חרדים בכנס שירות לאומי, אתמול בירושלים (צילום: ליאור מזרחי)

דרום, צפון, מזרח, מערב

ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" מדווח אלכס פישמן כי הוראות הפתיחה באש בגבול הדרומי עם מצרים הוחמרו. "כבר לא מבדילים בין מבריחים לבין חשודים בטרור, ויורים לעבר כל חשוד", הוא כותב. "תחילה באוויר ואחר-כך לעבר הרגליים". לפי פישמן, בחודשים האחרונים נספרו על הגבול כ-20 הרוגים ופצועים. "אין פלא שהגבול המצרי הפך בחצי השנה האחרונה לקו המבוקש ביותר בקרב יחידות העילית", מציין פישמן. "אין סיירת, או יחידה מיוחדת אחרת שמכבדת את עצמה, שלא הציבה פה מארבים בחודשים האחרונים, או לפחות ביקשה להגיע הנה".

בזמן שסיירות ויחידות מיוחדות מכבדות את עצמן בבקשה לשרת בגבול הדרומי המתחמם, משגר צה"ל אזהרה לשכנים מצפון. "ישראל מזהירה את לבנון: פרובוקציה תסב הרס רב", נכתב בכותרת על שער "הארץ", מעל לקפל. עמוס הראל וגילי כהן מדווחים כי מפקד עוצבת הגליל בגבול לבנון, תא"ל הרצי הלוי, נפגש אתמול עם כתבים בגבול הצפון ואמר כי אם תפרוץ מלחמה נוספת בלבנון, "ללבנון ייגרמו נזקים גדולים יותר מאשר אלה שנגרמו לה במלחמת לבנון השנייה. המענה יצטרך להיות יותר חד, יותר חזק ובמובנים מסוימים מאוד אלים. [...] בקהילה הבינלאומית וגם בארץ חשבו אחרי דו"ח גולדסטון שאפשר לעשות את זה (להילחם בשטח מאוכלס בצפיפות) יפה יותר. זה לא יכול להיות יפה. ללא הפעלת כוח רב, נתקשה להשיג הישגים, וגם האויב צריך לדעת את זה". לפי הראל וכהן, "שלא למצלמות, משמיעים בצה"ל אפילו מסרים חריפים יותר".

בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מצטט יוסי יהושוע את המסר החריף יותר, מפי "קצין בכיר אחד בפיקוד הצפון", שאמר אתמול בתדרוך לכתבים כך: "התגובה הישראלית תהיה בפעם הבאה אלימה יותר. דו"ח גולדסטון יחוויר לעומת מה שיקרה פה".

הבידול שעליו הקפיד צה"ל, בין המסר החריף מאוד שיצא מפי תא"ל הלוי במסגרת תדרוך לכתבים לבין המסר החריף עוד יותר שיצא מפי "קצין בכיר אחד בפיקוד הצפון" במסגרת תדרוך לכתבים, בילבל את עורך עמ' 8 ב"מעריב". הציטוט "דו"ח גולדסטון יחוויר לעומת העימות הבא בלבנון" מיוחס בכותרת הגג לתא"ל הלוי, אף על פי שבגוף הידיעה, מאת חנן גרינברג ואחיקם משה דוד, הוא מיוחס ל"קצין בכיר בפיקוד צפון". ב"ישראל היום" הציטוט המאיים אינו מתפרסם. בידיעה מאת לילך שובל ויורי ילון מצוטט השר יוסי פלד, שאמר אתמול: "מלחמת לבנון השנייה היתה מלחמה הכרחית שהחזירה לישראל את כושר ההרתעה שלה".

"חשיבותה של הצהרת הלוי", נכתב בידיעה מאת הראל וכהן ב"הארץ", נעוצה בעיקר בעיתוי שבו נאמרה, על רקע ההערכות כי ישראל עשויה לתקוף בחודשים הקרובים את אתרי הגרעין האיראניים".

