או"ם שמום
"דיווחים בקהיר: הושגה הסכמה על רוב הנושאים במו"מ", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "ישראל מוכנה לבצע הקלות במצור על הרצועה; עדיין אין הסכמה על שחרור אסירים. ראש ועדת החקירה של האו"ם קרא בעבר להעמיד לדין את נתניהו ופרס", נכתב בכותרת המשנה.
על שער "ישראל היום", סדרי העדיפויות בדיווח משתנים, האקטואליה הנוגעת להתרחשויות בישראל עצמה נדחקת לסוף התור ובראשו ניצבת הזירה הבינלאומית המשפטית: "גולדסטון 2: משחק מכור", נכתב בכותרת הראשית. "זעם בישראל", קובעת כותרת המשנה, "'הרכב ועדת החקירה של האו"ם מוטה נגדנו, המסקנות כבר מוכנות'. בראש הצוות יעמוד פרופ' ויליאם שבאס, מתנגד חריף של ישראל ומי שקרא בעבר להעמיד לדין את נתניהו בהאג. היום בצהריים: הקבינט מתכנס לדון במגעים בקהיר".
"החוקרת שוויתרה". ב"ישראל היום" החליטו משום שלא לוותר
האופן האבסורדי שבו מטפלים בנושא המשפטי הבינלאומי ב"ישראל היום" בולט לעין: הדמות בתמונה המרכזית על השער נבחרה רק משום שהיא ארוסה של שחקן הוליוודי מפורסם שלא – אני חוזר, לא – תשתתף בוועדת הדו"ח. אותה דמות מופיעה גם על שער "ידיעות אחרונות" בתמונה בולטת, שם נכתב כי היא כן תשתתף בוועדה. הידיעה ב"ידיעות אחרונות" אינה נכונה; היא היתה אמורה להשתתף, אך החליטה שלא. מי יותר מטופש? העורכים ב"ידיעות" שבחרו זווית אווילית שהתגלתה כלא נכונה עובדתית, או העורכים ב"ישראל היום" שבחרו זווית אווילית הגם שאין לה שום קשר לנושא הנדון? זו תחרות קשה, אך נדמה לי שלא צריך את האו"ם כדי להכריז בה על מנצח.
אבל נמיכות המצח הטבלואידית הזו אינה העניין החשוב שיש לשים אליו לב בנוגע לסיקור המערכה המשפטית הבינלאומית של ישראל. ב"ישראל היום" בוחרים שלא לסקר את הנושא, אלא להתאונן עליו. העורכים ב"ישראל היום" לא מסתכלים על ההתמודדות החשובה והמשמעותית הזו של ישראל כמו עיתונאים, אלא כמו דודות בסלון מדומיין. לא צריך להיות עיתונאי כדי להגיד שהאו"ם מוטה נגד ישראל, אבל זו פיסת האינפורמציה שהעיתון בוחר לדוש בה. לא המשמעויות המשפטיות, המדיניות והצבאיות של הסוגיה החשובה הזו מעניינות את עמוס רגב ופקודיו, אלא האפשרות לקרכצען גלותי נוסף.
מובן שגם להתנהלות העיתונאית המפוקפקת הזו יש רובד נוסף. גישת ה"בכל דור דור" של העיתון תקפה תמיד, אולם יש בכל זאת להרהר במשמעות הבחירה של העורך ב"ישראל היום" לקדם את הסוגיה של המשפט הבינלאומי לראש סדר היום של עיתונו, על אף שיש נושאים בוערים, בוערים ממש, קרובים הרבה יותר לאפו ולאפם של הקוראים – כפי שאפשר ללמוד מכותרות ושערי כל העיתונים האחרים. הבחירה הזו באה כדי להחליף נושאים אחרים שיכולים לעמוד במרכז סדר היום, למשל ההיענות של ישראל לדרישות חמאס או עצם ההתדיינות איתו. אלה נושאים שעיתון עם אג'נדה ימנית היה שמח לנעוץ בהם שיניים, ואגב כך למתוח ביקורת חריפה ומלגלגת על אחד – ראש הממשלה בנימין נתניהו.
בנימין נתניהו ושלדון אדלסון, 12.8.07 (צילום: פלאש 90)
אותו ראש ממשלה שפטרונו מממן את שני העיתונים היחידים בישראל שנחשבים לעיתונים "ימניים". באחד מהם, הנקרא "ישראל היום", מתפרסמת היום ידיעה שזו כותרתה: "לפיד: 'היה מוקדם מדי להכריז על שקט'". כותרת שאינה מכילה את המלים "נתניהו" או "יעלון". למעשה חיפשתי ולא מצאתי את שמו של נתניהו בכותרת הראשית של העיתון, בכותרת המשנה, בכותרת המשנה לידיעה הראשית או בידיעה הראשית עצמה. טוב, זה לא שבחינמון מרבים לדווח על דברים שאומר ועושה ראש הממשלה.
