ח"כ אלעזר שטרן (התנועה) התייחס להחלטתו לחתום על הצעת החוק להגבלת הפצת עיתוני חינם, שתפגע בעיתון "ישראל היום". לדבריו, העיתון המחולק חינם מפר את חוק מימון מפלגות. עם זאת העיד שטרן כי הוא אינו שלם עם הצעת החוק.

"תקציב הבחירות במדינת ישראל מוגבל וכספי התרומות מוגבלים", אמר שטרן באירוע שהתקיים בפאב גולה בפתח-תקווה ב-15.5.14. "אתה תשים שלט חוצות או פרסומות בעיתון: 'תצביע לכלפה' – יורד לו מהתקציב [ח"כ כלפה נכח גם הוא באירוע]. תשים שלט חוצות 'כלפה בחור נהדר' – יורד לו מהתקציב. הרי בשביל להכניס דף לעיתון משלמים כמו לא יודע מה...". זאת, בעוד ש"ישראל היום" פועל, לדבריו, "בלי שום מגבלה של תקציב, בלי שום שיקול כלכלי". "אתה לא יכול לבדוק שזה עובר אצל ראש הממשלה ורק הוא מאשר מה שכותבים שם", אמר עוד שטרן, "אבל מי שקורא יכול לזהות טביעה פוליטית בעיתון".

ח"כ אלעזר שטרן (צילום: פלאש 90)

ח"כ אלעזר שטרן (צילום: פלאש 90)

שטרן מתח ביקורת על הקמפיין נגד הצעת החוק המנוהל מעל דפי העיתון. "גם בהתנתקות בתקופה הכי קשה, באף עיתון לא ראית תמונות של הח"כים שתומכים בהתנתקות עם הטלפון והאימייל – 'תתקשרו'. רק עיתון שאין לו שום שיקולים אחרים פירסם את מי שיזם את החוק עם התמונות פעמיים בעיתון, פעם אחת בכותרת הראשית, עם הלשכה וכתובת המייל – 'תתקשרו'. תגידו לי, מה זה?!".

שטרן סיפר שבמחאה שלח באותו יום למו"ל "ישראל היום" אשר בהרב, שהיה מדריך שלו בתנועת הנוער בני-עקיבא, הודעת טקסט עם מספר הטלפון של אמו.

עם זאת, שטרן הודה כי הוא אינו שלם עם הצעת החוק. "זה תרגיל דמוקרטי מאוד בעייתי, אפילו במידה מסוימת מזהם קצת את הדמוקרטיה", אמר. "הייתי שמח שהממונה על ההגבלים העסקיים היה מוצא את הפתרון. אם אתה תנובה אתה לא יכול למכור בשני שקלים פחות מהמחיר – בגלל שאתה מעל 50%. אבל לגבי התקשורת איך תספור 50% בהקשרים האלה? בתנובה אתה לא יכול לתת מוצרים בחינם. ובכל זאת אני לא שלם [עם ההצעה] בגלל שאני כמחוקק לא רוצה 'להיכנס' בתקשורת.

"[...] ואני אומר לכם את האמת: ב'מקור ראשון' כתבו עלי בשנה האחרונה הרבה יותר מאשר ב'ידיעות', וידעתי שכשאני חותם אני מנתק את הקשר עם 'ישראל היום' ולא יכתבו עלי ב'ידיעות' כי יגידו שבגלל זה חתמתי. איך שלא יהיה, כפוליטיקאי זו טעות גסה. אבל בשורה התחתונה אני חושב שהחוק הזה הוא בין נבלה לבין טרפה. מה שאני לא אעשה אני לא אהיה שלם עם עצמי".

הידיעה פורסמה לראשונה בבלוג של ישי פרידמן