שורה של מסמכים ותכתובות פנימיות שהגיעו לידי "העין השביעית" חושפים פרטים חדשים על האופן בו שלט איש העסקים נוחי דנקנר ב"מעריב" בשנים 2011-2012, באמצעות חברת האחזקות אי.די.בי. בחלק זה של התחקיר נחשפים היחסים העכורים בין המנהלים הבכירים של העיתון שהובאו מבחוץ על ידי בעל השליטה ושלוחיו. תיעוד קרבות האגו וההתכתשויות הקטנוניות של מקבלי משכורות העתק נטענים משמעות נוספת על רקע הידיעה בדיעבד של גורלו של העיתון וגורלם של עובדיו, העיתונאים, אנשי ההפצה ועובדי הדפוס שאיבדו את מקום עבודתם.

על אף מאמציו של יו"ר דירקטוריון "מעריב" דני יעקובי לשכנע את חברי ועדת הביקורת של "מעריב" למנות את טל רז לתפקיד המנכ"ל, ועל אף הסיוע שהעניק לאחר מכן לרז באישור מינוים של חברי ההנהלה שבהם חפץ, זמן קצר אחרי שהמנכ"ל החדש נכנס לתפקידו, החלו חיכוכים בינו לבין היו"ר. היריבות בין שני בעלי התפקידים הבכירים ביותר בהנהלת החברה והעימותים החוזרים ונשנים הקשו על התפקוד השוטף בחברה, שגם כך עמדה על סף תהום. גם כאן ניכרה מעורבותו של נוחי דנקנר, שנדרש לפשר בין הניצים.

שבועות אחדים לאחר מינויו של רז, באמצע דצמבר 2011, המצב הגיע לכדי כך שרז כתב ליעקובי: "חשבתי שנושא התהליכים וחלוקת הסמכויות הובהר, אך מאז חלפו יומיים והנושא רק מורע". המנכ"ל התלונן כי יו"ר הדירקטוריון ניהל שיחות עם חברי הנהלה שונים בלי ליידע אותו וציין כמה דוגמאות. "למותר לציין שזה מבלבל את ההנהלה, ואני מדבר מידיעה", הוסיף רז. "אמרתי לך ביום שלישי שההחלטה בידיך, והתכוונתי לכך בכל הרצינות. העניינים מתגלגלים במהירות לכיוונים שאין לנו שליטה עליהם. אני סומך מאוד על דעתך, היכולת הניהולית שלך וכל הצעה/המלצה שלך מכובדים על-ידי, אבל השיח שלך ברובו הכמעט מוחלט צריך להיות מולי ולא מול חברי ההנהלה שלי, ואם חרגנו, מוטב שאדע".

יו"ר "מעריב" דני יעקובי (מימין) ומנכ"ל "מעריב" טל רז, בדיון בכנסת על מצבו הקשה של העיתון, ספטמבר 2012 (צילום: אמיל סלמן, "דה מרקר")

עוד כמה שבועות חלפו, ורז שוב פנה ליעקובי בתלונה, הפעם משום שיעקובי דרש לקיים דיון על נתוני הפרסום בעיתון. "אני שומע, מקשיב ולומד ממך את התעשייה והעסק", כתב רז, "אבל אנחנו מייצרים מצב ששנינו מטילים משימות על המנהלים. משימות דומות. זה מייצר עבודה כפולה מולם, והם לא יודעים מי מנהל אותם. דיון על הירידה בפרסום לקוחות גדולים צריך להתנהל ברמת מנכ"ל ולא ברמת יו"ר דירקטוריון. זה לא מצב נכון ולא טוב לארגון. אתה עבדת לא מעט עם יושבי-ראש לאורך הקריירה, אני משוכנע שזה לא היה עובר אותך כמנכ"ל. אם החלטתם לתת לי לנהל את החברה, אז תנו לי את הצ'אנס לנהל".

"מקובל", השיב יעקובי לטל. "אני לא טיפלתי באף מייל שקשור בתפעול החברה. אני מבקש מידע על מנת להאיר נקודות הדורשות טיפול. אני מקיים דיונים על נושאים קריטיים. החברה לא במצב שמאפשר טיפול ביורוקרטי, יתרה מזאת, דיון אצלי יחד איתך אינו במקומך, אלא על מנת להבין כיצד מתכוונים לטפל בנושא ולתרום מנסיוני. כמו שדיון אצל נוחי אינו פוגע במעמדי, על-פי תפיסתי, אלא בא לוודא שהנושא מטופל ומטופל נכון. בסופו של יום אני נושא באחריות הכוללת ואיני מכיר דרך אחרת".

