מסך ערפל תקשורתי
בימים האחרונים ערך "ידיעות אחרונות" שני משאלים בקרב קוראיו בדבר מדיניות ישראל בעזה. על השאלה "האם מדיניות האיפוק של ישראל מול חמאס נכונה?" השיבו 95% בשלילה. על השאלה "האם צריך לחזור למדיניות החיסולים של ראשי חמאס?" השיבו 94% מהעונים בחיוב. אתמול הצטרפה מדינת ישראל לקוראי "ידיעות אחרונות", סיימה את מה שמכונה "מדיניות האיפוק של ישראל מול חמאס", והורתה על התנקשות במפקד הצבאי של הארגון, אחמד ג'עברי. כל הכותרות הראשיות ומרבית התוכן החדשותי בעיתוני הבוקר מוקדשים למבצע, שקיבל מהצבא את השם "עמוד ענן".
הטון בשלושת הטבלואידים מעודד למדי, ונטול פקפוק בהחלטות הדרג המדיני. הביקורת, ככל שקיימת, מתייחסת למה שעלול להתרחש בעתיד. הנחת המוצא היא כי הפעולה היתה מוצדקת, וכי נכון היה להתנקש באיש הצבא הבכיר של חמאס, גם במחיר תגובה תקיפה ועל אף שהיה נראה כי מסתמנת רגיעה אזורית. זהו המובן מאליו שאותו אין כמעט צורך לבטא. המטרה, כך לפי טורי הפרשנות, אינה הפלת ממשלת החמאס בעזה, אלא השבת כוח ההרתעה של ישראל וכינון רגיעה לתקופה משמעותית, מתוך הנחה שבטווח הקצר העימות דווקא יסלים (הבוקר נהרגו שלושה בקריית-מלאכי מפגיעת רקטה עזתית).
ב"ידיעות אחרונות" ניתן למצוא את הכותרת "מהלך פתיחה מבריק" מעל טור מאת הפרשן הצבאי אלכס פישמן (עוד בטור: "תעוזה", "מושלמת", "מדויקת", "על מגש של כסף", "עבודה של שנים נתנה את פירותיה"). גם הפרשן הבכיר נחום ברנע כותב כי "מבחינה מבצעית, מבצע 'עמוד ענן' התחיל ברגל ימין".
"מעריב", שמקדיש לאירוע את כל עמודי החדשות בעיתון למעט ידיעה אחת, בוחר לכותרת הראשית את הביטוי "סוף להבלגה". בבסיס הכותרת הזו ההנחה כי עד אתמול נהגה ממשלת ישראל באיפוק, הנחה מתבקשת עבור כל מי שלומד על המתרחש בעזה מהתקשורת הישראלית בלבד (למעשה, ובניגוד לצנזורה העצמית שכפתה על עצמה מרבית התקשורת הישראלית, בימים האחרונים, עוד לפני ההתנקשות בג'עברי, נהרגו בעזה שישה אזרחים ובהם שלושה ילדים, ו-53 נפצעו, מהם תריסר ילדים ושש נשים, כך לפי נתוני המרכז הפלסטיני לזכויות האדם, שמצוטטים הבוקר בידיעה מאת עמירה הס ב"הארץ").
"ישראל היום" מתעלה על עצמו לנוכח הנסיבות – מבצע צבאי בהובלת ממשלה בראשות בנימין נתניהו – ומפגין מידה מוגברת מהרגיל של תמיכה במדינה, ממשלתה וצבאה. "החשש – והאמונה בצה"ל", לשון כותרת ידיעה חדשותית אחת בעיתון. בכותרת אחרת, המתפרסמת בשער העיתון, נעשה שימוש במלה "כוחותינו" כדי לתאר את כוחות צבא ההגנה לישראל. כאילו היו אלה חיילי העיתון, לבושים סרבלים אדומים וחמושים בגליונות חינם, שתקפו אתמול בעזה.
השימוש בביטוי "כוחותינו" הוא תזכורת לתקופה קדומה ועגומה בתקשורת הישראלית, שבה לא התקיימה הפרדה ראויה בינה לבין הצבא, ושני הגופים תיפקדו כזרועות מתואמות של אותה המדינה. או כפי שמתנסח הבוקר הפרשן הבכיר ב"ישראל היום", דן מרגלית, "לרגע, ניחוח מישראל של פעם".
