לאום

ביום ראשון השבוע, עם שוך מחזור ההתרגשות הטבלואידי מעוד מתקפת טרור קטלנית, שבו העיתונים והפנו את בימותיהם המרכזיות לדיון ביוזמת חקיקה המאיימת על שלמות הקואליציה. בדומה לאופן שבו מסקרת העיתונות הישראלית טרור ושכול, גם סיקור המשברים הפוליטיים נעשה בישראל לפי נוסחה; אחד הביטויים של הנוסחה הזאת, שעליו הצביע כאן אתמול שוקי טאוסיג, הוא הצנעת המהלכים האופרטיביים שנועדו להביא לפתרונם של אותם משברים והעצמת חילוקי הדעות בין בעלי תפקידים פוליטיים.

הכותרות הראשיות של שלושת הטבלואידים הכלליים הוקדשו אתמול לעימות פנים-ממשלתי סביב שני נוסחים של הצעות חוק פרטיות שזכו לכינוי "חוק הלאום", יוזמות חקיקה שהיועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין הגדיר ככאלה העלולות "לשנות שינוי של ממש את עקרונות היסוד של המשפט החוקתי כפי שעוגנו במגילת העצמאות ובחוקי היסוד של הכנסת, ולרדד את המאפיין הדמוקרטי של המדינה".

"המציעים מפצלים את הנוסחה המקובלת 'יהודית ודמוקרטית', אשר אימצה הכנסת במספר חוקי יסוד", הסביר היועץ המשפטי לממשלה. "בעוד שהיסוד הראשון, הנוגע להיות המדינה יהודית, זוכה לבולטות ופירוט, גודרות ההצעות את היסוד השני בתחום צר, בקבען כי לישראל 'משטר דמוקרטי'".

על אחת משתי ההצעות הפרטיות חתום ח"כ זאב אלקין (ליכוד), ועל האחרת חתומים חברי-הכנסת איילת שקד (הבית-היהודי), יריב לוין (הליכוד) ורוברט אילטוב (ישראל-ביתנו). במקביל מקדמת שרת המשפטים ציפי לבני חקיקה נגדית, וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו יוזם נוסח משלו ל"חוק הלאום", שהוגדר בתקשורת כ"גרסה מרוככת" שעליה יוכלו להסכים כל סיעות הקואליציה.

השרים לבני ולפיד. תל-אביב, 20.11.14 (צילום: פלאש 90)

אתמול, אחרי שבעיתונים פורסמו כותרות ראשיות דרמטיות דוגמת "חוק, או פיטורים" ("ישראל היום") ו"משבר חוק הלאום" ("ידיעות אחרונות"), החליטה הקואליציה על דחיית הדיון בשבוע – מהלך צפוי שהיה עלול לדחוק את הנושא אל הדפים האחוריים של העיתונים אלמלא אירעה בשעת ערב התפתחות נוספת: ארצות-הברית, בת-הברית המרכזית של ישראל בקהילה הבינלאומית, ביקשה להוסיף תובנה משלה לשיח המאיים לשכוך.

"ארה"ב על חוק הלאום: על ישראל לדבוק בדמוקרטיה", מודיעה הכותרת הראשית של "הארץ" (יהונתן ליס וברק רביד), עיתון שהקו המערכתי שלו מצדד בהתערבות אמריקאית בענייניה של ממשלת ישראל. הבוקר משתלבת התפיסה הזאת עם ההתנגדות העקרונית להצעות החוק, שהובעה בהרחבה מעל דפי "הארץ" בימים האחרונים.

"ארה"ב נגד חוק הלאום", מודיעה גם הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" (יובל קרני), המגדירה את הודעת הממשל האמריקאי כפי שהושמעה על-ידי סגן דובר מחלקת המדינה כ"נזיפה מוושינגטון". בכותרת המשנה של הידיעה בנושא מוסבר שראש הממשלה נקלע ל"מלכוד": "נתניהו הבין שהקואליציה מתפרקת – ודחה את ההצבעה בשבוע".

