ברכה

כותרותיהם הראשיות של כל העיתונים הכלליים, למעט "הארץ", מוקדשות לנסיבות מותו של תת-ניצב אפרים ברכה, ראש היחידה הארצית לחקירות הונאה במשטרת ישראל. העיתונים, הקושרים בין ההתאבדות לעיסוק התקשורתי בהתנהלותו ובקשריו של ברכה, משרטטים הבוקר את דמותו של השוטר הבכיר כדמות נערצת וטרגית שעברה בתקופה האחרונה מסכת קשה של ייסורים. הודעה שהוציא אמש משרד המשפטים, שבה נטען כי טענות ביקורתיות שהועלו נגד ברכה הן בגדר "שקר ופרסומים כוזבים", תורמת למהימנותו של קו ההגנה הזה.

בכל העיתונים מודגש כי ברכה היה מושאו של "מסע רדיפה" שנולד ממעורבותו בהפללת הרב יאשיהו פינטו. ברכה, שהיה מבאי ביתו של הרב המושחת וניהל איתו מערכת יחסים קרובה, חשף בפני הממונים עליו כי פינטו הציע לו שוחד בתמורה למידע על חקירה משטרתית שנוהלה נגדו. החשיפה הפכה לכתב אישום, כתב האישום להרשעה, ומאז – גורסים העיתונים – היה ברכה יעד להכפשות מצד אנשי חצרו של פינטו ונציגים מטעמם, שניסו להזין את התקשורת במידע שהציג אותו באור בעייתי.

בראש הקבוצה הקטנה של העיתונאים שפירסמו בעת האחרונה מידע ביקורתי על ברכה עומד יואב יצחק, שאליו מפנים כעת רבים מהכתבים אצבע מאשימה. בסדרה של כתבות שפורסמו באתר News1 קבע יצחק כי ברכה הוא אדם מושחת שעבר עבירות פליליות רבות ופגע בחקירות, וטען כי הקצין הבכיר הוליך שולל שופטים וגורמי אכיפה, שלשיטתו מגוננים עליו מפני ההאשמות ללא הצדקה.

אחד הפרסומים האחרונים של יצחק עסק בגלגוליהם של תחקירים עיתונאיים שהתבצעו במערכת העיתון "מעריב". לפי גרסתו של יצחק, ברכה "ניהל יחסי שוחד" עם כתב המשפט של "מעריב", אבירם זינו, בכך שמסר לו מידע סנסציוני אך שקרי על חקירת פרשות מעונות ראש הממשלה, וזאת בניסיון למנוע את פרסום התחקירים בעניינו, שכללו מידע רגיש על משפחתו.

כתב "מעריב" טרם הסביר לקוראיו מדוע בחר להעביר למחלקה לחקירות שוטרים מידע שאסף במסגרת עבודתו באופן העולה בקנה אחד עם מטרותיהם של מקורבי פינטו. בידיעה הראשית של "ידיעות אחרונות" מביא אלי סניור התייחסות מפי אדם המזוהה כ"מקורביו" של זינו, ולפיו "הסיבה שהוא פנה למח"ש היתה תחקיר שלא ניתן לפרסם מסיבות אתיות, אבל העלה חשש לפלילים".

ב"מעריב" עושים הבוקר מאמץ מיוחד להצניע את מעורבותו של זינו בהשתלשלות העניינים, ומציינים את שמו רק במעמקיה של ידיעה קצרה המתפרסמת בשולי כפולת העמודים השנייה.

אל מול האשמתם של יואב יצחק ואבירם זינו באחריות ישירה או עקיפה להתאבדותו של ברכה בולטת הלשון העמומה שנוקטים העיתונאים בבואם לתאר את הגורמים שלטענתם קידמו את פרסום המידע המכפיש על הקצין. ב"מעריב", עיתונו של זינו, המסגור הכללי של סיקור מותו של ברכה הפוך לזה שהיה ניתן לצפות לו מעיתון שעבד על תחקירים שהיו עשויים להציג את הקצין הבכיר באור בעייתי.

