על רצפת חדר העורך

קונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" מחזיק הבוקר 40 עמוד. זוהי עלייה ניכרת לעומת קונטרס החדשות מיום שני שעבר, שהחזיק 28 עמוד, וימי השני שלפני כן (26 ו-24 עמוד). סוף-סוף הלחימה דועכת בצורה משמעותית, המפרסמים חוזרים, וניתן שוב להציג בפני הקוראים תמונה מפורטת של האירועים המרכזיים מהיממה האחרונה, כפי שליקטו ועיבדו וכתבו עיתונאי המערכת. אולם לא זו היתה הבחירה של עורכי "ידיעות אחרונות".

הנה כמה מהידיעות שנכנסו לגליון "ידיעות אחרונות" שהגיע הבוקר לבתי המנויים: שלומי שבת יעלה הערב מופע מול מאות מחיילי גולני; לוחמי חיל ההנדסה כתבו מכתבי אהבה לחברותיהם שנותרו בעורף; המשרד לאזרחים ותיקים יזם את כניסתם של עשרות גמלאים ללימודים בבתי-ספר תיכוניים; אח ואחות שעלו ללא הורים מאוסטרליה לחמו בעזה (כולל הפניה בולטת מהשער).

נוסף לדיווחי קש שכאלה, מקדיש "ידיעות אחרונות" שני עמודים לסיפורי גבורה של חיילים, עמוד לקידום ראיון עם אמו של הנער נפתלי פרנקל, שנחטף ונרצח לפני שבועות אחדים על-ידי פעילי חמאס בגדה המערבית, עמוד להחלטת בית-המשפט להכניס לכלא, יחד עם שני תאומיה שזה עתה נולדו, נהגת שהרגה אדם, וכמעט עמוד שלם לדיווח על בני-נוער שרכשו פיצות ויצאו לבלות במימון כרטיסי אשראי גנובים.

הנה ידיעה שמתפרסמת הבוקר בעיתונים אחרים, והיתה יכולה בקלות להתפרסם גם בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות", אולם נעדרת ממנו: ילד פלסטיני בן 12 נהרג אתמול מאש צה"ל ליד חברון.

ובינתיים, במוסף היומי

כתבת השער במוסף "24 שעות" עוסקת בהומו ערבי שבן-זוגו היהודי נשלח לעזה בצו 8. אייל לאפי מספר ליואב בירנברג על היחס העוין להומוסקסואליות בכפר הולדתו ועל היחס העוין לערבים בתל-אביב במהלך מבצע "צוק איתן".

סיפורו של לאפי נחשב בחברה שמרנית-גזענית לחתרני ממש, ויש לברך את עורך העיתון (רון ירון) ועורך המוסף (מאיר אברג'יל) על שהעזו להביאו לידיעת הקוראים דווקא בימים מתוחים שכאלה. עם זאת, מלאכתו הבסיסית של עיתון היא קודם כל לדווח על האירועים, ורק אחר-כך לספק את סיפורי הרקע והעומק. כל עוד האפשרות לראות בערבי בן-אדם מוגבלת למוסף היומי ואינה מקבלת את המשקל הראוי גם בעמודי החדשות, חוטא העיתון לתפקידו.

אולי הפעם

בראש שער "הארץ" מדווח כי אתמול נורו מעזה לישראל 35 רקטות ופצצות מרגמה. חיל האוויר תקף יותר מ-40 מטרות בעזה והרג ארבעה בני-אדם. "בצה"ל דיווחו על פגיעה בחמושים, אולם לדברי הפלסטינים, בין ההרוגים ילד בן 14, אשה בת 37, תחקירן מארגון זכויות אדם וגבר בן 42, שנהרג כשביתו הופגז"', נכתב. הכותרת הראשית מוקדשת להתפתחות האחרונה בעימות – בשעות הערב הגיעו נציגי ישראל והארגונים הפלסטיניים להסכמה על הפסקת אש נוספת בת 72 שעות, שהחלה בחצות.

בן כספית, עיתונאי "מעריב" (צילום: יוסי זמיר)

"אנחנו ב'גארבג'-טיים' של המשחק הזה, אף אחד לא יודע איך לגמור, אף אחד לא יודע איך להמשיך", כותב הבוקר בן כספית ב"מעריב". גם לפני כחודש, אגב, ימים אחדים לאחר פתיחת מבצע "צוק איתן", כתב כספית כי "אנחנו נמצאים בגארבג'-טיים של המבצע".

