שאלת אחריותו האישית של העיתונאי עמדה במוקד דיון שנערך שלשום בכנס השנתי לסוגיות הון-שלטון-עיתונות.
הדיון, שנערך ביוזמת העמותה לדמוקרטיה מתקדמת זו השנה השלישית ברציפות, נפתח בשאלה קשה שהפנה העיתונאי אבנר הופשטיין ליהודה יפרח, העורך המשפטי של "מקור ראשון". העיתון שלך, אמר לו הופשטיין, נמכר בימים אלה לשלדון אדלסון, הבעלים של "ישראל היום". האם תוכלו אתה ועמיתיך לשמור על עצמאות מערכתית גם תחת הבעלים החדשים?
יפרח, שדיבר בשבח העצמאות שניתנה בשנים האחרונות לעיתונאי "מקור ראשון", היה אופטימי. "זה כל-כך מוטמע באתוס של העיתון ובצורת העבודה של העיתונאים", אמר ביחס לחופש שממנו נהנים עובדי "מקור ראשון", "שגם לרוכשים ברור לחלוטין שזה ה-DNA של העיתון והם לא יכולים לגעת בו".
בהמשך הוסיף יפרח כי לדעתו החופש שמאפיין את העבודה ב"מקור ראשון" לא ישתנה גם תחת שליטתו של אדלסון. "גם אם יהיו לחצים כאלה ואחרים", אמר, "בסופו של דבר אלה עובדים שגם מוכנים לפעמים לשים את המפתחות ולהגיד: 'יש מקומות שאליהם אני לא מוכן להיכנס'".
העורך המשפטי של "מקור ראשון" לא הסתיר את סלידתו מהעיתון הנוסף של הבעלים החדשים, ואמר כי הן "ישראל היום" והן "ידיעות אחרונות" חסרי אתיקה עיתונאית.
"אני לא חושבת שאפשר ליצור משוואה בין 'ישראל היום' ל'ידיעות אחרונות'", טענה מנגד חוקרת התקשורת ענת באלינט. "אי אפשר להשוות את העוצמה הכלכלית של שלדון אדלסון לזו של נוני מוזס", הוסיפה. לדבריה, "'ישראל היום' הוא עיתון ללא מודל כלכלי, זה דבר מסוכן. אין לו מחויבות להגיע לרווחיות, הוא לא מסתכל על ההיבטים האלו וככזה הוא מחריב פה את שוק העיתונות".
היועץ הפוליטי לשעבר אלדד יניב טען מנגד כי ארנון (נוני) מוזס, הבעלים של "ידיעות אחרונות", מסוכן לא פחות מאדלסון. "'ישראל היום' הוא לא עיתון וצריך להפסיק לקרוא לו עיתון ומי שעובד ב'ישראל היום' הוא עיתונאי אבל הוא לא מתפקד בישראל היום כעיתונאי", אמר יניב, אך בהמשך הוסיף כי כפי ש"ישראל היום" תומך ללא הרף בנתניהו ומבקר את מי שעלול לסכן את מעמדו של ראש הממשלה, כך גם עיתונו של מוזס "תומך באיש פוליטי אחד, שאין לו שם". לדברי יניב, "האיש הזה נקרא 'האיש שיפיל את בנימין נתניהו'. פעם זה יאיר לפיד, היום זה משה כחלון, לפני כמה ימים חשבנו שזה דיסקין".
"אפשר להתווכח אם זה עיתון או לא עיתון, אבל בהחלט בשני המקומות יש עיתונאים. חלקם מכפיפים את גוום ואחרים לא", אמר שוקי טאוסיג, עורך אתר "העין השביעית". טאוסיג הזכיר את הראיון שהעניקה לאחרונה הדס שטייף ל"הארץ", ובו התייחסה לתקופה שבה עבדה ב"ישראל היום". "הרגשתי שלא נותנים במה מספקת למה שיש לי להגיד ושהביקורת שלי על המשטרה לא באה לידי ביטוי", אמרה שטייף ל"הארץ". "הסבירו לי שהעיתון רוצה דיווחים חיוביים ושהמדיניות היא לפרגן למפכ"ל (יוחנן דנינו), אז הבנתי שאין לי מה לעשות שם. זאת לא אני".
"היא עזבה אחרי שאמרו לה את זה", הדגיש טאוסיג. "עמיתה, שמן הסתם נאמר לו אותו הדבר, לא עזב. יש עיתונאים ויש עיתונאים".
רלוקה גנאה, נציגת ארגון AVAAZ בישראל ומי שעמדה מאחורי ניסיון להקים מיזם תחקירים עצמאי טענה מנגד כי אין לצפות מעיתונאים ללחום במלחמה זו על חשבון כיסם הפרטי. "יש בעיה בלהפנות את האצבע המאשימה לעיתונאים", אמרה. "אנשים שמפרנסים משפחות, ויש להם עבודה ומסלול חיים שהם הולכים בו, לצפות מהם לעמוד על שלהם במעמד הזה שכופים עליהם לא לפרסם משהו או כן לפרסם משהו זה לא הוגן. הבעיה היא במודל של המו"לות ולא בעיתונאים עצמם".
