בתי-המשפט
בית משפט השלום ירושלים א 018571/08
לפני: כב' השופט א' דראל תאריך: 18/11/2009
בעניין: גליה גוטמן
ע"י ב"כ עו"ד נילי שגיא
נגד
1. בריזה עולם של מטיילים בע"מ
2. אורית רג'ואן שליש
3. יואב שליש
4 אילן לכיש
ע"י ב"כ עוה"ד עובדיה גבאי ואסף אבישר
פסק דין
מבוא
1. התובעת היא עיתונאית העוסקת בתחום הטיולים והמסעות לחו"ל. היא פרסמה באתר האינטרנט Ynet כתבה שכותרתה 'אם תהיו נחמדים נשלח אתכם לסיביר' (להלן: "הכתבה"). במסגרת הכתבה שולבו שמונה תמונות שצולמו על ידי התובעת.
2. לפי הנטען בכתב התביעה העתיקו הנתבעים את הכתבה לאתר אינטרנט פרסומי המתפרסם על ידם, אתר Breeza, מבלי שקיבלו את הסכמת התובעת ומבלי שנתנו לה קרדיט מלא.
[...]
העובדות והשאלות העומדות להכרעה
5. אין למעשה מחלוקת על כך שהנתבע אכן העתיק את הכתבה ושילב אותה באתר אחר breeza.co.il תוך שנרשם בכתבה כי היא נלקחה מאתר ynet ומוזכר שמה של התובעת בפתח הכתבה. כמו כן נכתב מתחת לאחת התמונות 'צילומים: גליה גוטמן'. עוד אין מחלוקת על כך שלא ניתנה הסכמת התובעת להעתקת הכתבה והתמונות.
6. הנתבע טען במכתבו מיום 11.5.08 (נספח ה' לכתב התביעה) כי כיון שהתרשם מהכתבה התכוון להפנות אליה מתוך האתר שלו בקישורית אך משלא הצליח ליצור קישורית העביר את כל הכתבה לאתר ובאותה עת לא סבר כי הדבר פסול.
7. כמתואר בסיכומיו 'משנואש מדרך זו (הצבת הקישורית – א.ד.) פעל הנתבע במסגרת "גזור והדבק" להעברת הכתבה במלואה מבלי לנגוע ו/או לשנות דבר וחצי דבר' (סעיף 10 לסיכומים).
8. התובעת טוענת כי זכויות היוצרים בכתבה ובתמונות הן שלה וכי הופרו על ידי הנתבע. לשיטתה מדובר בחמש הפרות שונות של זכות היוצרים (עבור הכתבה ועבור כל אחת מהתמונות) ובפגיעה בזכות המוסרית שלה עבור שלוש מארבע התמונות.
9. הנתבע חולק על כך שזכויות היוצרים של הכתבה הן של התובעת וטוען כי התובעת לא הראתה אישור מאת המו"ל של אתר האינטרנט כי הזכויות שייכות לה. עוד טוען הנתבע כי לא סביר לדרוש מכל קורא לחפש מי הבעלים של זכויות היוצרים בכל כתבה ולחקור האם זה העיתון או אתר האינטרנט או הכותב. לפיכך, ובהיעדר הוראה של התובעת לאתר האינטרנט למנוע את הפצת המאמר לגורמים אחרים ויתרה התובעת על זכות הוטו שלה.
טענה נוספת שמעלה הנתבע נוגעת לכך שפעל להסרה מיידית של הכתבה לאחר הפניה אליו. הוא סבור כי בשל ההסרה המיידית פקעה זכות הפיצוי של התובעת. הנתבע טוען גם כי אתר אינטרנט אינו בגדר אמצעי תקשורת תוך שהוא עושה היקש מחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965.
10. באשר למספר ההפרות טוען הנתבע כי מדובר בהפרה אחת שהיא חלק ממסכת אחת בלבד ואין להתייחס לכל תמונה בנפרד. מדובר, כך הטענה, בהעתקת כתבה אחת הכוללת בתוכה תמונות והעתקה כזו, שאין בה שינוי, מהווה אקט העתקה אחד.
האם לתובעת זכות יוצרים בכתבה ובתמונות והאם זכות היוצרים הופרה
11. מבין הטענות הרבות שהעלה הנתבע מצאתי להתייחס בקצרה לשאלה זו. אף שהכתבה פורסמה באתר האינטרנט מקובלת עלי עמדת התובעת כי יש לראותה כמחברת היצירה וכבעלים הראשון של זכות היוצרים בה וזאת אלא אם היה נקבע אחרת במערכת היחסים שבינה לבין אתר האינטרנט.
12. משלא פעל הנתבע להבאת ראיה הסותרת חזקה זו – והתומכת בטענתו כי בעל הזכות הוא מפרסם אתר האינטרנט וכי קיימים קשרי עובד מעביד בינו לבין התובעת, הוא אינו יכול להתגונן בטענה כי לתובעת אין זכויות.
13. גם בשאלה הנוספת שעורר הנתבע האם הסרת הכתבה באופן מיידי מאיינת את עצם ההפרה איני סבור כי יש ממש בטענות.
[...]
14. מכאן, נקודת המוצא לבחינת חבות הנתבע היא כי אכן לתובעת זכויות יוצרים שהופרו.
