ארגון Human Rights Watch פרסם לאחרונה דו"ח על הפרת זכויותיהם של עיתונאים ופעילים בגדה המערבית וברצועת עזה. תחת הכותרת "פלסטין: צעדי דיכוי נגד עיתונאים ואקטיביסטים" תועדו חמישה מקרים שבהם כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית וחמאס עצרו וחקרו עיתונאים, פעיל פוליטי ושני זמרי ראפ, בגין ביקורת שמתחו על הרשויות. ארבעה מהעצורים טענו שהחוקרים התעללו בהם ועינו אותם.

עו"ד שרי בשי, מנהלת תחום ישראל/פלסטין בארגון HRW, שוחחה על הדו"ח בתוכנית "קול העין" וסיפרה על הקשיים, התגובות וגם על סיבות לאופטימיות. להלן גרסה ערוכה של השיחה שקיימה עם מנחי התוכנית, אורן פרסיקו ונמרוד הלברטל.

אתם מציינים בדו"ח שנציגי ארגון HRW לא הורשו להיכנס לרצועת עזה, לא מישראל ולא ממצרים. איך בכל זאת בודקים את המהימנות של העדויות?

"קודם כל אני מוכרחה לציין לשבח את הנכונות של שתי הרשויות, גם חמאס וגם בגדה, לדבר איתנו ולענות על השאלות שלנו. בגדה זה התרחש בפגישות פנים-אל-פנים, ברצועת עזה, מכורח המציאות, עשינו את השיחות בטלפון. בדקנו את הממצאים גם עם גורמים בתוך משרד הפנים וגם עם ראזי חאמד, שהוא בכיר בלשכה הפוליטית של חמאס. קיבלנו תשובות מקיפות, אבל כאלו שמבחינת התוכן והמהות לא מספקות אותנו".

"ההתנהגות של שתי הרשויות סותרת באופן בוטה את המחויבות של פלסטין לכבד את חופש הביטוי"

מה זאת אומרת "לא מספקות"?

"בדו"ח אנחנו מצביעים על ההתחייבויות החדשות שפלסטין לקחה על עצמה כשאישררה חלק מהאמנות הבינלאומיות, אלה שמגינות על חופש הביטוי. ההתנהגות של שתי הרשויות סותרת באופן בוטה את המחויבות של פלסטין לכבד את חופש הביטוי. למשל, האמנה בדבר זכויות פוליטיות ואזרחיות אוסרת על מעצר של אנשים בגין אמירות שהן אינן אלימות. גם בגדה וגם ברצועת עזה תיעדנו מקרים רבים של עיתונאים, אקטיביסטים ופוליטיקאים שנעצרו ואף הוכו בגלל שהם מתחו ביקורת על הרשויות".

אתם מציינים בדו"ח שאחת הבעיות היא שלא ניתן לחוקק חוקים חדשים בגלל הפיצול בין החמאס והרשות הפלסטינית, ולכן חוקים שהופכים את הדיבה או העלבת עובדי ציבור לפלילית נותרים על כנם.

"זאת אכן בעיה, אבל בשום פנים ואופן לא תירוץ. נכון שיש חוקים ישנים, עוד מהתקופה העות'מאנית, שאוסרים באיסור פלילי על העלבת עובד ציבור, וגם על דיבה, אבל אין שום סיבה שהרשויות יאכפו את החוק הזה. דיברנו עם התובע האזרחי בגדה המערבית, שהודה שיש לו שיקול דעת מתי להעמיד לדין ומתי לא. לכן אין לו שום תירוץ שלא להימנע מלהעמיד לדין אנשים על דיבור לא-אלים.

"חוץ מזה, הן ברצועת עזה והן בגדה המערבית מוצאים דרכים לחוקק חוקים לא פורמליים, בין אם מדובר בהצהרות מטעם אבו-מאזן, שיש להן תוקף של מעין חוק, ובין אם מדובר בחוקים שחמאס מעביר, שהם אולי לא מוכרים בגדה המערבית אבל הם בפירוש מנחים את הרשויות בעזה".

עו"ד שרי בשי (צילום מסך: אלג'זירה)

עו"ד שרי בשי (צילום מסך מתוך שידורי אלג'זירה)

הרגשתם שחמאס או הרשות פועלים מתוך רצון לנגח פוליטית את היריבים שלהם?

