיתונאי ערוץ 1, תיאר בפני אורן פרסיקו ונמרוד הלברטל את פועלה של האגודה וכיצד היא בכל זאת מסייעת לחבריה - למרות שחדלה לשמש כארגון יציג של עיתונאים.
דפדפתי בתוכניה של הכנס ושמתי לב שלהבדיל משנים קודמות, אין נותני חסות וכמעט אין שותפים. היתה איזושהי בעיה השנה?
"לא, ממש לא היתה בעיה. נהפוך הוא. מצבנו טוב, ואנחנו לא זקוקים לספונסרים, ואם אפשר בלי אז עדיף. היתה איזושהי ידיעה שכאילו הרשות השנייה ביטלה את החסות. לא, היא לא ביטלה את החסות. אנחנו לא ביקשנו ממנה בכלל חסות. לא הגשנו בקשה אז ממילא הם לא אישרו. הכל בסדר".
אחד המעמדים המרגשים שיהיו בכנס השנה הוא טקס שבו תקבל עיתונאית "ידיעות אחרונות" סימה קדמון פרס מפעל חיים. האירוע הזה גם כן זכה לקצת כותרות כיוון שבין הנימוקים לפרס נכתב שבשנה הזו סימה קדמון בלטה עם ניתוחים מבריקים ומחכימים של מערכת הבחירות ותוצאותיה.
"אני רק רוצה לדייק - לא בין הנימוקים לפרס, בין הפרסומים לפרס. פרסום שאני לא הייתי שלם איתו, לא עבר אותי. אני הייתי מנסח את הדברים מעט אחרת. הפרס הוא פרס מפעל חיים ולכן הנימוקים הם בהתאם לכך. יש לסימה קדמון היסטוריה ארוכה ומפוארת של כתיבה משובחת. היא עיתונאית מהמעלה הראשונה וראויה לכל פרס ובגלל זה היא מקבלת את הפרס. מי שהוציא את ההודעה עשה את זה בלי תיאום איתי. בסדר, קורה. אז היה איזשהו ניסוח שהוא לא הכי מלוטש. זה קורה כשעושים".
סימה קדמון (צילום: אביגיל עוזי)
אני רק רוצה להסביר למאזינים שבאתר פרספקטיבה אספו רשימה של תחזיות וניתוחים לא כל כך מדויקים ושאלו איך יכול להיות שנותנים פרס בעקבות התחזיות האלה. כמה ימים לפני הבחירות, למשל, קדמון אמרה שהליכוד בצרות ודווקא בוז'י במצב טוב, ועוד שלל דוגמאות ממפלגות אחרות.
"תראה, היא לא העיתונאית היחידה שאמרה את זה, והפרס הוא לא ניתן על יכולת הניבוי של מן דהוא לגבי תוצאות הבחירות. לא על זה אני נותן פרסים. אנחנו מדברים על עיתונות ולא על ניבוי, היא גם לא חזאית. היא עיתונאית, היא מביאה קולות מהשטח. עיתונאי גם טועה. מה שנבחן זו לא טעות נקודתית אחת".
איך זה קורה? מי היה בוועדת הפרס שניסח את המשפט הזה?
"זו לא ועדת הפרס. בסוף יש ועדת פרס ויש מישהו שמנסח הודעות שאותן הוא מוציא לעיתונות. אז הוא ניסח משהו לא הכי מוצלח והוציא את זה החוצה בלי להראות. בסדר. זה כל הסיפור. מכאן ועד לנסות להטיל דופי בנו או בסימה קדמון - נו, באמת".
מי ניסח את ההודעה?
"לא נפגע בכבודו של מי שניסח, אבל אני יכול לומר לך שזה לא מנכ"ל האגודה שיש הרבה אנשים שאוהבים להשמיץ".
בוא נעבור למשהו עקרוני יותר. תקן אותי אם אני טועה אבל בכל הפאנלים שיש בכנס אילת לעיתונות, ויש על רדיו ועל משטרה ועל עיריית אילת ועל דוברות ועל צה"ל וצנזורה, אין פאנל שמוקדש להתארגנות של עיתונאים, לראשי ועדים בכל מיני כלי תקשורת שמספרים איך הם פועלים לארגן את העיתונאים שלהם.
"אוקיי, אתה יודע על עוד כמה נושאים אין פאנלים? השאלה שלך מזכירה לי את שאלת האיזון בשידורי רשות השידור. בא מישהו ואומר 'למה לא היה אייטם הזה, ולמה לא היה האייטם ההוא, כי זה ממש ממש חשוב'. הכל חשוב. היו בעבר מושבים שעסקו בנושאים האלה. השנה לא. יש הרבה מאוד נושאים. מי שבוחר, אגב, זה לא אני. יש עורך תוכן ראשי של הכנס, שמו שלום קיטל, ואני חושב שאת השאלה הזו ראוי להפנות אליו ולא אלי, כי אני לא מתערב בעבודתו".
