אהוד אולמרט, אתמול בישיבת הקבינט (צילום: פלאש 90)

בית-ספר לכותרות

"משפטית, מצבו של אולמרט השתנה אך במעט: הוא הפך מחשוד בחקירה לחשוד עם המלצת משטרה בגמר חקירה, אך עדיין לא לנאשם. ציבורית, אסור לו לכהן בתפקידו ולו גם דקה נוספת". את הדברים האלה כותב היום אמיר אורן, והם מופיעים על שער "הארץ", בין שלל ההפניות לטורים ולידיעות שעניינם המלצת המשטרה להאשים את ראש ממשלתנו אהוד אולמרט בעבירות פליליות מגוונות, ובראשן שוחד (בפרשת טלנסקי).

המשפט הזה של אורן מתאר יפה את התנהלות התקשורת בעניין: "משפטית" מצבו של אולמרט לא השתנה, לא כשעבר ממצב של נחשד לנחקר, ולא כשהפך מנחקר למומלץ (ואולי אפשר להגיד "מופלץ", כלומר, מומלץ לפלילים). אבל תקשורתית, העיתונים ניצלו כל התפתחות כזו – מנסיך לצפרדע, מצפרדע לראשן, וכן הלאה – כדי לחזור ולשנן את האג'נדות שלהם בעניין אולמרט; "ישראל היום" כדי לגדף אותו, "הארץ" כדי לרדוף אותו, "מעריב" כדי לחבוט בו ו"ידיעות אחרונות" כדי לגונן עליו עד כמה שאפשר בלי להיות מונצח לדיראון עולם כ"פראבדה" של שנות האלפיים.

גם הבוקר, ביום שאחרי המלצת המשטרה להעמיד את אולמרט לדין, מציעים העיתונים עוד מאותה אג'נדה (ומוכיחים, בעצם, שיש להם יותר חוט שדרה, אידיאולוגי או אנטי-אידיאולוגי,  מלרוב ראשי ממשלתנו "המיתולוגיים"). הנה, לפני הכל, הכותרות (עד כמה שאפשר לשחזר את יצירות המופת הגרפיות של "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" תוך שימוש במקלדת בלבד, ללא שימוש במספר מכלים של תרסיס צבע ובגודלי פונטים שרק הפלישתים ידעו שהם קיימים):

:: "ישראל היום"::

המשטרה בהמלצה חמורה ביותר:

שוחד

* * *

:: "הארץ" ::

תדהמה במערכת הציבורית מחומרת המלצות אגף החקירות בפרשות נגד ראש הממשלה

המשטרה המליצה להאשים את אולמרט בשוחד

* * *

:: "מעריב" ::

המשטרה ממליצה: כתב אישום בעבירות חמורות

שוחד הפרת אמונים הלבנת הון קבלת דבר במרמה עבירות מס

* * *

:: "ידיעות אחרונות" ::

ההמלצה של המשטרה:

שוחד

אבל גורם בכיר בפרקליטות מעריך:

אין ראיות

שר המשפטים דניאל פרידמן (מימין) והיועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, אתמול בישיבת הקבינט (צילום: פלאש 90)

שעתם היפה של הפרשנים

העיתונים קושרים לידיעה על המלצת המשטרה גם את ההודעה על ההתפתחות האחרת שהיתה אתמול בשדה הפוליטי-משפטי: הממשלה אישרה, על חודו של קול, תיקון לחוק היסוד: שפיטה. החוק הוא יוזמה של שר המשפטים דניאל פרידמן, והוא מצמצם את יכולת בית-המשפט לבטל חוקים – אבן דרך במאבק נגד ה"מהפכה" של אהרן ברק. הקשר בין אישור התיקון לחוק ובין המלצת המשטרה מתבקש: האישור הוא ההצלחה הגדולה היחידה של פרידמן, שהוביל אג'נדה ברורה ותקיפה נגד כוחו של בית-המשפט העליון – הצלחה שבאה בצל המלצת המשטרה להעמיד לדין פלילי את פטרונו, הצלחה שהיא כנראה סימבולית בלבד, כי סיכוייו של החוק לקבל את אישור הכנסת נמוכים מאוד. ובקיצור: הרבה סמליות יש במאורעות היום (כלומר אתמול), וגם לכן רגע נפילתו של אולמרט (והעובדה שיש כל-כך הרבה רגעים כאלה) הוא שעתם היפה של הפרשנים, שמקבלים היום הפניות שמנות ועסיסיות בשערי כל העיתונים. הנה מבחר פנינים, כל הדרך מ"ישראל היום" ועד ל"ידיעות אחרונות" (לפי סדר הבאתם בעיתון):

:: "ישראל היום" ::