"למרות שהוא רואה באיראן גרעינית אושוויץ, ראש ממשלת ישראל לא היה מוכן לחלץ את אזרחי ישראל מאושוויץ באמצעות העסקה הפשוטה של התנחלויות תמורת צנטריפוגות", כותב ארי שביט במדורו הקבוע במוסף "הארץ", "החזית המזרחית", שמוקדש מדי שבוע בשבוע לאפשרות שתפרוץ מלחמה בין ישראל לאיראן. השבוע משוחח שביט על אפשרות זו עם ד"ר עוזי ארד, לשעבר היועץ לביטחון לאומי. "הקיץ הוא קיץ קריטי", מדגיש שביט.

"צריך לסמן את אוקטובר הקרוב כהערת אזהרה מהבהבת", כותב בן כספית בטורו הקבוע ב"מוספשבת" של "מעריב". "[...] כך או אחרת, אין אוקטובר אחר. זה האוקטובר היחיד שממוקם חודש לפני הבחירות לנשיאות ארצות-הברית, חודש שבו הנשיא אובמה משותק לגמרי, גם אם ישראל תפלוש לקליפורניה הוא ייאלץ לשבח אותה. זה האוקטובר היחיד שבו נמצאת איראן במרחק יריקה מהפצצה, הושט ידך וגע בה, ומרוחקת ממנה רק החלטה פוליטית. בעיניו המשיחיות של נתניהו, זה עכשיו או לעולם לא".

"חיל הים נערך לפליטים שיגיעו בשחייה", מציין אלכס פישמן ב"ידיעות אחרונות", בתיבה הצמודה לדיווחו על הוראות הפתיחה באש בגבול הדרומי. לדבריו, אנשי החיל נערכים לתסריט שבו ספינת פליטים פורקת את נוסעיה במים הבינלאומיים סמוך לטאבה ומנחה אותם לשחות לאילת. "בים התיכון נערכים לתסריט דומה", הוא מוסיף. "אם חיל הים לא יידע לעצור את הסיירות שיתגנבו מאזור סיני, הוא יקבל 'מעפילים', שיצוצו פתאום בשחייה בחופי אשדוד או אשקלון".

קיצורו של דבר, מדינת ישראל מאוימת מדרום, מצפון, ממזרח וממערב. וגם מבפנים, כמובן. חרדים, אפריקאים, ערבים (וטייקונים).

חרדים (וטייקונים)

"הצהובונים מפמפמים הבוקר את ההפגנה נגד החרדים בעמודים הראשונים בנחישות שבה הסתירו את ההפגנות של המחאה החברתית. חרדים זה המחאה שמתאימה לבוסים", צייץ הבוקר העורך הראשי ומייסד "דה-מרקר", סגן מו"ל "הארץ" גיא רולניק. אכן, הכותרות הראשיות והעמודים הפותחים ב"ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מעודדים את קהל הקוראים לצאת להפגין במוצאי השבת הקרובה למען הטלת נטל שווה בשירות המדינה.

"חרדים מההפגנה", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", בין תצלומים של בנימין נתניהו ושאול מופז. "לחץ במערכת הפוליטית לקראת עצרת המילואימניקים שתתקיים במוצאי שבת", מוסבר בכותרת המשנה. הכפולה הפותחת ממשיכה בקו; "המילואימניקים בשטח, הממשלה במתח" הוא הנוסח הילדותי של כותרת הידיעה המרכזית בעמ' 2.

ידיעה חדשותית אחרת מוקדשת לעידוד ההשתתפות בהפגנה. "צו 8 מהמילואימניקים למפגינים", נכתב בכותרתה. "מארגני הפגנת חיילי המילואים מחר בתל-אביב: 'הציבור הישראלי חייב לבוא ולהצביע ברגליים'", לשון כותרת המשנה. ראובן וייס, איתן גליקמן ועקיבא נוביק פותחים את דיווחם בקביעה כי "רחבת מוזיאון תל-אביב תעבור מחר להקשב". "צאו לרחובות", נכתב מעל טורו של יועז הנדל, המתפרסם בעמ' 3. "גם אני מתכוון להיות שם", הוא כותב בטורו.

"זמן הפראיירים", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב", מעל תצלום [אלי דסה] שבו נראים שתי פעילות ופעיל מכינים שלטים לקראת ההפגנה. הפעיל הוא יו"ר התאחדות הסטודנטים איציק שמולי, שחטף לאחרונה ביקורת על כך שקיבל תרומה מהתאגיד ששולט, בין היתר, ב"מעריב". "מארגני מחאת המילואימניקים מקווים להוציא מחר אלפים להפגנה בעד חלוקה שוויונית של הנטל", נכתב בכותרת המשנה לראשית.

