איתרע מזלו של שרון גל, ששם משפחתו ונסיבות הפסקת עבודתו בערוץ 10 פתחו בפני העורכים בכלי התקשורת השונים ים(!) של אפשרויות לכותרות ידיעות העוסקות בו ובפועלו העיתונאי, על המנעד שבין "גל עכור" לבין "עוד גל עכור". כעת מגיעה "עולה על הגל" ("ידיעות אחרונות", שער אחורי, 22.4.14) – כותרת שהיא בגדר התרועה המבשרת על חזרתו המחודשת של גל למסך, אחרי שלפני כמה שבועות כבר חזר לשדר תוכנית כלכלית ברדיו תל-אביב.
מעניין גם להזכיר כי חזרתו של גל לטלוויזיה הוכרזה כבר בעבר הלא רחוק (אחרי שאמר שלא בטוח כי יחזור), כמנחה "רשת כלכלית" בערוץ 2, המתחרה הישירה של תוכניתו הקודמת "לילה כלכלי" בערוץ 10. הקאמבק הזה התפוגג במהירות אחרי הופעה חד-פעמית בפאנל. כל עסקי החזרה הללו מתרחשים במקביל לעיסוקו החדש של גל כיזם או משווק נדל"ן בעל אינטרסים כלכליים שונים.
"עולה על הגל", "ידיעות אחרונות", שער אחורי, 22.4.14
מקרה כזה הוא בבחינת חגיגת זלילה לפרשנים משפטיים. מספר הסוגיות האתיות, המשפטיות והרגולטוריות שעולות ממנו יכול לפרנס כמה וכמה דיונים, ולכן אשתדל לסכם את הדברים בארוחת טעימות בלבד.
לכאורה, נגד גל לא ננקטו כל הליכים במישור הפלילי. על אף שנחקר באזהרה בחשד להטרדה מינית, נסגר תיק החקירה נגדו בלא שהועמד לדין. גם תביעות אזרחיות לא הוגשו בעניינו ככל שידוע מהפרסומים וגם הוא, ככל שידוע, לא הגיש תביעה נגד המפרסמים השונים או נגד מקום עבודתו הקודם. בפני גל, אם כן, לא עומדת מניעה חוקית פורמלית לחזור לעסוק בענייני תקשורת ועיתונות.
מנגד היו כאלה שהביעו עמדות נחרצות נגד אפשרות החזרה של גל לעיסוק עיתונאי פעיל. עוזי בנזימן כתב כאן למשל כך:
עיתונאים הם אנשי ציבור לכל דבר, ויש להחיל עליהם את אמות המידה שבאמצעותן הם שופטים את מושאי סיקורם. הואיל והח"מ סבור שאריה דרעי פסול מלבוא בזירה הציבורית, הגם שריצה את עונשו, ושגם אביגדור ליברמן, לאחר זיכויו, ראוי שילך ויעשה לביתו במקום לנהל את ענייני המדינה, ושהזמרת מרגלית צנעני מנועה מלהפוך שנית לכוכבת טלוויזיה לאחר שהורשעה – יש להחיל דין דומה על שרון גל. די במה שנחשף על התנהלותו – הבלתי פלילית – ב'לילה כלכלי' כדי לדרוש ממנו להפנות את כשרונותיו ומרצו לאפיקים אחרים, פרטיים, בלי לשתף בהם את העין הציבורית".
הטיעון האתי-מוסרי מביא אותנו לבחון מהו קו הגבול שמעבר לו אדם אינו יכול להיות יותר עיתונאי. תקנון האתיקה של מועצת העיתונות עוסק בסוגיה הזאת רק בהקשרים של העמדה לדין או הרשעה פלילית. סעיף 25 לתקנון, שכותרתו "השעיה מעבודה עיתונאית והפסקתה", קובע את מבחן הקלון למקצוע העיתונאות. בעבר, כשהגיע עניין זה למבחן, נקבע למשל שעופר נמרודי לא יוכל להמשיך לשמש עורך "מעריב" בשל חלקו בפרשת האזנות הסתר, היות שבמעשיו דבק קלון. בנוגע למשה ורדי, שהורשע גם הוא, אך בנסיבות שונות ועונשו היה קל יותר, נמנע בית-הדין לאתיקה מלקבוע קביעה דומה.
