ליאור אשכנזי (משל על עיתונות)

2005: השחקן ליאור אשכנזי מתוודה בפני אלון הדר ב"מוסף הארץ" על התמכרותו הקשה לסמים: "התהילה, הדיכאון, הגירושים, הסמים, ההתמוטטות: ליאור אשכנזי, גיבור הקולנוע הישראלי החדש, מתוודה על מסעו לגיהנום ובחזרה". אשכנזי נמצא אז "ברגע השיא בקריירה", הוא "כוכב הקולנוע הגדול בישראל" ומי שזכה ל"הכרה בינלאומית והוליוודית". הכתבה מעוררת הדים רבים וזוכה לתגובות. מה שנקרא בעיתונאית: סערה.

2008: השחקן ליאור אשכנזי מתראיין לרותה קופפר ב"גלריה" של "הארץ" כדי לקדם תוכניות הומור, מיני סדרה, סדרת דרמה, עוד סדרת דרמה, הצגה, מחזמר ותוכנית סאטירה בכיכובו, ומתוודה כי הוא "ממציא" עובדות בראיונות עיתונאיים. "איך מתייחסים למרואיין שמודה כי הוא 'ממציא ביוגרפיות' לעצמו? 'פעם גדלתי בקיבוץ, פעם אני מרמת-גן', משחזר ליאור אשכנזי דברים שאמר בראיונות במקומות שונים. זה נובע, הוא מסביר, 'משיעמום' בזמן הראיון".

2009: השחקן ליאור אשכנזי מתראיין לציפי שוחט ב"גלריה" כדי לקדם מחזה בכיכובו, ומתוודה כי המציא חלק מהווידוי ל"מוסף הארץ" כדי לקדם סדרת טלוויזיה שכיכב בה אז: "הוא אומר שהיתה דרמטיזציה מכוונת מצדו באותה כתבה; שהיתה בה אמת, אבל היא כללה דימויים מוגזמים רבים, שהוא מאוד מרוצה מהם, כי היו לו שם משפטים שהם ממש שירה. 'הכתבה נאמנה למה שעשיתי באותו זמן', הוא מוסיף, 'ובאותו זמן עמדה לצאת סדרת הדרמה היומית 'בטיפול' שהשתתפתי בה. שימי לב שכל מה שעסקתי בו בכתבה זה פסיכולוגיה ודיכאון, כמו הדמות מהסדרה 'בטיפול''.

"כלומר, רצית לקדם את הסדרה בעזרת הכתבה? 'כן, ברור. בדרך כלל אני לא קורא ראיונות עם שחקנים כי זה לא ממש מעניין וצריך ליצור סוג של עניין. לא ידעתי שזה יעשה כזה עניין. ככל הידוע לי, 'הארץ' רשם שיא של מכירות באותו סוף שבוע שהכתבה התפרסמה בו'".

2012: השחקן ליאור אשכנזי מתראיין לתוכנית "אנשים" כדי לקדם סדרה בכיכובו, ומודה שהוא משקר בראיונות: "אני משקר בלי הפסקה בראיונות, כי בדרך כלל זה נורא משעמם אותי. התחלתי להמציא בראיונות וקלטתי שזה עובד".

2016 (וביתר דיוק, היום): השחקן ליאור אשכנזי מתראיין לרז שכניק מ"7 לילות" של "ידיעות אחרונות" כדי לקדם סדרה בכיכובו. הראיון זוכה להפנייה הבולטת יותר בראש שער העיתון, בתוספת הציווי "ראיון שאסור להחמיץ". כל שער המוסף מוקדש להפניה לראיון (החנפני להחריד: "אשכנזי הוא השחקן הפופולרי והאהוב בישראל", "אשכנזי משחק נפלא").

באופן די מדהים, הזווית שהעורכים ב"ידיעות אחרונות" בוחרים בה כדי להציג את הראיון עם השחקן הבדאי היא זו של אשכנזי כעד, המוסר וידוי לעיתונאי. כותרת הראיון היא "עדות אשכנזי", והציטוט המודגש על השער מתאר חוויה שאשכנזי עבר כביכול בשירותו הצבאי: הוא וחבריו רצחו עצור ערבי בתוך רכב צבאי ("כל הטיולית היתה עליו באותו רגע, הוא מת מהמכות").