"גארבג' טיים" הוא מונח השאול מעולם הספורט, ונועד לתאר את פרק הזמן לקראת סיום משחק שהוכרע זה מכבר, פרק זמן אשר בו למהלכים על המגרש אין עוד אפשרות ממשית להשפיע על זהות המנצח. בשלב זה נוהגת הקבוצה המובילה בפער בלתי ניתן לגישור (מדינת ישראל) לתת מנוחה לסגל הבכיר (חיל הרגלים), להכניס למגרש שחקנים מחליפים ולהתייחס לעימות כאל מעין משחק אימון. הדימוי אינו הולם לחלוטין את המערכה בין ישראל לחמאס, ולא רק משום ששלב זה התקיים, כך על-פי בן כספית, כבר לפני קרוב לחודש ימים; זהו אכן ההבדל העיקרי בין משחק ספורט למלחמה בעזה – אין מועד מוסכם מראש לסיום.

עם תחילתו של מבצע "צוק איתן" היו צייצנים תבוסתנים שהציעו לכנותו מבצע "אולי הפעם". בעלי זיכרון חד וחיבה לפרטי טריוויה יודעים כי לפני תריסר שנים כבר יצאה מדינת ישראל למבצע נגד תשתיות טרור פלסטיניות שבאמת נקרא מבצע "אולי הפעם". הבוקר שואלת הכותרת המרכזית בכפולה הפותחת של "ישראל היום": "אולי הפעם?". השאלה מכוונת להפסקת האש שהחלה אמש בחצות. "התקשורת הערבית דיווחה כי במהלך 72 השעות של הפסקת האש ינסו הצדדים לגבש רגיעה ממושכת", כותבים דניאל סיריוטי ומתי טוכפלד. הכותרת לידיעה רומזת כי לדעת עורכי העיתון, הסיכוי לכך קלוש.

ב"ידיעות אחרונות" מצרפים לידיעה המרכזית של הכפולה הפותחת "טבלת ייאוש" – לוח שנה המציג את החודשים יולי-אוגוסט, ועליו מסומנות כל עשר היוזמות הכושלות להפסיק את האש. "הסיכוי שהפסקת האש תחזיק מעמד אינו גבוה", כותב אלכס פישמן בטור פרשנות. בכותרת הראשית מדמה "ידיעות אחרונות" את המהלך הנוכחי בעימות עם עזה למשחק ילדותי – "מי ימצמץ ראשון" – אף כי קשה להעלות על הדעת מצב שבו דווקא ישראל תוקפת ראשונה בעזה עם תום הפסקת האש. הרי כל רצונה הוא בהמשך המצב שהיה לפני תחילת המבצע ("שקט").

ראש הממשלה בנימין נתניהו, 10.8.14 (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

ברק רביד מדווח ב"הארץ" כי שרים בקבינט טוענים שלא התקיים דיון אמיתי בנוגע למשא-ומתן להפסקת אש. במקום דיון, עודכנו השרים החברים בקבינט על המהלך הצפוי. "אנחנו בעיוורון כמעט מוחלט בכל הנוגע למשא-ומתן המדיני ולתיווך המצרי", מצטט רביד את אחד השרים. "מאז אותה ישיבת קבינט ביום שלישי אין לי מושג מה קורה. נתניהו עובד לבד עם יעלון ועם כמה יועצים ולא מתייעץ עם השרים. התוצאה היא שאנחנו לא מבינים מה ראש הממשלה עושה. לא יודעים מה המטרות ומה המדיניות".

יובל בגנו מדווח ב"מעריב", מפי "גורם מדיני בכיר", כי ראש הממשלה איבד למעשה את הרוב בקבינט שתמך בסיום המבצע, ועל כן נמנע מלכנס את הקבינט בימים האחרונים. "נתניהו ויעלון עוצרים בגופם סבב לחימה נוסף בעזה", הוא הציטוט מפיו שנבחר לכותרת הידיעה.

"ובכן, בוגי", כותב ב"מעריב" בן כספית בפנייה ישירה לשר הביטחון משה יעלון, "[...] חששת להיכנס פנימה, לא רצית ללכת לעימות אמיתי, ביקשת לדלג על הבעיה, להכיל אותה, להכניס אותה לקופסה ולזרוק אותה לים של עזה. נדמה לי שזה לא ילך. החמאס לא מתכוון ללכת לשום מקום, הוא יחזור אליך, או ליורש שלך, בפעם הבאה, כשהוא חזק יותר ומסוכן יותר. חבל".