שרון גל על שער "7 לילות", 31.5.13
צריך להזכיר גם כי פקודת העיתונות מונעת ממי שהורשע בעבירה וריצה יותר משלושה חודשי מאסר בפועל לשמש עורך כלי תקשורת (סעיף 5(ב)(6) לפקודה). כאמור, זה אינו המקרה של שרון גל, שמעולם לא הורשע או הועמד לדין. נותרנו רק עם פרסומים שלא נפתחו הליכים משפטיים בגינם, ושטעמם מר בהקשר של הסטנדרטים ההתנהגותיים או שיקול הדעת הלקוי שהפעיל גל במהלך עבודתו כאיש תקשורת. אמנם אין שום כלל אתי שקובע שעיתונאי צריך להיות "בנאדם", אבל תקנון האתיקה קובע למשל בסעיף 3 כי "עיתון ועיתונאי יפעלו ביושר, בהגינות וללא מורא". פרשנות מרחיבה של הקביעה העקרונית הזאת גם למישור של יחסי העבודה והאנוש של העיתונאי יכולה בהחלט להביא לתוצאה שלפיה העסקה של עיתונאי סורר היא פסולה במישור האתי.
עוד נוכל להגיד בהקשר הזה שאם אכן ימשיך גל לתפקד כאיש תקשורת לאחר חשיפת העניינים ששמו נקשר בהם, יוכל הקהל להשפיע על מידת שרידותו התקשורתית על-ידי הימנעות מלהאזין לו או לצפות בו, או אפילו בפניות לרגולטורים הרלבנטיים (הרשות השנייה, המועצה לשידורי כבלים ולוויין, הממונה על הגנת הצרכן) כדי שיבחנו את הסוגיה וכדי שיעמדו על מורת הרוח הציבורית שבהמשך הופעותיו – ככל שזו קיימת.
נותר לנו לשאול את עצמנו האם העובדה שגל כבר פרש כנפיים בתקופת הביניים של היעדרותו מהמרקע לכיוון עיסוקים מסחריים אחרים, יש בה כדי למנוע ממנו לשמש עיתונאי כלכלי פעיל. אמנם, כבר בדיווחים המקדימים על תוכניותיו – הרדיופוניות והטלוויזיוניות – הובטח לנו גילוי נאות בכל עניין הקשור בנדל"ן, אך האם הגילוי הנאות הזה יכול להכשיר עיסוק שוטף ומערכתי בסוגיות כלכליות שנמצאות במוקדה של כל תוכנית כלכלית אקטואלית?
קשה להסכים לכך גם בשל האפקט המצטבר על המוצר העיתונאי, כשנוכחותו התמידית של בעל אינטרס בתפקיד מערכתי בכיר תחלחל לידיעות ולפרשנויות שישודרו או שלא יגיעו לשידור. על נושא העיסוק הנוסף כתבתי כאן לאחרונה, וחשוב לציין כי מחקרים שונים בתחום ניגוד העניינים הראו כי אחד מהחסרונות שיכולים לנבוע מעצם הגילוי הנאות הוא דווקא העצמת ההטיה והפגיעה בקהל מצד המגלה, משום שמעת שניתן הגילוי על האינטרס, משתמע שכאילו כל אמירה כשרה ו"מותר" להיות מוטים ולהעביר מסרים מעוותים.
מוטי שקלאר, יו"ר ערוץ מורשת (צילום: קובי גדעון)
הערה נוספת נוגעת לא לגל עצמו, אלא לאכסניה החדשה שלו. קשה להבין את הצורך והמנדט שיש לערוץ מורשת החדש בתוכנית כמו "לילה כלכלי". נושאים כלכליים פותחו ונדונו באופן מרשים ומעמיק במקורות היהודיים, ודיני הממונות העבריים הם גם מקור לפסיקות בנות ימינו, אך לא נמסר כי זה יהיה מוקד התוכנית, או שלגל הכשרה או זיקה מיוחדת לדיני המשפט העברי.