"מותו של החוקר מס' 1", נכתב בגדול בכותרת הראשית של "מעריב", ומתחתיה מובא ציטוט מפיו "חבריו" של ברכה, ולפיו "ניהלו נגדו מסע רדיפה ושתו את דמו". המסגור ביתר העיתונים דומה: בשער "ידיעות אחרונות" כותבים על "השוטר שהופקר"; הכותרת הראשית ב"ישראל היום" היא "רדיפה עד מוות", ומתחתיה נקבע כעובדה כי "החוקר מס' 1 לא עמד בגל ההכפשות – ושם קץ לחייו". "ברכה, שהעיד נגד הרב פינטו, עמד תחת מתקפה מצד תומכיו. מידע שהופץ עליו נמצא חסר בסיס", נכתב בשער "הארץ".

ב"גלובס" מצטטים חן מענית, אלה לוי-וינריב וספיר כלפון את המפכ"ל היוצא, יוחנן דנינו, מתוך ראיון שפורסם לאחרונה בעיתון הכלכלי. "ברכה הוא קצין מוכשר שבאמת אני לא יודע מאיפה יש לו הכוחות האלה לעמוד בראש היחידה הארצית לחקירות הונאה, מול כל בעלי הצווארון הלבן, עם כל ההתקפות והרכילויות המרושעות", אמר דנינו. "זה קצין שצריך להתמודד עם כוחות חזקים. אני לא יודע להגיד מי, כי לא חקרתי את זה, אבל אני לא אפול מהכיסא אם בעלי אינטרסים ואחרים מוציאים את הרכילויות האלה".

בכתבה אחרת, שעליה חתומות רק לוי-וינריב וכלפון, מובאים דבריהם של כמה מחבריו של ברכה. אשר הרפז, המתואר כ"מפקדו הראשון של ברכה וחברו הקרוב", אומר להן: "הכל הגיע ממאמיניו של הרב יאשיהו פינטו ולוביסטים שעשו הכל כדי לפרסם ולהכפיש. אני לא אתפלא אם היו כל מיני קונספירציות בנושא. הם ניסו להכפיש אותו בחקירה הראשונית של פינטו, והיועץ המשפטי לממשלה מנע חקירה כשהבין שזה לא נכון". מרדכי ליבר, עוד קצין משטרה בכיר בדימוס, מוסיף כי התקשורת היתה "כלי שרת בידי פינטו".

"הוא היה תחת מתקפה מאוד קשה יותר מדי זמן, וראו על פניו את תחושותיו לאורך תקופה", מוסיף אדם המוגדר כ"חבר קרוב". "הוא היה מדוכא. עלה נידף. אם היית דוחף אותו עם האצבע בנגיעה קלה, הוא היה נופל שדוד. הוא היה חסר חיים, חסר ביטחון, הדיבור המהוסס שלו הפך לגמגום שבלט עוד יותר, וכאב לי לראות את חברי ככה".

את התיאור המקיף ביותר של תהליך נפילתו של ברכה מספק הבוקר כתב "הארץ" גידי וייץ. בטור שראשיתו נדפסת בשער מגולל העיתונאי החוקר את סיפור התבאשות היחסים בין הקצין הבכיר לרב שלו, ומרחיב גם בנוגע למסכת ההתנכלויות לברכה.

"לפני כשלוש שנים הגיע תנ"צ אפרים ברכה לפגישה בארבע עיניים עם המפקד שלו, ראש אגף החקירות ניצב יואב סגלוביץ'", כותב וייץ. "שום דבר לא הכין את סגלוביץ' לפצצה שברכה עמד להטיל. 'לפני שמונה ימים, בפגישה עם הרב פינטו בסוויטה שלו במלון הילטון, הוא הציע לי 200 אלף דולר'. סגלוביץ' ידע שבין ברכה לפינטו שוררת מערכת יחסים מורכבת. שברכה רואה בפינטו מורה רוחני, ושמעת לעת מעביר הרב לקצין החקירות פרטי מידע רגישים שמסייעים בחקירות צווארון לבן ופשע מאורגן".