סוכנות ADD מקדמת את הסדרה "עקרון ההחלפה" (צילום מסך)

סוכנות ADD מקדמת את הסדרה "עקרון ההחלפה" (צילום מסך)

כמו בראיון ההוא ב"הארץ", גם כאן הסיפור שאשכנזי מספר לעיתונאי מתקשר לדמות שהוא מגלם (איש מערכת הביטחון לשעבר, רדוף טראומות), ומחזק את השאלה – האם אשכנזי שוב ניפק ראיון עיתונאי מפוברק? ויש כאן כמובן גם שאלה נוספת, משמעותית יותר: מה גורם לעיתון לראיין בהבלטה אדם שהודיע לעיתונות שוב ושוב כי הוא משקר לעיתונאים באופן סדרתי? מדוע עיתונאי מוכן לשבת לשולחן עם אדם שמצהיר כי הוא חותר בגאווה תחת יסודות מקצוע העיתונות?

התשובה יכולה להתחלק לסעיפים רבים ולמלא הרבה יותר ממאמר אחד, והיא משתרעת על הטווח שבין רשלנות ועצלנות ועד לפגמים המובנים בעצם הפרקטיקה העיתונאית. אבל מאחר שאנחנו עוסקים ב"ידיעות אחרונות", הגיוני לחפש גם את המניע הבוטה, הגס והמיידי ביותר: עיון בדף הפייסבוק של סוכנות השחקנים ADD, השייכת לבני משפחת מוזס, מגלה כי היא מקדמת במרץ את הסדרה שאשכנזי משתתף בה ("עקרון ההחלפה") וששני שחקנים של הסוכנות מככבים בה ("מוריס כהן ונוה צור האדירים!"). גם המוסף לא בוחל בשיווק מסיבי של הסדרה, ובניגוד לנהוג בראיונות תלויי קידום מכירות, לא מצניע את העילה לקיום הראיון אלא חוגג אותה בכותרת המשנה ואף מציין את שעות השידור של הסדרה.

ראיון השער הוא כמובן לא שירות עיתונאי יוצא דופן של "ידיעות אחרונות" ל-ADD אלא שגרה בעיתון שלא ניתן לקרוא אותו ללא מפת אינטרסים. למעשה, הוא אפילו לא יוצא דופן בגיליון הנוכחי: יהודה נוריאל מראיין את אנה ארונוב, החתומה גם היא בסוכנות. "תשמע, נדמה לי שזו פעם ראשונה שאני מתראיינת בלי צורך לקדם שום דבר", היא מצוטטת לקראת סוף הכתבה (ואגב, בכתבה על שירות המוזיקה של אפל שנפתח בישראל, נטולת אינטרסים של ADD, מבליטים מכל אמני ישראל דווקא את אביב גפן – זמר המחמד של המוסף).

איך אמר אשכנזי לקופפר ב-2008? "זה גלוי. זה מין משחק שכולם משתפים בו פעולה".

שלטון-עיתון

"ידיעות אחרונות" ממשיך בקו שקבע לעצמו בשנים האחרונות, לקדם כל פוליטיקאי שיכול להוות איום על נתניהו, מיוסי דגן ועד יאיר לפיד. הפעם זוכה לטיפול חיים כץ, שר הרווחה מטעם הליכוד. בעבר קיבל כץ מ"ידיעות אחרונות" טיפול קשוח יחסית, ודווקא לא על הרקע המתבקש של ניצול תפקידו כיו"ר ועד עובדי התעשייה האווירית.

הדיווחים השליליים על הקשר של כץ לטייקון קובי מימון ועל המניות שרכש קיבלו בולטות ב"ידיעות אחרונות" וב"כלכליסט", והיו חריגים עבור קבוצת התקשורת שבדרך כלל דווקא משגשגת באקלים של שחיתות ציבורית ושלטונית (היום בשער העיתון, הזווית של העורכים לפרשת השחיתות בנתניה מתבטאת בכותרת "לא קיבלתי שום טובת הנאה" לצד תמונתה של ראש העיר מרים פיירברג).

