בסוף חודש מרץ האחרון הצטרף שר האוצר אברהם הירשזון למועדון הצפוף־משהו של פוליטיקאים ואישי ציבור הנחקרים בחשד למעשים פליליים. יחד עם שר המשפטים חיים רמון, נשיא המדינה, משה קצב, וראש הממשלה אהוד אולמרט, הפך הירשזון למושאה של "פרשה" הנושאת את שמו, והחל לככב במהדורות החדשות כשהוא יוצא ונכנס במשרדי החקירות של המשטרה. במקביל החלו כלי התקשורת להתחרות זה בזה בניסיון להביא פרטים חדשים מתוככי החקירה על היקף החשדות נגד הירשזון וההסברים שהוא מספק לחוקריו. מדובר במשימה לא קלה כלל, משום שתנ"צ יואב סגלוביץ, העומד בראש החקירה, ומפקדו ניצב יוחנן דנינו, ראש אגף חקירות ומודיעין, ידועים כקצינים הממעטים ככל האפשר לשתף פעולה עם התקשורת ומפגינים כלפי העיתונאים יחס חשדני ואפילו עוין. גם פרקליטו של הירשזון, עו"ד אלדד יניב, שמר על שתיקה ולא מיהר לספק מידע לכתבים.
החקירה נגד הירשזון החלה בחודש דצמבר 2006 בעקבות מידע על אי־סדרים כספיים וחריגות בעמותות של הסתדרות העובדים הלאומית שהתרחשו בעת שהוא כיהן כיו"ר שלה. בינואר השנה הטיל בית־המשפט צו איסור פרסום על הפרשה, אשר הוסר רק ב־20 במרץ. מיד למחרת הסרת הצו, הקדישו העיתונים ומהדורות החדשות כותרות ראשיות ומקום נרחב לסיפור. הסיקור האינטנסיבי דעך לאחר ימים אחדים ומאוחר יותר אף נדחק הצדה לנוכח דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד, אך הוא שב ומתחדש בכל פעם שהירשזון נחקר, או שחלה התפתחות אחרת בפרשה. הסיקור התקשורתי הזה, מלבד היותו מוגבר, מתאפיין בריבוי גרסאות ובסתירות. השילוב בין הצורך לספק מידע על פרטי החקירה ולהקדים את המתחרים לבין המדיניות הממודרת והחשאית של חוקרי המשטרה ושל עורכי־הדין הוליד פרסומים סותרים ובלתי עקביים בתוך כלי התקשורת ובינם לבין מתחריהם.
"בגלל הגישה האנטי־תקשורתית של סגלוביץ ודנינו, אי־אפשר לאמת מידע ולקבל תגובה רשמית על פרטים שדלפו מהחקירה", אומר עיתונאי המכסה את הפרשה ומעדיף להיוותר בעילום שם. "הכתבים צריכים לספק חדשות ולמלא עמודים, ולכן הם נאלצים לפנות למקורות אחרים ולפרסם ידיעות שאינן בדוקות עד הסוף. התוצאה היא שבכל אחד מכלי התקשורת מופיעה גרסה שונה. אם הדברים מתבררים כטעות, סומכים על הזיכרון הקצר של הקורא ולא טורחים להבהיר או לתקן".