בכותרת "מקור ראשון" ובמאמר המרכזי של העיתון, מאת אריאל כהנא, מועלית האפשרות לכבוש את עזה בכל זאת. "על אף הקושי, נתניהו ויעלון צריכים לבחור באפשרות של מלחמה טוטלית בחמאס. זו הדרך היחידה להבטיח שקט וביטחון לתושבי ישראל בכלל והדרום בפרט, וכפי שאמר היום שר החוץ, לו היינו בוחרים בדרך הזו מלכתחילה, חלק גדול מהעבודה כבר היה מאחורינו", כותב כהנא. "נכון שזה לא יהיה קל, אבל כיבוש עזה פחות קשה משחושבים. הניסיון שכבר נרכש ב'צוק איתן' זהה ללקח מ'חומת מגן': טיהור הריכוזים הפלשתיניים מטרור הוא משימה בת-השגה, במחיר נמוך משמקובל לחשוב".

מנגד מציע צבי בראל ב"הארץ" להגיע להבנות עם שלטון חמאס בעזה, ועומד על הבעיות המהותיות בגישה הישראלית שמונעות זאת. "ההתעקשות הישראלית לראות בממשלה הפלסטינית 'ישות טרוריסטית' או לכל הפחות 'ממשלה חמאסית' כלאה אותה, ולא בפעם הראשונה, בתוך מו"מ דווקא עם חמאס והג'יהאד-האסלאמי, תוך דחיקתו של עבאס למעמד של צופה שאינו רשאי לחתום על הסכם, אם יושג", כותב בראל. "התוצאה היא שאופן ניהול המו"מ ותוצאותיו, גם אם חמאס ושותפיו לא ישיגו את מלוא מבוקשם, מאשש את מעמדו של חמאס כבעל הבית בעזה, והוא עתיד להנציח את הרצועה כחבל ארץ נפרד מן הגדה. זוהי אמנם האסטרטגיה שבה נקטה ישראל במשך שמונה שנות שליטתו של חמאס בעזה, כדי שתוכל לטעון שעבאס אינו מייצג את שני חלקיה של פלסטין, ומכאן שכל הסכם איתו עדיין יותיר את האיום הבטחוני על כנו. הפרדוקס הוא שאסטרטגיה זאת גרמה לשלושת סיבובי הלחימה בעזה ולעשרות העימותים שהתחוללו ביניהם".

גם לפרשן "ישראל היום" דן מרגלית יש עצה. "לומר להם: עד כאן!" היא כותרת טורו המתפרסם הבוקר בכפולה הפותחת של העיתון. "החלופה לסירוב הישראלי לדדות אחרי קצבי הפסקות האש המוגבלות שמכתיב חמאס אינה בהרחבת המערכה, אלא בהתמדתה", כותב מרגלית. "פעילות מן האוויר והפעלת יחידות מיוחדות בשעות כושר, ובוודאי סיכולים ממוקדים לפי הצורך – ולא להניח למחבלים להחליף כוח. אם אזרח יהודי לא יוכל לחיות בשלווה בכפר-עזה – מקבילו הפלשתיני לא יוכל ליהנות מן השלווה בעזה עצמה". במלים אחרות, מלחמת התשה, בתקווה שהצד השני יותש ראשון.

כלכלת מלחמה

"גם התשה חלקית תפגע בהתאוששות המשק", מתריעה הכותרת הראשית של "כלכליסט". כתבי העיתון מדווחים כי "מציאות שבה מבצע 'צוק איתן' מסתיים ללא הכרעה ברורה וחמאס מצליח למשוך את ישראל למלחמת התשה מתמשכת עלולה להתגלות כתרחיש הגרוע ביותר עבור המשק".

בריכה ריקה בקיבוץ נחל-עוז, 10.8.14 (צילום: אדי ישראל)

בכפולה הפותחת של "כלכליסט" מסביר שאול אמסטרדמסקי מדוע לא יכול להיווצר דיון אמיתי על תקציב הביטחון הישראלי – הוא נעדר שקיפות (הנה הגרסה הארוכה של המאמר, כפי שהעלה לבלוג שלו). "בהעדר שקיפות, בהעדר פירוט, כל שהציבור יכול לדעת הוא ש-7 מיליארד שקל הוקדשו לפנסיה ושלביטחון נשאר פחות ופחות", הוא כותב. "כשזה כל המידע שמערכת הביטחון מוכנה לתת, שלא תתפלא שזו הביקורת שהציבור מותח עליה. אם היא רוצה להפוך את הדיון לרציני, שתעמיד לרשות הציבור את מלוא המידע שהיא יכולה לחשוף".

"בלעדי: כך יצומצם תקציב הביטחון ב-10 מיליארד שקלים", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". יהודה שרוני מדווח כי ועדת לוקר עתידה להמליץ על הוצאת הטיפול בקצבאות ובתגמולים לנכים מידי משרד הביטחון ולהעבירו לידי משרד האוצר. תקציב הפנסיות והתגמולים לנכים נאמד בכ-10 מיליארד שקלים לשנה, ואם משרד הביטחון אכן יסכים לתוכנית, תקציבו יצומצם בכ-10 מיליארד שקלים. עם זאת, תקציב משרד האוצר ייאלץ לגדול בכ-10 מיליארד שקלים.