כאן אין מקום להתעצל וצריך לקרוא גם את מה שפורסם על-ידי משרד התקשורת, אגב המכרז שנגע לערוץ זה:
שידורי הערוץ יקיפו מגוון רחב של נושאים הקשורים למורשת ישראל, לדת היהודית, להיסטוריה, לתרבות ולמסורת של העם היהודי בתפוצות ובמדינת ישראל, בהתחשב בהוויה התרבותית והחברתית של הציבור היהודי, על כל מרכיביו וגווניו".
ביתר פירוט נאמר:
שידורי הערוץ ייתנו מענה הולם לייעוד המיוחד של הערוץ ולמאפייניו ויכללו מגוון של תוכניות התואמות את אופי הערוץ וייעודו, מבחינת לוח השידורים, מתכונת התוכניות ונושאיהן. הערוץ ישדר, בין היתר, תוכניות מהסוגים הבאים: תוכניות בענייני היום; תוכניות תרבות; תוכניות דרמה; תוכניות תעודה; תוכניות המיועדות לילדים ולנוער; תוכניות לכל המשפחה; תוכניות חדשות שתירכשנה בכפוף לאישור המועצה".
המסר העיקרי של התמהיל הזה, כולל התייחסות מפורשת לערוץ מורשת, עלה גם בברכת שר התקשורת גלעד ארדן לכבוד חג הפסח.
בקיצור – תוכניות כלכליות לא נכללו במפורש בפירוט הזה, ואם רוצים לכלול אותן באופן עקיף ומרחיב במסגרת "תוכניות בענייני היום" או "תוכניות חדשות" – סביר שעניין כזה צריך לקבל אישור מפורש של הרגולטור.
העניין הזה מעמיד שוב בסימן שאלה גדול את שיטת הסיווג הייעודי והמגבלות הרגולטוריות על תוכן משודר ועל מינון הסוגות השונות. ישראבלוף שבמסגרתו די להצביע על קשר מרוחק לסוגה הנדרשת כדי לקבל אישור רגולטורי. במציאות שבה תוכניות כמו "בנות הזהב" או סרט תיעודי של מוטי קירשנבאום על חתולים באפריקה זוכים לסיווג של תוכניות העוסקות בפריפריה, גם "לילה כלכלי" יכולה להיות תוכנית דת.
אינקוגניטו
בגליון יום שישי האחרון של "הארץ" (18.4.14) פורסם מאמר לא חתום מאת "עובד ותיק של רשות השידור". תוכנו של המאמר אינו מסעיר במיוחד או חריג בקשר למה שידענו שמתחולל ברשות, וכבר העידו על כך אחרים בשמם המלא. אכן, במאמר יש ביקורת רבה ונוקבת על התנהלותה של הנהלת רשות השידור ובמיוחד על זליג רבינוביץ', יד ימינו של מנכ"ל הרשות, והמנכ"ל יוני בן-מנחם, ועל השחתת המידות המקצועיות, הניהוליות והמינהליות שהרשות סובלת ממנה בתקופתם. סביר להניח, אם כן, שהטלת האיפול על שמו של הכותב נועדה לשמור על בטחונו התעסוקתי ולמנוע התנכלות מצד הממונים עליו.
גם בקרב האמיצים, המקצועיים והוותיקים שבאנשי הרשות עובר לא פעם רעד כשהם צריכים לבטא בגלוי ובשמם את דעתם על ההנהלה הנוכחית. אך מנקודת השיקול העריכתי – האם יש הצדקה בנסיבות אלו לפרסם מאמר בלא גילוי זהות הכותב? התנהלות זו חריגה ביותר, ומאמרים המתפרסמים ללא קרדיט הם לרוב מאמרי מערכת המשקפים דיון מערכתי משותף ומסר מוסכם על כמה מעורבים.
