לא כל מוציא לאור יכול להרשות לעצמו להציע למושא סיקור רב-כוח לשנות את דרך הסיקור שלו לשם קבלת אתנן כלכלי. היום, אחרי החשיפה על ההצעה המגונה שמו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס הציע לכאורה לראש הממשלה בנימין נתניהו – יחס "מפנק" תמורת פגיעה במתחרה "ישראל היום" – כתב כאן שוקי טאוסיג כי רק בעיתון שהמערכת העיתונאית שלו עברה השחתה מסוגל המו"ל להעמיד על המדף עסקה פסולה מסוג זה.

"אם עיתונאי 'ידיעות אחרונות' היו עיתונאים עצמאים, הראויים לשמם, אי-אפשר היה למכור את הסיקור שלהם לראש הממשלה", כתב טאוסיג. סיקור המערכת הפוליטית ב"ידיעות אחרונות" נעשה על-ידי כמה מהעיתונאים המוכרים והמוערכים בתחום – נחום ברנע, סימה קדמון ושמעון שיפר, בין היתר. מה יש להם לומר בנושא, ועל הכתם שהודבק להם ולמערכת העיתון כולה?

לפי שעה, הכתבים האמונים על סיקור המערכת הפוליטית ב"ידיעות אחרונות" מעדיפים שלא להתבטא בנושא, וכך גם עורכיהם. בשעות שלאחר חשיפת המשא-ומתן בין מוזס ונתניהו פנינו לברנע, קדמון ושיפר בניסיון לקבל התייחסות להצעה של מוזס, אך שלושתם ביקשו שלא להתייחס לפרשה. גם הכתב הפוליטי יובל קרני ביקש שלא להתייחס לדברים. פנינו גם לעורך "ידיעות אחרונות" רון ירון ולעורך ynet אמנון מרנדה, וגם הם בחרו שלא למסור התייחסות לדברים.

בעיתון יש מי שטוענים כי דממת האלחוט היא כורח הנסיבות. חשיפת הפרשה עוד לא תמה, ואין לדעת איזה פרט חדש יתפרסם בעוד שעה, יממה או שבוע – ואיזה מבין הפרטים שכבר פורסמו יופרך. מוזס עצמו, שעל-פי הדיווחים נחקר באזהרה על-ידי חוקרי המשטרה, טרם הגיב לגילויים, וגם נתניהו לא מסר התייחסות לגופו של עניין ורק הסתפק בהודעה הקבועה שלפיה "לא יהיה כלום כי אין כלום".

ובכל זאת, מעיתונאים ותיקים ובכירים המסקרים את ראש הממשלה וסביבתו באופן שוטף ומזה עשרות שנים ניתן לצפות שלכל הפחות יצהירו כי גם אם מישהו הציע אותם לרכישה – אין זה אומר שהם היו מוכנים למכור את עצמם. בחירתם שלא להיעמד על רגליהם האחוריות ולהצהיר הצהרה בסיסית ומתבקשת מסוג זה – יהיה אשר יהיה תוכנה המדויק של השיחה בין ביבי לנוני – עשויה להעיד על אווירה של פחד ואי-ודאות שבמסגרתה גם מי שאומר את המובן מאליו אינו מוגן. באווירה כזו בלתי אפשרי לעשות עיתונות חופשית.