אני מבקש להציע הסבר אחר מדוע אין מושב כזה. כיוון שאגודת העיתונאים כבר אינה מייצגת עיתונאים פעילים. כבר אין ועדים שפועלים תחתיה, היא כבר לא מאגדת עיתונאים, ובגלל זה היא לא יכולה להביא שלל יושבי-ראש ועדים.
"לא, לא, לא. זה לא נכון. מה שאתה אומר הוא מאוד מאוד בעייתי. כאילו כל העולם כולו חזותו רק בייצוג עיתונאים באמצעות ועדים. סליחה, עכשיו בוא נעשה סדר, אחת ולתמיד. אתה יודע כמה שנים אגודת העיתונאים מייצגת עיתונאים בלי שיש ועדים מאוגדים? הרבה לפני שקם איגוד העיתונאים".
ארגון העיתונאים אתה מתכוון.
"והיא עדיין מייצגת 1,200 חברים באגודת העיתונאים שמקבלים שירותים מאגודת העיתונאים. שירותים רציניים מאוד. משפטיים, כן, כי העיתונאים צריכים להילחם היום על מקום עבודתם, על התנאים שלהם במקום עבודתם וכאן מדובר בשירות אישי, הוא עולה ממון רב, ואנחנו נותנים את השירות הזה. וכן, אנחנו אגודה עשירה, יש לנו כסף, ואנחנו נותנים את השירות הזה. ומי שזקוק לשירות הזה מקבל. כדי לא לפגוע בכבודם של כל מיני עיתונאים שעזרנו להם מאוד אני לא אזכיר שמות, אבל אנחנו מנענו פיטורים לא באמצעות ועד, כן, לא עשינו את זה באמצעות ועד. באמצעות העוצמה האדירה שיש לנו. עוצמה אישית של אנשים באגודה ועוצמה משפטית. כן, זה הכלי שאני הכי הרבה עובד איתו ואני חייב להגיד - זה כלי מוצלח מאוד".
חברי ועד הפעולה הכללי של ארגון העיתונאים בישראל מכריזים על הקמת ועדים בכלי התקשורת, 23.4.2011 (צילום: "העין השביעית")
במשפט על ייצוג עיתונאי ynet כתבו השופטים בבית-הדין הארצי לעבודה כי אגודת העיתונאים בתל-אביב פעלה בשיתוף פעולה עם המעסיק - כלומר הנהלת "ידיעות אחרונות" - תוך שימוש לרעה בהליכי משפט על מנת לעכב את ההתארגנות האותנטית של העיתונאים במסגרת ארגון העיתונאים. איך זה מסתדר?
"תגיד, כל מה שכותב בית משפט, זה בדיוק ככה זה עומד?".
זה היה גם במשפט על "ידיעות אחרונות", בבית הדין הארצי, זו ערכאה עליונה.
"יכולתי גם ללכת לבג"ץ".
לא הלכת.
"יש לי מסמך שלא הצגתי אותו וזה טיוטה של הסכם עבודה קיבוצי ב'ידיעות אחרונות'. בינתיים לי יש מסמך כזה ביד ובבוא היום אני אשלוף אותו אם מישהו יעז להאשים אותי בהאשמה כזו עוד הפעם".
מה זאת אומרת? בית-הדין קבע פעמיים שאתם שיתפתם פעולה עם הנהלת "ידיעות אחרונות" כדי למנוע התארגנות.
"ואני בחרתי לא להמשיך בהליך הזה משום שיש גבול לכמה אתה יכול לנהל מאבקים מהסוג הזה. יש גבול, אין צורך. אני לא רוצה גם לפגוע בעיתונאים. זה לא הרעיון. הרעיון היה אחר לגמרי. מאבק מיותר לחלוטין בסופו של דבר מנע מעיתונאי 'ידיעות אחרונות' הסכם קיבוצי. זו השורה התחתונה. עכשיו ההתדיינות המשפטית והאופי שלה וכללי המשחק גרמו בסופו של דבר לרושם הזה אצל השופטים. אבל זה חלב שנשפך. זה היה. אם על משהו אני באמת מצטער זה שבסופו של דבר הרצון, הלהט הגדול של ארגון העיתונאים להעיף אותנו החוצה ולא לשתף איתנו פעולה גרם לכך שאין הסכם עבודה קיבוצי ב'ידיעות אחרונות' וזה יכול היה להיות. הם מדברים על כך שעוד מעט הם יחתמו ויהיו בהרבה כלי תקשורת. הלוואי. הלוואי. כל הישג שהם ישיגו הוא הישג מבורך".