זליג רבינוביץ' (מימין) ויוני בן-מנחם, 27.6.12 (צילום: "העין השביעית")
פרסום ללא גילוי שם הכותב (או העורך לצורך העניין, משום שגם לו יש השפעה לא מעטה על התוכן) הוא בעייתי ביחס לקורא, משום שהוא פוגע ביכולתו להעריך את משקלה של הדעה או של העובדה או לשקול את השפעת האינטרסים ונסיבותיו הפרטיות של הכותב עליהם.
מתן קרדיט לפרסומים עיתונאיים הוא נוהג מודרני שבעבר הרחוק לא היה דווקא מקובל, וגם כיום עדיין מגיחות מדי פעם לחיינו ידיעות חסרות קרדיט או כאלו עם קרדיט כללי כגון "כתבנו לענייני תחבורה", "סופר העיתון לענייני צבא" או קרדיט כללי למערכת העיתון – כמו שקורה לעתים גם באתר זה.
גם עמוס שוקן התבטא בעבר בנוגע למתן קרדיטים לעיתונאים וכינה אותו "קלקול". את הגישה הזאת יש לאמץ רק ככל שאנחנו סבורים כי העיתון או התאגיד המו"לי הוא ישות נפרדת מכותביה ועורכיה והיא זו שאחראית בנפרד ובמובחן מהם על היצירה העיתונאית. זאת גישה מקובלת בעולם העסקי-תאגידי, אבל היא אינה מונעת את הצורך בטיפול בסוגיות גילוי וניגוד עניינים של התאגיד הפועל באמצעות נושאי המשרה בו.
אתמול (רביעי, 23.4.14) התפרסם מאמר תשובה למאמר העלום. פרופ' גור אלרואי, בנו של יואש אלרואי, מי שהיה מנהל מחלקת הספורט ברשות השידור, ביקר את המאמר וכותבו בעל השם השמור במערכת והתריס נגד פחדנותם של עובדי רשות השידור ורפיסותם במלחמה בנגעי הניהול הקלוקל. פרסום מאמר התגובה הוא צעד ראוי שיש בו לאזן את הדעה העלומה ואולי להביא ביקורת גם על האופן שבו הוצגה. ועדיין, איך בכך פתרון מלא לבעיות שהוצגו כאן ושיש לתת עליהן את הדעת.
בצד הצורך להגן על הכותב, קיים הצורך להגן גם על הקורא. משקלה של דעה אנונימית צריך להיות נמוך יותר מזה של דעה גלויה, ונסיבות פרסומה צריכות להיות תלויות יותר במידות הייחודיות, המקוריות והערך המוסף שהיא מביאה איתה. לא בטוח שהמאמר הנוכחי עונה על הקריטריונים האלה. בפעם הבאה אולי כדאי שפרסום מאמר לא חתום ילווה בהסבר על אודות שיקולי המערכת והערכת העורכים בנוגע למאמר וכותבו.
הערה אחת לסיום
בחזרה לגל: מעניין איך יגיבו בערוץ 10 לתוכניתו החדשה של שרון גל בערוץ מורשת, לא רק מבחינת עצם קיומה, אלא בשל שמה הלא מקורי – "לילה כלכלי". בערוץ כבר נאלצו בעבר להתמודד עם מצב דומה, עת גל השתמש בשם התוכנית למיזם עסקי במקביל לעבודתו כמגיש. גם מנכ"ל הערוץ הנוכחי, רפי גינת, מכיר קרבות כאלה על שמות התוכניות "כלבוטק" (שהפכה בתקופה מסוימת ל"כלבודק" מסיבה דומה) ו"בשידור חוקר" שהיו לו מול הערוץ הראשון, עת נדד לערוצים המסחריים.
במקרה של גינת, רשות השידור כשלה מלשמור את הבלעדיות על השם והפורמט. מעניין אם יישלף נשק סודי ממרתפי ערוץ 10 במסגרת המלחמה על השם, ככל שזו תתרחש, ואם נוכל ללמוד יותר על נסיבות פרישתו המדויקות של גל מערוץ 10 ועל הממצאים הרשמיים והסופיים של הבדיקה בעניינו של גל שנוהלה בערוץ אגב פרישתו משם – ממצאים שמשום מה טרם נחשפו עד היום.