ב"ישראל היום", כנהוג בעת סיקור משברים הנוגעים ישירות למושא הקידום, ראש הממשלה נתניהו, מדלגים על סיקור ההתערבות האמריקאית וניגשים ישר לתגובה. בניגוד ל"הארץ" ול"ידיעות אחרונות", המדגישים את ההצהרה האמריקאית, ב"ישראל היום" דוחקים אותה לכותרת הגג ומקדישים את הכותרת הראשית למלל האפרורי "משבר החוק: הארכה".

"אל תלמדו אותנו". "ישראל היום", 25.11.14

כותרתה של הידיעה עצמה אינה מוקדשת, כמתבקש, לתיאור ההצהרה האמריקאית ולמשמעות הדיפלומטית שעשויה להיות לה, אלא לקידום מסר שלטוני; במה שנראה כמו ניסיון להרחיק את נתניהו ממוקד הדיון, הבימה ניתנת לאחד ממגישי הצעות החוק הפרטיות. "אלקין לארה"ב: אל תלמדו אותנו מה זה דמוקרטיה", נכתב בכותרת. עמדתו של אלקין, שהוא כאמור אחד מכמה חברי-כנסת שהגישו הצעות פרטיות שכנראה יוחלפו בהצעה ממשלתית, משולבת בהבלטה גם בפתיח הידיעה (שלמה צזנה, גדעון אלון ויוני הרש), ומפורטת בהרחבה בהמשכה.

עורכי "ישראל היום" לא רק מצניעים את המסר האמריקאי, הם גם מקצצים אותו. קורא שיבקש ללמוד על תוכנה של ההודעה מעיון ב"ישראל היום" ייחשף לחלקיק ממנה בלבד, בזו הלשון: "ארה"ב מצפה מישראל לדבוק בעקרונותיה הדמוקרטיים". כל שאר הציטוטים שהופצו אתמול מטעם ארצות-הברית אינם מצוטטים בחינמון.

ב"ידיעות אחרונות", לשם השוואה, מובאים שאר חלקי ההתבטאות, וגם ההקשר שבו הושמעה: "זוהי תחילת התהליך, ואני לא רוצה לעשות ספקולציות. אנחנו מצפים מכל חקיקה ישראלית שתהיה מחויבת לעקרונות הדמוקרטיה", מצטט יובל קרני את הדובר האמריקאי, ומוסיף ש"הדובר הוסיף כי אובמה וקרי הדגישו ש'ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית שכל אזרחיה חייבים ליהנות משוויון זכויות" (להחלטה העריכתית של "ידיעות אחרונות" שותפים גם עורכי "הארץ" ו"מעריב", שגם בהם מתפרסמת הבוקר גרסה מורחבת של ההודעה האמריקאית).

שופט בית-המשפט העליון נעם סולברג (צילום: נתי שוחט)

המחשה נוספת להבדלים בין סיקור השדה הפוליטי ב"ישראל היום" וב"ידיעות אחרונות" ניתן למצוא בידיעה נלווית המשולבת בסיקור הפולמוס על "חוק הלאום" בשני העיתונים.

עורכי "ידיעות אחרונות" מגייסים הבוקר לסיקור המנגח שלהם את שופט בית-המשפט העליון נעם סולברג. כתבת המשפט של העיתון, טובה צימוקי, מדגישה כי השופט סולברג הוא "תושב גוש עציון", ובכך מבליטה את מיצובו כאיש ימין באופן המאפשר לסמן את נתניהו כמי שאינו נאמן לקהלו הטבעי. בכותרת הגג מודגש: "התבטאות חריגה".