הנה למשל מה שנכתב בעיתון ימין אחר, שאינו נשלט על-ידי שלדון אדלסון: "דיווח: המצור על עזה יוקל ויועברו כספים למימון חמאס; לא יוסר הסגר הימי והאווירי מהרצועה" (כותרת ראשית). "מה גרם לכניעה הישראלית בשיחות בקהיר?" (הפניה לגיליון האלקטרוני). הכותרות הללו לקוחות מ"המבשר" החרדי, שמפרסם גם טור סאטירי על תבוסתנותו של ראש הממשלה והפקרתו את הקיבוצים בדרום.
עוד כותרת ראשית
ב"ידיעות אחרונות" ממשיכים את הקמפיין שלהם בשם תושבי הדרום. "אין מיגון? אין לימודים", נכתב בכותרת הראשית של העיתון. "ראשי רשויות והורים בדרום דורשים מיגון לכל בתי-הספר והגנים החשופים לירי מעזה: 'לא נפקיר את ילדינו'. מאיימים להשבית פתיחת שנת הלימודים", נכתב בכותרת המשנה.
גם אם העיתון אכן מייצג ציבור שזו דעתו (באחרונה נטען כאן כי לפחות במקרה מסוים, לא זה היה המצב), זה קמפיין מעט משונה – הפגנות למען אקמול לחולי סרטן. סכנת המוות הנשקפת לתושבי הדרום שבטווח הטילים והמנהרות של חמאס לא תיעלם בזכות עוד שלמת בטון על עוד מבני ציבור. ב"ידיעות אחרונות" היו יכולים לנסות להניע את ממשלת ישראל לפתור את הבעיה מן השורש.
זו כמובן היתממות מצדי – דרישה כזו היא טעונה אידיאולוגית – מימין (החרפת המערכה מול חמאס) או משמאל (פתיחה בתהליך מדיני). "ידיעות אחרונות" אינו עיתון אידיאולוגי ואין לצפות ממנו לעמדה כזו. חבל רק שבנוף העיתונות הישראלי יש רק עיתון אידיאולוגי משמאל, ולא כזה מימין שיציב במלוא תוקפה את הקריאה למוטט את חמאס. במקום זה, יש למצביעי הימין בישראל את "ישראל היום" ואת בנימין נתניהו.
כלכלת מלחמה
על אף שמבצע "צוק איתן" הסתיים (הוא לא הסתיים), וחרף העובדה שחזרנו לשגרה (לא חזרנו לשגרה), עיתוני הכלכלה ממשיכים להעמיד בראש סדר היום עניינים הקשורים למבצע הצבאי, כפי שנהגו גם בימים שהמבצע התנהל (הוא עדיין מתנהל) והשגרה הופרה (היא עדיין מופרת). בניגוד לאותם ימים, כעת להערכות ולאומדנים של העיתונים יש קצת יותר בשר, מאחר שהם מתייחסים לתקופה תחומה בזמן (כי הרי המבצע הסתיים. כלומר נמשך).
"בעקבות מבצע 'צוק איתן': גביית המסים יורדת; מספר התיירים ביולי נסוג שבע שנים לאחור", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "הנתונים הרשמיים מתחילים להתפרסם", ממשיכה כותרת המשנה, "התיירות, שצמחה במהירות עד יולי, צנחה ב-47% בשבועיים האחרונים של החודש. הכנסות המדינה ממסים ירדו ב-3.5%. רם בלינקוב, לשעבר הממונה על התקציבים במשרד האוצר: דרישות התקציב של מערכת הביטחון – 'מספרים לא מציאותיים'. מסתמן: המלצות של הוועדה למלחמה בעוני שהיו מיועדות ליישום ב-2015 – יידחו" (מוטי בסוק, רינה רוזנברג וליאור דטל).
לשון ההפניה לטור הפרשנות של מוטי בסוק, "ערפל הקרב מכסה על מצב המשק", מצביעה על בעיית הנתונים שנותרה גם עם הרגיעה היחסית בגזרת הדרום: בעוד שאת הירידה בגביית המסים ביולי אפשר להסביר בהאטה שחולל המבצע הצבאי, הרי שהיא אינה יכולה להסביר את הירידה ביוני – ירידה שסימנה שינוי לעומת החודשים שקדמו לה, שבהם דווקא היתה גבייה עודפת. אז האם הגבייה סבלה מצמצום זמני עקב המלחמה, או שהמלחמה רק מטשטשת את העובדה שהמשק נכנס להאטה והגבייה תמשיך לרדת? זו אינה רק שאלה תיאורטית, מסביר בסוק – היא קריטית לצורך תכנון התקציב.
