נולד ב-1921 בחיפה. בשנים 1941–1943 עבד כשדר ועורך חדשות ותרבות במחלקה הערבית של בית-השידור אל-קודס של רשות השידור הבריטית, הבי.בי.סי. אז גם החל את פעילותו התרבותית והפוליטית במפלגה הקומוניסטית, והיה בין מייסדי הליגה לשחרור לאומי.

ב-1944 ייסד את עיתון המפלגה "אל-איתיחאד" ומונה לעורכו הראשי. אחרי ייסוד מדינת ישראל נמנה עם מייסדי המפלגה הקומוניסטית הישראלית ומנהיגיה, וייצג אותה בכנסת במשך 19 שנה (1953–1972). ב-1972 התפטר מהכנסת והתמסר לעבודה ספרותית ועיתונאית. ב-1989 אולץ לפרוש מכל תפקידיו במפלגה ובעיתון, עקב דרישתו לשינוי החשיבה וההיערכות אחרי נפילת ברית-המועצות. ב-1990 פרש מפעילות פוליטית.

כתב ספרים רבים, ביניהם "שישיית ששת הימים" (1968); "האופסימיסט" (1974), שהומחז והוצג בערבית ובעברית; "לוכע בן לוכע" (1980); "אח'טייה" (1985); ו"סראיא בת השד הרע" (1991). ספריו תורגמו לשפות רבות. ב-1990 זכה באות אל-קודס, הפרס הפלסטיני החשוב ביותר לתרבות הפלסטינית. ב-1992 זכה בפרס ישראל לספרות, והסכמתו לקבל את הפרס עוררה סערה גדולה ברחבי העולם הערבי.

היה המייסד ויושב-הראש של ועד היוצרים והאקדמאים הישראלים והפלסטינים, שהתקיים מ-1983 ועד יום מותו. ב-1990 ייסד את ההוצאה-לאור ערבסק, וב-1995 הוציא לאור את כתב-העת לספרות פלסטינית "משארף".

ב-1996 נפטר והוא בן 75. ביקש להיקבר בחיפה ולחרוט על מצבתו: נשאר בחיפה".

פרסומים

ספרים שתורגמו לעברית:

"האופסימיסט - הכרוניקה המופלאה של היעלמות סעיד אבו אל-נחס אל-מתשאאל", תורגם: 1984, הוצאת הקיבוץ המאוחד

"אח’טיה", תורגם: 1988

"סראיא, בת השד הרע ח’וראפייה", תורגם: 1993, הוצאת הקיבוץ המאוחד

קישורים

"על האופסימיסט ועל בניו ונכדיו", מאת רמזי סלימאן, "הארץ", 31.5.2006

ביביליוגרפיה

"הכל פוליטי", לקסיקון הפוליטיקה הישראלית, עמוס כרמל. הוצאת דביר, 2001

"מדריך החברה הערבית", מרכז מוסאווא, 2005

"העיתונות הערבית בישראל כמכשיר לעיצוב זהות חדשה", ד"ר מוסטפא כבהא, מכון חיים הרצוג, 2006