מנכ"ל "מעריב" רז למנכ"ל דסק"ש אראל: "אני יודע להציל ולהשביח את 'מעריב'. באחריות. אך אני לא יודע לנהל חברה עם עוד מנכ"ל לצדי. חשבתי להעביר את ההתכתבות לנוחי, אך ספרתי עד 10 והחלטתי להעביר לך. אני לא נאחז בקרנות המזבח, ממש לא. אם נוחי רוצה שדני ינהל את 'מעריב', אני מוכן לפנות את מקומי"

את ההתכתבות שלעיל העביר רז לעמי אראל, מנכ"ל דסק"ש, והוסיף לה מכתב משל עצמו. "עמי, ערב טוב", כתב רז לאראל. "אני מעביר לך התכתבות עם דני, מבקש שתשמור אותה לעצמך. אני יודע להציל ולהשביח את 'מעריב'. באחריות. אך אני לא יודע לנהל חברה עם עוד מנכ"ל לצדי. חשבתי להעביר את ההתכתבות לנוחי, אך ספרתי עד 10 והחלטתי להעביר לך. אני לא נאחז בקרנות המזבח, ממש לא. אם נוחי רוצה שדני ינהל את 'מעריב', אני מוכן לפנות את מקומי. עדיף עכשיו, לפני שאני מתחיל בתהליכי התייעלות, שינוי מבנה ארגוני וכל שאר הנושאים שעל סדר היום ודורשים טיפול מיידי. כי אז אני אהיה כבר עמוק בפנים. יש כמה דברים שהם מבחינתי ייהרג ובל יעבור. אני מפרגן לדני, אך אני יותר מפרגן לעצמי. אני יודע להביא את השינוי. ככה זה לא יכול להצליח. סומך כמו תמיד על דעתך. איך אתה מציע להתקדם?".

גם יעקובי חיפש עצה באשר ליחסיו עם המנכ"ל, אצל יועץ ארגוני הפועל בארה"ב. "דני", השיב לו היועץ. "עשיתי שיעורי בית לגבי מה ששאלת אותי ושוחחתי עם כמה (5) יושבי-ראש עימם אני עובד". לפי היועץ, יש ארבע אסטרטגיות שבהן יכול יו"ר להשתמש מול מנכ"ל, או במקרה הזה יעקובי מול רז. א. הגדרת תפקידים ברורה. ב. לפעול יחדיו כשכל אחד מתמקד בתחומים שבהם הוא מתמחה ולהגדיר תחומים הדורשים החלטה משותפת. ג. "להחזיק אותו קצר", כלומר לא לאפשר למנכ"ל לעשות דבר משמעותי בלי אישור היו"ר. ד. לא להתערב, להביט מנגד על מעשיו, וכאשר הוא נכשל – להתנפל.

"פעם אמרת לי לא להשתמש באפשרויות א' וב'", כתב יעקובי ליועץ הארגוני. "מה דעתך כיום?". "אותו דבר", השיב היועץ. "אלא למטרת השפלה".

כיצד שיתוף פעולה והגדרת תחומים להחלטות משותפות, כפי שמוצע באפשרות ב', יכולים לפעול למטרת השפלה? כעבור כמה ימים שלח היועץ ליעקובי מייל נוסף ובו ההסבר, וזאת תחת הכותרת "השפלה כמעשה טקסי". לדבריו, השפלה מדודה יכולה לפעול כמעין טקס חוזר, המציג לגורם הרצוי כיצד פועל העולם. היועץ תיאר איך התהליך עובד: שני אנשים מגדירים לעצמם שיעשו יחדיו א', ב' וג', אולם בכל פעם אחד מהם מטיל וטו על החלטות האחר, או מוכיח לו כי הוא מנוסה יותר ובעל ידע עדיף. ההשפלה המדודה מצטברת לאורך זמן, עד אשר מובהר מי הדומיננטי. בשיטה כזו, כתב היועץ, ההחלטה לעבוד יחדיו נראית כשיתוף פעולה, אולם היא למעשה פלטפורמה להשפלה מתמשכת. כעבור זמן קצר הצד האחר מעדיף שלא לקבל עוד החלטות משותפות, כיוון שאינו מעוניין להיות עוד מושפל, והוא נסוג מיוזמתו ומקבל את עליונות השני.

המנכ"ל רז ליו"ר יעקובי: "אינני רוצה להיכשל ובטח לא להכשיל את נוחי. לצערי, אנחנו הגענו למצב שבו אנחנו צריכים להגדיר היטב את חלוקת הסמכויות, אחרת לא אוכל להמשיך לתפקד כמנכ"ל 'מעריב'. את החלוקה אני מוכן לעשות רק מול נוחי"

בינתיים המשיכו העימותים בין יעקובי לרז. יעקובי פנה אל רז בבקשה לחדש את הנוהג של קיום ישיבות הנהלה מורחבות בנוכחותו, אחת לחודש, אך רז סירב. "זה לא מקובל עלי", השיב המנכ"ל. "אני יכול להציג לך איזה דו"ח שתרצה. מתנגד בתוקף". יעקובי ניסה לשכנע אותו בכל זאת לאפשר לו לקיים את הישיבות. "יש לי הרגשה שאתה מתנגד לישיבה מחוסר הבנה למה היא מיועדת", כתב יעקובי לרז. "זו ישיבה אינפורמטיבית, בה כל מנהל במשך דקות ספורות מסביר מה קרה בתחומו. ישיבות כאלה לא נועדו לקבלת החלטות. בכל תפקידי כמנכ"ל, כולל בטמפו, התקיימו ישיבות כאלה עם היו"ר, ולא ראיתי בכך כל בעיה. אני כיו"ר איני מפעיל את ההנהלה, אלא נחשף לדיווח מרוכז מפי המנהלים בעצמם. זה חשוב לי, וזה גם חשוב להם".

רז לא השתכנע. "את החברה מנהלים היום שני מנכ"לים, אחד בכיר יותר, השני פחות", השיב ליעקובי. "הגבול בין יו"ר למנכ"ל מטושטש ב'מעריב'. הצלחתו של נוחי חשובה לי מכל ושמחתי על כי בחר בי להבריא את 'מעריב'. ואני מאמין ביכולתי להצדיק את האמון. אך במצב הדברים האמור, אין ביכולתי להצליח בתפקיד. אינני רוצה להיכשל ובטח לא להכשיל את נוחי. לצערי, אנחנו הגענו למצב שבו אנחנו צריכים להגדיר היטב את חלוקת הסמכויות, אחרת לא אוכל להמשיך לתפקד כמנכ"ל 'מעריב'. את החלוקה אני מוכן לעשות רק מול נוחי או מי מטעמו, ניסיתי מולך, זה לא עובד, עם כל ההערכה שלי אליך".

נוחי דנקנר בבית-המשפט בתל-אביב, ינואר 2014 (צילום: יריב כץ)

עוד באותו יום פנה רז לדנקנר במכתב הבא:

נוחי שלום.

ניסיתי מאז כניסתי לתפקיד ועד היום להימנע מלפנות אליך בנושא הזה, אך נראה כי כלו כל הקיצין ונושא ניהול 'מעריב' חוזר לשולחן שלך. חשוב לי, יותר מכל, כי אתה, נוחי, תצליח לממש את החזון שלך ב'מעריב', ושמחתי על כי בחרת בי להוביל את מימוש החזון. היום, אחרי כחודש וחצי בתפקיד, אני יודע לומר בביטחון גמור כי אני יודע ומאמין שביכולתי להבריא את 'מעריב' ויש לי את כל האנרגיות הדרושות לעשות זאת.

"לצערי, אינני יכול לממש את יכולות הניהול וההובלה שלי בחברה המנוהלת על-ידי שני מנכ"לים. וזהו לצערי המצב. דני יעקובי, מאוד מוערך על-ידי, מזה שנים. מקצועית וניהולית. אך הגבולות בין יו"ר למנכ"ל אינם נהירים לו. זה מתחיל בזימון חברי הנהלה אליו, הטלת משימות תפעוליות על עובדים, גם זוטרים מדרגה שנייה ושלישית, ללא התייעצות איתי, over ruling על החלטות שלי, ללא ידיעתי ובניגוד לדעתי. תשומת הלב שאני מקדיש ליחסי יו"ר–מנכ"ל פוגעים ביכולתי לנהל את החברה.

"במצב הדברים הזה, אני אכשל בתפקידי ואני חושש שאוביל גם את חזונך לגבי 'מעריב' לדרך ללא מוצא. ובזה אינני רוצה. הצלחתך חשובה לי מכל ואתה מכיר אותי מספיק שנים כדי לדעת שדברי אינם מס שפתיים. אני מבקש להיפגש עימך בדחיפות היום. אני אכבד כל החלטה שלך, אך במצב הדברים הזה לא נוכל להצליח".

במקביל העביר רז את המכתב לנוחי גם לעמי אראל, מנכ"ל דסק"ש, יחד עם המלים: "אני מעביר לך מייל שהוצאתי לנוחי. אנא שמור אותו אצלך. הגעתי לנקודה שניסיתי להימנע ממנה, אך אכשל בתפקידי אם לא נפתור את הנושא מיד".

כבר למחרת שליחת המכתב עידכן רז את דנקנר: "נוחי שלום: הנושאים לובנו מול דני, מושך את המכתב".

המנכ"ל רז לנוחי דנקנר: "תשומת הלב שאני מקדיש ליחסי יו"ר–מנכ"ל פוגעים ביכולתי לנהל את החברה"

תהא הסיבה אשר תהא ל"משיכת המכתב", נראה כי בטווח הקצר היחסים בין המנכ"ל ליו"ר השתפרו. כמה שבועות לאחר שפנה לדנקנר קיבל רז מיעקובי הלצה מאוירת. "אולי זה ההבדל בין יו"ר למנכ"ל", כתב יעקובי במייל ששיגר לרז, אליו הצמיד איור שבו נראים מברשת שיניים ונייר טואלט. "לפעמים אני חושב שיש לי את העבודה הכי קשה בעולם", אומרת מברשת השיניים, בזמן שנייר הטואלט חושב לעצמו: "כן... בטח!". רז השיב למייל הזה במלה אחת: "ענק". יעקובי, יש לציין, לא צירף להלצה הסבר מי משניהם משול למברשת ומי לנייר הטואלט.

רז, ככל הנראה, הסכים לדרישת יעקובי להיפגש עם חברי ההנהלה, שכן בהמשך השנה התקיימו מדי חודש ישיבות של יעקובי עם מנהלי "מעריב" תחת הכותרת "פורום יו"ר". אולם העימותים בין המנכ"ל ליו"ר לא פסקו. באפריל 2012, אחרי עוד עימות עם יעקובי בעניין סמכויות הניהול בחברה, שלח רז לעמי אראל את ההתכתשות המילולית הטרייה שלו עם היו"ר, לצד המסר הבא:

"היי עמי, מרגיש מאוד לא נוח עם הסיטואציה, עכשיו אני לא מקיים נהלים ולך תדע מה הוא תופר לי שם. הסיכום בינינו היה שהוא לא מתערב בניהול, זה לא קורה. הסיכום היה שהוא מתחיל להתנתק בהדרגה מהישיבה הפיזית בחברה, גם זה לא קורה. הוא מונע מאגו ונקמה. לא מתאים לי...".

עמי אראל בבית-המשפט המחוזי מרכז, ספטמבר 2013 (צילום: "העין השביעית")

באוגוסט 2012, לקראת סוף תקופת דנקנר ב"מעריב", כעס יעקובי על כך שלא קיבל נתונים מסוימים בנוגע לפרסום בעיתון. רז ביקש להרגיע אותו, אבל תוך כדי כך ציין: "אני מניח שהמידע לא חדש לך מפני שביקרת אתמול עם רוני באותו משרד פרסום שהעביר לנו את החומרים. בלי שזה תואם איתי". "לא ביקרתי אתמול בשום משרד פרסום, אלא נפגשתי, לבקשתי בבית-קפה, עם מנכ"ל יוניברסל-פרינט לשמוע מה יש לו לומר על 'מעריב'", השיב יעקובי. "לבסוף לא זכור לי שאני אמור לתאם את הפגישות שלי איתך".

"לא ביקשתי שתתאם איתי פגישות שלך", כתב רז בתגובה. "אבל סיכמנו שלא תיפגש עם כפיפים שלי ללא ידיעתי. הסיכום הזה הוא על הקרח. לא עמדת בו אפילו יום אחד". יעקובי השיב: "אני נפגש עם מי שאני מוצא לנכון", רז ענה: "ברור. גם אני", ועל כך השיב יעקובי: "זה היה ברור לי מהיום הראשון".

תגובות

בתשובה לשאלת "העין השביעית" על עימותים חוזרים ונשנים עם יעקובי מסר רז: "להד"ם".

מיעקובי לא התקבלה תגובה.