דוגמה מובהקת לכך הן הגרסאות השונות על סכומי הכסף שהירשזון חשוד בנטילתם. כל הכתבים המסקרים את הפרשה מסכימים שהמעילה בכספי עמותת ניל"י מסתכמת ב־5.6 מיליוני שקלים, אך בכל הנוגע לשאלה כמה כסף הוזרם לחשבונו האישי של הירשזון, ומהו ההיקף הכולל של המעילה גם בכספי עמותות אחרות - הנתונים מתפצלים. על־פי הכותרת הראשית של "מעריב" ב־25.3 "היקף המעילה: 10 מיליון שקל". בידיעה נאמר עוד ש"חלק לא מבוטל מהכסף הגיע לידי הירשזון". יום למחרת, ב־26.3, נכתב ב"הארץ" כי "מבדיקה של חוקרי המשטרה בחשבון הבנק של הירשזון מתברר כי בתחילת העשור הופקדו בחשבונו סכומי כסף בסך כולל של כמיליון ש"ח". "ידיעות אחרונות" מפתיע עם נתון נוסף: "על־פי החשד נעלמו שבעה מיליון שקלים שהוזרמו לעמותות 'מצעד החיים' כהלוואה" (21.3). ובזאת לא תם הבלגאן. ב־23.3 דיווח הפרשן המשפטי ברוך קרא בחדשות ערוץ 10, כי "מקורות במשטרה אומרים לי כי יש בידיהם ראיות שהמעילה היתה גדולה בהרבה מ־5.6 מיליון שקל... מדובר במיליוני שקלים נוספים". ב־5.4 מכריז הפרשן אמנון אברמוביץ', בחדשות ערוץ 2, כי בדיקה מחודשת של המשטרה בחשבון הבנק של הירשזון ושל בנו עופר "מעלה את הסכום הכללי התמוה שזרם לחשבונו של הירשזון ליותר מארבעה מיליון שקלים".
רביב דרוקר, הפרשן הפוליטי של ערוץ 10 שמרבה לעסוק בפרשת הירשזון, כמו גם עיתונאים אחרים שעמם שוחחתי, מתייחס בסלחנות לבלבול ולמידע הסותר בנוגע לסכומי המעילה. "אני לא חושב שנגרם למישהו עוול עצום אם הנתונים בדבר היקף המעילה לא מדויקים לגמרי. מיליון שקל לפה ולשם, זה לא מה שיעשה את ההבדל. זו פרשה מסובכת, שהמעילות בה מתבצעות בצורות שונות. אפילו המשטרה לא יודעת בדיוק באילו סכומים מדובר. כל אחד עושה את הספירה שלו, שואלים קצין משטרה והוא עושה איזשהו חישוב משלו. קשה שלא להיגרר למשחק הסכומים הזה".
נושא נוסף שנמצא במחלוקת עובדתית הוא השאלה אם הירשזון נחקר על העבירות שביצע לכאורה ב"מצעד החיים". דרוקר בערוץ 10 ואורון מאירי ב"ידיעות אחרונות" דיווחו כמה פעמים שהמשטרה חוקרת חשד, ולפיו הירשזון הוציא כספים מעמותות הקשורות ל"מצעד החיים" שעמד בראשו והעביר את הכספים לחשבונו. לעומתם, פרסם ב־21.4 כתב המשטרה של ערוץ 2, משה נוסבאום, כי "נושא 'מצעד החיים' והנושא שהירשזון נתפס בנמל התעופה בווארשה עם מזוודה ובה 250 אלף דולר - הנושא הזה לא נחקר, ובמשטרה מטילים ספק אם ייחקר". ב"הארץ" אף הפליאו לעשות ופרסמו יום אחר יום שני דיווחים סותרים בעניין זה. ב־21.3 נכתב בכותרת ידיעה של עמירם ברקת כי "החקירה מתמקדת גם בהעברת כסף לעמותת 'מצעד החיים'". למחרת פורסם תחת הקרדיט "כתב הארץ" כי "בצוות החקירה נוטים להתמקד בפרשת המעילה בעמותת ניל"י". יש לציין כי פרקליטו הנוסף של הירשזון, עו"ד יעקב ויינרוט, הכחיש בראיון לגבי גזית בתוכנית "הכל דיבורים" ברשת ב' את הידיעה של דרוקר בדבר החשדות לעבירות ב"מצעד החיים".
