עיקרי הפסיקה

ערעור שירות המדינה 01 / 5205

שמעון פרנס
נגד
יושב-ראש רשות השידור

בבית-המשפט העליון
[4.12.2001]
לפני השופטת ד' ביניש

המערער הוא עובד קבוע של רשות השידור מאז 1976 ובמסגרת עבודתו בה הוא אחראי לשתי תכניות רדיו. בכתב-התובענה שהוגש נגדו נטען כי במקביל לעבודתו ברשות השידור החל המערער להגיש תכנית טלוויזיה בערוץ השני, הזהה או דומה מאוד לתכנית שהנחה בעבר בערוץ הראשון של רשות השידור. זאת, בלא לקבל היתר כנדרש בנוהל היתר לעבודה פרטית ברשות השידור (להלן – הנוהל). כן הואשם המערער בארגון ערבי חגיגה יוונית, אף הם בלא קבלת היתר. בית-הדין המשמעתי הרשיע את המערער בהתנהגות הפוגעת במשמעת רשות השידור, באי-קיום המוטל עליו כעובד רשות השידור ובהתנהגות בלתי הולמת ובלתי הוגנת במילוי תפקידו ברשות השידור.

בית-המשפט העליון פסק:

[...]

ב. (1) האיסור על עבודה פרטית בלא היתר מגשים אינטרסים לגיטימיים של המעביד הן בשירות המדינה והן בסקטור הפרטי. האיסור נועד למנוע היווצרות מצב של ניגוד עניינים בין עבודתו הראשית של העובד לבין העבודה הנוספת שבה הוא מעוניין לעסוק, בייחוד כאשר מדובר בעובד השירות הציבורי, האמור לשמש כנאמן של הציבור. מעבר לכך, האיסור נועד לממש את ציפייתו הסבירה של המעביד כי העובד יקדיש את תשומת-לבו לעבודה שבעבורה הוא מקבל משכורת מלאה בלי שיוסח או יופרע בשל מחויבויותיו למקום עבודה אחר (18א – ב).
(2) הנוהל המגביל עבודה פרטית של עובדי רשות השידור אינו שונה במהותו מנהלים מקבילים הקיימים כמעט בכל מקום עבודה ואינו בלתי סביר (17ו, 18ז).
(3) החלטת הוועד המנהל של רשות השידור לאסור כליל על עבודה ברשות השנייה נראית סבירה בנסיבות העניין. הערוץ השני מתחרה עם רשות השידור על אותו שוק פרסומות ותשדירי שירות, ועל-כן עבודתו של עובד רשות השידור בערוץ השני מעמידה אותו במצב של ניגוד אינטרסים א-פריורי, בשונה מעבודות פרטיות אחרות שיכולות להיות נפרדות לחלוטין מן העבודה ברשות השידור. מעבר לכך, עבודה בערוץ מתחרה פוגעת בזיהוי שיוצר קהל הצופים בין השדרן או המנחה ובין הערוץ שהוא משתייך אליו, וגם מטעם זה עבודה במקביל בערוץ השני פוגעת ברשות השידור ומציבה את העובד במצב של ניגוד אינטרסים (18ז – 19א).
(4) כאשר מדובר בהיתר לעבודה פרטית במקביל להמשך העבודה במקום עבודה נתון, מערך האיזונים שונה לעומת מקרה של תניות איסור תחרות שהגבילו את העובד לאחר סיום עבודתו אצל מעבידו הקודם, והנטייה לכבד את ההגבלות שמטיל המעביד על חופש העיסוק תגבר. מנגד, קיימים שיקולים כבדי משקל המצדיקים הגבלות על עבודה פרטית, הגבלות הקיימות הן בסקטור הציבורי והן בסקטור הפרטי, ובתוך כך גם על עובדי רשות השידור. על-כן גם אם ההגבלה על עבודה פרטית בנוהל רשות השידור פוגעת במידה מסוימת בזכותו של העובד לחופש העיסוק, אין מדובר בפגיעה שאינה מידתית. כך גם ביחס לפגיעות הנטענות בחופש הביטוי ובחופש הקניין של המערער, שאף הן פועל יוצא ממחויבותו של העובד למקום עבודתו (19ב – ה).

[...]

ד. (1) בקשתו של המערער לקבלת היתר לעבוד בערוץ השני היא על פניה בקשה שאינה עומדת בתנאים למתן היתר. מדובר בתכנית הדומה מאוד במתכונתה לתכנית שהנחה בערוץ הראשון, ובתחילה היא אף שודרה במקביל אליה – באותו יום ובאותה שעה. מכאן ברור שמדובר בתכניות מתחרות, ושעבודתו של המערער בתכנית בערוץ השני יוצרת ניגוד אינטרסים ברור העומד בניגוד לחובת הנאמנות של המערער למעבידתו – רשות השידור. לפיכך אין פסול בכך שלא נעשו דיון ועיון מעמיק בבקשתו להיתר של המערער (22ב – ה).
(2) אמנם נפל פגם טכני בהליך בחינת הבקשה של המערער, ואולם, בשים לב לכך שמדובר בפגם קל וטכני בלבד, הרי לא היה בפגם משום פגיעה ממשית בעניינו של המערער, והוא אינו יורד לשורש ההחלטה שלא ליתן למערער את ההיתר המבוקש. גם התנהגותו של המערער לא הייתה תמת-לב, שכן גם לאחר שבקשתו להיתר נדחתה, ולאחר שפנה לבית-הדין לעבודה בעניין זה, עשה הוא דין לעצמו והחל לעבוד בערוץ השני בלא היתר ובניגוד להנחיות ולאזהרות מפורשות שניתנו לו על-ידי הממונים עליו ברשות השידור (22ו – ז).

ערעור על פסק-דינו של בית-הדין למשמעת של עובדי רשות השידור מיום 30.5.2001 בבד"מ 5/00. הערעור על הכרעת-הדין נדחה. הערעור על גזר-הדין נתקבל בחלקו.

גלעד שר, אופיר טל – בשם המערער;
דוד פרלמן – בשם המשיב.

לקריאת פסק הדין המלא