היועץ המשפטי של עמותת הצלחה, אלעד מן, שאל אותה: "האם זה פחות פייר להציב את הדילמה הזו לעיתונאי מאשר בפני פועל ייצור שמשתכר שכר מינימום במפעל לייצור מזון שאומרים לו תשתמש במוצרים פגומים. למה מעיתונאי אנחנו מוכנים לקבל את התירוץ הזה שהוא צריך לפרנס משפחה, וממישהו אחר לא?".
"אני לא מצפה מעיתונאים לפחות, אבל גם לא ליותר", השיבה גנאה. לדבריה, המפתח לפתרון הבעיה הוא במתן תנאי עבודה הוגנים לעיתונאים, שיבטיחו את עצמאותם.
"השיח על מבנה המו"לות הוא שיח בעייתי", טען מנגד יפרח, "כי בסופו של דבר שלדון אדלסון הוא לכאורה אותו צדיק, אדם פילנתרופ שמביא מהונו ומוכן לבוא ולתרום מכספו". לדעת יפרח, "אין איזשהו מודל מנצח, כי בסופו של דבר כל מודל שנבחר, בפועל יכול לעבור תהליך של הזניה". את הפתרון מציע יפרח לחפש בעיתונאי הפרטי.
עד שפואד מתקשר
בתום הדיון נותר יניב לשיחה אישית, במהלכה דיבר גם על הטורים שפרסם באתר "וואלה" בשבועות האחרונים, עד שאיומים משפטיים הביאו להפסקתם.
ל"וואלה" לא היה שום סיכון משפטי, אמר יניב, שכן הוא התחייב ביוזמתו לקחת על עצמו את האחריות לכל השלכה משפטית שתהיה לפרסום הטורים. "אמרתי להם 'אתם רוצים לפרסם טקסטים שלי? אני מגן עליהם, מה אכפת לכם? אתם מוגנים 100%'. אמרו לי 'לא, לא, יש פה קץ'', אמרתי להם 'סבבה, קחו את העורכי דין שלכם, תבדקו אותי, תנסחו הסכם, הכי מחמיר שאתם רוצים ותבדקו אם אני חותם עליו או אם אני מבקש תיקונים'. ואז הם כתבו הסכם, אמרתי להם 'איפה חותמים?', חתמתי".
יניב הוסיף ואמר כי ב"וואלה" תהו כיצד יוכל לממש את הבטחתו, לאור העובדה שירד מנכסיו. כדי להתגבר על מכשול זה החתים יניב את אבי רעייתו על ערבות בסך מיליון שקל.
לדבריו, בעבודה מול העורכת של הטור שלו, נוף נתנזון, ועורך האתר ינון מגל, ביקשו ממנו דווקא להרחיב ולפתח נקודות שהעלה, לא להשמיט ולרכך. "הם תמיד תבעו להיות יותר מפורש", אמר, והוסיף: "אני מניח שפוליטיקאים שראו את הטקסטים הזדעזעו".
לפי יניב, בעוד פוליטיקאים רבים רואים בתביעות דיבה כלי להפעלת לחץ על כלי תקשורת, הוא עצמו לא חשש שיתבעו אותו וידע כי לא יסכים ללכת למתווה פשרה. אם יתבעו אותו, הבהיר, יקיים הליך הוכחות מלא עד לפסק הדין של השופט. "אני מניח שזה מה שהסבירו להם כל פעם כשהם פנו והפעילו לחצים", אמר יניב, "ופואד היה הראשון שהכריע אותם".
יניב הדגיש כי אינו יודע מה בדיוק הוביל להורדת טוריו, שכן מלכתחילה הבהיר שאינו רוצה לקחת חלק במשאים ומתנים על צנזור הטקסטים שלו, אולם הוסיף כי לפי הערכתו וניסיונו מהימים שבהם היה בצד השני של המתרס, הוא יכול להניח ש"פואד מדבר עם הבעלים של וואלה ו...".
בהמשך דבריו הזכיר יניב לנוכחים כי עבור הבעלים של רוב כלי התקשורת בישראל, ובהם הבעלים של "וואלה" שאול אלוביץ', כלי התקשורת מהווה חלק קטן ומשני מסך עסקיו. "בעיני זה נס שהתפרסמו כל-כך הרבה טורים", אמר יניב והחמיא לשדרת העורכים הבכירה באתר "וואלה", ש"ברגעים מסוימים עמדו בגופם ואמרו 'אנחנו לא מורידים את זה מהרשת' וזה התעכב עוד כמה שעות". יניב הוסיף ואמר "אני לא מצפה מאף אחד מהם להתפטר, בעיני זו שערוריה שהם יתפטרו בגלל משהו שאני קיבלתי את הזכות לפרסם אצלם. אני אומר להם תודה עצומה על האומץ שלהם ועל היושר שלהם".