אז לא ברור על איזה יבלת דרך כץ ברחוב מוזס, אבל היום הכותרת הראשית של העיתון לא מוקדשת למניותיו בישראמקו אלא לתפקידו החדש כשסתום במשבר השבת הקואליציוני, עם הציטוט הלעומתי "אני אחליט, ואני לא מתכוון לדווח לנתניהו, גם אם ההחלטות שלי יהיו בניגוד לדעתו", ותמונה מחמיאה בעמידה מתריסה. "אצלי דברים יתנהלו בשקט, לא בצעקות", מצטטת אותו כותרת המשנה. בעיתונים אחרים מחמירים עם כץ קצת יותר: "כץ הטיל איפול על דיוני השבת – והסתפק בהודעה עמומה על חידוש עבודות הרכבת", נכתב בכותרת הדיווח של אבי בר-אלי ב"דה-מרקר".

בן כספית ואביגדור ליברמן (צילום מסך)

בן כספית ואביגדור ליברמן (צילום מסך)

כמו שקרה בעבר, בן כספית משמש כשלוחה של "ידיעות אחרונות" בכל הקשור לקידום פוליטיקאי המחמד התורן. הפעם מדובר, שוב, ביאיר לפיד. "הדרך לבלפור", לא פחות, נכתב בכותרת הראשית של "מעריב", בצמוד לתמונה של לפיד חנוט בחליפה. "מצד אחד, הוא הבין את העיקרון והפך אותו לאמנות: כדי לנצח את נתניהו צריך להיות נתניהו. מצד שני, הוא עובד קשה על הבידול הנכון. ברגישות ובנחישות – כך מתכנן יאיר לפיד לכבוש את הישראלים בדרך לפסגה", הוא המניפסט החנפני שנראה שנלקח היישר מדף המסרים של יש-עתיד אל כותרת המשנה לראשית של "מעריב".

"יאיר לפיד עדיין לא ראש ממשלה, אבל האפשרות הזאת מרחפת באוויר", נכתב בכותרת המשנה לטור של כספית, המשתרע על פני שלושה עמודים (אגב, מעניין מה עורכיו של כספית ב"מעריב" חושבים על הטור שפירסם במקביל ב"אל-מוניטור" תחת הכותרת "לפיד הוא הביבי החדש"). אם זה נשמע לכם מוכר, אתם לגמרי צודקים. אלו פחות או יותר הניסוחים שהשתמשו בהם הכספיתים והקדמונים כדי לנסות ולהריץ את ליברמן לפני הבחירות האחרונות (ולפני פרשת השחיתות בישראל-ביתנו שטרפה את הקלפים).

הבדיקות נמשכות, נמשכות הבדיקות

רק ב"הארץ" עוסקים בהבלטה במה שבאמת יכול לחסל את הקריירה הפוליטית של נתניהו: חקירה משטרתית, ולא משחקי הצרחות של מו"לים חסרי מצפון. לפי גידי וייץ, שהדיווח שלו מגיע לכותרת הראשית, "הבדיקה נכנסת לישורת האחרונה, קרוב ל-20 עדים מסרו גרסאות ופעולות חקירה נעשו לפחות בשתי מדינות מעבר לים. מבין הפרשות שנבדקו נותרה אחת משמעותית, המצויה בשלבי בחינה. אם היא תבשיל לחשדות מוצקים, הבדיקה הנמשכת חודשים ארוכים עשויה להפוך לחקירה פלילית נגד ראש הממשלה. אם לא – הבדיקה כולה תיגנז. לצד זאת צפוי להיות מוגש כתב אישום נגד ראש לשכת נתניהו לשעבר ארי הרו, שבמשטרה קיוו לגייסו כעד מדינה נגד ראש הממשלה".