מרגלית אינו מתייחס להזדהות המוחלטת של התקשורת עם הצבא, אלא לשיתוף פעולה (ככל הנראה בלתי מודע) של התקשורת עם הצבא. אתמול ושלשום התבצעה פעולת הסחה שנועדה לגרום למנהיג הצבאי של חמאס לחשוב כי ישראל אינה מתכוונת לתקוף, וגם לתקשורת הישראלית היה חלק בכך: השר בני בגין הודיע בקול-ישראל וגלי-צה"ל כי הגיע עת הרגיעה, שר הביטחון וראש ממשלת ישראל הרחיקו מעזה עד לרמת-הגולן, ואליהם התלוו הכתבים הצבאיים. בינתיים עסקו הרמטכ"ל ואנשי השב"כ בהכנות אחרונות לקראת הוצאת המבצע בעזה אל הפועל. "תרגיל הסחה נוסח סיירת מטכ"ל", נכתב מעל דיווח של שלמה צזנה ב"ישראל היום".
הנשיא שמעון פרס בשדרות, אתמול (צילום: צפריר אביוב)
ברק רביד מדווח ב"הארץ" שגם הנשיא פרס היה שותף ל"נסיון ההונאה", ויצא כמתוכנן לסיור בגני ילדים בשדרות. אלי ברדנשטיין מדווח ב"מעריב" ש"תרגיל ההונאה המרשים" החל כבר שלשום, עם הדלפת פרטים מוטעים מפורום שרי התשיעייה. "גורמים רשמיים בירושלים טיפטפו לעיתונאים מסרים מרגיעים לפיהם 'ההסלמה מאחורינו', 'שקט ייענה בשקט' ו'אי אפשר לתכנן מבצע משמעותי בשעתיים של דיון'". לפי ברדנשטיין, "תרגיל ההונאה היה מושלם. מסך הערפל התקשורתי הסתיר את אורות הניאון בקריה, שדלקו לאורך כל ליל אתמול". בהמשך מתפייט ברדנשטיין וכותב: "בדיוק כשנדמה היה ששקטו המים, הורה נתניהו על המבול".
נתניהו, אם כן, מדומה לאדוני צבאות, המורה על השמדת העולם (עזה) בשל חטאי בני-האדם (הפלסטינים). ב"ידיעות אחרונות" לא חולקים מחמאות בקלות לבנימין נתניהו, ובוודאי שלא מדמים אותו לבורא עולם. בכל זאת מודגש בעמוד השער הקטע הבא מטורה של סימה קדמון: "נתניהו שינה את סדר היום, אבל אי-אפשר לטעון שהפעולה בעזה נעשתה ממניע פוליטי. המצב לא איפשר הבלגה". קוראי "ידיעות אחרונות" מקבלים פרטים על מה שמכונה בעיתון זה "ההונאה המוקדמת" מדיווח מאת יוסי יהושוע. לפי דיווחו, דובר צה"ל היה אף הוא שותף למבצע, כש"החליט להיעלם לכתבים הצבאיים ב-24 השעות שקדמו למבצע כדי לא להיתפס בשקר".
לבכירים האחרים, כאמור, לא היתה בעיה להיתפס בשקר. ההפך הוא הנכון. הם שיקרו בכוונה תחילה, כחלק מתרגיל הסחה. דומה כי העיתונאים אינם חשים תסכול, ודאי שלא זעם, על כך ששרים ובעלי תפקידים בכירים שיקרו להם והפילו אותם בפח. אדרבא, הם משבחים את מי שהטעו אותם, ובוודאי ישמחו להמשך שיתוף הפעולה הפורה גם בעתיד.
מהלך ההונאה מאיר באור שונה את הדיווחים בעיתוני יום אתמול. בדיעבד, ובניגוד למה שניתן היה לחשוב, דווקא הכותרת הראשית שהתנוססה אתמול בראש שער "מקור ראשון" ("ברק: 'הממשלה לא תשלים עם הפגיעה בתושבי הדרום ותגיב עליה'") שיקפה בצורה המדויקת ביותר את עמדתם האמיתית של מקבלי ההחלטות בצמרת הצבאית.