"יוצאים לרחובות" היא הכותרת לידיעה החדשותית בראש עמ' 2 של "מעריב". "מחר בתל-אביב: עצרת המונים למען גיוס לכולם", מוסבר בכותרת הגג. "אם הציבור לא ייצא לרחובות מחר, כנראה שמגיע לו חוק טל 2", מצוטט פעיל בכותרת המשנה. "מחר יהיה מבחן הציבור", מצוטטים פעילים בכיתוב תצלומים בכפולה הפותחת, באחד מהם שוב מופיע שמולי.

"עד שיבינו", נכתב בכותרת תמצית טורו של בן כספית, הקורא להשתתפות בהפגנה. "זה יכול לקרות, זה צריך לקרות, ואנחנו צריכים לעזור לזה לקרות במוצאי שבת, בכיכר המוזיאון בתל-אביב", הוא כותב בטור. "[...] תשע בכיכר. קבענו". "אל תגמגמו", לשון כותרת תמצית טור משותף של קלמן ליבסקינד ואראל סג"ל, הפונים לציבור הציוני-דתי בבקשה שיירתם למאבק למען שירות החרדים. "גם בציונות הדתית יש עילויים", הם מציינים. "סא"ל עמנואל מורנו היה כזה. רס"ן רועי קליין היה כזה. ביד אחת אחזו בחומש. ביד שנייה בנשק".

במוסף "סופשבוע" של "מעריב" מביאה חן קוטס-בר בהרחבה את סיפורו של רס"ן רועי קליין, שבמלחמת לבנון השנייה זעק "שמע ישראל" וקפץ על רימון כדי להציל את פקודיו. "כך הפך הסמג"ד מגולני שזינק על הרימון בבינת-ג'בל לטרומפלדור המודרני", לשון ההפניה משער המוסף. לפי קוטס-בר, מאז שקפץ קליין על הרימון קם מפעל חי ותוסס של הנצחה, בלי עידוד מצד משפחתו. "הציבור הדתי-לאומי, שאליו השתייך, רואה בו מודל לחיקוי", היא כותבת. "ברור להם כרגע שהם 'לא מתגייסים'. כי 'בצבא מתים'", אומרת שרה קליין, אלמנתו של רועי, על שני בניהם הקטנים. "לי ברור שזה עוד שלב".

אגב, בעבר ביקר ליבסקינד בחריפות את ההתגייסות של תקשורת הזרם המרכזי, בין היתר את העיתון שלו, למען המחאה החברתית בקיץ 2011, שעימה לא הזדהה. הבוקר "ידיעות אחרונות" והעיתון שבו הוא כותב ("מעריב") יוצאים מגדרם כדי לקדם את ההשתתפות בהפגנה הקרובה במוצ"ש, שעם מטרותיה ליבסקינד מזדהה. לא רק טורי הדעה קוראים לדגל, גם הכותרות המרכזיות והידיעות החדשותיות.

"ישראל היום" מוצא את עצמו, שוב, כשהוא נתון בסד; מצד אחד תמיכה בנתניהו, מצד אחר תמיכה בשירות לכל. הפתרון שנמצא הוא הבלטת הצהרתו של ראש הממשלה כי הוא מוכן לבוא לקראת דרישות ועדת פלסנר. "נתניהו: מוכן להטיל סנקציות אישיות על משתמטים", נכתב בכותרת הראשית של עיתון זה. בראש הכפולה הפותחת של "ישראל היום" מתנוססת הכותרת "הערכה: תימצא פשרה". תיבה קטנה, שעליה חתומים לילך שובל ויהודה שלזינגר, מביאה את עמדת מארגני ההפגנה. "אם הציבור לא יגיע – מגיע לו חוק טל 2", מצוטט אחד מהם, ממש כמו ב"מעריב".