לפי וייץ, "לפני כמה חודשים למשטרה הגיעו שני מקורות מודיעיניים, מצוידים בשלל סיפורים מבהילים שצבעו את דמותו של ראש הממשלה בגוונים קודרים מאוד. בין היתר הם טענו שאנשי נתניהו זייפו את הבחירות הפנימיות לתפקיד יו"ר הליכוד. לפי מידע אחר, נתניהו הקים בעבר, ערב בחירות כלליות, מטה צללים שמומן בדרכים נסתרות ובניגוד לחוק על-ידי בעלי הון המקורבים לו. שני הסיפורים האלה הופרכו מעיקרם בבדיקת המשטרה.

"מידע נוסף עסק בצינור כספים מסתורי שבאמצעותו מימנו לכאורה מיליונרים ברחבי הגלובוס את אורח חייהם של בני משפחת נתניהו. דמות המפתח בסיפור האחרון, גרס המידע המודיעיני, הוא ארי הרו. בשלהי השנה שעברה נפתחה נגד הרו חקירה בחשד למכירה פיקטיבית של חברת ייעוץ תמורת שלושה מיליוני דולרים, עם כניסתו לתפקיד ראש הלשכה של נתניהו. עוצמת הראיות נגד הרו הובילה את היועץ ואת בכירי הפרקליטות ואגף החקירות למחשבה שהוא עשוי לספק להם מידע קטלני נגד הבוס לשעבר, ושבהמשך הדרך ייחתם אתו הסכם עד מדינה. אבל נכון למועד כתיבת שורות אלה, התקווה הזו נכזבה".

אבל העוקץ בפרסום הוא כנראה הדיווח על הקובלנה של החוקרים שלפיה היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לא מאפשר להם למצות את הבדיקה: "הטענות המרכזיות נגד היועץ בתוך מערכת אכיפת החוק נוגעות לחבל הקצר שהוא נותן לצוות החקירה המצומצם שמונה לבדוק את פרשות נתניהו ולהיעדרה של רוח קרב", כותב וייץ, ומנגד מספק את גרסת היועץ, מפי "מקורב": "הוא מתמקד בעיקר, כלומר בניסיון לפצח פרשות משמעותיות, כבדות משקל. הוא לא ייתן למשטרה לחקור פרשות שהוא יודע מראש כיצד יסתיימו – בסגירת התיק. הוא לא יזמין את נתניהו לחקירה באזהרה בגלל חבילת סיגרים או חליפה שקיבל לפני עשור מאיל הון [...] בפרשות המשמעותיות הוא נותן למשטרה את הכלים".

ב"ישראל היום" מדווחים גם, אבל אחרת. "דיווחים: 'בפרשת הרו אין ראיות נגד רה"מ", נכתב בכותרת דיווח קצר על חמישית עמוד, בעמוד 15. "כך דווח בערוצי הטלוויזיה", נכתב בכותרת המשנה, באופן אופייני לעיתונות האימפוטנטית של "ישראל היום". "בדיקה בעניין היועצת לשעבר אודליה כרמון נסגרה בגלל התיישנות", נכתב עוד בכותרת, המסתיימת באזכור שלישי של דיווחים זרים: "דיווח: בדיקה חדשה שלא ברור אם תוביל לחקירה".

תאונות בנייה

אסון קריסת מבנה החניון בתל-אביב השבוע ממשיך להעלות לסדר היום נושא מושתק הנוגע לגורלה של אוכלוסייה מושתקת – פועלי בניין, שהם בדרך כלל ערבים או מהגרים בעלי שכר נמוך. "מחדלי הבטיחות בענף הבנייה: 30 אלף פועלים נפצעו בתוך חמש שנים", נכתב בכותרת במעלה שער "הארץ".

לפי לי ירון, המספר הוא של מי שהוכרו על-ידי הביטוח הלאומי, אך "זהו מספר חלקי, מפני שלא ידוע כמה פועלים נפצעו ולא הוכרו על-ידי המדינה או שלא דיווחו על פציעתם". לפי ירון, "בקריסת החניון ברמת-החייל שאירעה השבוע נפצעו 23 פועלים, חלקם במצב קשה ובינוני ורובם במצב קל, במה שנחשב אחד האירועים הקשים בשנים האחרונות בענף. אך נתונים חדשים שהגיעו לידי 'הארץ' חושפים כי בכל יום נפצעים מספר דומה של פועלים באתרי בנייה ברחבי הארץ".