סגלוביץ', כותב וייץ, החליט להשתמש בברכה לשם הפללת הרב פינטו. "הוא הורה לברכה לשדר לרב עסקים רגיל, להיפגש עימו כשזה ישוב ממנהטן לישראל, להקליט אותו ואף לשלוח את רעייתו לקבל מרעיית הרב את המעטפה עם הכסף. ברכה ידע שחייו עומדים להשתנות, שהוא עומד לצאת למערכה כנגד אחד האנשים החזקים בישראל. ברכה היה מודע לכך שפינטו קשור לטייקונים החזקים במשק, לשרים בממשלה, למוציאים לאור ולעיתונאים בכירים. הוא הכיר היטב את החצר של הרב, השתתף בארוחות הערב היוקרתיות שערך, נחשף ליכולותיו. אבל ספק אם העריך את מלוא היקף עוצמתו של פינטו".

בעקבות עימות שנערך בין ברכה לפינטו, מוסיף וייץ, הבטיחו "פינטו, חסידיו ויחצניו" לנקום בחוקר הבכיר, ו"הקימו תעשיית שמועות קטלנית וחסרת גבולות שרחשה סביב ברכה ללא הרף. הם הפיצו עליו מידע אישי רגיש שהיה מכאיב לאנשים מחוספסים יותר, האשימו אותו בקשרים מושחתים עם גדולי העבריינים בישראל, בלקיחת שוחד שיטתית, בהדלפות מהחקירות הרגישות ביותר לאוזני אינטרסנטים ואנשים מפוקפקים. אל הגל העכור הזה הצטרפו קצינים במשטרה בעבר ובהווה, שהפיצו עליו שמועות וחצאי ידיעות, שהסתיימו תמיד בשורה תחתונה אחת: נאדה.

"אישית בדקתי כמה מהשמועות האלה כדי לגלות שאין בהן ממש. למרות שכל אלה כנראה לא היו ולא נבראו, תעשיית השמועות נחלה הצלחה חלקית. גם חבריו של ברכה החלו להעלות ספקות, שאלו את עצמם שאלות, תפסו מרחק", הוא מוסיף בהמשך. "כמעט מדי שבוע הפנו עיתונאים שאלות לדובר המשטרה על שלדים מדומיינים מארונו של הקצין. זה היה מסע שיטתי, אובססיבי, שייתכן שהכריע את ברכה".

בהמשך מותח וייץ ביקורת חריפה על יואב יצחק ועל אבירם זינו. לטענתו, לפני שלושה שבועות ביקר זינו בווילה של פינטו באשדוד; הפרטים שהעביר זינו ליועץ המשפטי לממשלה ולמח"ש, מוסיף וייץ, לא היו בעלי חשיבות ציבורית אמיתית, ו"היה בהם כדי להבאיש את ריחו של ברכה".

ניכר בווייץ שהוא מוקיר את ברכה. "אפרים ברכה היה קצין אמיץ וטוב, אך הוא לא היה חף מחולשות, שהעיקרית בהן היא העדר כושר שיפוט לגבי אופיים של בני-אדם", הוא כותב על החוקר הבכיר, שעליו נכתב לאחר מותו כי הוריד פושעי צמרת על ברכיהם המטפוריות.

"הוא בחר את הרב הלא נכון וניהל איתו מערכת יחסים קרובה, שכל אדם שעיניו בראשו ומצויד במבט קר ומפוכח היה מבין שתסתיים בפיצוץ אטומי. הוא בחר בפרקליט הלא נכון, עו"ד רונאל פישר, שסייע לו בעתירה לבג"ץ נגד מינויו למפקד יאח"ה תמורת שכר טרחה נמוך במיוחד (16,000 שקלים בלבד), מבלי לזהות שעומד מולו נוכל מפוקפק", כותב וייץ, ובהקשרו של זינו מוסיף כי ברכה "בחר להיות בקשר ולמסור מידע לעיתונאי שהחזיק מידע רגיש על אחד מבני משפחתו, תוך שהוא אולי לא מעביר מתת-ההכרה להכרה את המשמעות של הדברים".

ללחץ שהופעל על ברכה מכיוונו של פינטו נלווה, לדברי וייץ, לחץ מכיוונו של אדם נוסף. "אחד מראשי מערכת אכיפת החוק בעבר סיפר ל'הארץ' כי חייו של ברכה היו על זמן שאול, שעבריין מסוכן שברכה הכניס לבית-הסוהר הבטיח לנקום בו", הוא כותב בפסקת הסיום של המאמר. "במשך שנים הוא ובני משפחתו היו מאובטחים בקפידה. ואולם, הבכיר במערכת האכיפה העריך שכאשר ברכה ישתחרר מהתפקיד וממעגלי האבטחה, העבריין הנקמן ישיג את מבוקשו. אין יותר צורך בכך: ברכה שידר בחודשים האחרונים סימני מצוקה ברורים. הוא בכה לעתים בדיונים פנימיים, הרגיש מבודד ונרדף עד כדי כך שכנראה הצטללה אצלו המחשבה שמותו עדיף על חייו".

וייץ אינו מציין מיהו העבריין המסוכן שלכאורה הבטיח לנקום בו, ואינו נוקב בשמותיהם של קציני המשטרה, החסידים והיחצנים שלדבריו לקחו חלק במסע ההשמצה. כך עושה גם אלי סניור ב"ידיעות אחרונות", המתייחס ל"אינספור שמועות" ו"פנטזיות שלמות והאשמות שווא" ש"זרמו באופן מכוון למערכות העיתונים ולמחלקה לחקירות שוטרים", אך אינו מציין אילו גורמים בדיוק עומדים מאחורי השתדלנות המכפישה.

בטור המתפרסם בכפולה הפותחת של "מעריב" מאשים בן כספית את "חצרו של הרב פינטו", שלדבריו "היא-היא מחוללת הרע, אותה צריך לחקור, את כל אלה שבאו בה, שהסתופפו בצל אדרתו של האדמו"ר, שבחשו, עירבבו, קנו ומכרו, ולך תדע מה עוד עשו". גם כספית אינו נוקב בשמות.

הגישה הזאת מעוררת תהיות. רבים מהכתבים שסיקרו את מערכת אכיפת החוק בשנים האחרונות הכירו את ברכה באופן אישי, ומן הסתם הסתייעו בו במהלך עבודתם. רבים מהם התרשמו ממנו לטובה, ומאמינים גם היום כי היה קצין נקי כפיים ורב תושייה שנפל קורבן לקנונייה. כמה מהם, כמו וייץ, לא נתנו לעמדתם העקרונית בנוגע לברכה להפריע להם והלכו ובדקו את הטענות בנוגע להתנהלותו הבעייתית.

מהדיווחים והתיאורים שמתפרסמים הבוקר בעיתונים עולה כי מאחורי סיפור התאבדותו של ברכה עומדת מסכת ענפה של הכפשות ונסיונות של גורמים עמומים להפעיל את התקשורת ולקדם באמצעותה את צורכיהם הפסולים. הגורמים הללו, כך משתמע מהתיאורים העכשוויים, ביקשו לנטרל קצין משטרה שסיכן עבריינים רבים, שלפחות אחד מהם, פינטו, נודע ככזה שמנהל מערכות יחסים קרובות עם דמויות מפתח בעולם העסקים ובפוליטיקה.

אף על פי כן, כשנדרשים העיתונאים לנקוב בשמותיהם של גורמים ספציפיים המעורבים בקנונייה, הם מסתפקים באזכור שמותיהם של שני עיתונאים הסבורים כי מילאו את תפקידם, ונמנעים מחשיפה של אותם "יחצנים", "לוביסטים" וסתם חסידים שלכאורה הניעו את המהלך הזה מאחורי הקלעים.

אם מאחורי הנסיונות ליזום פרסומים ביקורתיים על ברכה אכן עומדים כוחות גדולים שפעלו בשירותו של רב מושחת האוחז בידיו עוצמה דמונית, ואם הללו אכן ניסו להזין עיתונאים במידע שקרי, הרי שהמהלך העיתונאי המתבקש הוא לחשוף אותם ואת הקשר שעשוי להיות להם להתאבדותו של החוקר הבכיר.

לאנשים הללו יש שמות ופרצופים. הבחירה לתאר אותם בלשון רומזנית שלפיה בני-אדם כלשהם, שזהותם אינה מעניינם של הקוראים, אחראים לטרגדיה המסקרנת ומעוררת השאלות של ברכה היא המוצא הקל. לפחות כמה מהגורמים הללו מוכרים לעיתונאים. זה הזמן להרים מעליהם את המסך.

פינטו

אם ניסו בעיתונים להקשות על הרב פינטו בשאלות לנוכח מות חסידו לשעבר, ברוב המהדורות אין לכך זכר של ממש. ב"הארץ" וב"מעריב" לא מוזכר ניסיון לקבל את תגובתו של הרב. ב"ידיעות אחרונות" כותב מתן צורי כי "הרב פינטו הסתגר אתמול בביתו עם משפחתו וחסידיו, וסירב להתייחס להתאבדות של תת-ניצב ברכה".

כתבי "ישראל היום" איציק סבן ויהודה שלזינגר הצליחו בכל זאת לסחוט התייחסות מפיו של אדם המזוהה כמקורב לרב פינטו. "אף אחד מהצדדים לא ציפה שנגיע למקום הזה", אומר אותו מקורב, ומוסיף: "מצד שני, אני רוצה להזכיר שבחמש השנים האחרונות הרב והרבנית עברו מסכת של רדיפות לא אנושיות. אם המשטרה היתה מתעשתת ולא היתה יורדת לחייהם של בני הזוג האלה ושל קהילה שלמה, היינו נמצאים היום במקום אחר לגמרי".

בין קונספירציה למניפולציה

בעיתונים שאינם "ישראל היום" קושרים בין מותו של החוקר הבכיר למצבו הכללי של הגוף שבו שירת, תוך ניצול ההזדמנות להטחת ביקורת במפכ"ל היוצא דנינו. "התאבדותו של תנ"צ ברכה פקדה את המשטרה בעודה נמצאת תחת ביקורת ציבורית קשה", מוסבר לקוראי "ידיעות אחרונות" בכותרת המשנה לידיעה מאת אלי סניור, העוסקת ב"שנה הקשה של משטרת ישראל".

סניור מזכיר, בין היתר, את נסיבות פרישתם והדחתם של קציני משטרה בכירים ואת המידע שנחשף על קשריהם של שוטרים בכירים עם חשודים בפלילים במסגרת פרשת רונאל פישר. לידיעה נלווה תצלום של דנינו בדרך לבית משפחת ברכה, ידיו בכיסים, מלווה בשני גברים לא מזוהים.

במאמר פרי עטו המתפרסם בכפולה הפותחת של העיתון מאשים סניור את דנינו בעיסוק יתר באירוע הפרידה המפואר שנערך לכבודו, וקורא למפכ"ל הזמני, בנצי סאו, להתייצב מעל קברו של ברכה ולבקש ממנו סליחה פומבית בשם משטרת ישראל. במאמר שמתפרסם הבוקר ב"הארץ" טוען אמיר אורן כי התאבדותו של ברכה ממחישה את עומק המשבר במשטרה וקורא למינויו של מפכ"ל שיחולל מהפכה.

ב"מעריב" כותב אמיר זוהר על "הקדנציה האומללה של יוחנן דנינו". מאמרו של זוהר חריג ביחס לאלה המתפרסמים הבוקר בעיתונות הזרם המרכזי: כתב הפלילים העצמאי כולל בו פירוט בנוגע לסברה "מניפולטיבית" וסברה "קונספירטיבית" סביב קשריו של ברכה עם פינטו, מציע לקוראיו להתעמק ב"סימני השאלה סביב הצעת השלמונים שרקמו הרב ואשתו הרבנית", ומקנח בקביעה שעם התאבדותו לקח ברכה את סודו אל הקבר.

עיתונאות בריונית

גם מי שיתעלם כליל מהדיווחים שפורסמו על ברכה ב-News1 בחודשים האחרונים, ויתבסס רק על דיווחים שפירסמו עיתונאים בכלי תקשורת אחרים – למשל ברוך קרא לפני כשבוע בערוץ 10 או גור מגידו ב"גלובס" (1, 2) – עשוי להרים גבה לנוכח הזיכוי הגורף שמעניקים הבוקר העיתונים לקצין החקירות הבכיר. הסיפור האישי של ברכה – קשריו עם גורמים מפוקפקים, הטענות על תפקודו הלקוי בכמה מקרים, בדיקת הטענות על אודותיו במחלקה לחקירות שוטרים – מצטייר נכון להיום כסיפור מורכב, הצבוע באפור.

אל מול הדיווחים החלקיים הבוקר בעיתונים, המעידים על מאמץ להבליט את הצדדים החיוביים בחייו של ברכה ואת תרומתו לחברה, עומדות רשימות ההשחרה של יואב יצחק. חרף הפיתוי לשלב בין שני הנראטיבים לשם קבלת מושג מדויק יותר ביחס למציאות, בשלב זה מומלץ להימנע מכך.

שני מאמרים שפורסמו ביממה האחרונה באתר News1 מוקדשים לניגוח הטענות נגד יצחק ונגד אתר החדשות בניהולו, אך בין השלילות הגורפות והאיומים המסורתיים המובלעים בהם, כמיטב המסורת הבוטה של העיתונאי, מבצבצת לה גם נסיגה. לטענת יואב יצחק ובעל הטור איתמר לוין, בדיווחים שפורסמו ב-News1 כלל לא נטען שנגד ברכה מתנהלת חקירה פלילית. לוין, במאמר שהתפרסם הבוקר, כתב כי הודעת משרד המשפטים היא "ספין", שכן היא עוסקת ב"החלטה על חקירה", ולא בעצם קיומה של חקירה.

"הרי לא פירסמנו שהיתה החלטה כזאת, אלא שווינשטיין וניצן אישרו עקרונית לחקור את ברכה – ושווינשטיין ביקש את סוף-השבוע כדי להחליט", הסביר לוין. "בשבועות האחרונים טענתי שוב ושוב כי מתקיימת בפועל חקירה סמויה, וכי במסגרתה נמסרו עדויות, מידע מוכמן וראיות", תירץ יצחק, שמדיווחיו ומתגובותיו לתקשורת עלה כי נגד ברכה מתנהלת יותר מחקירה פלילית אחת.

גם אם מבחינה לשונית, לשיטתו של יצחק, דיווחיו לא עסקו בחקירה של ממש אלא באפשרות של חקירה, קשה לדמיין קורא סביר שהיה מפענח אותם כך. האם "חקירה סמויה", שבמסגרתה אוספים החוקרים "עדויות, מידע מוכמן וראיות", ראויה להיקרא "חקירה"? מובן שכן. האם "חקירה" היא הגדרה השמורה רק לסיטואציה שבה מתייצב אדם למסור את גרסתו בחדר החקירות? מובן שלא.

ההיאחזות של יצחק ושל עמיתו בתמרונים סמנטיים ופרשנות בדיעבד לנוסחים שבהם נארז מידע שהוצג כקשיח עשויה להעיד על חולשה בגזרת הבסיס העובדתי של הדיווחים. ההתפתלות הזאת מקוממת במיוחד כשהיא מתפרסמת באתר שבו מונהגת טרמינולוגיה אגרסיבית ביותר, המציגה לעתים קרובות חשדות כעובדות, בצירוף השמצות ואיומים מסוגים שונים כלפי מושאי הסיקור.

גם אם בעתיד יתברר שהדיווחים שפורסמו ב-News1 אינם מופרכים מיסודם כפי שטוען כעת משרד המשפטים, העיתונאות הבריונית של יואב יצחק היא תופעה שיש להוקיע.

בשולי החדשות

א. כל העיתונים מדווחים כי ראש הממשלה בנימין נתניהו נוטה לקבל את דרישתו של שר האוצר משה כחלון ולהתפשר על גיבוש תקציב דו-שנתי לשנים 2015–2016 במקום התקציב התלת-שנתי שביקש לקדם. "אישור התקציב בממשלה צפוי לעבור עד סוף חודש אוגוסט", מעריך מוטי בסוק בידיעה המתפרסמת ב"הארץ".

ב. כל העיתונים מדווחים גם על החלטת הממשלה לבטל את "רפורמת הגיור" שקודמה בממשלה הקודמת, וזאת בשל דרישה שהציבה מפלגת ש"ס. הסיקור הביקורתי ביותר מתפרסם ב"ידיעות אחרונות", המקדיש לסוגיה את כתבת השער של "24 שעות", ידיעה חדשותית (כולל מנת החנופה הקבועה לאביגדור ליברמן, שטוען כי מדובר ב"בגידה בעולים"), טורי בעד ונגד ומאמר מאת נחום ברנע, הכותב על "בגידה בציונות, בגידה בבוחרים, בגידה בחוסן של החברה הישראלית".

בדיווח החדשותי כותב איתמר אייכנר על "סערה" ועל "עימות חריף" שהתחולל בממשלה בעקבות חילוקי דעות בין שרי הבית-היהודי, שהתנגדו לביטול הרפורמה, לראש הממשלה נתניהו. ב"הארץ" וב"מעריב" מציינים גם כן את חילוקי הדעות.

ב"ישראל היום", שם מדווחים על ההחלטה שלמה צזנה, מתי טוכפלד ועדנה אדטו, לא מהססים לכתוב שנפתלי בנט "זועם", אך עושים זאת בלי לציין מיהו מושא הזעם. המלים "נתניהו" ו"הליכוד" אינן מופיעות כלל בידיעה, אף שללא תמיכתם בהחלטה היא לא היתה עוברת.

ג. "גלובס" ו"דה-מרקר" מדווחים על עתירה שהגיש עו"ד רונאל פישר לבית-המשפט העליון בדרישה לבטל את ההחלטה להשאירו במעצר עד תום ההליכים במשפטו. "פישר חסר מסוכנות, הוא שבר כלי, ירד 20 קילו במעצר", נכתב בכותרת הדיווח של "גלובס" (גור מגידו), בציטוט מתוך הבקשה שהוגשה בשמו של עורך-הדין.

"בערר שהגישו עורכי-דינו, פרופ' רון שפירא ועו"ד קרן שפירא-אטינגר, הם התייחסו לטענת המסוכנות של מח"ש והדגישו כי המעשים הנטענים נגד פישר מתמקדים בהשגת מידע מקצין המשטרה לשעבר ערן מלכה ומכירתו ללקוחות. ואולם לדבריהם, 'מאז, מלכה הורשע וממתין לגזירת עונשו, כך שמקור המידע אבד, וגם פישר עצמו אינו משמש עוד עורך-דין, וברור שבנסיבות שנוצרו, אף אם נמצא מקור מידע אחר, אין עוד כל ביקוש ל'סחורה' שמח"ש טוענת שפישר מכר'", מדווחת כתבת "דה-מרקר" יסמין גואטה.