דן מרגלית: מרגלית שוב מחכך היום ידיים בהנאה, עד שנדמה שעוד רגע ייחשף הבשר מעל אצבעותיו. הכותרת הפעם היא "עבריין מועד", הקביעה הנבואית כוללת ישיבה בכלא של אהוד, החבר הקרוב לשעבר, וכתבי אישום בפרשיות נוספות (מרכז ההשקעות, בנק לאומי, הבית ברחוב כרמיה, ויש אזכור גם לעניין משה רייך, שיוסי סעידוב כתב עליו כאן אצלנו). שוב נשלף מהארון הביטוי, המצחין מיוהרה, "בני אור", ויש כמובן גם אזכור להחלטת הממשלה מאתמול: "המושחתת בממשלות ישראל פוגעת בשלטון החוק כאשר מומלץ להעמיד לדין את העומד בראשה. במו ידיה הטביעה אות קין במצחה".

מרדכי גילת: "מורשת אולמרט: מרמה ושוחד", זו הכותרת הצנועה והמאופקת. תחקירן "ידיעות אחרונות", שעבר ל"ישראל היום", מאשים את אולמרט שהוא "נוקם ומחסל חשבונות". מעניין אם הכותב היה מייחס את התכונה הזאת למי שכתב את הטור של מרדכי גילת, הגדוש כרימון בהעלבות אישיות, נמוכות, כלפי אולמרט: "בריון", "איש גס ובוטה, חסר הבחנה בין עיקר לטפל"; "אוהב לחיות על חשבון אחרים"; "סובל מבעיה קשה בכף ידו – קשה לו לכופף אותה לעבר ארנקו או כיסו הפרטי"; כזה שלא יימצא עבורו מקום בהיסטוריה של ישראל "אפילו כהערת שוליים".

ד"ר אביעד הכהן: "ימי פומפיי העליזים עומדים בפתח. ממשלתו הגוססת של אולמרט מנצלת את ימיה האחרונים למחטף שמתחפש למהפכה חוקתית".

פרופ' יצחק זמיר: "ההחלטה שהממשלה קיבלה אתמול היא לא פחות משערורייה. גם מבחינת הדרך שבה נתקבלה וגם מבחינת התוכן שלה".

:: "הארץ" ::

זאב סגל: יום שחור למדינת ישראל. "מעולם לא המליצה המשטרה להעמיד לדין ראש ממשלה בעבירה כה חמורה". סביר להניח שהחלטת המשטרה גובשה בעצה אחת עם אנשי פרקליטות בכירים, ולכן קשה להתייחס להמלצותיה כאל "המלצות גרידא". החלטה סופית כנראה תתקבל רק עוד כמה חודשים. והעיקר, כדבר הכותרת: "לשקול מחדש הצהרה של נבצרות". מזל שהיה לנו נשיא חשוד באונס, שהמציא לנו את מוסד הנבצרות.

אמיר אורן: מחוץ לגבולות "ישראל היום", אורן הוא העיתונאי החריף ביותר נגד אולמרט. הבוטות הזאת לאו דווקא משחקת לטובתו, במיוחד כשהוא נתפס בגינה למשחקי לשון כמו "אמש, עם פרסום הודעת המשטרה, הפך אהוד אולמרט מאודי חמודי לאודי שיחודי". אורן נותן קרדיט על חקירת המשטרה למבקר המדינה, וגם למפכ"ל המשטרה הכה מושמץ בימים האחרונים, דודי כהן, שלדברי אורן סוכך על החוקרים ובודד אותם מלחצים חיצוניים.

ארי שביט: מתחיל את הטור שלו במתינות, בשיקול דעת ועט מרוסן, עם הרבה "ייתכן", "אולי", ו"צריך להיזהר", אבל מגיע תוך כמה עשרות מלים ל"תמנון שחיתות רב-זרועות אשר השחית באופן שיטתי רקמות שלמות באליטה הישראלית". כמו אורן, גם הוא לא שוכח לחלק פרחים, בעיקר למשטרה ולעומד בראשה.

יוסי ורטר: עוסק היום בעיקר בהיבט התקשורתי של מאורעות אתמול. הוא מתייחס לתזמון של הודעת המשטרה, עם שידור מהדורות החדשות המרכזיות: "חקירה שהתנהלה בעיתונים הגיעה לשיאה, איפה אם לא – בטלוויזיה". את הדברים הקשים שהטיח אולמרט אתמול באהוד ברק הוא מסביר כניסיון לעשות ספין ולהסיח את תשומת הלב מההמלצה הצפויה.