ומדוע ב"דה-מרקר" בוחרים לכסות את הסיפור דווקא מהזווית של מנכ"ל חברת הנדל"ן שבנתה את החניון המתמוטט? הציטוט של רונן גינזבורג שנבחר לכותרת הראשית מנקה את החברה מאשמה: "שמתי את האנשים הכי טובים שלי בפרויקט הזה. אני מנסה לחשוב במה לא הייתי בסדר – וקשה לי לומר". אלא שעיון בראיון עצמו חושף כי בכלל לא מדובר בראיון: כתבי העיתון הצליחו לחלץ מהמנכ"ל כמה משפטים בודדים ("גינזבורג הסכים השבוע לומר לנו רק") והעורכים בחרו באופן תמוה להציג מצג שווא בשער וגם להצטייר כמי שמאמצים את גרסת החברה.

שחיתות

פרשת השחיתות בנתניה: ב"ישראל היום" מסקרים בתקיפות את ראש העיר נתניה מרים פייברברג, החשודה בשחיתות יחד עם בני משפחתה, בכירי עירייה וקבלנים. ב"ידיעות אחרונות" נוטים לה חסד. לפיירברג יש היסטוריה עם נתניהו, ויחסיהם ידעו עליות ומורדות, אם להסתמך על הדיווחים התקופתיים בעיתונות. כך ב-2010 דווח כי נתניהו התכוון למנות אותה בראש גוף שיעסוק בלקחי אסון השריפה בכרמל; פיירברג סירבה וב"ידיעות אחרונות" חגגו. בשנה שעברה התפרסם כי נתניהו שוקל לשריין אותה ברשימת הליכוד לקראת הבחירות הכלליות. כך או כך – אם לשפוט לפי הגישה ההפוכה של שני העיתונים המפלגתיים (מפלגת ביבי ומפלגת נוני), נראה שהיחסים נמצאים כרגע בשלב המורדות.

הכותרות בעניינה של פיירברג על שערי "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות", היום

הכותרות בעניינה של פיירברג על שערי "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות", היום

בביביתון

"ישראל היום" משמש היום כן שיגור לבלון ניסוי: הידיעה "על-פי מקורות זרים" שלפיה נתניהו ואבו-מאזן צפויים להיפגש במוסקבה. לפי הכותרת על השער, "בסביבת רה"מ דחו את הדיווח" שסביבת רה"מ פירסמה על שער העיתון שלה.

הסיבה למחול הציבורי שנתניהו רוקד את עצמו היא כנראה המאבק הצפוי סביב התנאים המוקדמים לפגישה והאופן שבו ימוסגרו בתקשורת. כך למשל היום כותרת עמוד 2 ב"מעריב" היא "'פגישה – רק אם תוקפא הבנייה'. נתניהו ואבו-מאזן הסכימו עקרונית למפגש בחסות פוטין, אלא שנתניהו מסכים להגיע למוסקבה רק ללא תנאים מוקדמים, ושר החוץ הפלסטיני מבהיר: 'חייבת להיות הבנה כדי לקבוע את היעדים'".

"בסביבת רה"מ". מתוך שער "ישראל היום"

"בסביבת רה"מ". מתוך שער "ישראל היום"

במגזר

העיתונים החרדיים מעדיפים להתייחס לגרסה התוקפנית של שר הרווחה והעבודה חיים כץ ולא לזאת המעמעמת – בחירה מובנת בהתחשב בכך שהיריבויות התקופתיות סביב הסטטוס-קוו הן מעמודי התווך של העסקנות החרדית, השולטת ביומונים החרדיים. "הנציגות החרדית מאוחדת בדרישה שגם השבת הקרובה לא תחולל בעבודות ציבוריות ברכבת", נכתב בכותרת הראשית של  "המודיע". "מחאה חריפה בעקבות הודעת שר העבודה כי יאפשר עבודות מסוימות ברכבת בשבת", נכתב בשער "יתד נאמן". "שר העבודה מצהיר: השבת יתבצעו עבודות תשתית של הרכבת ברחבי הארץ", נכתב על שער "הפלס".