"השופט סולברג רומז: יש לשנות את חוק הלאום", נכתב בכותרת הידיעה הקצרה, המבוססת על דברים שאמר השופט ב"טקס לפתיחת מרכז זכויות של לשכת עורכי-הדין בגוש עציון". כיצד נראה הרמז של סולברג? הנה, כך: "אם נכניס את הצעת חוק הלאום והצעת חוק מדינת ישראל [ההצעה הנגדית של לבני] למחשב, נוסיף קורטוב של בינה מלאכותית וקצת עמימות קונסטרוקטיבית, יצליח המחשב לחלץ עבורנו מתווה חוקי, סביר והגיוני – באופן שהרוב הגדול של אזרחי המדינה יוכל להזדהות איתו, ויהיו בו ערובות טובות למיעוט". בתחתית הידיעה מצורף ציטוט נוסף של סולברג, ולפיו "יש מחלוקות, אך התמונה האמיתית אינה קודרת".

החלק המפשר בדבריו של סולברג, שב"ידיעות אחרונות" הוצנע, עולה ב"ישראל היום" לכותרת. "השופט סולברג: 'המחלוקת אינה חריפה כל-כך'", נכתב בכותרתו של הדיווח הקצרצר, שעליו חתומה כתבת המשפט עדנה אדטו. הציטוט שעימו בחרו העורכים לפתוח את הידיעה ממשיך את המסגור הפשרני של דברי השופט ("מחלוקות שנראות קוטביות, לעתים קרובות אינן כאלה"). דבריו על האפשרות לשנות את נוסח החוק קוצצו; הפרשנות שהודגשה ב"ידיעות אחרונות", ולפיה סולברג למעשה קרא לשינוי נוסח החוק, כלל אינה מוזכרת.

מצאו את ההבדלים. הידיעות על התבטאותו של השופט סולברג, "ידיעות אחרונות" (מימין) מול "ישראל היום"

עוד כותרת פוליטית

"הערכה: ליברמן ינסה לקדם גוש ימין לקראת הבחירות", מדווח שלמה צזנה ב"ישראל היום". "גורמים במערכת הפוליטית: שר החוץ שוקל ריצה משותפת בבחירות הקרובות עם נתניהו ובנט. הסיבה: לדעת ליברמן גוש כזה יוכל לגרוף כ-60 מנדטים ולהביא ליציבות שלטונית", נכתב בכותרת המשנה של הידיעה. לטענת צזנה, "גורמים בכירים" במפלגתו של בנט, הבית-היהודי, טענו שמדובר ב"אפשרות ריאלית".

ירושלים

כל העיתונים מדווחים הבוקר על דקירתם של שני תלמידי ישיבת שובו-בנים בעיר העתיקה בירושלים ועל מעצרם של שלושה פלסטינים בחשד למעורבות בתקרית. לטענת הפצועים, הם הותקפו בעת שהלכו באחד מרחובות העיר העתיקה. לטענת המשטרה, הם נדקרו במהלך תגרה שנסיבותיה טרם הובררו. כמה מתלמידי הישיבה, יש לציין, נקשרו בעבר במעשים פליליים, וראשה, הרב אליעזר ברלנד, שוהה בחו"ל, לשם נמלט מאימת חקירה משטרתית.

ב"הארץ" זוכה הידיעה בנושא להפניית שער ונדפסת בעמ' 4. בשער "ישראל היום" מתפרסם תצלום של רחוב בעיר העתיקה בשעת לילה, ומתחתיו הפניה לדיווח בנושא בעמ' 5. גם בשער "מעריב" מתפרסמת הפניה לדיווח, המתפרסם בעמ' 11.

"ידיעות אחרונות" הוא הבוקר העיתון היחיד שאינו מזכיר את התקרית בשערו; "ידיעות אחרונות" הוא גם העיתון היחיד שבו מצאו לנכון להדגיש כי טענותיהם של הפצועים הן כאלה שיש להטיל ספק באמיתותן. "ערבים דקרו אותנו בסכין", נכתב בכותרת הדיווח של ירון דורון, ציטוט נטול ייחוס, שאינו מופיע כלל בידיעה עצמה.