"עד שהחקירה לא מסתיימת ולא מוגשות המלצות של המשטרה", אומר נוסבאום בתגובה, "אי־אפשר לסכם ולומר עד כמה טעינו, הולכנו שולל, מי צדק ומי לא. רק מאוחר יותר ניתן יהיה לשפוט את הדברים, כשתהיה יותר פרספקטיבה. כל עיתונאי שמכסה את הפרשה עושה לעצמו את החשבון באיזו מידה הדברים שהוא כותב ומפרסם אמינים, ובאיזו מידה הוא מהמר ועושה ספקולציות. כל אחד לוקח על עצמו את הסיכון הזה. סיקור של חקירה משטרתית זה לא מחקר מדעי מדויק. יחד עם זה אנחנו חייבים לעשות זאת, במיוחד שמדובר באיש ציבור".
המרוץ להביא ידיעות בלעדיות ולהקדים את המתחרים מוליד שפע של "גילויים וממצאים חדשים" שזוכים להבלטה ביום הפרסום, אך נעלמים בדממה מהכותרות תוך יום או יומיים. כך, למשל, דיווח ב־24.3 כתב המשטרה של קול־ישראל, רן בנימיני, מפי "גורם במשטרה" כי "אין לפסול את האפשרות שתופרים להירשזון תיק". אותו מידע פורסם באותו יום גם בכותרת הראשית ב"הארץ": "גורם במשטרה המקורב לחקירה לא פוסל את האפשרות כי המעורבים במעילה בהסתדרות הלאומית מנסים להעליל על השר הירשזון ו'לתפור לו תיק' כדי לפגוע בו". ידיעה ברוח דומה הופיעה גם באתר האינטרנט של יואב יצחק "מחלקה ראשונה". מיד לאחר הפרסום עסקו כלי התקשורת בידיעה בהרחבה, אך לאחר שלא ניתן לה אישור מגורם רשמי היא ירדה מהשיח הציבורי.
"ציטטתי דברים מפיו של גורם במשטרה המקורב לחקירה, ולפיהם אין לפסול שתופרים להירשזון תיק", אומר בנימיני בתגובה. "דברים אלה נאמרו בשלבים הראשונים של החקירה, והיה לי חשוב להביא אותם ולפרסם אותם גם כיוון שהם עמדו בניגוד לרוח הכללית של כמעט כל כלי התקשורת, ולפיה התיק נגד הירשזון עשוי מבטון".
"מעריב" הצטרף לחגיגה, וב־22.3 פרסם בכותרתו הראשית, תחת הלוגו "חשיפה", ידיעה של כתב המשטרה עמי בן־דוד, ולפיה "חשד: הירשזון העביר כספים לאישיות פוליטית בכירה". בכותרת המשנה נכתב: "צוות החקירה בודק אם אישיות פוליטית בכירה, שבשלב זה לא ניתן לפרסם את שמה, קיבלה מהירשזון 200 אלף דולר". לא חסרות עוד דוגמאות לידיעות חד־פעמיות ובעלות תוחלת חיים קצרה, אשר את מידת אמינותן ניתן יהיה לברר רק אם וכאשר יוגש כתב־אישום. למשל: "רשימת נכסים שלפי המשטרה נמצאים בידי הירשזון: מגרשים לבנייה ברמת־הגולן, מגרשים לבנייה בזכרון־יעקב, בית בהולנד, חשבון בנק בשווייץ, תחנת דלק" (רביב דרוקר, חדשות ערוץ 10, 7.5); "המשטרה בודקת אם הירשזון זכה לטיפולים רפואיים במשך שנים על חשבון הסתדרות העובדים הלאומית" (עדי מאירי, קול־ישראל, 22.4); "החקירה העלתה כי להירשזון יש כספת סודית הנמצאת בבנק בתל־אביב שלא דווח עליה למבקר המדינה כמתחייב בהצהרת ההון של חברי הכנסת" (יואב יצחק, אתר האינטרנט "מחלקה ראשונה", 18.4); "בין החשדות: שינוי הייעוד של שטח קרקע גדול סמוך לבנימינה, שנרכש על־ידי קרוב משפחה של הירשזון ביחד עם שני שותפים נוספים - שינוי שהעלה באופן ניכר את שווי הקרקע" (עמי בן־דוד, "מעריב", 22.3).