:: "מעריב" ::

בן כספית: שוב מתרגל את יכולותיו הבלתי מוגבלות לכתוב בארבעה משפטים מה שאפשר להגיד בשניים. הפוקוס הוא לא על המלצת המשטרה, אלא על היריבות בין אולמרט לברק. המסקנה של כספית אופיינית לו, מהסוג של "ללכת בלי ולהרגיש בלי": שניהם צודקים, ושניהם טועים; העם איבד את האמון בפוליטיקאים, אבל גם במשטרה; העיקר שאפשר להשחיל הרבה תיאורי צבע חסרי משמעות כמו "מיצי קיבה רעילים" (???). אה, ויש עוד מסקנה: "שיטת הממשל הנהוגה כאן הרסנית, בלתי אפשרית".

פרופ' עמנואל גרוס: מאחר שנציג מטעם היועץ המשפטי לממשלה ליווה את המשטרה בכל החקירות, "בחינת ההמלצות על-ידי היועץ המשפטי היא יותר פורמלית מאשר מהותית". גרוס גם מזכיר מה שכולם שכחו: מי שבחר את אולמרט הוא אני, ואתה וכולנו. הכשל הערכי והמוסרי הוא גם שלנו.

עפר שלח: "אולמרט הוא איש מוכשר. אומרים שהוא המנהל הטוב ביותר מבין כל אלה שרואים בעצמם מועמדים למלכות [...] אבל ניהול, בניגוד למה שלימדו אותנו יועצי התדמית, אין לו שום משמעות בחייה של מדינה. החוזה הזה שמאגד אזרחים למהות הערטילאית הזו מבוסס מעל לכל על ערכים. ואולמרט, אין לו עצם ערכית בגוף". הכיצד? שלח כותב על התנהלותו של אולמרט אחרי מלחמת לבנון, ועל התעקשותו להמשיך להוביל מהלכים הרי גורל גם לאחר "שהמנדט הציבורי שלו התרסק". כותרת הטור, שמציג את הכתיבה הבהירה והמשובחת ביותר מבין הטורים הגודשים היום את העיתונים, היא "שורף את המועדון".

רינו צרור: "עבריינים נחפזים תמיד, ואינם חוששים ממראית עין", כותב צרור על אולמרט, רמון ופרידמן בהקשר לתיקון לחוק שהעבירו אתמול בממשלה, ולא מתאפק מלהשתמש שוב בביטוי הצורם שאימץ ביחס לאולמרט: "הוא לא יכול היה שלא להחזיר בומבה לשלטון החוק אחרי שקיצר באחת את זמן שלטונו. וכפי שלמדנו, תמיד התקשה החלקלק להתגבר על יצרו".

שלום ירושלמי: עוסק בניסיון להגדיר, לשיטתו, את האולמרטיזם: "תפיסת עולם, השקפה עמוקה [...] הניצול המקסימלי של המעמד והשררה לטובתך האישית, הכיפוף הציני של הקשרים למען הנהנתנות שלך ושל המקורבים לך [...] האטימות, ההתעלמות מהביקורת, החוצפה להמשיך ולנהל את ענייני העיר והמדינה". ירושלמי טופח על השכם גם לעיתונאים שהתעקשו לחשוף את "מעללי אולמרט". ייתכן שהוא מתכוון גם לעצמו.

:: "ידיעות אחרונות" ::

נחום ברנע: "יום עצוב" היא מלת המפתח. הכותרת היא "כסת"ח". ברנע יוצא נגד מוסד ההמלצות המשטרתיות, וטוען שהוא יוצר לחץ בלתי הוגן על היועצים המשפטיים לממשלה להגיש כתב אישום. הוא מזכיר את ההמלצות להגיש כתב אישום נגד אריאל שרון ובנימין נתניהו, שלא התגבשו לכתב אישום. הכסת"ח שבכותרת מתייחס להמלצת המשטרה, אם במקרה חשבתם אחרת.

סימה קדמון: הטור של קדמון נפתח בצמד המלים "אולמרט צודק" (שההמלצה להעמידו לדין היתה צפויה), ומשם זה מידרדר לממבו-ג'מבו שעוסק ביחסי אולמרט-ברק.

בעז אוקון: העובדה כי המלצה היא רק שלב לאו דווקא מהותי בדרך לכתב אישום והעובדה כי סעיף השוחד קלוש אינן "מטשטשות את העיקר", שהוא: "ראש הממשלה מסובך, לכאורה, עד צוואר, בחשדות כבדים לעבירות של הפרת אמונים ושל מרמה, שעיקרן ניצול מעמדו הציבורי לצורך קבלת כספים במזומן [...] או לצורך צבירת רווחים מפעילות ציבורית". אוקון מלא שבחים למשטרה, לפרקליטות, לצורת המשטר (שהצליח לשרוד), ואפילו לאולמרט, שהסכים לפנות את מקומו ולא לחכות להגשת כתב האישום. מעניין אם יש לו מלה טובה לעורכי העיתון שהוא הפרשן המשפטי הבכיר שלו, שהחליטו לתת כותרת ראשית הפוכה מזו שמשתמעת מהטור שכתב.