בחירות (בארה"ב)

גיא רולניק מקדיש השבוע את טורו להילרי קלינטון. אחרי שהוא מספק תיאור היסטורי ארוך ומסואב של מעשי השחיתות הציבורית שנקשרו בהילארי קלינטון, הוא כותב: "אבל רוב הדיווחים האלה נבלעים ברעש פוליטי אדיר, במחלוקות אמיתיות ומדומות מדוברות ומושכות הרבה יותר, כמו מעורבות במזרח התיכון, הפלות, לוב, השרת הפרטי של המיילים, או ממוסגרים כחלק ממירוץ סוסים פוליטי. החלוקה של רוב כלי התקשורת המרכזיים בארה"ב לליברליים ושמרניים, לימניים ושמאלניים, מונעת דיון ציבורי רציני בשאלות של שחיתות חוקית או פלילית של המועמדים לנשיאות, ומטשטשת כל ניסיון לקבוע נורמות בפוליטיקה ובציבוריות האמריקאית.

"[...] מול השחיתות של הקלינטונים ניצבת חלופה מפחידה כפליים: מועמד שכל קשר בין הרטוריקה שלו לבין המציאות הוא קלוש, שמשתמש בגזענות, בשנאת זרים ולעתים גם בסקסיזם כקרדום לחפור בו קולות ותמיכה, שמבטיח לאמריקאים פנטזיה של החזרת ארה"ב לגדולתה [...] תוך שהוא הופך את כל הזירה הפוליטית והציבורית לקרקס הזוי שכמותו לא ידעה הפוליטיקה האמריקאית מעולם.

"[...] הבחירה שעומדת כיום בפני הבוחרים האמריקאים היא נוראית: להחזיר לבית הלבן את משפחת קלינטון הצינית והמושחתת, שעסקה בעשור האחרון בעיקר בהתעשרות מלקיחת כסף מקבוצות אינטרס ונראית כמתכון בטוח לשימור הסטטוס-קוו של העשורים האחרונים בארה"ב – או להכניס לבית הלבן אדם גזען, מסוכן ולא צפוי, שהנרקיסיזם והשרלטנות שלו מופרכים ומוגזמים בהרבה בהשוואה לנורמות הנמוכות ממילא המקובלות בזירה הפוליטית".

עמוד 23, "ישראל היום"

עמוד 23, "ישראל היום"

ב"ישראל היום", שהמממן שלהם איל הקזינו שלדון אדלסון הודיע כי יממן גם את טראמפ, הבחירה לא נוראית. למעשה, היא כלל לא קיימת. עמוד 23 של העיתון היום ראוי להיגזר ולהישמר. כשטראמפ כזה או אחר ייבחר, בארצות-הברית או בישראל, כך ייראו העמודים כולם: מפגן מעורב של פרנויה, שנאה, גזענות וארוטיקה של מתבגרים היישר ממוחו של יועץ סתרים תורן. הוא כולל את הכותרות הבאות: "טראמפ מזהיר: 'אם הילארי תיבחר – איראן תשמיד את ישראל'"; "ההססנות של אובאמה הובילה לאי-שחרור בני ערובה מאפגניסטן"; "אייר צ'יינה לטסים ללונדון: 'היזהרו משחורים, הודים ופקיסטנים'"; והדובדבן: "סקר באירופה: ימנים נהנים מחיי מין מספקים יותר".

גזענות

דני אדינו אבבה מראיין ב"7 ימים" של "ידיעות אחרונות" את ד"ר גרמאו מנגיסטו. "מקרים כאלה, של גזענות או אפליה גלויות, פחות מדאיגים אותי, כי בזה אתה יכול להיאבק", הוא אומר, "הקושי האמיתי הוא באפליה סמויה, מתוחכמת ומיתממת. כמו שמישהו מעריך את ההישגים שלך בצורה מוגזמת, או נתקף זעם כשאתה מבקר אותו כי הוא בכלל לא מכיר בזכותך להביע עמדה".