"בהחלט. אם פעיל שמזוהה עם אחת הרשויות מהצד הלא נכון – בעזה עם פת"ח, בגדה עם חמאס – מותח ביקורת, הרשויות מגיבות בצורה יותר אלימה".

איך אתם יכולים לדעת איזו תלונה היא תלונה לגיטימית ואיזו תלונה היא תלונה שמונעת מתוך המאבק הפנים-פלסטיני?

"גם תלונה לגיטימית לא חייבת לגרור מאסר. אם עיתונאי מוציא את דיבתו של אדם, יש תביעות אזרחיות. אנחנו חושבים שהרשויות הציבוריות חייבות לנקוט במשנה זהירות לפני שהן תובעות מישהו בהליך אזרחי על לשון הרע, אבל אין שום הצדקה להעמיד לדין או לעצור, ועל אחת כמה וכמה לענות, אדם שמפרסם משהו, גם אם הוא לא נכון. יש בעיה של זיהוי עיתונאים עם הפלגים השונים, שזו תוצאה של הקרע העמוק בעם הפלסטיני, אבל גם לעיתונאי שאינו אובייקטיבי לא מגיע להיעצר".

מצאתם הבדל ביחס של שתי הישויות לעיתונאים ואקטיביסטים?

"היו הבדלים מסוימים, אבל לא מאוד גדולים. בגדה המערבית לא רק עוצרים ומכים אנשים אלא גם מעמידים אותם לדין, וההעמדה לדין פלילי עצמה היא גם סוג של הטרדה. מה שקורה הוא שהתביעה מעמידה לדין אנשים בהליכים שמתארכים על פני שנים. אנשים מגיעים לדיונים ועדי התביעה לא מופיעים, ואז דוחים את הכל, ואנשים מבזבזים זמן וכסף. זה פשוט עינוי, וזה קורה על שטויות. בעזה לא מעמידים אנשים לדין, אבל מצד שני הקווים האדומים – מה יכול לגרום למצב שבו עיתונאי נעצר – טיפונת יותר מצומצמים מאשר בגדה".

"הצלחנו לעורר דיון ציבורי, אבל אנחנו גם רוצים שיהיה שינוי"

אתם לא חוקרים רק את המצב בעזה ובגדה, אלא גם בישראל, ומוציאים גם על זה דו"חות. היה קשה יותר לעניין כלי תקשורת בעולם בדו"ח שמתייחס להפרות של זכויות אדם פלסטיניות בידי פלסטינים?

"אתה צודק שלפעמים קשה לנו לעניין אנשים בהפרות פנים-פלסטיניות, וגם מותחים עלינו ביקורת. אבל אני כן חושבת שהיתה התייחסות טובה לדו"חות שלנו, וגם הרשויות התייחסו. הגיבו בכתב וגם הופיעו ברשתות הטלוויזיה הערביות יחד עם הנציגים שלנו. הצלחנו לעורר דיון ציבורי, אבל אנחנו גם רוצים שיהיה שינוי".

לאיזה תהליך של שינוי אמיתי דו"ח שכזה יכול להוביל?

"היה שיפור מסוים, ואנחנו מציינים אותו בדו"ח, לפחות בהתנהלות של הרשויות בגדה. שנים רבות אנחנו וגם אחרים מתחנו ביקורת על כך שהתביעה הצבאית בגדה מעמידה לדין אזרחים, בין היתר בענייני חופש ביטוי. מאז שנת 2011 התביעה הצבאית הפסיקה להעמיד על זה לדין אזרחים, שזה מאוד חשוב וזה שיפור מאוד יפה.

"כתגובה לביקורת שלנו על כך שהרשויות בגדה עצרו אנשים סתם ועינו אותם סתם רק כדי לשחרר אותם אחר-כך – התחילו גם להעמיד אותם לדין. זה לא מה שרצינו, אבל אני כן חושבת שיש פוטנציאל, וגם קיימנו פגישה עם שר החוץ הפלסטיני בגדה. הוא אמר לנו שהוא לא גאה במה שקורה בכל מה שקשור לחופש הביטוי, ואנשים אחרים במשרד החוץ הפלסטיני אמרו שהם פועלים כדי לנסות להכפיף את ההתנהלות של הרשויות למחויבויות החדשות שפלסטין לקחה על עצמה. אז אני אופטימית – אבל אופטימיות זהירה".

בהכנת הכתבה סייע איתמר מרגלית

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית". עורכת מוזיקלית: חן ליטבק.