חופש הביטוי (1)

כתבת השער של מוסף "גלריה" ב"הארץ" מוקדשת לתוכנו של שיר שהפיץ לאחרונה הזמר עמיר בניון. השיר, שנכתב כאילו מפיו של אדם בשם אחמד, שגר, לומד ועובד בסביבה יהודית, כולל וידוי שלפיו "יבוא הרגע בו תפנה לי את הגב ואז אני אתקע בך את הגרזן המושחז", ווידוי נוסף שלפיו "יבוא הרגע בו תפנה לי את הגב ואז אני אירה לך ישר בגב". "האם הפעם ייחקר חשד להסתה?", תוהים העורכים בכותרת המשנה של הידיעה.

עמיר בניון בהופעה. קיסריה, 6.10.09 (צילום: יוסי זליגר)

הכתבה עצמה, מאת ניר גורלי, אכן נדרשת לאפשרות או לצורך לחקור זמר או תמלילן בעקבות פרסום שיר מסית (פרופ' מרדכי קרמניצר סבור שהגיעה העת לעשות זאת; ח"כ עיסאווי פריג' מסכים). לקראת סופה מזכיר גורלי כי בניון הוא שור מועד.

לפני שנים אחדות, מזכיר הכתב, הוציא בניון שיר בשם "אני אחיך", שכלל שורות כמו "אחרי שלא הצליחו להרוג אותי בחוץ אתה בא והורג אותי מבפנים" ו"אני מסתער תמיד קדימה עם הגב שלי אליך ואתה משחיז את הסכין". בטור שפירסם בעקבות הטבח בבית-הכנסת בהר-נוף, המצוטט גם הוא בכתבה של גורלי, כתב בניון: "אנחנו לא רוצחים, כתוב לנו בעשרת הדיברות 'לא תרצח', אבל ראש הממשלה הזה החזיר אותנו לתקופת המחתרות".

ב"ידיעות אחרונות" מקדישים לבניון את הכתבה המרכזית בכפולת האמצע של קונטרס החדשות. בסיומה של הידיעה מציין הכותב, רז שכניק, כי בעקבות התגובות שקיבל על שירו האחרון חיבר והקליט בניון שיר תגובה בשם "אויב המדינה", הכולל את השורות "מותר לך לצעוק 'מוות ליהודים', ולקטן כמוני אסור לשיר שירים" ו"בשם האל, מותר לך לשפוך דמים, ואני, הקטן שבאנשים, אסור לי לומר כמה מלים".

הנה עוד פריט מידע שראוי לכלול בדיון המתחדש במסרים שמפיץ בניון: אחד משותפיו ליצירה (אם כי, ככל הידוע, לא לכתיבת המלל שצוטט לעיל) הוא יועץ התקשורת משה קלוגהפט, הכותב לו מעת לעת שירים.

קלוגהפט, שהקמפיין המוכר והמצליח ביותר שלו הוא זה שעשה למפלגת הבית-היהודי בבחירות לכנסת ה-19, עומד גם מאחורי קמפיינים שכמה מהם כוללים מידה מסוימת של השחרה. קלוגהפט הוא גם מהמוציאים לפועל של הקמפיין החריף שהריץ ארגון אם-תרצו נגד הקרן החדשה לישראל ונעמי חזן, שבמסגרתו הופץ בין היתר שירו של בניון על האיש המשחיז סכינים מאחורי גבם של חיילים.

חופש הביטוי (2)

"זחאלקה קרא לפייגלין 'פשיסט' ו'גזען' והורחק מדוכן הנואמים", מדווחת כותרתה של ידיעה מאת אריק בנדר, כתב "מעריב" בכנסת. מי שהורה להפסיק את נאומו של ח"כ ג'מאל זחאלקה הוא פייגלין עצמו, שכאחד מסגני יושב-ראש הכנסת ניהל את הדיון שבו הוטחו בו הכינויים הקשים. "אני חושב שאין דיון ודמוקרטיה ללא כל גבולות", מצטט את פייגלין יהונתן ליס ב"הארץ".

"אני מאבחן שאתה פשיסט – פשיסט דוגל בעליונות לאומית על אחרים, שהוא אנטי-דמוקרט", הסביר זחאלקה לשומעיו רגע לפני סילוקו מהדוכן.

האם פייגלין אכן עונה להגדרה "פשיסט"? אם להיצמד להגדרה הפשטנית של חבר-הכנסת מסיעת בל"ד, ייתכן שהתשובה לכך חיובית. הנה, למשל, שני ציטוטים מפי פייגלין ותנועתו הפוליטית, מנהיגות-יהודית, שליקט כתב "הארץ" יאיר אטינגר:

• "אין ולא היה עם פלשתיני, ולא היתה מעולם מדינה פלשתינית".
• "אין לערבים מוטיבציה לאומית חיובית. אין להם רצון לשוב למולדת כלשהי ולממש את הלאומיות ה'פלשתינית' המדומה".

באתר "מנהיגות יהודית", ברשימה שכותרתה "ערביי ישראל", כתב פייגלין את הדברים הבאים:

• "כמובן יהיה מי שיטען כי במדינה דמוקרטית חייבים לתת לתושבים אזרחות וזכות בחירה. אין שקר גדול מזה".
• "למה שלא ניתן להם אוטונומיה תרבותית מלאה, נפסיק לגבות מהם מסים לאומיים, ומלבד אחריות מוחלטת לביטחון – בו יזכו חינם אין כסף – נפסיק לספק להם שירותים לאומיים".
• "זעקת השבר ה'דמוקרטית', שכמובן תבוא מצד מי שרק אתמול ששו לטרנספר את יריביהם הפוליטיים – אין לה אחיזה במציאות. ישראל היא מדינה יהודית ועליה לבנות את הדמוקרטיה שלה כדי לשרת את הבסיס הזה ולא כדי לקעקע אותו".

במסמך בשם "'היום שאחרי' – התוכנית המדינית" של מנהיגות-יהודית כתב פייגלין על "מעמדם של הערבים ביש"ע" לאחר סיפוחם הרצוי של שטחים פלסטיניים לתחום הריבונות של מדינת ישראל. "נותרנו עם השאלה הקשה ביותר – מה נעשה בערבים", נכתב בתוכנית, לפני התוויית הפתרון:

• "יש להבדיל בין זכויות אדם לזכויות אזרח. זכויות אדם ניתנו לכל אדם שנברא בצלם אלוקים ואיננו יכולים ליטלן ממנו (אלא אם ויתר בעצמו על צלם אנוש). זכויות אזרח לא מגיעות לכל אחד, ובוודאי שאיננו מחויבים לתתן למבקשי ארצנו".
• "אין לערבים בארץ ולא בשום מדינה ערבית אחרת צורך במדינה, או רצון ללכת ולבחור. תרבותם אינה שייכת כלל לכל העניין הזה".

במשפט הדיבה שנערך סביב הטענה שתנועת אם-תרצו היא ארגון פשיסטי קיבל שופט בית-המשפט המחוזי בירושלים רפאל יעקובי את פרשנותו של פרופ' זאב שטרנהל, שלפיה ניתן להצמיד את הכינוי "פשיסט" לא רק למי שמקיים או דוגל במשטר אלים ודכאני, אלא גם למי שמאמץ כמה מעקרונות היסוד של התפיסה הפשיסטית ופועל לקידומם במסגרת הכלים שמציעה השיטה הדמוקרטית.

על-פי הפרשנות הזאת, ובהנחה שח"כ פייגלין לא שינה את עמדותיו, ייתכן שסגן יושב-ראש הכנסת סתם את פיו של נבחר ציבור שכל חטאו היה שהצביע על המציאות כפשוטה.