בדומה לסיקור הפלילי־משפטי של פרשת הירשזון, גם הסיקור הפוליטי־מפלגתי שלה מתאפיין בגיבובי דיסאינפורמציה ובדיווחים מקוטעים וחלקיים. קצרה היריעה מלתאר את שפע הנבואות והספקולציות בנוגע למועד פרישתו של הירשזון מתפקיד שר האוצר ולזהות המשוערת של מחליפו, שהופיעו בכלי התקשורת והתבדו בזו אחר זו. כך, למשל, כתבה טובה צימוקי ב"ידיעות אחרונות" ב־25.3: "מיד עם סיום החקירה השבוע, שצפויה להיות דרמטית, כי הירשזון יעומת בה עם ראיות ועדויות שנערמו נגדו ממקורות שונים, עשוי מזוז לפנות לשר האוצר ולבקש שיפרוש מרצונו, ואם צעד זה לא יצלח, מזוז יכול לפנות לראש הממשלה אהוד אולמרט בבקשה שיוציא את שר האוצר". כחודש לאחר מכן, ב־20.4, דיווח נוסבאום במהדורת "אולפן שישי" של חדשות ערוץ 2: "עד סוף השבוע יודיע מזוז לראש הממשלה ולבג"ץ שיש תשתית ראייתית להגשת כתב־אישום והירשזון ייאלץ להתפטר מתפקידו". נכון לשעת כתיבת שורות אלה, באמצע מאי, שתי התחזיות הללו לא התממשו. יום למחרת פרסום דבריו של נוסבאום, ב־21.4, הודיע הירשזון שהוא משעה את עצמו מתפקיד שר האוצר למשך שלושה חודשים.
"האלתור והניסיון לדלות ולגרד חומרים מאפיין בעיקר את הסיקור של הפרשנים, ולא של כתבי המשטרה", אומר עמי בן־דוד. "בשנים האחרונות החלו פרשנים לכסות חקירות משטרתיות משום שהן נוגעות לאישי ציבור בכירים. הבעיה היא, שיש עיתונאים שאין להם גישה למקורות במשטרה והם נאלצים לדלות מידע ממקורות עקיפים ומשניים, כמו מבקר המדינה והפרקליטות. התוצאה היא סלט ובלגאן. בחקירה של הירשזון היו שלל שמועות שהציפו את כלי התקשורת, משום שהעיתונאים פעלו על־פי שיטה של לירות לכל הכיוונים בתקווה שבסוף משהו יפגע במטרה, כמו למשל העיסוק בפרשת 'מצעד החיים', שלמעשה כלל לא נחקרה, והכספת הסודית, שהסתבר שאינה רלבנטית לחקירה. כשיוגש כתב־האישום, ניתן יהיה להשוות בין מה שאכן קרה לבין מה שפורסם".
סנ"צ מיכל חיים, דוברת אגף חקירות ומודיעין במשטרה, מוסרת בתגובה: "המשטרה מודעת היטב לפערים העצומים הקיימים בין מה שמתרחש בחדר החקירות לבין מה שמתפרסם בכלי התקשורת. הדבר מעיד על כך שלא מודלף מידע מצוות החקירה, ויש בכך חשיבות לגבי הנחקר כמו גם לגבי החקירה עצמה. המשטרה פרסמה הודעה רשמית אחת עם פתיחת החקירה ופירטה בה את החשדות המיוחסים להירשזון. מעבר לכך, איננו מתייחסים לפרטי החקירה כל עוד היא מתנהלת. זכות הציבור לדעת תבוא על סיפוקה עם סיום החקירה ולאחר גיבוש המסקנות".
את תגובתו של עו"ד אלדד יניב לא ניתן היה להשיג.
גיליון 68, יוני 2007