אבל רותם, אתם עמותה שעם כל הכבוד, בתקנון שלכם, המטרה הראשונה שמוצהרת היא לפעול ולהיאבק כאיגוד מקצועי למען זכויות העיתונאים, כדי לאגד אותם. איך אתה יכול להגיד שאיגוד זה לא הדבר העיקרי כשזו המטרה מספר אחת שלכם?
"יש עוד דרכים לפעול כאיגוד מקצועי, לא רק בצורה של ועד. אתה יודע מה? אני בוחן את זה במבחן הפרקטיקה. האגודה הזאת עשתה את זה הרבה לפני, עשתה את זה בתקופתי ותעשה את זה גם אחרי".
אתה נבחרת לתפקיד לפני שלוש וחצי שנים לתפקיד יו"ר האגודה. באותה תקופה באמת קם ארגון העיתונאים ומאז הוא ייסד ועדי עובדים בערך ב-20 כלי תקשורת. מה אתם עשיתם מאז באגודה כדי לפעול למען העיתונאים?
"אני לא רודף אחרי עיתונאים וגם לא מחתים אותם בכל מיני מפקדי ארגזים".
מה כן עשית?
"לא, זה מאוד מהותי, כי אל תגיד לי שאחרים עשו. אתה יודע שמאוד קל לחתום על מסמך הצטרפות כשאין תשלום. גם אני תמורת חינם יכול עכשיו לפקוד 5,000 אנשים. וזה מה שהם עשו".
אבל מה המדיניות שאתם התוויתם בשנים האחרונות כדי לפעול למען העיתונאים?
"אנחנו לא שינינו את המדיניות שלנו בגלל שמישהו אחר קפץ. בשורה התחתונה, אתה מציג את זה כאיזה הישג גדול. ההישג הגדול הוא מניעת פיטורים ושיפור תנאי עבודה".
איפה מנעתם פיטורים ושיפרתם תנאי עבודה?
"המלחמות שאנחנו ניהלנו ברשות השידור אף אחד לא ניהל. אף אחד לא העז להיכנס בהנהלות מושחתות, בהתערבות פוליטית, איש לא העז לעשות את זה. אף אחד, בטח לא ארגון העיתונאים שהוא חלק מההסתדרות שהיא כוח פוליטי עם אינטרסים שלא תמיד הם גלויים. זה ארגון שיש לו הרבה מאוד אינטרסים ואני משוכנע, אני לא אומר את זה לגנותם, אבל אני משוכנע שיש דברים שהם היו רוצים לעשות והם לא עושים אותם כדי לא להרגיז את הבוס"
באמת הגשתם הרבה מאוד עתירות בעניין רשות השידור, אבל מה היו ההישגים של המאבק המשפטי הזה?
"שאנשים לא פוטרו. שאנשים לא פוטרו. שאגיד את זה עוד פעם? שאנשים לא פוטרו. עורך 'מבט' אבי מוסקל, שהוא גם חבר הנהלה [באגודת העיתונאים] - היה מפוטר. יאיר וינרב, היום הכתב המדיני ואז כתב כלכלי - היה מפוטר. היתה הנהלה איומה ונוראה ומושחתת ברשות השידור שהילכה אימים על עיתונאים. גם ברדיו. גם את קרן נויבך ניסו להעיף. אנחנו נלחמנו כמו אריות. כמו אריות. ואף אחד, אף אחד, לא ילמד אותי מה זו מלחמה. לא אתה, ולא אף אחד אחר. משום שאנחנו נלחמים כמו מטורפים. לא ניתן שיפגעו באנשים שהם חברים אצלנו. זה מה שאנחנו עושים. זו המלחמה שלנו. לא קשקושים, לא דיבורים תפלים. המקום הזה שבו יש מלחמות על חופש העיתונות ועל האפשרות של עיתונאים להמשיך להיות מועסקים בלי שיפגעו בהם".
עיתונאי אחר שביקר השבוע את ההתנהלות של האגודה, נתי טוקר מ"דה מרקר", קיבל כינוי מאוד לא מחמיא ממנכ"ל האגודה, שקרא לו "'קקי טוקר". מה דעתך על התבטאות כזו?
"אני ממש לא אוהב את ההתבטאות הזו. היא לא לרוחי. אני באופן אישי לא מדבר ככה. אבל, מה שנתי טוקר לא סיפר זה שבפרסום אודות האגודה שורבב תצלום מאוד לא מחמיא של יוסי בר-מוחא, בעצם תצלום דמוני, ומתחת הכיתוב 'איציק בר-מוחא', ראש כנופית הפשע הירושלמית".