ב"מעריב", לעומת זאת, בלעו את "תרגיל ההונאה המרשים", ואילו ב"ישראל היום" רמזו רמזים מנוגדים. הידיעות החדשותיות בעיתון זה הבטיחו אתמול תגובה, אך בטור פרשנות העריך דן מרגלית כי "ישראל תפעל רק בהתחדש הירי ביוזמת חמאס". האם מרגלית ידע כי הוא מפרסם מסרים שגויים, או שהאמין למסרים שיצאו מלשכות הבכירים? הוא אינו משיב על כך בטורו מהבוקר, רק מחמיא, כאמור, לתרגיל ההונאה.
נזקים היקפיים
"השידור התפוצץ מגאווה לאומית", כותב אהרון לפידות, סגן עורך "ישראל היום", שחתום הבוקר באופן חריג על טור ביקורת הטלוויזיה של העיתון. לפידות מתייחס בטורו לאיכות השידורים החיים על הלחימה בעזה, כמו גם לאיכות המבצע עצמו. "מבחינה מבצעית ומודיעינית מדובר אכן בהצלחה", כותב סגן העורך, "ולאחר תקופה ארוכה שבה ראינו בעיקר רקטות שנוחתות בנגב, אפשר היה סוף-סוף להראות פגיעה מדויקת, וככל שאפשר היה לראות – כמעט ללא נזקים היקפיים".
שרידי מכוניתו של אחמד ג'עברי, אתמול בעזה (צילום: ויסאם נאסר)
הדגש במשפט האחרון צריך להיות על הביטוי "ככל שאפשר היה לראות". בסרטונים שהפיץ דובר צה"ל אכן לא ניתן לראות "נזקים היקפיים", כפי שמכנה זאת לפידות. אולם נזקים כאלה אכן התרחשו, ויש להם תיעוד די מקיף שבו ניתן לראותם. מרבית כלי התקשורת בישראל פשוט בחרו לא להראות אותם. כמו מסך הערפל המכוון שהוטל על התקשורת כחלק מתרגיל ההונאה, כך נפרש דרך קבע מסך ערפל תקשורתי המונע מאזרחי מדינת ישראל לדעת אל-נכון מה מתרחש מעבר לגדר הגבול עם עזה.
"אפשר היה ממש לשמוע את מחיאות הכפיים של הצופים: 'הראינו להם'", כותב לפידות בהמשך טורו. "היתה הרגשה שהטלוויזיה, על כל תחנותיה, חזרה להיות שוב למדורת השבט וסיפקה את הסחורה".
אכן, זו הסחורה שמספקת הטלוויזיה, וכמוה גם מרבית העיתונים: תחושת נקמה, "הראינו להם", שתגרור מהצופים והקוראים מחיאות כפיים. לא מיותר להזכיר כי תפקידה של תקשורת חופשית במדינה דמוקרטית אינו להעלות את מורל האזרחים ולעודד את רגשי הנקם שלהם באויבים, אלא לספק מידע מקיף ואמין שיעזור לאזרחים להבין טוב יותר את המתרחש סביבם. דיווח מלא על כל התוצאות של מבצע צבאי, שמתבצע בשמם של האזרחים ובמימונם, הוא חלק מתפקידה של התקשורת, גם אם יגרור אחריו קריאות בוז. נכון לעיתוני הבוקר, "ישראל היום", "מקור ראשון", "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" נכשלים כישלון מקצועי מחפיר במבחן זה.
ג'עברי נסע עם בנו כשרכבם נפגע מירי צה"ל. קשה מאוד למצוא התייחסות כלשהי לכך בעיתוני הבוקר. עיתון "הארץ" הוא היחיד שמדווח על המחיר בנפש ששילמו אתמול עזתים, ובהם חפים מפשע. לפי דיווח מאת גילי כהן ויניר יגנה, אתמול נהרגו עשרה פלסטינים, ובהם ילדה בת 3 ותינוק בן 11 חודשים. עמירה הס מוסיפה באותו עיתון כי כ-55 בני-אדם נפצעו אתמול בעזה מתקיפות כוחות צה"ל, שמונה מהם קשה.