ב"ממון", המוסף הכלכלי של "ידיעות אחרונות", לא עוסקים בנתוני מקרו, אלא במציאות הרגעית בשטח: "חוזרים לקניונים", נכתב בכותרת הראשית. "החופש הגדול התחיל מחדש: רבבות ישראלים מילאו אתמול את מרכזי הקניות, גם בדרום. מנהלי קניונים: 'נרשם זינוק של עד 50% בפדיון ובמספר המבקרים לעומת ימי 'צוק איתן'", נכתב בכותרת המשנה. ההאצה הזו, זמנית או קבועה, ניכרת גם בעיתונים עצמם, שלאחר הדיאטה הכפויה של ימי המבצע, הם בימים האחרונים שמנמנים יותר, ומגיעים לקוראים עם היצע עמודים גדול יותר.
במוסף היומי של "מעריב", "המגזין", עוסקים בזווית אחרת של הנזק הכלכלי של המבצע הצבאי בדרום: "המסעדנים מחכים לרעבים, המוסכניקים מתגעגעים למכוניות והמוכרים בחנויות מצפים לשובם של פקקי סוף-השבוע. בעלי העסקים הערבים בוואדי ערה חווים על בשרם וכיסם את הקריאות לחרם קולקטיבי, אבל עדיין מאמינים בדו-קיום", נכתב בכותרת המשנה על שער המוסף.
בע"מ
"תוכנית מע"מ 0% תאושר עד מחר", נכתב בין מרכאות על שער "ממון", "הערכה" של יו"ר ועדת הכספים ניסן סלומינסקי. בזמן שהוא נאבק על תוכנית הדגל שלו למאבק ביוקר הדיור, יכול שר האוצר (לא) להתנחם בידיעה הבאה מ"ממון": "למרות 'צוק איתן': שיא בביקוש למשכנתאות ביולי". "בועת הנדל"ן לא התנפצה אפילו בימי 'צוק איתן'", נפתחת הידיעה עצמה, של גד ליאור.
ענייני תקשורת
"רשות השידור החדשה יוצאת לדרך: יונה ויזנטל ימונה לעורך הראשי", נכתב בכותרת על שער "גלובס". "נפתחו הליכי הפירוק של רשות השידור", נכתב על שער "דה-מרקר", "המנכ"ל יוני בן-מנחם הודח".
"האם ויזנטל יקים גם את גוף השידור החדש?", שואל נתי טוקר ב"דה-מרקר". "בחירת ויזנטל תקפה רק לתקופת הביניים שבמהלכה ינהל אותה כונס הנכסים הראשי דוד האן בחסות בית-המשפט. במסגרת החוק לשידור הציבורי נקבע מנגנון קשיח מאוד למינוי המנכ"ל, שמטרתו למנוע מינויים פוליטיים. [...] ויזנטל עצמו מעוניין כמובן להיות גם האדם שימונה למנכ"ל גוף השידור החדש, אבל אין כל התחייבות שזה אכן יקרה. המינוי למנכ"ל הזמני יכול להיעשות רק על-ידי ועדת איתור בראשות שופט, שעדיין לא הוקמה, והמינוי למנכ"ל הקבוע אמור להיות על-ידי חברי מועצת השידור הציבורי לכשזו תקום".
האם ויזנטל עזב את תפקידו בחברת הלוויין רק כדי להיות עורך ראשי זמני של גוף בפירוק, או שקיבל הבטחה למינוי עתידי? אם האפשרות השנייה נכונה, הרי שהורתו של השידור הציבורי החדש – בחטא יסודה.
בשער האחורי של "כלכליסט" כותבת תמרה וולמן על כתבה במגזין "אל" ולפיה פחות צרפתיות משתזפות בחזה חשוף. זאת, הגם שלפי הכתוב, מנהג זה היה נפוץ יחסית ונחשב "למקור גאווה בעיני צרפתים רבים", בשל ההצהרה הפמיניסטית הטמונה בו. הדיווח מציע כמה הסברים אפשריים למיעוט המשתזפות העירומות, ובהם מודעות לסכנות סרטן העור וגל שמרנות בעקבות התחזקות האסלאם. שני הסברים אחרים טמונים בהתנהלות תקשורתית. יש הטוענים כי תקשורת ההמונים הפיצה והנחילה דימוי גוף נשי מוגזם, כך שנשים בעלות גוף נורמלי מתביישות לחשוף אותו. הסבר שני מצביע על הקלות והזמינות של הפצת תמונות ברשתות החברתיות, ההופכת את הפומביות המצומצמת של חוף הים לחשיפה אוניברסלית.
ראש עיריית חיפה יונה יהב זוכה למנת יחסי-ציבור נאה באדיבות הכתבים והעורכים ב"ידיעות אחרונות". "מיהו ראש העיר שהסכים לרדת למכונית יד שנייה?", נכתב בהפניה על שער המוסף הכלכלי של העיתון, ובמדור הרכילות שלו מודפסת תמונתו של יהב מעל לטקסט הפותח את המדור ומדווח לקוראיו על צניעותו המופלגת של ראש העירייה.
יובל דרור קנה הבוקר גליון "ידיעות אחרונות" יומי לאחר שנים שלא ראה אחד כזה. פירסמנו כאן את רשמיו מהרלבנטיות של תוכני הגיליון.