גיוס לכולם

הערשל נמלט מחוליית לוכדי המשתמטים, חלק מקומיקס במוסף הילדים של "הפלס"

הערשל נמלט מחוליית לוכדי המשתמטים, חלק מקומיקס במוסף הילדים של "הפלס"

היפסטרים (ג'נטריפיקציה)

"בואו נדבר על הקהל של 'התדר'. קהל צעיר מעודכן. לא אגיד את המלה המפורשת (היפסטרים)", שואלת דפנה ארד בראיון השער של "גלריה", עם חבורת יזמים שמוגדרים כדבר הנוכחי בחיי הלילה של תל-אביב ופועלים ב"קומפלקס טקסטיל מיושן בדרום תל-אביב".

"הסיבה שהווייט-הורס נסגר היא אותה סיבה כמו בכל מקום אחר בלונדון – ג'נטריפיקציה", אומרת פוקסי, רקדנית וחברה בקולקטיב החשפניות הלונדוני שמככב בכתבה מתורגמת ("גרדיאן") ב"דה-מרקר", אחרי שנסגר משום שחברותיו לא היו יכולות לעמוד בשכר הדירה המאמיר. "אני לא יודעת מה הולך לקרות למקום, אבל אני מנחשת שהוא ייהפך לבית-קפה של היפסטרים", מתנבאת פוקסי.

מבזק טוראי "7 ימים"

עוד אנשים כמו האיש ההוא. רענן שקד מקדיש את טורו, בפתח מוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", לנזיפה בשר החינוך נפתלי בנט, שבשל גישתו החינוכית לא יצמח לנו כאן הרענן שקד הבא.

זהו שלמה ארצי מדבר אליכם. "אדם רגיל מורכב מידיים, רגליים, ראש וגוף. ומיס, נואו, הוט וקולד. כלומר, לפעמים הוא חיובי ביס, לפעמים שלילי בנואו, לפעמים חם בהוט ולפעמים קר בקולד. ומה באמצע, אתם שואלים? באמצע הוא חכם ורגיש ולפעמים גם מטומטם" (שלמה ארצי, הטור הפותח).

גם היום אקח כדור. גם השבוע מקדיש חנוך דאום את טורו לקריאה לריפוי במקום למאבק.

סימניה

עמוס הראל כותב על טופאק שאקור ("גלריה") ומדווח מביקור בצוללת, רועי צ'יקי ארד על ספרות נשים חרדית ("מוסף הארץ"), חגי עמית ב"דה-מרקר" על מונופולים בתעשיות הבטחוניות ועל גנרלים בדימוס העובדים בהן ("הגיע אלי לראיון אלוף לשעבר שהציע את שירותיו. הוא רצה 10,000 דולר בחודש, ואמר: 'כשאני בא לדבר עם מפקד חיל, זה לא כמו שאתה מתקשר למפקד חיל'"), רוני לינדר-גנץ על שחיתות במערכת הבריאות הציבורית.

ענייני תקשורת

סאטירה. "הם לא היו כל כך נועזים, לא פרועים עד הסוף וכמעט לא פוליטיים. ובכל זאת, 'ZOO ארץ ZOO' תרמו תרומה חשובה כי הם נלחמו בקונפורמיזם המחשבתי ולימדו אותנו להטיל ספק. זה היה חשוב אז וחשוב עוד יותר היום, 40 שנה אחר כך", נכתב בכותרת המשנה לטור הביקורת של תום שגב במוסף "ספרים" של "הארץ". "הנה כי כן", הוא מסכם, "מעין סקיצות נעורים של עבודות שיוצריהן עתידים היו לזכות בשנים רבות של בולטות בשיח הציבורי, איש-איש בתחומו. הם הוסיפו להטיל ספק בכל מוסכמה; זו תרומתם לחירות".

כותרת אחת ליום. "מונולוגים מצמררים: מה עובר על משפחות שילדיהן מתו כתוצאה משכחה ברכב" (הפניה לכתבה של שוש מולא על שער "7 ימים").