עיתון "הארץ", לעומת זאת, שקידם בשבועות האחרונים את הפגנות המחאה החברתית ("פימפם", בלשונו של רולניק), נמנע מלקדם את ההפגנה של המילואימניקים ("מסתיר"). בעמוד השער אין לה זכר. תחת זאת מופיעה שם הכותרת "דווקא כעת: שיא במספר החרדים המתנדבים". בעמ' 4 של העיתון מדווחים יהונתן ליס וגילי כהן כי "נתניהו הכריז שיסכים לסנקציות על צעירים חרדים שלא יתגייסו". חלקה השני של הידיעה מוקדש להפגנה הצפויה במוצ"ש. הציטוט "אם הציבור הישראלי לא יגיע להפגנה, מגיע לו חוק טל 2" נכלל בידיעה, אך אינו מובלט בשום צורה.

תצלום של איציק שמולי מופיע בעמ' 6 של "הארץ", לצד תצלום של שרי אריסון. רויטל חובל ושרון שפורר מדווחות כי שמולי "ממשיך להדק את קשריו עם בכירים במגזר העסקי". לפי דיווחן, בערב התרמה שערך גוף שהקים שמולי נכחו "אירי איזקסון, נציגתה של שרי אריסון בדירקטוריון בנק הפועלים ויו"ר חברת ישראכרט; יוסי רוזן, יו"ר חברת בתי-הזיקוק בחיפה ומבכירי קבוצת החברה-לישראל שבשליטת משפחת עופר; שלי אמיר, מנהלת קשרי הקהילה בבנק הפועלים; וירום אריאב, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר וכיום יועץ ודירקטור בחברות פרטיות". " וינוגרד ושמולי – שתי אכזבות", לשון כותרת מאמר דעה מאת יוסי שריד, המתפרסם בכפולה הפותחת של "הארץ".

"עם התמקדות העניין הציבורי בגיוס החרדים, האם לא מסתמנת האפשרות שמחאת הקיץ תתמקד גם היא בנושא החרדים?", שואל סבר פלוצקר במוסף "ממון" שב"ידיעות אחרונות" את פסח האוספטר, מנהיג תנועת דרור-ישראל וממובילי אמנת הצדק החברתי שנחשפה השבוע. "אני בטוח שלא", משיב האוספטר. "שוויון בנטל השירות הצבאי חשוב, אבל לא ניתן לו להסיט את המאבק מצדק חברתי ליעדים אחרים. [...] שיסוי קבוצה בקבוצה, המחליש את החזית המשותפת, לא יעבור אצלנו. המחאה לא הולכת לשם".

עוד קודם לכן, בשיחה שמנהל פלוצקר עם האוספטר, מסביר מנהיג דרור-ישראל מדוע ספגה האמנה החברתית ביקורת. "רבים תפסו טרמפ על המחאה בלא שהזדהו עם רעיונותיה", הוא אומר. "הם רחוקים מהשקפת העולם שבאה לידי ביטוי באמנת הצדק החברתי, ופרסומה מלחיץ אותם. הם רצו שנתעסק בריכוזיות ובטייקונים ולא בחלוקת הכנסות ושוויון חברתי. [...] מאז ששמנו על השולחן את הפרדיגמה החדשה שלנו, הם נתקפו בהלה: מפחדים להיחשף כאנטי-חברתיים". השם המפורש, "דה-מרקר", אינו מוזכר.

אפריקאים

"זה לא מחנה ריכוז, ברור שזה לא מחנה ריכוז, אבל מהחלון הכי גבוה זה נראה כמו מחנה ריכוז", כותב אלון עידן במוסף "הארץ" על תוכנית מתקן הכליאה למהגרים שפורסמה בעיתון. "במה התוכן שלו שונה ממחנה ריכוז: בעיקר בכוונות. לאיש אין כוונה להעביד את האנשים בפרך; לאיש אין כוונה לרדות בהם ולהשפיל אותם; כמובן שלאיש אין כוונה להרוג אותם. הכוונה אחרת לגמרי: לאסוף אנשים שצבע עורם שחור, שהגיעו לפה ללא אישור, ולכלוא אותם עד שיתייאשו. זה הכל.