ראש הממשלה אהוד אולמרט (צילום: קובי גדעון)

ומה אומרים בעלי הדבר

כמו במהלך הקריירה המשותפת ארוכת השנים שלהם, גם הפעם מתלווה שולה זקן, עוזרתו הנאמנה של אהוד אולמרט וראש לשכתו לשעבר, אל פטרונה, ומואשמת אף היא במגוון עבירות: "סיוע לביצוע עבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים ועבירות על חוק איסור הלבנת הון בפרשת טלנסקי [...] עבירות של שותפות וסיוע בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים בפרשת אולמרט-טורס" (איציק סבן, "ישראל היום"). עדנה אדטו מ"ישראל היום" מביאה את תגובתו של מיכה פטמן, עורך-דינה של זקן: "אנחנו מקווים כי הפרקליטות תשתכנע בעקבות העיון בחומר הראיות כי שולה לא ביצעה שום עבירה ואף לא היתה מודעת לביצוע כל עבירה, אם אכן נעברה עבירה כלשהי". ואנחנו מקווים שכשאנחנו נסתבך במי-יודע-כמה פרשיות שחיתות חמורות, עורך-הדין שלנו לא יסתפק רק בלקוות לטוב.

תגובת ראש הממשלה, כלומר עורכי-דינו ויועצי התקשורת שלו, מובאת בכל העיתונים, אבל רק ב"ידיעות אחרונות" היא מקבלת כפולה שלמה עם כותרת מפוצצת ("לא יישאר הרבה מההמלצות האלה"). תמצית דבריהם: להמלצת המשטרה אין שום משמעות, מאחר שהיועץ המשפטי לממשלה הוא בעל הסמכות להורות על הגשת כתב אישום. עוד הם אומרים כי המלצת המשטרה היתה צפויה, וכי המשטרה לא היתה יכולה לנהוג אחרת אחרי שטיפסה כה גבוה על עץ הפלתו של אולמרט. מעניין ליישם את ההיגיון של ההצהרה הזו של מקורבי ראש הממשלה על הצהרה אחרת, שלפיה הם סמוכים ובטוחים שהיועץ המשפטי מזוז לא יגיש כתב אישום. האם העץ שעליו טיפס מזוז נמוך מזה שעליו טיפס ניצב דנינו? מה שבטוח: על צמרתו של העץ, ממש בסוף, יושבת כבר מזמן חבורה של עיתונאים ושוזרת את חבל התלייה שישתלשל משם.

חשוד נוסף שהמשטרה המליצה להפוך לנאשם הוא עו"ד אורי מסר, שותפו וחברו הקרוב, עד לא מזמן, של אולמרט. המשטרה המליצה להעמידו לדין על מעורבותו בפרשת טלנסקי, אולם העיתונים לא מפרטים יתר על המידה את העתיד לקרות בעניינו, אולי בגלל כל מיני עניינים בלתי סגורים שיש למשטרה עם מסר סביב היותו (או לא) עד מדינה בפרשיות אולמרט. הדבר נכון גם לגבי משה (מוריס) טלנסקי, האיש עם המעטפות.

גאידמק

לא רק עבור אולמרט מדובר ביום שחור. "מכירת החיסול של גאידמק" היא אחת ההפניות על שער "הארץ". בעמ' 6 ב"ידיעות אחרונות" הכותרת היא "גאידמק: אני לא פושט רגל" (יש גם הפניה בשער). כותרות המשנה: "בקהילה העסקית מנסים לפענח את מהלכיו האחרונים של ארקדי גאידמק: האם המילארדר נקלע למצוקה אמיתית, או שמדובר פשוט בצעדים עסקיים קיצוניים. מה עומד מאחורי מכירת החיסול של נכסי ארקדי גאידמק? את דירות היוקרה הוא מכר באישון לילה במחירי הפסד. את החובות הוא מנסה לכסות באמצעות הלוואות ומימוש נכסים. במגזר העסקי מרימים גבה, אבל האוליגרך מבהיר כי אינו נמצא במצוקה". לפי "ידיעות אחרונות", גאידמק הפסיד לאחרונה 800 מיליון שקל במיני עסקאות כושלות.

ארקדי גאידמק (צילום: פלאש 90)

דרעי

בידיעה קטנטונת בעמ' 19 של "מעריב" כותב אבישי בן חיים כי אריה דרעי לא יבקש קיצור תקופת הקלון מהנשיא פרס, אלא יפנה ליושב-ראש ועדת הבחירות, השופט אליעזר ריבלין, כדי שיבדוק אם החוק האוסר על התמודדותו של מי שהורשע בקלון שבע שנים אחרי המאסר תקף גם לגבי דרעי, שהחוק כנראה חוקק לאחר הרשעתו.