05.08.2010 גיס חמישי אשכנזי וברק מפעילים את התקשורת | "ידיעות אחרונות" אינו מאמין להכחשות איראניות | "מעריב" מפרסם ידיעת רכילות על יום הולדתו של סילבן שלום אורן פרסיקו
29.04.2010 חגיגת הנהמות הרשות השנייה מבטיחה לטפל בהתבטאויותיו הדוחות של גבי גזית ואולי לקנוס את רדיו-ללא-הפסקה. אבל כשגידופים ממלאים אצלנו כבר מזמן את מקומו של ויכוח, זה לא ממש ישנה כרמית גיא
27.04.2010 מהפכת הצווארון הלבן התקשורת והמשטרה מפעילות לחץ משותף על חשודים בכירים | "ידיעות אחרונות" מזדעזע ממריחואנה יותר מאשר ממות פלסטינים | ו"הארץ" מסביר איך מפיקים מסקלין אורן פרסיקו
16.02.2010 אין אצלנו גזר דין מוות עיתונאי הסתר מגלים פרצוף מחוצ'קן | העיתונים מתעניינים פתאום בפרשת השבוע | יצחק לאור נעלם מ"הארץ" ומ"ידיעות אחרונות" שוקי טאוסיג
20.08.2009 מעבֵּד-אסון אני רחוק מלהשתכנע שמפעל חייו של טופז תרם משהו בעל ערך לחברה שאנו חיים בה. אבל גם אם יש הסבורים שהותיר כאן חותם, חותמו מיטשטש לנוכח המעשים שבהם נאשם. את אלה צריך יהיה לזכור, את השאר אפשר לשכוח חנוך מרמרי
24.05.2009 זיקית ושמה גזית "לאחרונה, יותר ויותר, נראה כאילו גזית, אשר מאז ומתמיד ניחן בכישורים זיקיתיים, הולך ונטמע בתוך המסכות השונות שהוא מבקש לעטות, או אף, לעתים, מתגלה כבעל אותן הפנים שהוא עוטה כמסכה". על קולו של שדרן הרדיו גבי גזית שהם סמיט
25.03.2008 געגועים לפיגוע נושא השתלות האיברים מוסדר בשתי הצעות חוק | פרשת ריגול וסחר בסמים נחשפת בצפון | מתעללים בילדים לא יורדים מסדר היום שוקי טאוסיג
01.06.2007 יורים לכל הכיוונים הדיווחים על החקירה המתנהלת נגד שר האוצר אינם שעתה היפה של התקשורת: יותר משהיא יודעת, היא מנחשת תמר גוטמן
01.08.1997 מיקרותרפיה דודו טופז האכיל נערה אנורקטית בתוכניתו ויוסי סיאס החזיר אשה מוכה לבעלה. על הנזקים שגורמים שדרים שלוקחים על עצמם את תפקיד האלוהים שלומית טור-פז וכרמית גיא
01.02.1997 השעון לא צילצל בבוקר שאחרי מותו של דוד בן גוריון, השעון המעורר של רזי ברקאי לא צלצל רזי ברקאי
01.09.1996 מוציא עצמו מהכלל ההולכים בדרכו של מרגלית צריכים לדעת שזו דרך חד-סטרית. אין ממנה חזרה. עשיתם פרסומת – לא תהיו עיתונאים תום שגב
01.03.1996 תקשורת משוחררת לא מוחזרת לצורך הדיווח המלא והמורכב ככל האפשר על אירוע, ולצורך סיפוק "זכות הציבור לדעת", אין צורך לשדר ללא הפסקה, ובשידורים החוזרים על עצמם עד לאין סוף, אותן תמונות, אותן מראות, אותם אמבולנסים המגיעים אל אותו שער של אותו חדר מיון ופורקים אותן אלונקות עם אותם פצועים עדית זרטל