"לכן אסור להיכנע לאסוציאציה, ואסור להיכנע לאסתטיקה ולארכיטקטורה של הכליאה. גם לא לעובדה שכולם שם באותו צבע; ושהם מדברים שפה שאנחנו לא מבינים; ושאין להם כסף או רכוש; ושהם ממוקמים בתחתית ההייררכיה של האנושות. אלו טיעונים מסוג דמגוגיה, בדיוק כמו ההתייחסות הרגשנית לשרטוט. צריך להיות ענייניים, לדבר על תוכן. ומבחינת תוכן, עיר האוהלים החדשה שנבנית בנגב דומה יותר למחנה צה"לי מאשר למחנה ריכוז".

כמה עמודים בהמשך המוסף מדווח העיתונאי אורי בלאו כי "מבנים צבאיים ישנים שגגותיהם עשויים אסבסט ישמשו חדרי אוכל וכיתות בעיר האוהלים ההולכת ונבנית בימים אלו בנגב עבור המהגרים האפריקאים". לפי דיווחו, בדיון שהתקיים במועצה הארצית לתכנון ובנייה תהה שמואל ריפמן, ראש מועצת רמת-נגב, מה ייעשה עם גופות מהגרים שעלולים למות תוך כדי שהייתם במקום. "אנחנו נטיס את הארונות לסודאן או לאריתריאה, ואני לא ציני", ענה ריפמן על שאלתו שלו.

ערבים

"מאות פלסטינים ובדואים גורשו בשבוע שעבר מבתיהם בבקעת הירדן למשך 24 שעות בגלל תרגיל אש של צה"ל ונאלצו לבלות יום ולילה תחת כיפת השמים", נכתב בכותרת המשנה לטורם הקבוע של גדעון לוי ואלכס ליבק, המתפרסם במוסף "השבוע" של "הארץ". "באחרונה גם החרים המינהל האזרחי עוקבי מים והותיר מאות בני-אדם ללא טיפת מים בחום הבקעה".

"ילד אחד בחוג", אומרת בתו של סייד קשוע, "אני רק שיחקתי שם ובטעות נגעתי בו... [...] אז הוא אמר [...] 'איכסה, הערבייה נגעה בי'".

כתבת השער במוסף "G" של "גלובס", מאת ורד קלנר, מוקדשת לד"ר יעקוב חנא, מהכפר ראמה, העומד בראש מעבדה במחלקה לגנטיקה מולקולרית במכון ויצמן למדע. בסיור במעבדה מתגאה חנא במקלחת הצמודה לה. "אני התעקשתי שיבנו אותה, וזו המעבדה היחידה במכון שיש בה מקלחת", הוא אומר. בתשובה לשאלה מדוע משיב חנא בצחוק: "זה בגלל שערבים לא מתקלחים".

במדורו של יוסי ורטר, במוסף "השבוע" של "הארץ", מתייחס הפרשן הפוליטי להספד שנשא השבוע בנימין נתניהו לזכרו של ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר ועל האופן שבו התייחס נתניהו לאמרתו של שמיר "הים אותו ים והערבים אותם ערבים".

"נתניהו לא ציטט במפורש את הביטוי", כותב ורטר, "הוא רמז לו בחן: 'באשר לאמירתו (של שמיר) ביחס לשכנים, וביחס להפרדה בין הים ליבשה – ייתכן שהדברים האלה, שהביאו קיתונות של ביקורת אז ואפילו בוז – היום יש בוודאי הרבה יותר אנשים שמבינים שהאיש ראה והבין דברים יסודיים ואמיתיים והוא לא הכפיף את עצמו ולא כופף את דעותיו לאופנות השעה'.

"[...] אם נתניהו היה טורח לבדוק את הגרסה המלאה של המשפט המפורסם, הוא היה מתוודע גם להמשכו ואולי היה מוותר מלכתחילה על העלאתו מאוב. וכה אמר שמיר בראיון לגלי-צה"ל באוקטובר 2000: 'הים אותו ים, הערבים אותם ערבים ונתניהו אותו נתניהו. לא הייתי רוצה שיחזור לראשות הממשלה'".

But sometimes you have to dress up

שש פטמות מודפסות במוסף "הארץ" שיצא הבוקר לאור, כולן של גברים. אחת בתת-המדור הקבוע "פטמה לשבת", שנכלל במדור ההיתולי של המוסף "באנה באנה", שתיים נוספות בפוטומונטז' שמודפס במדור, ועוד שלוש בעמודים אחרים.

