איש העסקים נוחי דנקנר היה מעורב באופן משמעותי בתכניו ובניהולו המערכתי של עיתון "מעריב", כך עולה משורה של מסמכים ותכתובות פנימיות שהגיעו לידי "העין השביעית". דנקנר, ששלט ב"מעריב" בשרשור באמצעות חברת האחזקות אי.די.בי בשנים 2011–2012, היה מעורב ישירות בגיוס עיתונאים לעיתון, קידם מעל דפי העיתון פרסומים על מי שחפץ ביקרו ואף אישר באופן אישי תוכן עיתונאי.

דנקנר עצמו הכחיש בעבר כל מעורבות בתוכני העיתון. "כל ההחלטות בנושאים של תוכן המערכת מתקבלות ומבוצעות על-ידי עורך העיתון", נמסר בעבר ל"העין השביעית" ממשרד יחסי-הציבור רני רהב, שייצג אז את בעל השליטה ב"מעריב". "מר דנקנר וכל יתר חברי דירקטוריון 'מעריב' מקבלים דיווחים שוטפים מהנהלת העיתון ומהעורך הראשי מעת לעת ומאשרים את הדו"חות הכספיים, תוכניות העבודה ויתר המטלות הקבועות בחוק", נטען.

טור ההיכרות של דנקנר, שבו הבטיח לקוראי "מעריב" כי ישמור על עצמאות העורכים בעיתון, הגיע לעורך אבי משולם עם הוראות מדויקות היכן יודפס, תחת איזו כותרת, איזה קטע ממנו יופיע בשער ואפילו מה יהיה נוסח הטיזר

כתבה נרחבת מאת שלמה מן שפורסמה באתר זה זמן קצר לאחר שדנקנר וקבוצת אי.די.בי מכרו את "מעריב" עמדה על האופן שבו שירת העיתון את איש העסקים והחברות שבשליטתו והעלתה טענות בנוגע למעורבותו הישירה. כעת ניתן להוסיף לתצרף כמה פיסות נוספות. תכתובות בין בכירי העיתון באותה תקופה, שהגיעו לידי "העין השביעית", מעלות כי המעורבות של דנקנר ודירקטורים אחרים ב"מעריב" חרגה מזו של דירקטורים רגילים וכללה יותר מאישור הדו"חות הכספיים ותוכניות העבודה של החברה.

אפילו הפעולה הפומבית הראשונה של דנקנר ב"מעריב" נעשתה מעל לראשו של העורך דאז אבי משולם. ביוני 2011, עם השתלטותה הרשמית של אי.די.בי על "מעריב" (באמצעות חברת האחזקות דסק"ש), ביקש בעל השליטה החדש לפרסם טור הפונה לקוראי העיתון. בין היתר הבטיח דנקנר בטורו כי "מעריב" יהיה "עיתון נטול פניות שיתרום לאיכות השיח הציבורי" וכן "עיתון שיתנהל בהגינות ובשקיפות וישמור על עצמאותם המחשבתית של העורכים ושל הכותבים בו".

מתוך כתבת התחקיר של אבנר הופשטיין על עידן נוחי דנקנר וניר חפץ ב"מעריב" שתשודר הערב ב-21:00 ב"מבט שני" בערוץ 1

אולם במקום להסתפק בהעברת הטור לעיתון, קיבל עורך "מעריב" משולם הוראות מדויקות: היכן בדיוק יפורסם הטור ותחת איזו כותרת, איזה חלק מהטקסט יופיע בשער העיתון ותחת איזו כותרת, ואפילו מה יהיה נוסח הטיזר לטור. מי שהעביר למשולם את ההוראות היה ניר חפץ, היועץ האישי דאז של בעל השליטה דנקנר ולימים עורך "מעריב" במקום משולם. "אבי, רצ"ב הטור של נוחי", כתב חפץ למשולם. "אנא שלח אלי להגהה ברגע שזה מעומד".

מתוך תקנון "מעריב": "לעורך הראשי האחריות והסמכויות המלאות בכל הנוגע לסיקור [...] קבלת החלטות ויישומן יבוצעו ללא כל מגבלות או השפעות הנובעות מדעות או אינטרסים של בעלי המניות או הדירקטורים בחברה או בחברות-הבת שלה"

כל התערבות בתוכן "מעריב" על-ידי גורם שאינו העורך הראשי מנוגדת לא רק לאתיקה העיתונאית, אלא גם לתקנון "מעריב", שקבע במפורש כך: "לעורך הראשי האחריות והסמכויות המלאות בכל הנוגע לסיקור אירועים ופרסום חדשות, ידיעות, מאמרים, כתבות וכל יתר תוכן העיתון, כולל תוכן הפרסומת. ההחלטות בכל הנוגע או הכרוך בנושאים ותחומים אלה תתקבלנה ותיושמנה על-ידי העורך הראשי בלבד או על-ידי עיתונאי שהוסמך על-ידיו. קבלת החלטות ויישומן יבוצעו ללא כל מגבלות או השפעות הנובעות מדעות או אינטרסים של בעלי המניות או הדירקטורים בחברה או בחברות-הבת שלה".

