"החלטת פרקליט המדינה בערר עודד בק, אביו של גל בק ז"ל, שהוגש נגד ההחלטה לגנוז את תיק תאונת הדרכים פ.א 2591-05", הוא מסמך ארוך למדי (53 עמודים) ומפורט שעיקר עניינו אבחנות באשר לרף הנדרש של ראיות כך שיעמדו במבחן המשפט הפלילי. פרקליט המדינה, שי ניצן, מתעכב על סוגיות כמו כיול מדי אלכוהול וקצבי האצת אופנוע, ומגיע בסוף למסקנה כי "בנסיבות אלה מכלול החומר הקיים בתיק אינו מבסס תשתית ראייתית מספקת לצורך העמדת החשודה לדין פלילי בעבירת הריגה – שהיא העבירה הרלוונטית היחידה כיום שבגינה ניתן להעמיד לדין".

הסיבה שהריגה היא העבירה האפשרית היחידה שבגינה ניתן להעמידה לדין כיום, היא בשל ההתיישנות שחלה על המקרה – תאונת דרכים קטלנית מ-2005. והסיבה בגינה פרקליט המדינה נאלץ לחבר דו"ח מפורט שיסביר מדוע לא ניתן "לפתוח את התיק" מחדש ולהעמיד לדין את הנהגת הדורסת, היא כמובן הבליץ התקשורתי של אילה חסון, שיחד עם יפעת גליק הצליחה להפוך תיק סגור בן עשר שנים לפרשה סוחפת.

בין כל המלל המשפטי והטכני שהמסמך גדוש בו, בולטת פסקה אחת, שאין לה דבר עם כל יתר חלקי המסמך, ושהמסמך אינו דן בתוכנה ומנסה לאמתו, להפריכו או לבחון אם הוא עומד "במבחן המשפט הפלילי". פצצה קטנה ששי ניצן משלח לעבר חסון:

בעדותה השנייה התייחסה החשודה גם להיכרות משפחתה עם עורכת התחקיר ששודר אודות התאונה בטלוויזיה. לדבריה, שי נשר, בעלה של איילה חסון, היה בעבר ולמשך מספר שנים, שותפו העסקי של אביה. משכך, לא זאת בלבד שהיא מכירה את איילה חסון עוד מהתקופה של התאונה, אלא שאיילה חסון אף דאגה לשלומה באותה עת. לטענת החשודה, עם השנים נתגלע סכסוך עסקי בין אביה של החשודה לבין שי נשר והיחסים עלו על שרטון, כששי נשר, לטענת החשודה, 'נשבע לנקום'. לדברי החשודה, בחודשים האחרונים, לאחר פרסום התחקיר של איילה חסון, נוהג שי נשר להתרברב באירועים: איך 'דפקתי' את אבי החשודה, כשאיילה חסון 'משתמשת בכל הכוחות שלה, ולצערי יש לה הרבה'" (עמוד 5).

הטענה הזו אינה חדשה: מדובר בתיאוריית קונספירציה מוכרת בקרב עיתונאים, שבניגוד לניצן, התאפקו לרוב ולא מיהרו לתת לה במה (באופן אירוני, ב"ידיעות אחרונות" פרסמו ידיעה בעניין – ומיד ספגו תיאוריית קונספירציה נגדית: הם עוזרים למשפחת החשודה בגלל הקשרים העסקיים של תמי מוזס (אחותו של מו"ל "ידיעות אחרונות") עם נדב פלטי, אביה של החשודה).

בכלל, בפרשת גל בק התקשורת התנהלה בסך הכל באופן ראוי. למרות לחץ ציבורי עז, העיתונות לא מיהרה למנף את הפרשה למסע צלב נגד מערכת המשפט. הטיפול התקשורתי בפרשה היה בדרך כלל כבמקרה נקודתי, ולא נגרר להציג תיאוריית קונספירציה בדבר טיוח סיציליאני שמגיע עד לבכירים בפרקליטות (שהגיבו מצידם בפראות מיותרת). כך גם הקונספירציה הקטנה, לפיה הצפת הפרשה על ידי חסון נעשתה ממניעים זרים, לא זכתה להדהוד גדול למרות שגם אותה היה מי שניסה לדחוף.

"ידיעות אחרונות", 14.7.15

"ידיעות אחרונות", 14.7.15

לחסון היתה תשובה מפורטת לפרסום ב"ידיעות אחרונות": "משפחת בק הגיעה אלי דרך עובדת בחדשות. התחלתי לטפל בפרשה ברדיו עוד לפי שידעתי מי הנהגת הדורסת ולפני שהוריו של גל ז"ל ידעו מי הנהגת. כבר אז טיפלתי בכך בעוצמה גדולה. נהג מונית ששמע את השידור ברדיו עלה לאוויר ואמר את המשפט שטלטל רבים: 'ראיתי את הנהגת מעיפה את גל. אם סגרו תיק כזה אפשר לסגור את המדינה'. שי נשר עזב את החברה לפני 10 שנים, הוא לא ניהל מאבק משפטי עם אבי הדורסת".