חופש הביטוי (3)

"השרה לבנת מבקשת לשלול את התמיכה מסינמטק תל-אביב בגלל פסטיבל סרטי נכבה", מדווחת ב"הארץ" גילי איזיקוביץ'. "על-פי הודעת המשרד שפורסמה אמש", מסבירה כתבת "הארץ", "פנתה שרת התרבות לימור לבנת למשרד האוצר בבקשה לבחון את שלילת התמיכה מהמוסד. בפנייתה מתבססת השרה על סעיף בחוק התקציב שלפיו הסינמטק, בהחלטתו לקיים את הפסטיבל, פועל בניגוד לחוק שכן הוא תומך בפעילות שהיא 'ציון יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל".

הסעיף בחוק שמוזכר בהודעת משרד התרבות הוא זה שכונה בעת חקיקתו "חוק הנכבה". בידיעה מורחבת מאת איזיקוביץ', שפורסמה אתמול באתר "הארץ", היא מציינת כי מנהל הסינמטק, אלון גרבוז, מסר למשרד התרבות כי הפסטיבל מומן כולו על-ידי עמותת זוכרות, מארגנת הפסטיבל.

"על-פי עמדת היועצת המשפטית במשרד התרבות, שהועברה לעיון היועץ המשפטי במשרד האוצר, לקראת הכרעת שר האוצר, 'גם אם הסינמטק לא שילם על זכויות ההקרנה של הסרטים שיוקרנו בפסטיבל, או על הדפסת התוכנייה, עדיין הוא נשא בהוצאות נוספות הנובעות מהקרנות הפסטיבל, כגון עלויות שימוש במבנה, סדרנים, קופאים, תחזוקה ואבטחה'", כתבה איזיקוביץ'. ידיעה בנושא מתפרסמת גם ב"מעריב" (עינת אוליבייר). "מדובר בטמטום", מצוטט בה מנהל המוסד התל-אביבי.

כלכלה

"נפתח הקרב על הסדר החוב הבא באי.די.בי", מודיעה הכותרת הראשית של מוסף "השוק" של "כלכליסט". "מחזיקי האג"ח ובנק הפועלים מתחילים להיערך ולנסות להקדים זה את זה לקראת היום שבו קופת המזומנים תתרוקן, אם בן-משה ואלשטיין לא יעמדו בהתחייבויותיהם להזרמות עתידיות", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של גולן חזני.

אדוארדו אלשטיין (במרכז) באחד הדיונים על גורל אי.די.בי בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב. 6.6.13 (צילום: פלאש 90)

"האמת העצובה היא שלקבוצת אלשטיין–בן-משה לא היתה מלכתחילה תוכנית הבראה ממשית", כותב במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" הפרשן הכלכלי סבר פלוצקר.

"היתה להם תוכנית להסדר עם בעלי אגרות החוב שהתבססה על שתי הנחות: האחת: הנציגויות השונות של מחזיקי האג"ח ייתנו לבסוף את הסכמתן לתספורת עמוקה בשווי האגרות. השנייה: יימצאו פראיירים שיהיו מוכנים לקנות במחירים מופקעים כמה מהחברות שבשליטת אי.די.בי, כמו כלל-ביטוח, ולהשקיע באחרות. ההנחה הראשונה התממשה, ולא נשאל למה. אולי מפני שקל יותר למצוא פראיירים משלנו. ההנחה השנייה התנפצה בקול גדול בשבועות האחרונים".

ידידות אחרונות

בראש עמ' 12 של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה נוספת המקדמת אירוע שנערך בשיתוף הקרן-לידידות, מושא סיקור פופולרי בקרב כתבי העיתון, המקיים שיתוף פעולה מסחרי עם מערכת התוכן. הידיעה, שעליה חתום הכתב רותם אליזרע, מסכמת את ממצאיו של סקר שנערך בקרב עניים תוך הבלטת שמו של הגוף שהזמין את הסקר, הקרן-לידידות.

במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" מתפרסם היום מאמר מאת יחיאל אקשטיין, נשיא הקרן-לידידות, המרואיין היחיד בידיעה היחצנית המתפרסמת בעמודי החדשות. טורו של אקשטיין מוקדש למסר מתבקש: הממשלה, הוא כותב, צריכה לתת לחלשים כלים שיסייעו להם להשתחרר מחולשתם, ולפעול להעלאת השכר כך שיותאם ליוקר המחיה, או להורדת יוקר המחיה כך שיותאם לשכר.

"את הפלסטרים אנחנו, הקרנות והעמותות, מעניקים לאוכלוסיות החלשות ביותר בהעדר פתרונות משמעותיים אחרים", כותב אקשטיין. "תפקידה של הממשלה אינו לתת צדקה. תפקידה להשיב לחברה הישראלית את הצדק". אחד מהפלסטרים הללו, ראוי לציין, הוא רכישת מנויים ל"ידיעות אחרונות" בכמיליון דולר בשנה, כפי שחשף אשתקד כתב "דה-מרקר" נתי טוקר.

ענייני תקשורת

גוגל. "ההצהרות על פירוק חברת גוגל באיחוד-האירופי היו מוקדמות", מדווח ב"כלכליסט" עומר כביר. "טיוטת הצעה שניסח הפרלמנט האירופי קוראת לפירוק חברת הענק, ובין היתר מוצע לבצע הפרדה מבנית בין מנוע החיפוש שלה לשירותיה המסחריים", נכתב בכותרת המשנה. "גם אם תתקבל ותאושר הצעה זו, לא תהיה כאן יותר מהחלטה הצהרתית בלבד. לפרלמנט האירופי אין שום סמכות מעשית לפרק את גוגל", נכתב בידיעה.

ערוץ 10. "ערוץ 10 נערך להמשיך לשדר גם ללא משקיע", מדווח אופיר דור ב"כלכליסט". "חודש וחצי לסיום הזיכיון של ערוץ 10, דוחפים בערוץ לקבלת רישיון להמשך פעילותו גם ללא משקיע. מנכ"ל הערוץ יוסי ורשבסקי הציג בימים האחרונים לרשות השנייה את התוכנית העסקית של הערוץ ל-2015, ולפיה יוכל לעמוד על רגליו גם ללא תמיכה חיצונית – מה שיאפשר להעניק לו רשיון שידור ל-15 שנים נוספות", נכתב בפתיח הידיעה.

"בסופו של דבר הבעיה המרכזית של ערוץ 10 נוגעת לחובות דמי הזיכיון שצבר, שגם באוצר וגם ברשות נחושים שלא לוותר עליהם", מציין דור בפסקת הסיום של הידיעה. "החוק קובע כי ערוץ יקבל רישיון רק אם לא נרשמה לחובתו הפרה משמעותית של כללי הרשות השנייה. מבחינה משפטית, קשה להגדיר את אי-עמידת הערוץ בתשלום דמי הזיכיון כהפרה זניחה".

משרד התקשורת. "במקום מינוי מקצועי: איש הליכוד דוד שרן ינהל את תחום התקשורת עבור נתניהו", מודיעה הפניה על שער "דה-מרקר". "כחלק מתפקידו של שרן הוא יהיה זה שיוביל את המגעים מול ערוצי הטלוויזיה 2 ו-10 לקראת הליכי החקיקה העשויים להתגבש, או הסדרת התחום במטרה להמשיך את פעילותו של ערוץ 10. על הפרק עומדות עוד שורה של רפורמות בתחום התקשורת, כמו התחרות בטלוויזיה הרב-ערוצית", כותבים נתי טוקר ואמיר טייג.

"נתניהו צריך עכשיו מישהו במשרת אמון שלו שיטפל עבורו בתקשורת", מצטטים טוקר וטייג אדם המוגדר כ"גורם המקורב לליכוד". "זה אדם שמקורב אליו", מוסיף אותו גורם, "והוא יוכל לסמוך עליו במאמצים של נתניהו להוריד את ערוץ 10 על הברכיים ולהתמודד מול חדשות 2. זה בדיוק האיש שיכול לסגור את הדברים מאחורי הקלעים".