בכמה הפרות של זכות היוצרים מדובר
1. לצורך הכרעה בשאלת גובה הפיצוי המגיע לתובעת יש להידרש, בהינתן הפיצוי הסטטוטורי לשאלה בכמה הפרות מדובר.
[...]
10. מבחינה זו אני סבור כי יש לייחס לכתבה ולכל אחת מהתמונות השקעה נפרדת וחשיבות כלכלית נפרדת ואין לראותן כיצירה אחת. עצם העתקן בהינף אחד של העתק – הדבק אינו משנה את מהותן הנפרדת של הכתבה ושל כל אחת מהתמונות.
11. לסיכום, הנתבע הפר את זכות היוצרים של התובעת חמש פעמים: בהעתקת הכתבה ובהעתקת כל אחת מארבע התמונות שהוכללו בכתבה המועתקת באתר Breeza.
הפיצוי הסטוטורי
12. סעיף 3 א' לפקודה, שחל נוכח מועד ההפרה קובע כי:
"לא הוכח הנזק שנגרם בהפרת זכות יוצרים, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לו לכל הפרה פיצויים בשיעור שלא יפחת מ- 10,000 ש"ח ולא יעלה על 20,000 ש"ח;..."
13. התובעת מבקשת בסיכומיה כי יפסק לה פיצוי בסכום של 20,000 ₪ לכל הפרה ובסך הכל 100,000 ₪ עבור חמש הפרות. הנתבע עומד בסיכומיו על הנסיבות המיוחדות שהביאו להפרת זכות היוצרים ובהן כי לא התכוון כלל לעשות כן והדבר אירע בשל כך שלא יכול היה להציב קישור לאתר; הסרה מיידית של הכתבה לאחר שנודע לו על טענת התובעת לזכות יוצרים ותום לבו המוחלט. הוא מצביע על כך שלתובעת לא נגרם כל נזק.
[...]
16. לפיכך, מצאתי כי יש מקום לפסוק לתובע את הפיצוי הסטטוטורי המינימלי עבור כל אחת מחמש ההפרות ואין מקום לחרוג ממנו. למסקנה זו הגעתי בשל השיקולים הבאים:
א. אף שמדובר בהפרה אחת המתייחסת לכתבה ובארבע הפרות המתייחסות לתמונות ומדובר בחמש הפרות שונות עדיין אין להתעלם מהמכלול שהפרת זכות היוצרים נעשתה בכתבה אחת שפורסמה באתר אחד.
ב. משך ההפרה לא היה ממושך וזו הופסקה לאחר קבלת מכתב בא כוח התובעת.
ג. אין מדובר בהפרת זכות היוצרים לצורך מסחרי ישיר אלא בהעתקת כתבה ותמונות אינפורמטיביות על יעד תיירותי.
ד. הנזק הכלכלי שנגרם לתובעת, אם נגרם, היה מזערי.
ה. ההפרה נעשתה בתום לב וללא כוונת זדון.
הפרת הזכות המוסרית והפיצוי בגינה
17. כאמור לעיל, טוענת התובעת גם להפרת הזכות המוסרית שלה בשלוש מתוך ארבע התמונות. הנתבע חולק על כך וטוען שתי טענות: האחת כי מדובר כאמור במכלול אחד והאחרת כי נכתב מתחת לתמונה הראשונה: 'צילומים: גליה גוטמן', כפי שהיה בכתבה המקורית. הוא סבור כי די בכך כדי להספיק לצורך מילוי הזכות המוסרית בכל התמונות.
[...]
19. אף שכאמור לעיל, מסקנתי כי יש לראות בכל אחת מהתמונות יצירה נפרדת איני סבור כי בנסיבות אלה הופרה הזכות המוסרית של התובעת ומכל מקום גם אם הופרה איני סבור כי יש הצדקה בנסיבות מקרה זה לפסיקת פיצוי נוסף.
20. הכתבה והתמונות הועתקו באופן מלא וללא כל שינוי תוך שבתחילת הכתבה נזכר שם התובעת וכן מתחת לתמונה הראשונה. אזכור שם התובעת מתחת לתמונה אחת בלבד תוך הציון כי הצילומים נעשו על ידה, סיפק את התובעת עצמה, בעת שהכתבה פורסמה במקור באתר Ynet. ולכן, מצאתי כי יש בכך משום מילוי הדרישה ששמה של התובע ייקרא על יצירתה בהיקף ובמידה המקובלים. זאת ועוד, איני סבור כי נגרם לתובעת נזק במקרה כזה שבו שמה הוזכר בתחילת הכתבה ומתחת לתמונה הראשונה, אף אם הופרה הזכות המוסרית כאמור.
סיכום
21. התביעה כנגד הנתבעים מס' 1-3 נדחית. בנסיבות העניין ובהינתן השלב בו חזרה בה התובעת מהתביעה, תחויב התובעת לשאת בהוצאות נתבעים אלה בסכום של 4,000 ₪ בתוספת מס ערך מוסף.
22. התביעה כנגד הנתבע מס' 4 מתקבלת. כמפורט לעיל אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת בגין חמש הפרות של זכות היוצרים שלה סכום של 50,000 ₪.
23. בהתחשב באופן המקוצר שבו נוהלו ההליכים ישלם הנתבע לתובעת שכר טרחת עורך דין בסכום של 5,000 ₪ וכן ישיב לה את האגרה.
24. הסכומים הנפסקים ישולמו בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לבאי כוח הצדדים.