ארבע שנים בדיוק לאחר שהוחלף על-ידי גל ורטמן בעמדת המעצב הראשי של "הארץ", הזמין עמוס שוקן את ערן וולקובסקי לשוב אל מחלקת הגרפיקה של העיתון. כשעזב את התפקיד תיכנן וולקובסקי להיפרד לחלוטין מעבודת העיצוב הגרפי: בשנים שחלפו מאז חזר לסטודיו שלו, ול"הארץ" סיפק קריקטורות ואיורים. כעת, לצד עזרה בגיוס מעצבים, אמור וולקובסקי לתרום מנסיונו העשיר בעיתונות המודפסת לא כמעצב ראשי בודד, אלא כחלק מצוות שיחליף את ורטמן.

על עזיבתו של ורטמן הודיע העיתון במכתב שבו החליפו העורך הגרפי היוצא והעורך הראשי תודות וברכות לבביות, אך הנסיבות שהובילו לחילופי הגברי לא היו כה מלבבות.

חילופי התפקידים בוצעו זמן קצר לאחר השקת הפורמט החדש של המוסף "גלריה" ומוסף "הארץ" לפני כשבועיים, אך ההחלטה התקבלה קודם להשקה. לפני כחודש פנו לוולקבוסקי בכירים ב"הארץ", ובהם הבעלים והמו"ל עמוס שוקן, בבקשה שיבחן עותק דמה של מוסף "הארץ" החדש ויחווה עליו את דעתו. הבקשה באה על רקע של חוסר שביעות רצון מהתוצאה שהגיע אליה הצוות שהופקד על העיצוב מחדש, בניצוחם של ורטמן ושל העורך הראשי אלוף בן – וללא העורך הגרפי בפועל של מוסף "הארץ", ערן רובינפלד.

זו לא היתה הפעם הראשונה שניכר חוסר שביעות רצון בקרב כמה מהגורמים הבכירים בעיתון מהעיצוב שהתגבש. בחודשים שקדמו להשקה ב-15.6.12, בעקבות הדפסות ניסיון ובדיקות, הועלה חשש שמא הכיוון שאליו מתקדם העיצוב אינו מוצלח. גורמים בכירים אחרים, ובהם, מן הסתם, מי שהובילו את התהליך, דווקא היו מרוצים מהעיצוב החדש וקידמו אותו בברכה.

ממילא לא די בשבועיים ימים לביצוע שינויים משמעותיים בעיצוב מוצר עיתונאי חדש, כך שהמוסף שיצא בסופו של דבר דומה מאוד לזה שתוכנן ועוצב תחת שרביטו של ורטמן. הערות של כמה מבכירי העיתון הובילו לשינויים שממילא נעשים לפני השקת מוצר דפוס ובשבועות הראשונים להופעתו, לא מעבר לכך.

גם כעת, עם פרישתו של ורטמן, לא צפוי בעתיד הנראה לעין עיצוב מחדש של המוסף, למעט שינויים מינוריים. לתפקיד המעצב הראשי של המוסף הוחזר ערן רובינפלד. להבדיל מהיחסים שנוצרו עם ורטמן, וולקובסקי אמור לתת לו גיבוי.

שינויים ארגוניים

עזיבתו של המעצב הגרפי הראשי של העיתון והצרימות שקדמו לה בצמרת "הארץ" הם, כפי שהתבטא בזלזול אחד מבכירי "הארץ – דה-מרקר", "שינויים ארגוניים" ותו לא. ככאלו, לא היה טעם לעסוק בהם מחוץ למדורי הברנז'ה. אלא שמשחק הכסאות המוזיקליים בכס המעצב הראשי הוא חלק מסדרת פיטורים ומינויים המעידים על חילופי משמרות בהנהגת העיתון, וממילא על שינוי אפשרי באג'נדה ובתכנים ב"הארץ" וב"דה-מרקר".

בעוד שוולקובסקי החל את דרכו בקבוצת "הארץ" בסוף שנות ה-70 בפגישה עם עמוס שוקן, ורטמן התחיל את דרכו בקבוצת "הארץ" לפני תריסר שנים, כמעצב מגזין "דה-מרקר", שייסד גיא רולניק. בהמשך היה למעצב הראשי של העיתון "דה-מרקר", ולפני ארבע שנים הפך למעצב הראשי של קבוצת "הארץ – דה-מרקר" כולה.