האם הגרסה של חסון אמינה? האם ההאשמות נגדה אמינות? האם יש למי מהן ראיות כלשהן? בפרקליטות לא התעניינו בכך והסתפקו בציטוט של ההאשמה החמורה, ללא בדיקה או לפחות מתן זכות תגובה, כפי שכללי האתיקה היו מחייבים כל עיתונאי לעשות. למעשה, באופן מעניין, שמה של חסון הוא כמעט השם היחיד המוזכר בהחלטה, המלאה בשמות מוסתרים בראשי תיבות וששמה של החשודה, שני פלטי, לא מופיע בה אפילו פעם אחת.

גם בפרקליטות מודעים לכך שפיסת הרכילות הזו, מעניינת ככל שתהיה, אין לה מקום במסמך על החלטה בדבר ערר על תוצאות חקירה של תאונת דרכים, ושאזכורה יכול להיראות פשוט כמו מהלומה נקמנית בעיתונאית שאילצה אותם להיכנע ללחץ ציבורי ולבחון מחדש החלטה ישנה. לכן הם מוצאים לנכון להוסיף את המשפט המצחיק הבא:

הגם שאיננו מטילים, חלילה, דופי באיש, הרי שמקום בו מדובר בתחקיר טלוויזיה אשר במסגרתו, כעולה מעדויות שונות שיפורטו להלן, נוצר קשר בין עורכי התחקיר לבין חלק מעדי הראייה, לעיתים עוד בטרם מסרו אלה את גרסתם במשטרה, מצאנו כי יש הכרח להביא את דברי החשודה בעניין זה כלשונם".

כיצד מתן בימה להכפשה חמורה יכול להיות התרגום של "איננו מטילים דופי באיש"? לפרקליטות הפתרונים. אבל מעניין לנתח את המשך האפולוגטיקה: הסיבה לכך שבפרקליטות החליטו לכלול את הטענה נגד חסון היא משום שהיא ועמיתתה הצליחו למצוא ולדובב עדים לתאונה – לפני שהמשטרה השכילה לעשות זאת. אבל האם אין זה התיאור של תחקיר עיתונאי מוצלח? מה ניצן רוצה, שעיתונאים יבדקו קודם עם המרואיינים שלהם אם הללו התראיינו קודם במשטרה? ואולי ניצן רומז שחסון וגליק ניסו להדיח עדים לדבר שקר? לא יכול להיות, הרי הוא לא בא להטיל, חלילה, דופי באיש.

האמת היא שניצן כושל גם לפי הגבולות שהוא עצמו משרטט. לפי ניצן, עיתונאים לא צריכים להתעסק בחשדות פליליים. זה עניין למשטרה ולפרקליטות. עיתונאים יכולים מקסימום לראיין את העדים אחרי חקירת המשטרה ולדווח על ההודעות לעיתונות של הפרקליטות. במילא אין להם את הידע והיכולת להגיע לראיות שיעמדו במשפט פלילי, ואם יתעקשו לעסוק בכך הם רק יטריחו את הפרקליטות טרחה מיותרת בכתיבת דו"חות שיסבירו לעיתונאים למה הממצאים שלהם לא מספיקים.

אבל לפי ההיגיון הזה, העיתונות יכולה להתגדר בכל המקומות שלפרקליטות ולמשטרה אין בהם עניין. בחשדות לדברים מכוערים, מקוממים, מרושעים – שאין להם השלכות פליליות. זה השדה שבו לשי ניצן אין שום עדיפות על פני אילה חסון, להיפך. הוא כבול על ידי הדין הפלילי וחסון לא. היא צריכה לציית רק להוראות תקנון האתיקה כך שתוכל לטעון ל"עיתונות אחראית" במקרה שתיתבע דיבה.

מה למשל יכול להיות מקרה כזה, שלפי ההיגיון של ניצן נמצא באופן מובהק בשדה של העיתונות ולא של הפרקליטות? למשל, האשמה קונספירטיבית כי עיתונאית פעלה בשירות מסע הנקמה של בן-זוגה. אבל שי ניצן כועס שהטלוויזיה מעיזה להסיג את גבולה של מערכת המשפט, ומחליט לכן לחדור לתחומה של הטלוויזיה. וכך, במחי פסקה וחצי, מפזר את אבקת הסטריליות של מבחנים ראייתיים והסתכלות קרה ומפוכחת שזרה על ההחלטה לסגור את תיק גל בק, ומחזיר אותה למחוזות הקונספירציה, צעקות ההמון והזעם המיוזע.

* * *

להורדת הקובץ (DOC, 351KB)