זו היתה בטח טעות כי הדיווח היה על איציק יושע.
"בוודאי שזו טעות. אני מכיר את הסיפור הזה ואני הרבה שנים עיתונאי, יותר ממך ומנתי טוקר יחד כנראה ואני מכיר את הלך הרוח. זו השתובבות מרושעת שקל מאוד להצדיק אותה כטעות".
מסר ששיגר מנכ"ל אגודת העיתונאים וסי בר-מוחא לכתב "דה מרקר" נתי טוקר (צילום מסך)
אתה טוען שזה היה בזדון?
"צריך להבין מה היה שם. אז יוסי בר-מוחא עשה את מה שהוא עשה, זו לא דרכי, אני באופן אישי לא מתבטא כך, צר לי שזה נעשה. צר לי. יחד עם זה, לא פחות צר לי שעיתון 'הארץ'-'דה מרקר' פעלו כפי שפעלו".
בוא נעבור לחדשות קצת יותר טובות לאגודה. יש עסקת נדל"ן שבמסגרתה הולכים לבנות פרויקט די גדול במקום שבו נמצא בית סוקולוב היום...
"לא, לא נכון. לא במקום שבו נמצא בית סוקולוב, אלא במתחם שמאחורי בית סוקולוב".
אוקיי, העסקה הזו אמורה להזרים לאגודה כמה עשרות מיליוני שקלים. יש כבר מחשבות מה תעשו עם הסכומים הנכבדים האלה?
"איזה יופי של שאלה. קודם כל, הכסף הזה עוד לא הגיע. הכסף הזה הוא מאוד וירטואלי כרגע. בוא נזכיר למה העסקה הזו באה לעולם. אנחנו לא סוחרי נדל"ן ואין לנו עניין לעסוק בנדל"ן. ממש לא. זה לא המקום שלשמו הקמנו את האגודה הזו. אבל, לפני למעלה מעשרים שנה, יום אחד, מאיזושהי סיבה שהיא לא לגמרי מובנת לי ברגע זה, החליטו מי שאז ניהלו את האגודה לא לשלם חוב למנהל מקרקעי ישראל, כלומר להוון את הקרקע. ואז הם התחילו לקיים איזשהו דיון, איזשהו ויכוח, מה לעשות. כן לשלם או לא לשלם. בינתיים חלפו השנים".
רותם, בוא, לא ניכנס לכל הפרטים.
"לא, אנחנו כן ניכנס, כי אלוהים בפרטים הקטנים! אתה אומר נדל"ן אז אני עומד על זכותי להסביר לך את הרקע. היה חוב של 28 מיליון שקלים ואני חובות משלם, לא יודע מה איתך. ולכן, נאלצנו, נאלצנו, שמעת? לבצע עיסקה שבמהותה מכירת זכויות הבנייה במגרש האחורי של בית סוקולוב כדי לשלם את חובנו. בשארית העסקה, בעוד שבע שנים, אולי, מה שיישאר לאגודה זה סכום של 25 מיליון שקלים. אני היום לא יכול להחליט מה יעשו בכסף הזה כשהוא יגיע בעוד שבע שנים, כשאני לא אהיה באגודה בשום פוזיציה, גם אם בבחירות הקרובות אבחר שוב ואהיה יו"ר האגודה. זה לשלוש שנים, או שלוש וחצי שנים גג. זהו, זה המצב. אני לא יכול להחליט על מה שיצטרכו להחליט האנשים שינהלו בעתיד את האגודה".
רותם אברוצקי, קודם כל תודה רבה לך שדיברת איתנו היום, שיהיה בהצלחה גם בבחירות הבאות אם תרצה לרוץ...
"אני רוצה להגיד עוד משהו. קודם כל אני מצטער על הטמפרמנט, ואני מצטער על זה שאני נאלצתי לדבר בתקיפות. זה קורה כי אנחנו מותקפים. גם אתה התקפת אותי בשאלותיך".
זה התפקיד שלי.
"אני כמובן מכבד אותך וראית ששמרתי על לשון נקיה מאוד, אבל יש אנשים שנוטים להתבלבל בגלל הטון. אתה יודע שיש משפט כזה בצרפתית. C'est le ton qui fait la musique. הטון עושה את המוזיקה, אז שאיש לא יחשוב שאני אדם מפלצתי. מי שמכיר את הכתבות שלי יודע שאני אדם רגוע הרבה יותר ובדרך כלל גם בעל חוש הומור".
"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. את התוכנית מפיקה רתם שרעבי, סטודנטית בבית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס 106FM מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית".