טובת הנאה

"נתניהו מתערב במשבר כיל: נפגש עם ראשי הוועדים", נכתב אמש בכותרת הראשית של "גלובס". עמירם ברקת דיווח בכפולה הפותחת של העיתון כי נתניהו הנחה את משרד האוצר לבחון אם חברת כיל עומדת בתנאי מניית הזהב שברשות המדינה, וזאת בעקבות טענות ועדי העובדים בחברה ובחברה-הבת תרכובת-ברום.

ראשי הוועדים, כך נמסר, הגיעו בשבת לחוג בית של הליכוד. ביניהם היה ארמונד לנקרי, ראש מועצת העובדים של מפעלי-ים-המלח, שהיה אמור להשתתף באותו זמן בהפגנה להחלפת השלטון בכיכר רבין. "על רקע זה עלו בעקבות הפגישה טענות כי מדובר בשוחד פוליטי", כותב ברקת. לנקרי, הוא מוסיף, מסר בתגובה כי ביטל את השתתפותו בהפגנה כבר ביום ראשון שעבר, לאחר שהתברר לו כי מדובר באירוע פוליטי מובהק.

הפגנת עובדי כיל מחוץ למשרד ראש הממשלה, 1.3.15 (צילום: יונתן זינדל)

"אם היה דיל, מדובר לכאורה בעבירת שוחד", נכתב בכותרת המתפרסמת בחלקו העליון של שער "הארץ" ומפנה לטור פרשנות מאת עידו באום ב"דה-מרקר". "לפי חוק העונשין, עובד ציבור שנוטל טובת הנאה עבור פעולה שקשורה בתפקידו מבצע עבירה של לקיחת שוחד", כותב באום ב"דה-מרקר". "בתי-המשפט קבעו כי גם עובד ציבור שמתנה פעולה מסוימת הקשורה בתפקידו בכך שיקבל טובת הנאה מסוימת נחשב לוקח שוחד". עם זאת, באום מציין בסיום טורו כי שני הצדדים מכחישים שהיה דיל.

"הדיל של כיל" היא הכותרת לדיווח מאת איתמר אייכנר ומתי סיבר, התופס את כל עמ' 10 ב"ידיעות אחרונות". הללו מדווחים כי לנקרי הוא גם חבר מרכז הליכוד וטוענים כי "בליכוד הבינו שנאום של איש ליכוד בעת הזאת עלול לגרום להם נזק כבד, ולכן התקיימו מגעים בין אנשי נתניהו ללנקרי שבהם שיכנעו אותו לא להשתתף בעצרת המחאה – ובתמורה ראש הממשלה יפעיל את מניית הזהב שיש לממשלה בכיל ויתערב למניעת הפיטורים".

חיים ביאור מדווח מעל טור הפרשנות של באום ב"דה-מרקר" כי מארגני ההפגנה בכיכר הקריאו את שמו של לנקרי בין האישים שעתידים לעלות לבמה ולשאת דברים, על אף שהודיע מראש שלא יגיע, וסירבו להסביר מדוע. "מעריב" מקדיש להתערבות נתניהו במשבר את הכותרת הראשית, תוך שימת דגש על הקשר בין הדיווחים על הפגישה של לנקרי עם נתניהו לבין ביטול השתתפותו בהפגנה. ג'ון בן-זקן, משה כהן ויאסר עוקבי מדווחים בכפולה הפותחת כי לדברי המארגנים, לנקרי החל לסגת מהסיכומים עימם טרם ההפגנה "והסביר כי השתתפותו תלויה בתוצאות הפגישה עם נתניהו".

"מעריב", "ידיעות אחרונות" ו"דה-מרקר" מצטטים את ח"כ שלי יחימוביץ', שכתבה בין היתר בתגובה: "מדהים, דמיוני ושערורייתי שנתניהו התחייב לעשות את מה שהיה חייב לעשות כבר מזמן, ולהפעיל את מניית הזהב של המדינה כדי למנוע את הפיטורים בכיל – בתמורה לכך שארמונד לנקרי יו"ר הוועד לא ינאם נגדו בעצרת אתמול".

"מניית הזהב אינה מסמיכה אותו [את נתניהו] להתערב ביחסי העבודה, וטוב שכך. בניגוד למה ששלי יחימוביץ' חושבת, אין זה תפקידה של הממשלה לנהל את כיל", מבהיר יהודה שרוני ב"מעריב". "[...] המוצא היחיד שנותר לנתניהו הוא להרים טלפון לטייקון עידן עופר ולהתחנן על נפשו".

בגליון "ישראל היום" שמחולק הבוקר ב-325 אלף עותקי חינם לא מוזכר שמו של לנקרי, גם לא בידיעה מאת חזי שטרנליכט וזאב קליין המתפרסמת בראש עמ' 13 ומוקדשת למשבר העבודה במפעל ("סיכוי לפתרון? רה"מ מתערב במשבר כיל"). אין גם כל זכר לטענות בדבר דיל פסול בין ראש הממשלה נתניהו ליו"ר ועד העובדים לנקרי. כל שנכתב בידיעה הוא ש"בסוף-השבוע האחרון נפגש נתניהו עם פעילי ליכוד, ובהם ראשי הוועדים של כיל".

חרפה לעיתונות

"בני בגין: ''ידיעות' – חרפה לעיתונות'", קוראת הכותרת הראשית של "ישראל היום" הבוקר. בעוד שיתר העיתונים מתמקדים במתרחש במציאות, כל אחד מזווית הראייה שלו, "ישראל היום" מתמקד במתרחש בתקשורת, כפי שניתן לצפות מעיתון שתכלית קיומו היא מתן סיקור חיובי לבנימין נתניהו ומענה לסיקור השלילי שהוא סופג מכלי תקשורת אחרים.

"מתקפה חריפה של בכירים בליכוד נגד פרסום 'מסמך הוויתורים' לכאורה", נכתב בכותרת המשנה לראשית. "היעד של נוני מוזס: להחליף את השלטון כדי להיות ראש הממשלה בחדר האחורי", נכתב בכותרת הגג של שער העיתון. "הפרסום ב'ידיעות': מלאכת מחשבת של הולכת שולל", מפנה השער לטור דעה מאת מיכאל טוכפלד.

הכפולה הפותחת בעיתון הנפוץ ביותר במדינה מוקדשת לביקורת על העיתון הנמכר ביותר במדינה. מתי טוכפלד ודניאל סיריוטי מצטטים מדברי השר לשעבר ומועמד הליכוד כיום בני בגין, שטען אתמול כי נחום ברנע שיקר כשפירסם ביום שישי האחרון את "מסמך הוויתורים" שלו הסכים כביכול בנימין נתניהו במשא-ומתן עם הפלסטינים. "עלילת השקר הזאת היא חרפה לעיתונות הישראלית".

דרור אידר, בטור פרשנות נלווה, מוסיף לעג לברנע ומכנה אותו, על שום תביעתו מנתניהו לאמינות, שקיפות ויושרה, "חנה בבלי של העיתונות". בשולי הידיעה המרכזית, בלי כל הבלטה בכותרת המשנה, בכותרת ביניים, בכיתובי התצלומים או בלידים (הציטוטים המודגשים), מוזכר כי אתמול בחדשות ערוץ 10 פורסם "מסמך שלפיו יועצו לשעבר של נתניהו ושגריר ישראל בוושינגטון היום, רון דרמר, חתם עם שליח הקוורטט במזרח התיכון, טוני בלייר, על מסמך כוונות שממנו עולה כי נתניהו מוכן היה לוויתורים וגמישות בתהליך המשא-ומתן". דרמר, כך מדווח, הכחיש.

"בנימין נתניהו, כן/לא, אפס/אחת, הוא הנושא הבלעדי הפעם בבחירות", כותב אמיר אורן במדור הדעות של "הארץ". "[...] נתניהו מבין את פגיעותו במונחים אלה. לכן חיפש יריב שלעומתו אולי יצליח לרכז רוב: ברק אובמה, עלי חמינאי, ציפי לבני, מני נפתלי. המאמץ המגושם נכשל. יצחק הרצוג, שכמועמד לראשות הממשלה אינו מצטייר כשווה-כוח לנתניהו, השכיל למזער את נוכחותו לממדים של רואה-ואינו-נראה, ובכך סיכל את הפיכת המערכה הכללית לדו-קרב. העימות נשאר, לפיכך, ביבי נגד נתניהו, גראוצ'ו מרקס נגד הדמות הניבטת אליו במראה, כשמסתמן הפסד לשני המתמודדים".

אל רשימת היריבים שמולם מנסה נתניהו לגייס את תומכיו אפשר להוסיף את מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס.

"חשבתם שהבחירות הן בין ימין לשמאל, בין נתניהו לבוז'י וציפי? קצת טעיתם. הבחירות הן בעצם סביב שאיפתו חסרת המעצורים של נוני מוזס, מו"ל 'ידיעות אחרונות', לחזור לשלטון; ראש ממשלה מהחדר האחורי", מבהירה מירי עדן ב"ישראל היום".

"נוני, ראש הממשלה בחדר האחורי", קוראת כותרת הנפרשת לרוחב כל הכפולה השלישית של "ישראל היום", מעל הקריקטורה החוזרת ונשנית של מאייר הבית שלמה כהן, שבה מוצג מוזס כמושך בחוטי מריונטות. עדן מונה חמישה מרכיבים ב"דרכו של נוני": "טיפוח פוליטיקאים", "החוק נגד 'ישראל היום'", "הכיסוי שלא היה", "ההתקפה על היועמ"ש" ו"פיצול הימין".

ראש הממשלה בנימין נתניהו נואם בפני ועידת איפא"ק בארה"ב, 2.3.15 (צילום: עמוס בן-גרשום, לע"מ)

"הכיסוי שלא היה" מתייחס לסיקור המינורי שקיבל נאום ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בפני ועידת איפא"ק. "האם בעיתון האובייקטיבי לא חשבו שיש מה לסקר בו? ואם, נניח, היו נואמים בו מאיר דגן או אפילו ציפי – האם היו מוצאים שם את הוועידה במפת הדרכים החדשה?", תוהה עדן, המפרסמת את תהיותיה בעיתון שברשימת עקרונותיו, לצד "לזכור שאנחנו ישראלים" ו"לבדוק עובדות, ואם טעינו נתקן", ראוי שיופיע גם "לסקר בצנעה עד היעלמות מוחלטת כל מידע שאינו נוח לראש הממשלה ורעייתו". כאמור, הבוקר, למשל, לא מדווח כלל על הטענות לבעייתיות במפגש נתניהו עם לנקרי. כמו כן, שבעוד הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" קוראת "ועדי העובדים לנתניהו: הסתה חמורה", ב"ישראל היום" מסתפקים בדיווח בן 81 מלה בטור צד באמצע עמ' 11. למעלה משליש מהידיעה מוקדש לתגובת הליכוד.

"וא-פרופו מאיר דגן וההפגנה במוצ"ש", מוסיפה עדן, "הייתכן שב'ידיעות' סתם פיספסו את נהמת נאומו של איש הרוח יאיר גרבוז? האם העיתון האובייקטיבי לא מצא לנכון לחשוף מה באמת חושבת האליטה על אספסוף בוחרי הליכוד והימין?".

ייתכן, ממש כפי שייתכן שגם ב"ישראל היום" פיספסו את נהמת נאומו של איש הרוח גרבוז. עובדה היא כי אתמול לא דווח כלל בעיתון של שלדון אדלסון על דברי גרבוז בעצרת. על פניו, ההתעלמות אתמול של "ישראל היום" מדברי גרבוז תמוהה עוד יותר מאשר זו של "ידיעות אחרונות". "היה, שמע והזדעזע", נכתב הבוקר מעל טור מאת יהודה שלזינגר המתייחס לדברי גרבוז. אם שלזינגר אכן היה, שמע והזדעזע, מדוע לא נכללו דבריו של גרבוז בדיווח שמסר שלזינגר על ההפגנה? האם העיתון האובייקטיבי לא מצא לנכון לחשוף מה באמת חושבת האליטה על אספסוף בוחרי הליכוד והימין?

אגב

דרור אידר מזכיר לקוראי "ישראל היום" כי בעבר שגה מאיר דגן בתחזית שנתן בנוגע לעתיד הצפוי לתנועת האחים-המוסלמים במצרים.

יובל קרני מזכיר לקוראי "ידיעות אחרונות" כי בעבר ביקר בני בגין בחריפות את ראש הממשלה בנימין נתניהו.

מחנה מוזס, מחנה כספית

אתמול נערך במרכז הבינתחומי הרצליה אירוע בחירות שבו השתתפו מבחר מועמדים מסיעות שונות.

ב"ידיעות אחרונות" מבליטים את משה כחלון. "תוך 10 דקות אוכל להיות שר האוצר", מצוטט כחלון לצד תצלום שלו, בראש עמ' 8 של העיתון. בכותרת המשנה, מעל דיווח מאת יובל קרני, מתפרסם ציטוט נוסף מאת יו"ר כולנו: "אני צריך מנדטים ולא דילים עם אף אחד". אין בידיעה זכר ליתר המועמדים שהשתתפו באירוע.

שר החוץ אביגדור ליברמן, 5.2.2015 (צילום: בן קלמר)

בראש עמ' 8 של "מעריב" מתפרסם ציטוט מפי אביגדור ליברמן, שאמר באותו האירוע ממש: "מי שנגדנו – להוריד לו את הראש בגרזן". דנה סומברג מדווחת על דברי שר החוץ ויו"ר ישראל-ביתנו בבינתחומי, ומתעלמת מדברי יתר הנוכחים באירוע.

סקר פלוצקר

סבר פלוצקר, בכיר עיתונאי הכלכלה ב"ידיעות אחרונות", מדווח הבוקר במאמר המתפרסם במדור הדעות של העיתון על ממצאי מדגם לא מייצג שערך בשכונת מגוריו ("שכונה תל-אביבית לא צפונית ולא דרומית. שכונה המשקפת בהרכב אוכלוסיית הגרים והעובדים בה את מצביעי כל המפלגות. [...] שכונה ישראלית שאין יותר ממנה").

סבר פלוצקר (צילום מסך)

לדברי פלוצקר, לאחרונה יצא לטיול בשכונתו ונוכח לדעת כי "הליכודניקים בשכונתי לא יצביעו הפעם ליכוד בגלל נתניהו" (הוא אינו מציין אם הליכודניקים נמנים עם העובדים בשכונה או עם הגרים בה). במקום נתניהו הם "מתלבטים בין לפיד, כחלון ואולי אפילו הרצוג", ולא ששים להצביע לבנט וליברמן, שכן הללו ממילא יישבו עם נתניהו בממשלה הבאה. "וממשלת ליכוד והמחנה-הציוני? אצל תושביה ועובדיה של השכונה שלי, האפשרות הזו של ממשלת נתניהו-הרצוג נתפסת כבלתי סבירה ובלתי רצויה".

לילך ויסמן דיווחה אתמול בשער האחורי של "גלובס" כי "בכירים בליכוד" מעריכים שנתניהו אכן יקים ממשלת אחדות עם המחנה-הציוני, בלא בנט ולפיד. "אם אכן תוקם ממשלת אחדות", מוסיפה ויסמן, "בליכוד מעריכים כי הרצוג יקבל ראשות ממשלה ברוטציה ואת תיק החוץ, משה (בוגי) יעלון יחזיק בתיק הביטחון, וייתכן שיובל שטייניץ יקבל את תיק החינוך, אם יוחזק בידי הליכוד".

ביום שישי האחרון פירסמה ויסמן בטורה ב"גלובס" חלוקת תיקים, גם היא על-פי גורמים בליכוד, שלפיה כחלון יהיה שר האוצר ותיק החוץ יימסר לליברמן, אלא אם כן תהיה ממשלת אחדות ואז החוץ יועבר להרצוג וליברמן יופקד על הביטחון. אם לא תהיה ממשלת אחדות, יקבל בנט את הביטחון.

בשולי החברה

אילן ליאור מדווח בשער "הארץ" ובעמ' 7 של העיתון על ממצאי דו"ח שחיברו ארגוני זכויות אדם שבדקו מה עלה בגורל מבקשי מקלט אפריקאים שנענו להצעת מדינת ישראל ושבו לסודאן במסגרת "עזיבה מרצון". פעילי הארגונים קיימו ראיונות עם 47 מבקשי מקלט מבין כ-9,000 שעזבו את ישראל בשנתיים האחרונות, "כולל עדויות של מבקשי מקלט שנכלאו ועברו עינויים קשים עם שובם לסודאן".

שוטרים משוחחים עם תושב דרום תל-אביב שעה שמועמדי מפלגת יחד מסיירים באזור, 8.3.15 (צילום: תומר נויברג)

לפי הדיווח, "שמונה אזרחים סודאנים העידו בפני מחברי הדו"ח כי חוו רדיפה עם שובם למולדתם. שבעה נכלאו מיד עם נחיתתם בנמל התעופה בחרטום הבירה, שישה מהם עונו בכלא במשך שבועות או חודשים. הם נחקרו על מעשיהם בישראל והתבקשו למסור שמות של פעילי אופוזיציה בקהילה הסודאנית בישראל. חלקם הואשמו בריגול לטובת ישראל. כל מבקשי המקלט שנכלאו העידו כי לאחר שחרורם החלו לסבול מרדיפות, מאיומים ומחקירות משטרה. עוד סיפרו כי הרשויות החרימו את רכושם, כולל דרכונים, טלפונים, מחשבים ניידים והכסף שהיה ברשותם. שלושה מבקשי מקלט דיווחו כי הם מנסים לברוח מסודאן פעם נוספת. אחד הצליח לברוח עם משפחתו לירדן ואחר נמלט לצרפת".

עושים לביתם

מודעת עמוד במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מזכירה כי ביום רביעי, ה-25.3.15, יגיע לשיאו המיזם "שולחן משפחתי" שלו שותפים העיתון, אתר ynet וחברת אוסם. עמוד לאחר מכן מתפרסם מה שנראה כתוכן מערכתי ולמעשה הוא תוצאה של שיתוף פעולה בין העיתון לחברה המסחרית. כרמית חוטינר, "יועצת משפחתית בצוות 'חיים בריאים' של אוסם", נותנת לקוראי "ידיעות אחרונות" טיפים "איך לרתום את הילדים לבשל ביחד". הטיפ הראשון: למצוא "זמן נינוח" כדי שהמלאכה תתבצע בשמחה.

במוסף "ממון" מתפרסמת ידיעה ממומנת נוספת, מאת איריס ליפשיץ-קליגר, ובה מדווח כי יו"ר תיאטרון הבימה ומנכ"לית התיאטרון, נורית דאבוש ואודליה פרידמן, החליטו לא להעלות הצגות בערבי שישי "כדי לאפשר לעובדים ולשחקנים את זמן האיכות הזה עם בני משפחותיהם".

ענייני תקשורת

נתי טוקר וליאור דטל מדווחים ב"דה-מרקר" כי אלדד קובלנץ, מנכ"ל הטלוויזיה החינוכית, נבחר לתפקיד המנכ"ל הזמני של השידור הציבורי והוא זה שינהל את הקמת תאגיד השידור הציבורי החדש. קובלנץ נבחר על-ידי ועדת האיתור המכונה ועדת קמא, בראשות השופט בדימוס עזרא קמא. לצדו חברים בוועדה נורית דאבוש, חיים פרייליכמן, אורית יעקובסון וגדי וולפספלד. בהמשך הדיווח מציינים עיתונאי "דה-מרקר" כי אחד המועמדים המובילים לתפקיד יו"ר הרשות החדשה הוא גיל עומר.

במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מזכיר רז שכניק שהעיתון פירסם לפני כשנה ידיעה על האפשרות שקובלנץ ימונה למקים רשות השידור החדשה. "אני סומך על אלדד שיידע להוביל את הקמת הגוף החדש בצורה המקצועית והטובה ביותר", מצטט שכניק את מדברי השר הממונה גלעד ארדן, אתמול בעקבות הבחירה בקובלנץ.

השר גלעד ארדן (צילום: מארק ישראל סלם)

במהלך הדיונים בוועדת אלהרר, שהכניסה תיקונים בחוק רשות השידור החדש, הציע מייק בלס, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, כי את השופט שיעמוד בראש ועדת האיתור ימנה נשיא בית-המשפט העליון ולא השר הממונה. "הוויתור של הממשלה בנושא הזה הוא ויתור קטן, הרווח באמון הציבור הוא ענק", אמר בלס. גם תהילה שוורץ-אלטשולר ומרדכי קרמניצר, נציגי המכון הישראלי לדמוקרטיה (מו"ל אתר זה), תמכו בהצעה להעביר את המינוי לנשיא בית-המשפט העליון. ארדן לא השתכנע, ורק לאחר מסע לחצים הסכים שהשר הממונה ימנה את יו"ר ועדת האיתור תוך התייעצות עם נשיא בית-המשפט העליון.

לקראת סיום דיוני ועדת אלהרר פירסם משרד התקשורת סעיפי מעבר והוראת שעה שלפיהם המנכ"ל הראשון של התאגיד הציבורי ימונה בהליך מזורז, וזאת כדי למנוע סחבת ולקצר את הזמן שבין פירוק הרשות הקיימת להקמת התאגיד החדש. במקום שוועדת האיתור תמנה מועצה לתאגיד וזו תמנה את המנכ"ל, הוחלט כי המנכ"ל הראשון ימונה ישירות על-ידי ועדת האיתור.

סיכום ביניים: המועמד המועדף על השר ארדן, שסומן כבר ביוני של השנה שעברה כמי שיקבל את התפקיד, נבחר לאחר שוועדת האיתור בראשותו של השופט בדימוס עזרא קמא, שנבחר על-ידי ארדן לתפקיד, בחנה את כל המועמדים וקיבלה את החלטתה על סמך קריטריונים מקצועיים בלבד.