במובן הזה, ורטמן היה ביטוי אנושי מובהק לשיאו של תהליך ה"דה-מרקריזציה" שעבר על קבוצת "הארץ" בשנים האחרונות, תהליך ששינה את פני הקבוצה עם צאתו לאור של העיתון היומי "דה-מרקר" על חשבון מדור הכלכלה של "הארץ" ונעשה רשמי כאשר עמוס שוקן מינה לפני חמש שנים את רולניק לסגן מו"ל וסימן אותו כיורשו. כאשר נכנס ורטמן לתפקיד המעצב הראשי של הקבוצה, כשנה מאוחר יותר, בירך אותו רולניק מעל דפי "דה-מרקר".

המעצב הראשי של "הארץ" לשעבר, גל ורטמן, ושער הגיליון הראשון של מוסף "הארץ" בפורמט מוקטן (צילום ורטמן: איליה מלניקוב)

מסלול דומה עבר גם עורך "הארץ" לשעבר, דב אלפון. אמנם אלפון שימש עורך ב"הארץ" בתחילת שנות ה-90, אך בהמשך היה שותף בכיר בהצלחת המגזין "דה-מרקר". אלפון ייסד את המגזין יחד עם רולניק והיה העורך הראשון שלו. עם מינויו של אלפון לתפקיד עורך "הארץ", זמן קצר לפני מינויו של ורטמן למעצב הראשי, זכה גם הוא לברכה מאת רולניק. לעומת זאת, כשאלוף בן נכנס לתפקיד עורך "הארץ", בירך אותו עמוס שוקן.

בחודשים שחלפו מאז מינויו של בן באוגוסט 2011, השתנו לא רק הפורמטים של "גלריה" ומוסף "הארץ", גם היקפו של המוסף השבועי של "דה-מרקר", "מרקר ויק", צומצם, אף כי טרם יושמו בעיתון פיטורים. בה בעת, בעיתון "הארץ", לאחר מהלך של קיצוצים במחלקת הגרפיקה, הוצא ניהול המחלקה מידיו של ורטמן.

גם במחלקת החדשות תם לאחרונה עידן, עת אבי זילברברג, מי שהגיע בתקופת אלפון להיות עורך החדשות וקודם למשרת סגן עורך העיתון, עזב במפתיע את תפקידו בתחילת אפריל. ההתפטרות באה על רקע חילוקי דעות שנגעו לאופן הקצאת המשאבים והסמכויות בין חטיבות הדפוס והדיגיטל בעיתון.

חודש לפני כן הודיע אילן שילוח, יו"ר חברת הפרסום מקאן-אריקסון, כי לאחר 12 שנה יפסיק המשרד לעבוד עם "הארץ". משרדו של שילוח, הנחשב לידידו האישי של רולניק, מזוהה מאוד עם הצלחתו השיווקית והמיתוגית של "דה-מרקר" והוביל את מסעות הפרסום של העיתון. העילה הרשמית להפסקת ההתקשרות היתה כי "ענף העיתונות אינו מאפשר כיום לעיתונים לצאת במסעות פרסום עצמיים". "הארץ" מנהל כעת, חודשים אחדים לאחר החלפת המשרד, מסע פרסום עצמי בעלות ניכרת.

כעת, עם הפרידה מאלפון, זילברברג, שילוח וורטמן, ועם מינויו של בן ושובו של וולקובסקי, אפשר לסמן נסיגה ב"דה-מרקריזציה" של העיתון. אם תרצו, "דה דה-מרקריזציה". יחד עם זאת, יצוין כי שמו של רולניק עודנו מופיע ברשימת הקרדיטים כעורך הראשי של "דה-מרקר" וכסגן מו"ל "הארץ".

תהליך זה אינו מפתיע, שכן במערכת היחסים בין סגן המו"ל למו"ל הסתמנו בשנתיים האחרונות שני מוקדי מתח – הן הגידול במעמדו ובסמכויותיו של מנהל הקבוצה רמי גז והן הלחץ הכבד מצד גורמים כלכליים לשינוי הקו התקיף ש"דה-מרקר" נוקט מאז פרוץ המשבר הכלכלי כלפי נושאים כמו הריכוזיות במשק. אם ב"הארץ" יחליטו למצות את התהליך הארגוני שנראה שמתרחש בקבוצה, יהיו לכך השלכות משמעותיות על האופן שבו מתנהל השיח הכלכלי-חברתי העכשווי בישראל, שיח ש"הארץ", ובמיוחד "דה-מרקר", נטלו ונוטלים חלק חשוב בעיצובו.