בשורת הקרדיטים של המוסף ניכר שינוי. ערן רובינפלד מקבל את הקרדיט "עורך גרפי" ואילו גל ורטמן, שפרש לאחרונה, נעדר. גם תוארו "עורך גרפי ראשי" לא מופיע עוד.

"רבותי, שיחקתם אותה", פותח הקורא רון כספי, מקריית-טבעון, את המכתב למערכת מוסף "הארץ". "הפורמט החדש של המוסף מאוד מוצלח. אני אוהב את הגודל, העריכה, העיצוב, איכות הצילומים ומגע הנייר. החומר הטוב נשאר מהפורמט הקודם. כמו המגזינים הגדולים בעולם".

בחומר הטוב של המוסף הנוכחי נכלל טור מאת גדעון לוי. לא הטור המוקדש למאות הפלסטינים שגורשו מבתיהם כדי שצה"ל יוכל לערוך באזור תרגיל אש. מדור "אזור הדמדומים" נדד זה מכבר אל מוסף "השבוע" של העיתון (24 עמודים, מודעה אחת – בשער האחורי). במוסף "הארץ" (92 עמודים, 15 עמודי מודעות) מופיע טור שבו כותב לוי על חוויותיו מהשתתפות בתוכנית הטלוויזיה "מחוברים".

בשולי החדשות

במוסף "ממון שישי" של "ידיעות אחרונות" מתפרסם תחקיר מאת גיא ליברמן ונטלי גרויסמן על תנאי העבודה של מאבטחים בספינות פאר בחברת מנו-אבטחה: "פיטורים זמן קצר לפני תום החוזה, הטלת 'קנסות' כבדים על המפוטרים, ואף חשש לשימוש בתעודות הסמכה פיקטיביות", לשון כותרת המשנה. חבל שגם התוצר הזה של מחלקת התחקירים בעיתון קבור בעמ' 10 של "ממון" בלי אזכור במדור ההפניות שבראש עמוד השער (כן מוזכרים בהפניות: יוחנן פלסנר, יצחק שמיר, איתי תורג'מן, דנה ספקטור וגואל רצון).

מאז פרישתו של אבי זילברברג מ"הארץ" חדלו להתפרסם תחקירים עיתונאיים בעמודי החדשות של גליונות יום שישי. בראש עמ' 12 של העיתון מדווח הבוקר רועי צ'יקי ארד כי מכללת בית-ברל מפטרת מדי קיץ מרצים ומעסיקה אותם מחדש, כדי להימנע מלהעניק להם קביעות.

תחת הכותרת "היה חוף הדרך" מסכם דן לביא ב"ישראל היום" את מיזם הקיץ של העיתון. השורה הפותחת בידיעה מתארת את המיזם כ"חגיגת הקיץ הנפלאה". בהמשך מצוין כי הפסטיבל "הוכתר כהצלחה אדירה". לידיעה נלווה תצלום של סמנכ"ל השיווק של העיתון, איתן סגל.

ענייני תקשורת

בכל העיתונים מדווח על הסדר הטיעון בין אורי בלאו לפרקליטות. ב"ישראל היום" נלווים לדיווחים שני מאמרי דעה. אהרון לפידות תומך בהסדר, ואילו ד"ר חיים שיין מתנגד לו. ב"ידיעות אחרונות" מתפרסם מאמר דעה אחד, מאת בעז אוקון, שקורא לבית-המשפט לא לכבד את הסדר הטיעון אלא להטיל על בלאו עונש של עבודות לתועלת הציבור בלי הרשעה, ובמקביל להעניק לענת קם חנינה מהכלא.

ב"הארץ" ידיעה מתורגמת מאת רון נורלנד מה"ניו-יורק טיימס" על מאבקם של אמנים בלבנון למען חופש הביטוי וכתבה מתורגמת מאותו עיתון [פלויד ויילי] על פריחת הטבלואידים בפיליפינים.

ב"גלובס" מראיין לי-אור אברבך את ענת באלינט על ספרה החדש, המוקדש למיתוג סמוי. ב"דה-מרקר" כותבים על הספר, ועל הפרסום הסמוי בכלל, נתי טוקר ונעמי דרום.

יאיר לפיד ודרור אידר מקדישים את טוריהם הקבועים ב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום" לבעיות בתקשורת הישראלית.