נושא נוסף שאינו נידון כמעט כלל הוא מצב העניינים ביחסי ישראל-חמאס טרם ההתנקשות בג'עברי. האם הכיוון אכן היה לרגיעה? האם ניתן היה למנוע את הפגיעות בשני הצדדים ביממה האחרונה?
בכל העיתונים מוזכר כי ג'עברי היה אחראי על חטיפת שליט (בראש שער "ידיעות אחרונות" מודפס תצלום משותף של השניים, כוונת מקיפה את ראשו של ג'עברי והחייל השבוי מצוטט כאומר, "לבי עם תושבי הדרום והחיילים"). גרשון בסקין, שסייע להשבת שליט מעזה, כתב הבוקר בחשבון הפייסבוק שלו כי מערוץ 10 ("לונדון את קירשנבאום"), ערוץ 1 וגלי-צה"ל נאמר לו שאין להם די זמן כדי להעלות אותו לשידור. מהסטטוס שלו ניתן להבין כי לו היה מקבל זמן אוויר, היה מספר לצופים ולמאזינים כי טרם מותו היה ג'עברי מוכן לכרות הפסקת אש ארוכת טווח עם ישראל.
תחזיות
"גורמים בכירים בחיל האוויר מעריכים שהמערכה האווירית שהוכנה תספיק, שכן עוצמת האש המתוכננת היא בהיקפים מרשימים מאוד [...]", כותב אלכס פישמן ב"ידיעות אחרונות". יואב לימור כותב ב"ישראל היום" כי "נכון לאמש, לא היתה בישראל כוונה ממשית להיכנס למבצע קרקעי ברצועה". ב"מעריב", לעומת זאת, כותב עמיר רפפורט כי "רוב ההערכות דיברו אתמול על כך שצה"ל ייצא למהלך קרקעי מהיר וקטלני, לאחר שלב הריכוך האווירי".
יתר חדשות היום
"מהלך מלחמתי מקיף בעזה יחייב קיצוץ בכל משרדי הממשלה", נכתב מעל הידיעה הכלכלית הראשית במוסף "עסקים" של "מעריב" [ערן בר-טל]. מגוף הידיעה מובהר כי מדובר בקיצוץ מעבר ל-14 מיליארד שקל שהממשלה הבאה תצטרך ממילא לקצץ.
במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מוקדשת כפולת האמצע לתגובת תושבי אירופה למהלכי הקיצוצים הנרחבים בתקציבי מדינותיהם. "עשרות פצועים ומאות עצורים, ירי כדורי גומי וגז מדמיע ומאות טיסות מבוטלות. מאות אלפי אזרחים ב-23 מדינות באירופה יצאו אתמול לרחובות במחאה זועמת ואלימה נגד צעדי הצנע", נכתב בכותרת המשנה לידיעה מאת דניאל בטיני. לצד ידיעה זו מדווחים ליאור זילברשטיין מצרפת, מאיה מאהלר מספרד ומנחם גנץ מאיטליה על ההפגנות במדינות אלה. למידע על כך אין זכר בקונטרס החדשות של העיתון.
כתבת השער ב"מגזין", מוסף "מעריב", מוקדשת לגיבושים הנערכים ביחידות צה"ל הנבחרות. בסיומה נכתב: "הכתבה המלאה תופיע בסוף-השבוע במגזין 'מוצש' מבית 'מקור ראשון'".
ענייני תקשורת
הידיעה היחידה ב"מעריב" שאינה עוסקת בלחימה בדרום מוקדשת להפגנה שנערכה אתמול למען העיתונות בישראל. כותרת הידיעה, מאת יובל גורן, קוראת: "מפגינים למען תקשורת חופשית".
חן מענית דיווח אתמול ב"גלובס" כי עיתונאי "מעריב" שנתבעו בגין דיבה או הפרת זכויות יוצרים ייאלצו לשלם מכיסם דמי השתתפות עצמית בסך 40 אלף שקל, וזאת משום שהאחריות לתשלום לא הוסדרה במהלך המכירה של העיתון לשלמה בן-צבי.