לא רק את מסריו ביקש דנקנר לקדם מעל דפי העיתון, אלא גם את אלה של אחרים שחפץ ביקרם. כך, לדוגמה, ב-26.2.12 פנתה סמנכ"לית השיווק בעיתון יפעת קרני לעורך הראשי ניר חפץ בבקשה לקדם את פעילות הצדקה של הרב יצחק דוד גרוסמן לקראת פסח. בין היתר הציעה לחפץ לפרסם "כתבה תדמיתית על הרב גרוסמן ומפעל 'חג שבע', שתתפרסם באחד הקונטרסים שלנו לפני תחילת הפעילות + בסופה ניתן פרטים על הפעילות וכיצד ניתן לתרום לה". חפץ הסכים לפרסם כתבה במגזין היומי של העיתון, אולם לאחר שקרני לחצה לחשיפה גדולה עוד יותר של מפעלות הרב, פנה העורך הראשי של העיתון לדני יעקובי, יו"ר דירקטוריון "מעריב" באותה תקופה, וכתב לו:

"לא איבדנו פרופורציות? נהוג לפרגן למבצעים כאלה ולתת להם סיקור עיתונאי עתי, ונעשה זאת בכיף, אבל צריך להסביר ליפעת שאסור למכור 'בזול' את המערכת, שיתוף פעולה מערכתי זה לא משהו שסמנכ"לית שיווק יושבת וסוגרת עם עוזרי רב. השאלה היא האם נתת הנחיה ללכת על זה בעוצמה אדירה, כי מה שהיא מציעה להם זה כמעט חסר תקדים, מה גם שהיא לא מוסמכת בכלל להציע תוכן שיווקי בעמודי החדשות וכיו"ב".

כתבה על יצחק דוד גרוסמן, מוסף "מעריב", 21.3.12

יעקובי, בתגובה, השיב לחפץ כך: "נוחי הפנה אלי את הרב גרוסמן ואמרתי שנסייע. מכאן ועד עוצמה אדירה המרחק גדול. גל"צ עושים מבצע משותף עם הרב והסכמתי שגם אנחנו נעשה, במודעות. לגבי הצד המערכתי זה נתון לשיקולך".

עד כמה יש לעורך הראשי של עיתון שיקול דעת עצמאי להחליט באיזו מידה, אם בכלל, לתת ביטוי לאדם או גוף החפצים בסיקור כאשר יו"ר הדירקטוריון שלו אומר לו כי בעל השליטה בעיתון הוא שהפנה אליו את הרב?

כחודש לאחר התכתובת בין העורך הראשי ליו"ר הדירקטוריון התפרסם ראיון עם הרב גרוסמן בכפולה הפותחת של המוסף היומי של "מעריב". אייטם נפרד על הרב התפרסם גם ב-nrg, אתר האינטרנט של "מעריב". יעקובי לא הסתפק בכך ובאותם הימים ביקש מקרני שתלחץ על העיתון כדי שיקצו מודעות למפעל הצדקה של הרב גרוסמן. "כידוע, יש עניין לעזור לרב", כתב לה, בלי לפרט.

"אסור שאנשי המערכת יראו את ההסכם"

דנקנר השפיע לא רק על התכנים בעמודי העיתון, אלא גם על זהות הכותבים בו. מהלך שכזה עומד בניגוד לסעיף אחר בתקנון העיתון, המתייחס לתפקידו ותחומי אחריותו של העורך הראשי: "לעורך הראשי מוקנית האחריות והסמכות הבלעדית על עובדי המערכת, לרבות עורכים, עורכי משנה, כתבים ועיתונאים אחרים ואנשי מינהלת המערכת, המועסקים על-ידי העיתון. מבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל, העורך או מי שהוסמך על-ידיו יהיו אחראים להעסיק את עובדי המערכת, לקבוע את שכרם ותנאי עבודתם, לפקח עליהם, לתת להם הוראות, להעבירם ממחלקה למחלקה ולפטרם".

אחד מעיתונאי "הארץ", שסירב לעבור ל"מעריב", אמר בעבר ל"העין השביעית": "המגעים הגיעו מלמעלה ללא מעורבות של העורכים, ולא היתה שיחה מעמיקה על תוכן רצוי"

ואולם, לידי "העין השביעית" הגיעו מסמכים פנימיים המדגימים כיצד דנקנר מלהק באופן אישי כותב לעיתון. ב-22.6.11, זמן קצר לאחר שדנקנר השתלט על העיתון, כתב אבי משולם, שכיהן אז כעורך הראשי של "מעריב", הודעה ליעקובי:

"נפגשתי הבוקר עם השף מאיר אדוני (יחד עם ניר חפץ). לבקשת נוחי, הוא יתחיל לכתוב טור אוכל במוסף 'סופשבוע' (זה מינוי מצוין). העלויות שלו יתומחרו מעל תקציב שכר הסופרים של המוסף כיום. מדובר בכ-6,500 שקל למדור, כולל צלם וסטייליסט".

אדוני אכן החל לכתוב טור במוסף, אולם זה ראה אור לראשונה רק במרץ 2012, כשעורך העיתון כבר היה חפץ. הטור לא האריך ימים.

השתלטות דנקנר על "מעריב" באה על רקע סיקור ביקורתי תקיף ומתמשך של התנהלותו העסקית מצד עיתון "דה-מרקר", השייך לקבוצת "הארץ". בעבר פורסם כי עם כניסת דנקנר ל"מעריב" החל מסע לגיוס מיטב עיתונאי "הארץ" אל העיתון. את המהלך הובילו ניר חפץ, שכאמור, כיהן אז כיועצו האישי של דנקנר, וחיים גבריאלי, מנכ"ל אי.די.בי. אחד מעיתונאי "הארץ", שסירב לעבור ל"מעריב", אמר בעבר ל"העין השביעית": "המגעים הגיעו מלמעלה ללא מעורבות של העורכים, ולא היתה שיחה מעמיקה על תוכן רצוי".

כעת נוספת ראיה חדשה לכך שגם גיוסו של שי גולדן לתפקיד סגנו של העורך הראשי משולם נעשה מעל ראשו של האחרון.

שי גולדן, סגן עורך "מעריב" מיוני 2011 עד נובמבר 2012 (צילום: "העין השביעית")

בסתיו 2011, בראיון שהעניק שי גולדן ל"ליידי גלובס", תיאר העיתונאי את נוחי דנקנר כמי שקיבל את ההחלטה להביאו מ"הארץ" ל"מעריב". בעקבות הראיון פנה עו"ד אלעד מן, בעל מניות מיעוט ב"מעריב" (ופרשן משפטי באתר זה), לרשות ניירות ערך ותהה בנוגע לנסיבות גיוסו של סגן העורך מעל ראשו של העורך הראשי. לפני שב"מעריב" העבירו תגובה רשמית לרשות, ביקשו בהנהלת החברה מניר חפץ שיספק את גרסתו לאירועים. חפץ שיגר לבאי-כוחו של "מעריב" מכתב ובו טען כי המשא-ומתן עם גולדן התקיים במהלך פגישה שלו ושל גבריאלי עם סגן העורך המיועד ובהמשך בפורום שכלל את גולדן וגבריאלי בלבד. עוד טען חפץ כי כל הסיכומים שאליהם הגיעו בפגישה עם גולדן היו מותנים וכפופים להסכמתו של עורך "מעריב" אבי משולם. למיטב ידיעתו, הוסיף חפץ, לפני החתימה על החוזה נפגש גולדן עם משולם, הגיע עימו להבנות, ורק לאחר מכן נחתם החוזה.

כמה ימים אחר-כך העבירו באי-כוחו של "מעריב" לרשות ניירות ערך את הגרסה הרשמית. "פגישות בין עיתונאים העשויים להיות בעלי תרומה משמעותית לשיפור העיתון ולהגדלת תפוצת העיתון לבין משקיע ו/או דירקטור המנסה להביא להבראת העיתון ולהצלחתו אינן סותרות את הוראות תקנון החברה, אלא מהוות מהלך עסקי גרידא", טענו.

מנכ"ל אי.די.בי חיים גבריאלי כתב ליו"ר "מעריב" דני יעקובי כי ההסכם החתום עם שי גולדן בדרך אליו והוסיף: "אסור שאנשי המערכת יראו את ההסכם"

"גיוסו של מר גולדן לתפקיד סגן העורך הראשי בוצע על דעתו ותמיכתו של העורך הראשי דאז מר אבי משולם. תנאי כהונתו והעסקתו של מר גולדן סוכמו ואושרו על-ידי שני דירקטורים של החברה, זאת בשל היותה של החברה בתקופת מעבר, זמן קצר לאחר החלפת השליטה בחברה, ובשל העדר תקציב בחברה. משעה שהסכים מר גולדן להצטרף לשורות העיתון, נחתם הסכם ההעסקה מול מעריב הוצאת מודיעין בע"מ (חברה-בת של החברה) ונוצרה מערכת יחסים בין אותו עיתונאי לבין העורך הראשי של העיתון, והכל בכפוף להוראות תקנון ההתאגדות של החברה".

במהלך 2012 אף הוכן ב"מעריב" תצהיר לחתימה על-ידי אבי משולם, שנועד להבהיר את גרסת העורך לשעבר לאירועים. לפי התצהיר שהוכן, לאחר רכישת "מעריב" בידי דסק"ש נפגש משולם עם דנקנר וגבריאלי ושוחח עימם על גיוס עיתונאים, תוך הסכמה מלאה על זהות המועמדים לגיוס. עוד נכתב בתצהיר שהוכן עבור משולם כי בהמשך לפגישות הללו פנה מו"ל העיתון לעיתונאים שעל זהותם הוסכם מראש. לגבי גולדן נכתב בתצהיר כי הפניות אליו החלו בטרם נרכשה השליטה בעיתון על-ידי דסק"ש ונענו בשלילה. לאחר רכישת השליטה, כך נכתב, "נעשתה פנייה נוספת אל מר גולדן על-ידי מו"ל 'מעריב', כחלק מהמהלך שתואר לעיל, וזאת בתיאום עימי ובהסכמתי". יצוין כי עותק התצהיר שהגיע לידי "העין השביעית" אינו חתום על-ידי משולם.

אבי משולם, העורך הראשי של "מעריב" מדצמבר 2010 עד אוגוסט 2011 (צילום: "העין השביעית")

אולם תכתובת מיילים מהימים שבהם גויס גולדן ל"מעריב" מספרת סיפור אחר; שונה מהגרסה בתצהיר, שונה מהגרסה שמסר חפץ, שונה גם מהגרסה שמסר "מעריב" לרשות ניירות ערך. ב-23.6.11 שלח חיים גבריאלי מכתב ליעקובי תחת הכותרת "שי גולדן" ובו כתב: "הוא חתם. ביקשתי מניר שיעביר לך. אסור שאנשי המערכת יראו את ההסכם".

"האיסור כולל את אבי?", שאל יעקובי, ככל הנראה כדי להבין אם הוא אמור למדר גם את עורך העיתון מתוכן ההסכם להעסקת גולדן כסגן עורך. "נשוחח בעל-פה", השיב לו גבריאלי. פנייה מאוחרת יותר של משולם אל יעקובי מעלה כי העורך אכן מודר, לפחות לזמן מה, מתוכן ההסכם עם סגנו. כשבועיים אחרי התכתובת בין יעקובי לגבריאלי פנה משולם ליעקובי ושאל אותו אם החוזה של גולדן בידיו. "החוזה הגיע אלי, שמתי אותו בכספת ולא קראתי", השיב יעקובי. "בשבוע הבא אומר לך מה יש בו, וכמובן שאתן לך לקרוא, אבל אני מבקש שיישאר אצלי בכספת".

אם כך, יו"ר דירקטוריון "מעריב" הסכים לומר לעורך הראשי של העיתון, שלפי התקנון אמורה להיות לו האחריות הבלעדית על העסקת עובדי המערכת, מה יש בהסכם ההעסקה של סגנו החדש, וגם זאת רק לאחר שהעורך פנה ותהה על כך.

כמה שבועות לאחר גיוס גולדן ל"מעריב" פורסם כי עיתונאי נוסף מ"הארץ", הפרשן הכלכלי נחמיה שטרסלר, קיבל הצעה. גם במקרה זה נראה כי ראשי אי.די.בי היו מעורבים. יומיים לאחר הפרסום על ההצעה לשטרסלר, כאשר כתב "גלובס" רועי ברק ביקש מ"מעריב" תגובה לידיעה שעמד לפרסם, כתב גבריאלי ליעקובי: "אנחנו צריכים לבנות נוהל של תגובות שמתבקשות ל'מעריב' שיש לנו נגיעה אליהן או חשוב שנהיה מיודעים בפניות". יעקובי הסכים, והציע שכל פנייה לתגובה שבה מעורבת חברה מקבוצת אי.די.בי תועבר להתייחסות חברת-האם. גבריאלי הוסיף: "וכן נושאים רגישים/מהותיים, לדוגמה שטרסלר".

משולם נפרד מ"מעריב" ב-23.8.11, אולם תכתובת מתחילת אותו חודש מלמדת כי גם בשבועות שקדמו לפרישתו עסקו בכירי אי.די.בי במינויים מעל ראשו

בראיון שהעניק משולם בעבר לכתב "גלובס" לי-אור אברבך נשאל על התקופה שבה ראשי אי.די.בי וניר חפץ שכרו אנשים מעל ראשו. "לא חשתי עם זה בנוח", אמר משולם. "גם הבהרתי למי שהיה צריך שאינני חש בנוח. באותה עת קיבלתי מהם תגובות והבטחות שהניחו את דעתי, ודרכי העבודה אכן השתנו כמובטח. עד שנפרדנו".

משולם נפרד מ"מעריב" ב-23.8.11, אולם תכתובת מתחילת אותו חודש מלמדת כי גם בשבועות שקדמו לפרישתו עסקו בכירי אי.די.בי במינויים מעל ראשו. ב-1.8.11 קיבל יעקובי, לבקשתו, רשימה של מועמדים להתקבל לעבודה ב"מעריב", לא רק באגף המסחרי, אלא גם באגף התוכן. עם קבלת רשימת המועמדים העביר אותה לגבריאלי, בצירוף המסר: "חיים, צריך להחליף כמה מלים בנושא". גבריאלי השיב לו: "בסדר גמור".

איש הפרסום מודי כידון, מהאנשים הקרובים לנוחי דנקנר, תרם גם הוא עצה לגיוס עיתונאים. במקום להעביר אותה לעורך הראשי, העבירה כידון לדירקטור יעקובי. במאי 2011, עוד בטרם השלימה דסק"ש את רכישת "מעריב", שיגר כידון מייל ליעקובי תחת הכותרת "עוד שמות" ובו המלים "איילה חסון לפובליציסטיקה".

עיתונאים שרצו ליזום בעצמם את העסקתם ב"מעריב" פנו גם הם ישירות להנהלה הבכירה ולא למערכת. כך, לדוגמה, בינואר 2012 פנה העיתונאי עמנואל רוזן ישירות לנוחי דנקנר, דרך עוזרו האישי אלון עבדי, וכתב: "הייתי שמח לקיים איתך פגישה בעניין יוזמה להקמת קבוצת מדיה של 'מעריב'". רוזן בסופו של דבר לא הצטרף ל"מעריב", אולי בשל מה שעורך "מעריב" באותה תקופה, ניר חפץ, כתב ליעקובי כמה ימים לאחר הפנייה של רוזן: "כספית מאוד לא רוצה שיבוא, בוא נעשה דברים בזהירות כדי לא לעצבן אותו".

"המשימה – נוחי"

דנקנר נכנס ל"מעריב" בתנופה אדירה, יהיה מי שיגיד בדהירה עיוורת. באחת מהתכתובות מוגדר מהלך הכניסה של אי.די.בי ל"מעריב" כמהלך "לווייתן", שם קוד שממנו ניתן להבין כיצד ראו בתאגיד את עצמם.

הבעלים הקודם, זקי רכיב, פעל לפני צאתו מהעיתון ליישום תוכנית עבודה ההולמת את השינויים הדרמטיים בשוק התקשורת ומעבירה את הדגש אל גליונות סוף-השבוע והזירה הדיגיטלית. עם הגעת דנקנר לעיתון, התוכנית הוקפאה ונבחר כיוון חדש, מנוגד להיגיון העסקי הרווח בשוק העיתונות. במקום לצמצם את מהדורת הדפוס בימי החול, ביקש בעל השליטה החדש ב"מעריב" להרחיבה: להשיק מוסף כלכלי יומי בן 48 עמודים; לבנות מן היסוד מוסף יומי חדש בענייני תרבות ואף להגדיל את פורמט העיתון.

ב"מעריב" לא הצליחו להוציא לפועל באופן בר-קיימא אף אחד מהמהלכים המתוכננים. היוזמה להרחבת הפורמט של "מעריב" הגיעה לשלב של הדפסת גליונות לדוגמה לפני שנגנזה; המוסף הכלכלי החדש מעולם לא קם, ומוסף התרבות היה לכישלון כלכלי ונסגר בחיפזון

שלושת המהלכים הללו נועדו להפוך את "מעריב", טבלואיד בן-דמותו של "ידיעות אחרונות", למתחרה ישיר ב"הארץ" בעל הפורמט הרחב, המוסף הכלכלי הבולט ומוסף התרבות היומי היחיד בעיתונות העברית. אלא שב"מעריב" לא הצליחו להוציא לפועל באופן בר-קיימא אף אחד מהמהלכים המתוכננים. היוזמה להרחבת הפורמט של "מעריב" הגיעה לשלב של הדפסת גליונות לדוגמה לפני שנגנזה; המוסף הכלכלי החדש מעולם לא קם, ומוסף התרבות היה לכישלון כלכלי ונסגר בחיפזון.

נוסף לכך, כך עולה מהמסמכים שהגיעו לידי "העין השביעית", דנקנר היה מעורב עד לפרטי פרטים בנעשה בעיתון, מהחברות השוליות בפורטפוליו של אי.די.בי. בכירי "מעריב" שלחו לדנקנר מידע שוטף על מספר מנויי העיתון, רעיונות לגיוסים ומספרי הנוטשים. הוא קיבל גם נתונים על "הפצה רוויה" (חינמית) של עותקי העיתון ואפשרויות לאחד בין מדורים שונים. דנקנר המשיך להתעדכן בפרטים הנוגעים לפעילות העיתון גם כשחברות הענק שבשליטת אי.די.בי נקלעו למשברים החריפים שהביאו בסופו של דבר לאובדן שליטתו בתאגיד.

דנקנר הציב יעדים ממוקדים לחברה, עד כדי כך שבכמה מהמסמכים הפנימיים של העיתון תוארו דרישותיו כ"המשימה – נוחי". הוא אפילו קיבל נתונים מדויקים על כניסות לגיליון האלקטרוני של "מעריב", ומשלב מסוים קיבל מסרון יומי המפרט את מספר המנויים העדכני, לצד מספר הגיוסים והביטולים מהיום הקודם.

"גם היום נדפיס את העיתון בשני קונטרסים", הודיע העורך הראשי ניר חפץ בקיץ 2012, כשהמצוקה הכלכלית של העיתון הגיעה לשלב המכריע. "מה ההצדקה לשני קונטרסים?", שאל המנכ"ל טל רז את חפץ, וזה השיב: "נוחי ביקש".

יו"ר אי.די.בי נוחי דנקנר עם יד ימינו חיים גבריאלי, מנכ"ל אי.די.בי פיתוח (צילום: טל שחר)

מעורבותו של דנקנר לא הוגבלה לסוגיות מינהליות בלבד. הוא היה מעורב גם בסוגיות דוברות, כגון אישור נוסח הודעות לתקשורת בעניין שיבושים בהפצת העיתון או הכנסת תיקונים אחרונים להודעה לעיתונות על החלפת העורך משולם בחפץ. נוסף לכך, כאמור, היה דנקנר מעורב גם בסוגיות תוכן.

העורך ניר חפץ: "גם היום נדפיס את העיתון בשני קונטרסים".
המנכ"ל טל רז: "מה ההצדקה לשני קונטרסים?"
חפץ: "נוחי ביקש"

"קוראת יקרה", כתבה אביה בן-דוד לקוראות "את", ערב ראש-השנה תשע"ב, לאחר כניסתה לתפקיד עורכת המגזין. "אנו מצויים בסופה של שנה מורכבת ומאתגרת עבור נשים ברחבי העולם ובישראל בפרט. מעמדה וקולה של האשה עלו על סדר היום הציבורי והפכו לאחד הנושאים החשובים בשיח. בשעה כזו אנו רואים גאווה גדולה בהוצאת ירחון המוקדש כולו לנשים, שעיקר כוחו היצירתי הוא על טהרת המין הנשי ושכולו אהבה והערצה לפלא הנהדר – האשה ועולמה. הסופרת סימון דה-בובואר אמרה שיופי 'אינו עניין שצריך לדבר עליו אלא לראותו'. בגיליון הזה ניסינו להביא יופי על כל גווניו וצורותיו. אנו תקווה שתמצאי את עצמך שמחה בקריאת הגיליון כפי שאנו שמחנו ביצירתו, ונשמח לראותך מתארחת בין עמודיו בעתיד".

מתכתובת שהגיעה לידי "העין השביעית" עולה כי קודם לפרסום הטקסט שלעיל מאת בן-דוד, דנקנר עצמו נתן אישור לנוסח הפנייה לקוראות.

תכתובות פנימיות נוספות שהגיעו לידי "העין השביעית" מעלות כי לדנקנר היתה השפעה משמעותית על גורלו של "ז'ורנל", מוסף התרבות היומי גבה-המצח שיצא לאור ב"מעריב". "ז'ורנל", שראה אור בספטמבר 2011 כמוסף עצמאי ומחכים, נועד להיות מתחרה למוסף "גלריה" של "הארץ" ולמשוך קהלים חדשים ל"מעריב". אלא שבתוך זמן קצר החל לקרוס, עד שבתחילת 2012 נותר ממנו רק מדור תרבות מצומצם במגזין היומי של העיתון.

עוד קודם ליציאתו לאור של מוסף התרבות התנגדו יעקובי וחפץ לקו הפרסומי שנועד ללוות את השקתו. אחרי שיעקובי ראה את הסקיצות למסע הפרסום של "ז'ורנל", תהה הדירקטור אם יש אופציה נוספת שנבחנה וביקש, במקרה שלא היתה, לייצר אחת. "אני לא מתלהב מהקו הפרסומי", כתב יעקובי לחפץ. "חלש", השיב העורך הראשי.

גליון הבכורה של "ז'ורנל", ערב ראש-השנה תשע"ב

מימיו הראשונים זכה המוסף לקבלת פנים צוננת ממנויי העיתון. בשבועות שלאחר השקתו הצטברו כ-200 תלונות על "ז'ורנל" במחלקת שירות הלקוחות של "מעריב". חפץ כתב ליעקובי כי לדעתו עדיף שהמנויים יקבלו את העיתון כשמוסף "המגזין" עוטף את מוסף "ז'ורנל" ולא להפך. "'ז'ורנל' מרגיז את קוראינו ויש כאלה שזורקים אותו היישר לפח ולא שמים לב שיש בתוכו מגזין", הסביר.

בשלהי נובמבר 2011 התקבלו ב"מעריב" ממצאי מחקר שביעות רצון על מוצרי העיתון שערכה חברת מרקט-ווטש. מהמחקר עלה כי המנויים אינם אוהדים את השינויים בעיתון, ובעיקר לא את המוסף "ז'ורנל". הוא נתפס כלא מעניין, רבים לא קראו אותו, וגם אלה שקראו הביעו שביעות רצון בינונית בלבד. למעשה, שביעות הרצון ממנו היתה נמוכה יותר מאשר מכל מוסף אחר בעיתון, הן בימי חול והן בסוף-השבוע.

חוסר שביעות הרצון הוביל לשינויים במוצר, עזיבת עורכו וכן להפסדים ניכרים. ברבעון הראשון של 2012 הפסיד "ז'ורנל" קרוב ל-1.7 מיליון שקל, ובשלב זה כבר הבינו במערכת כי גורלו של המוסף היומי נחרץ. במרץ 2012 ניהלו ביניהם עורך "מעריב" דאז ניר חפץ ויו"ר הדירקטוריון יעקובי את התכתובת הבאה:

חפץ: "בהמשך לשיחתנו, אני רוצה להוריד כבר ממחר את 'ז'ורנל' ל-8 עמודים בימים שני, שלישי, רביעי, ולהעלות את המגזין ל-16. כמו כן 'עסקים שישי' יופחת ב-4 עמודים ונשתמש בנייר הזה כדי להגדיל את המגזין ל-16 בימים ראשון וחמישי".

יעקובי: "דיברת עם נוחי?".

חפץ: "לא בפרטי פרטים כאלה, אבל הוא העלה ביוזמתו את הצורך לכנוס את 'ז'ורנל' לתוך המגזין ולהשאיר 4 עמודים – כך שמכאן נגזר שלזה הוא בטח מסכים. אמנם לא סיכמנו כלום, אבל נשבר לו מ'ז'ורנל'".

יעקובי: "אני מציע שתשלח לו מייל או סמס ותעדכן אותו מה שאתה ואני סיכמנו ושזה יחול ממחר, אלא אם הוא רוצה לדבר על הנושא".

חפץ: "שלחתי הרגע והוא אישר".

לא עורך העיתון קיבל את ההחלטה הסופית ולא המנכ"ל, אפילו לא יו"ר דירקטוריון החברה שמוציאה לאור את "מעריב". בעל השליטה בחברת האחזקות שרכשה את העיתון הוא ש"נשבר לו מ'ז'ורנל'", הוא שיזם את כינוס עמודי התרבות לתוך המגזין היומי והוא שאישר, בהודעת מייל או אסמס, לצמצם את מוסף התרבות.

תגובות

מנוחי דנקנר, דני יעקובי וניר חפץ לא התקבלה תגובה.

למערכת "מבט שני" מסר דנקנר, באמצעות חפץ, את התגובה הבאה: "צר לנו שבחרתם לשדר מקבץ של טענות כוזבות ומגמתיות, אשר חלקן הגדול מבוסס כנראה על אמירות של עובדים ממורמרים, ועל מקורות אנונימיים שמטרתם היא חיסול חשבונות אישיים. 'מעריב' בתקופת נוחי דנקנר התנהל בצורה מקצועית, שקופה, פלורליסטית ומאוזנת – תוך שמירה על חופש הביטוי וחופש העיתונות של העורכים והכותבים, תקנון העיתון וכללי ממשל תאגידי מחמירים ומוקפדים ביותר על-פי כל דין – ובכלל זה סיקור מסיבי של המחאה החברתית, בהיקף שאינו שונה מאף עיתון אחר. נוחי דנקנר או כל גורם אחר מטעם אי.די.בי מעולם לא פנו, לא ביקשו ולא התערבו בתוכני העיתון בשום אופן ובשום נושא. יותר מכך. בכל ידיעה שפורסמה ב'מעריב' על אודות אי.די.בי, הופיע גילוי נאות לפיו העיתון נמנה עם הקבוצה".

על הטענות להתערבות בתוכני העיתון מסר דנקנר: "תקנון 'מעריב', כללי הממשל התאגידי ודיני החברות נשמרו בקפידה יתרה ללא יוצא מן הכלל. נוחי דנקנר מעולם לא התערב בתוכני 'מעריב' ובהחלטות מערכת העיתון, לא לגבי הנושאים שעל סדר היום ולא לגבי אופן סיקורם, ולא ידע כלל ואף לא התעניין ולא שאל מה יפורסם בעיתון וביתר מוצרי הקבוצה לפני שהודפסו או יצאו לאור. דנקנר עסק רק בנושאים העסקיים, שבהם האחריות התאגידית מחייבת אותו לעסוק, מתוקף תפקידו כיו"ר דירקטוריון החברה-האם של 'מעריב', השקעות-דיסקונט".

על ההנחיות היכן וכיצד לפרסם את טור ההיכרות שלו בעיתון מסר דנקנר: "הטור שפירסם נוחי דנקנר ב'מעריב' נכתב ופורסם עוד בטרם נחתמה העסקה הסופית לרכישת 'מעריב' ובטרם כיהנו בעלי תפקידים כלשהם מטעם דנקנר בדירקטוריון ובהנהלת העיתון – כך שההחלטה האם לפרסם, באיזה גודל והיכן בעיתון לא היתה יכולה להתקבל על-ידי דנקנר או מי מאנשיו".

על הטענה כי ביקש לגייס את השף מאיר אדוני לכתיבה בעיתון מסר דנקנר: "הצורך לגייס שף מוביל למערכת העיתון הועלה על-ידי העורך הראשי על מנת לתת מענה למדורי אוכל מצליחים בעיתונים אחרים ולתוכניות הבישול המצליחות בטלוויזיה. ההחלטה על העסקתו, כמו גם ההחלטה על הפסקת ההתקשרות עימו, היתה החלטה עצמאית של מערכת העיתון. נוחי דנקנר לא התערב בהחלטה, אף שאדוני נמנה עם ידידיו".

על הפגישות עם אנשי המערכת מסר דנקנר: "הפגישות הספורות על פני כמעט שנתיים, שהתקיימו עם בכירי מערכת העיתון, עסקו בנושאים מינהליים, כלכליים ובהצגת תוכניות המערכת להבראת ושדרוג העיתון כמתחייב על-פי כללי הממשל התאגידי, קל וחומר בחברות ציבוריות ובתאגידים מדווחים כמו 'מעריב' ודסק"ש. במסגרת זאת גם הציגו בכירי המערכת את תוכניותיהם באופן מסודר בפני דירקטוריון החברה-האם, דסק"ש, שהיה צריך לקבל את מלוא המידע על תוכניות העיתון והשלכותיהן הכלכליות על מנת להחליט על הזרמות כספים להבראת 'מעריב'. בשיחות אלה מעולם לא עלו נושאי אקטואליה ולא שום נושא הקשור למה יפורסם בעיתון".

על נסיבות צמצום וביטול המוסף "ז'ורנל" מסר דנקנר: "היוזמה לכינון, או לביטול, המוסף 'ז'ורנל' לא היתה של נוחי דנקנר. לדנקנר לא היתה שום מעורבות בתוכני המוסף. הדבר היחיד שהוצג בפני דנקנר מתוקף מחויבויותיו כיו"ר החברה-האם דסק"ש היה תוכנית עסקית וקונספטואלית להשקת המוסף, במסגרת התוכנית הכללית להבראת ושדרוג העיתון".

שי גולדן מסר בתגובה: "העיסוק של 'העין השביעית' ושל עיתונאים מסוימים ב'מעריב' הפך כבר לפארסה. רשימת הטענות שהעליתם בפני הועלתה בפני בין שמונה לשלושים פעם, ומה הטעם ומה התועלת שמצאו חכמי 'העין השביעית' לשוב לעניין עכשיו, לא אדע ולא אבין. אבל אומר רק שמעולם בתולדות התקשורת בישראל לא נרדף גוף תקשורת (מת זה מכבר, גווייה, בר-מינן) על-ידי קבוצת אנשים באופן כל-כך שיטתי ומתמשך. אדרבא, בתקשורת הישראלית חוליים רבים וצרות צרורות שרבים מהעיתונאים יודעים עליהם, אבל 'העין השביעית' בוחר בשעה זו, שעה שבה גם גורלו שלו מוטל בספק, לשוב ולשרת את קוראיו בסיפור שהסתיים לפני שלוש שנים ושכבר נכתב שלוש מיליון פעמים. כה לחי לכם, חברי ב'העין השביעית', עלו והצליחו והמשיכו במשימה החשובה שלקחתם על עצמכם".

חיים גבריאלי לא מסר תגובה ל"העין השביעית", אך בתגובה לשאלה בנושא מאת אבנר הופשטיין מ"מבט שני" אמר: "אתה יודע שאם מישהו פונה אליך ומציע לך מקום עבודה, זה לא אומר שהוא רוצה שתכתוב או שתתייחס למה שהוא עושה, אתה מסכים איתי, נכון?".

אבי משולם מסר בתגובה: "התקופה שבה ערכתי את 'מעריב' התאפיינה בעשייה עיתונאית משמעותית, התאמת העיתון לעידן הנוכחי ואפיונו מחדש. כל זאת, במקביל להתמודדות ניהולית מורכבת במאמץ להציל את העיתון מסגירה. בפרק הזמן האמור נאבקתי להבטיח את החופש המקצועי של אנשי התוכן והעיתונאים שעבדו ב'מעריב', במטרה לאפשר לעיתון לשקף מגוון דעות וגישות ותוך הבנה כי מאבק זה עלול לפגוע בי. אני משוכנע ומאמין בכוונות וביכולות הטובות של כל עובדי העיתון. 'מעריב' ועובדיו נותרו יקרים ללבי".

מודי כידון מסר בתגובה לכתבה בנושא ב"דה-מרקר": "אני מעריך את חסון כעיתונאית עצמאית נטולת פניות, וחשבתי שהצטרפותה תוסיף לאטרקטיביות של העיתון". בן כספית מסר ל"דה-מרקר": "רק כעת אני שומע לראשונה על המייל הזה. אני מניח שמדובר בעוד מניפולציה אופיינית מבית-מדרשו של ניר חפץ".

יפעת קרני ונחמיה שטרסלר סירבו להגיב.