"במשרד האוצר מעריכים: העלות האמיתית של מבצע 'צוק איתן' – חצי מהסכום שבו נוקב צה"ל", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר" הבוקר. מוטי בסוק, שאתמול דיווח על הדרישה לתוספת של 18 מיליארד שקל לתקציב שנה זו והבאה אחריה, מפרט הבוקר שלל רעיונות למציאת התקציב הנדרש למערכת הביטחון וצמצום עלויותיה. אף אחד מהם אינו כולל העברת מיליארדים מתקציב משרד אחד לאחר.

רק בעיתונות החרדית

רק בעיתון תקשורת חרדי אפשר למצוא בראש עמוד השער ידיעת תצלום המוקדשת למצוות פטר חמור, כמו זו שמתפרסמת הבוקר בשער "יתד נאמן". אולם ידיעות שכאלה אינן התוצרת הייחודית הבלעדית שמספקת העיתונות החרדית לקוראיה. לשוק התקשורת החרדי כללים משלו, רובם מגבילים את המידע שמגיע לקוראים, אולם אחרים משחררים את העיתונאים מכבלים שמאפיינים את עמיתיהם החילונים. באיזה כלי תקשורת חילוני אפשר למצוא ביקורת כה חריפה על שר התקשורת גלעד ארדן, כמו זו שמתפרסמת הבוקר ב"המבשר"?

יהודים מתכוננים לקיום מצוות פדיון פטר חמור. ירושלים, 28.3.13 (צילום: יונתן זינדל)

"כשעוקבים אחר השר לענייני התקשורת מגלים דבר מעניין", כותב בנימין ליפקין במדורו "מבשר ואומר". "כחבר הקבינט יישר תחילה גלעד ארדן קו ברור עם מדיניותו ההססנית, הרופסת, המזגזגת ונעדרת המנהיגות של ראש הממשלה. מאוחר יותר, כשקולות הזעם עלו מן העם אל הקואליציה ואל הסיעה, הודיע ארדן כי ניחם על תמיכתו באותה הפסקת אש אומללה [...] אתמול, לאחר שכל הפרשנים הבטחוניים איבחנו כי ישראל משדרת בכל שפה שהיא לחמאס כי היא להוטה שלא לשוב ללחימה, יוחס לארדן ציטוט קיצוני. 'אנו מתקרבים לנקודה בה נצטרך לקבל הכרעה אם לכבוש מחדש את הרצועה ולמוטט את חמאס'. [...] סביר להניח שכמעשיו הקודמים, בישיבה עצמה הינהן למשמע כל הגה שיצא מפי ראש הממשלה".

ענייני תקשורת

נתי טוקר ואמיר טייג מנתחים ב"דה-מרקר" כיצד ייראה שוק הטלוויזיה המקומי לאחר הפיצול המסתמן בין שתי זכייניות ערוץ 2, ומה העתיד הצפוי לערוץ 10.

במוסף "נתח שוק" של "גלובס" סוקר רועי גולדנברג את השפעת מבצע "צוק איתן" על ארבעה אתרי תוכן ישראליים קטנים. על האתר "שיחה מקומית", שהוקם לפני חודשים אחדים וביקר מהרגע הראשון את המבצע בעזה, נכתב כי "לא יכלו כנראה לייחל לפתיחה טובה יותר". ביחס לאתר "מידה", שמגדיר את עצמו "האלטרנטיבה הימנית ל'הארץ'", מצוין כי באחרונה גייס לשורותיו את העיתונאי אמנון לורד. על האתר "המקום הכי חם בגיהנום", שהקימו עינת פישביין ואירית דולב בשנה שעברה, נכתב כי "בימים אלה הן בונות את המודל העסקי". בועז גולן, עורך ומנהל האתר "0404", שמתמקד בנושאי צבא וביטחון, אומר: "אני הגיוני – לא שמאלני או ימני. מפרסם הכל בלי להסתיר". עם זאת, בהמשך מבהיר גולן כי "אצלי אנשים כמו אחמד טיבי או חנין זועבי לא יקבלו לעולם במה".

חיים שיין מתייחס ב"ישראל היום" לביקורת שנמתחה בתקשורת (ביום שישי היה זה נחום ברנע) על שילוב רעיונות דתיים בפקודת הקרב שנתן מח"ט גבעתי לחייליו. "היו ימים שבהם קראו להתנהלות כזו תקיעת סכין בגב לאנשים שרצים קדימה וצועקים אחרי", נזכר שיין, אולי בערגה.