"סניגוריו של פישר התייחסו גם לטיעון של מח"ש כי פישר 'מרושת היטב בקהלים שונים', ובכך נעוץ מקור כוחו", מוסיפה גואטה. "לדבריהם, כיום, שנה לאחר תחילת החקירה, שמם של פישר ומלכה נישא לגנאי בפי כל. 'ברור שפישר אינו עוד מרושת היטב בקהלים שונים – ההפך הוא הנכון: הוא מוכה וחולה, בריאותו הפיזית והנפשית בשפל המדרגה, כל רכושו, שלו ושל בני משפחתו, ניטל ממנו (בדרכים שהוא טוען בהליך אחר שהן בלתי חוקיות), ומשום כך הטענה של מח"ש כי נשקפת ממנו סכנה – אינה מתקבלת על הדעת'".

ענייני תקשורת

סודיות בנקאית. "הבנקים משתמשים בסודיות רק כשנוח להם, באופן סלקטיבי על גבול המניפולטיבי", נכתב בכותרתה של כתבה מאת שרון שפורר ב"דה-מרקר", המוקדשת ל"סודיות בנקאית". העילה העכשווית היא המשבר התזרימי שאליו נקלע בעל ההון (והעיתון) אליעזר פישמן, שגרם לבנק לאומי למסור לתקשורת מידע על חובותיו.

"כתבים כלכליים מכירים את הנוהל: כשהם פונים לקבל תגובה מהבנק על מצבו של לקוח, הם נענים בתשובה האוטומטית – 'הבנק אינו מגיב בענייני לקוחותיו'", כותבת שפורר בפתיח. "תגובה זאת נמסרת גם אם מצב ההלוואות שנטל אותו לקוח מהבנק כבר מתואר בפירוט בעיתונות. גם אם לעתים מתנהלות שיחות רקע בין הבנק לכתב, באופן רשמי לא תהיה התייחסות לעניין".

טלוויזיה. "הרייטינג גבוה, אבל מה עם הרווח?", תוהה ההפניה המרכזית בשער מוסף "הערב" של "גלובס", השולחת את הקוראים למצוא תשובה בניתוח של לי-אור אברבך. "בעוד שהרייטינג גואה והישראלים נאחזים בטלוויזיה כמדורת השבט, עוגת הפרסום הולכת ומתכווצת והביקושים יורדים", נכתב בכותרת המשנה. "לזכייניות קשה למלא את מקבצי הפרסום, והטלוויזיה המסחרית מסיימת גם את המחצית הראשונה של 2015 כשהיא חבוטה ובמשבר".

במוסף "גלריה" של "הארץ" מדווח איתי שטרן על סיומו של "עוצר הפקות" ברשות השידור, וכותב גם על יוזמה של איגודי הבמאים והתסריטאים, שלפיה יוטל מס בגובה 5% על רווחי החברות בזק והוט, "כדרך להתמודד עם הפרת זכויות יוצרים ברשת". לפי מקדמי היוזמה, את הסכום שייגבה יש להקצות לקרן שתתמוך בהפקות מקור ישראליות.

שטרן כותב כי יריב הורוביץ, יו"ר איגוד הבמאים, נפגש בשבוע שעבר עם שרת התרבות והספורט מירי רגב והציג בפניה את ההצעה. "לדבריו, היא הביעה עניין והתלהבות מהיוזמה, שעשויה להכניס לקרן הייעודית סכום של מאות מיליוני שקלים בשנה", נכתב בידיעה. "כבר היום פטריק דרהי, הבעלים של חברת הוט, משלם מס דומה ואף גבוה ביותר בצרפת", אומר הורוביץ.

יו"ר איגוד התסריטאים, עמית ליאור, מחרה-מחזיק אחריו. "אם משווים את זה לעולמות מקבילים, אז מה שקורה כאן הוא שמעבירים כמויות אדירות של נפט בצינור, וכל מי שמרוויח הוא מי ששם את הצינור, בעוד שמי שייצר את הפנט נשאר ללא תמורה".