מדור פרשת השבוע של פרופ' שלום רוזנברג ב"מוספשבת" של "מעריב" זכה לפני כשלושה חודשים לאיור קבוע. האיור, יצירה של ערן מנדל, מציג דמות לבושה בבגדים המזוהים עם חרדים ומולה ספר שמעליו האותיות ZZZ פורחות באוויר, הסימן הקומיקסי לנחרות שינה. זמן קצר לאחר שהחל האיור להתפרסם, נעלמו ממנו האותיות. מאז הן מופיעות לסירוגין.
"הוא [מנדל] עשה את הרב קצת משועמם באמצעות כמה 'זדים'", מספרת ל"העין השביעית" העורכת הגרפית של "מוספשבת", טל טנא-צ'צ'קס. "זה הופיע משהו כמו שבועיים, ואז התחלנו לקבל מכתבים מאנשי שלום רוזנברג".
מה זאת אומרת "אנשי שלום רוזנברג"?
"כנראה כל מיני אנשים שמכירים אותו, קרובים אליו, מכבדים אותו מאוד, מעריכים אותו מאוד. הגיעו כל מיני מכתבים למערכת ובמקביל גם מאסה של טלפונים, של איך אנחנו משפילים אותו ככה ואיך אנחנו מביכים אותו ככה ומציגים אותו בצורה כזאת. היו כמה טלפונים לעורך ולסגן עורך. הוא עצמו, עד כמה שאני יודעת, לא פנה [...] חוץ מזה הגיעו גם פניות למערכת דרך עוד גרפיקאי, שהוא בחור דתי".
את יכולה להבין למה זה העליב אנשים? זה נראה כאילו אתם אומרים שהמדור משעמם.
"לא, ממש לא, זה לא בא מהמקום הרע. נקודת הפתיחה היתה להעיר את המדור, בכלל לא לצחוק".
כשטנא-צ'צ'קס הזמינה ממנדל את האיור, היא אמרה לו שהוא מיועד למדור פרשת השבוע ולא פירטה. "זה היה משהו אינטואיטיבי לחלוטין", מספר מנדל. "עשיתי את האיור של החרדי, וממש לקראת הסוף הוספתי את הזדים האלה, כי תכלס גם בלי זה הוא נראה לי ישנוני. קצת הומור".
מנדל אחראי גם לאיורים אחרים במוסף, ובהם האיור למדור השפה של רוביק רוזנטל - עיבוד של התמונה המפורסמת של אלברט איינשטיין חורץ לשון. לדברי מנדל, "כל האיורים הקטנים שעשיתי שמה הם קצת הומוריסטיים. גם פה זה ברוח הומוריסטית. לא התכוונתי לפגוע בשום מגזר".
"זו קריקטורה קטנה, אנחנו מרשים לעצמנו לצחוק גם על עצמנו וגם קצת על אחרים", מסבירה טנא-צ'צ'קס. "אנחנו כמובן סירבנו להוריד את הזדים, אבל בנקודת זמן מסוימת אמרנו, נתחיל לכבד את האיש, אם זה כל-כך מפריע, אז למה לעצבן. אז אמרנו, אבל לא באופן מוחלט, שבוע הוא יישן, שבוע הוא יתעורר, שבוע הוא יישן, שבוע הוא יתעורר. וככה היה לאורך כמה שבועות, וקצת בילבלנו אותם, ובאיזשהו שלב לדעתי הם פשוט התעייפו וירדו מאיתנו. אז לסירוגין הוא מתעורר ונרדם. זה במטרה גם לשמר את המקום הראשוני שלנו והתמים, וגם קצת כדי לא לפגוע. זה כאילו עובד על הפיפטי-פיפטי, חצי לנו, חצי לו".
מנדל לא היה מודע למחאה ולא הבחין בהיעלמות סימני הנחירה, עד שטנא-צ'צ'קס סיפרה לו על כך. "הופתעתי. לא ציפיתי שכזה דבר קטן יעשה מהומה", הוא אומר. טנא-צ'צ'קס דווקא גאה באיור הזה: "הדבר המעניין שקרה זה שפתאום אנשים הבחינו בפרשת השבוע, לאו דווקא שמו לב ל'זדים', זה העיר את הפרשה. אף אחד לא ראה את זה, שנים זה הופיע שם כטור צד אפור לחלוטין. ואנשים התחילו להסתכל על זה. אנשים רואים את הפרשה, רואים את האיור, רואים את העיצוב של זה. וזה דווקא עשה את העבודה. את האנשים הקרובים זה גם כנראה הצליח קצת לעצבן".
"בעזרת השם אני עוד אחזיר להם את הבדיחה"
"אני חושב שזאת היתה בדיחה של העורכים או משהו כזה", אומר פרופסור שלום רוזנברג ל"העין השביעית". "עמדתי לכתוב משהו על השינה הזאת. נניח שהמדור שלי הוא כל-כך משעמם שגורם לאנשים לשינה – רציתי לכתוב על הברכה שבשינה". לדבריו, מבחינה מסוימת, "ואני מדגיש מבחינה מסוימת, העיתון עושה חסד עם דברים קצת פילוסופיים או עמוקים או לא עמוקים שיש שם. אז מבחינה זאת, אם זה התשלום...".
על זה שהעיתון מפרסם את הטור?
"בדיוק. אני יודע שאני מקבל המון תגובות, שאנשים אומרים לי, 'אני שומר את הדבר הזה בפלסטיקים בקלסר'. זה אומר ככה וזה מגיב וזה כועס וזה מזדהה".
אז הבדיחה היא מחיר שאתה מוכן לשלם.
"בדיוק ככה. זה מחיר שאני מוכן לשלם".
זה משהו שנעלבת ממנו?
"אה... תראה, אני... אני אומר עוד הפעם... שקלתי, אמרתי בסדר, הם עשו בדיחה, בעזרת השם אני עוד אחזיר להם את הבדיחה, אלא אם יעשו לי צנזורה, מה שאני לא מאמין. אני חושב שיש בזה משהו שאומר, בצד השני של העמוד תוכל לקרוא דברים פשוטים או שטויות, ופה אתה צריך להתאמץ קצת לקרוא. ברור שהיו יכולים למצוא איורים יותר יפים. [...] אני צריך לחפש מילה אחרת שלא תהיה 'עלבון'. [...] אז צחקתם ממני, בסדר. איך אומרים: תאייתו את שמי נכון. אני לא רואה פה את הקטסטרופה".
אם כבר, מה שמפריע באמת לפרופ' רוזנברג הוא היבט אחר באיור: "לא מפריע לי שהוא נרדם, מפריע לי שיש לו את הפרצוף של הזקן החרדי. זה כאילו אני כותב בשבילם. ואם יש מישהו שאני לא כותב בשבילו - זה בשבילם".
בכל אופן, הוא מסכם, "הטור צריך להגיע לעיתון ביום רביעי. יותר מיום שלישי אחד בלילה נרדמתי כשישבתי על המחשב לכתוב. כך שאם מישהו נרדם, זה אני".
עדכון: האיור נעלם
"מוספשבת", 7.8: מדור פרשת השבוע. האיור השנוי במחלוקת נעלם.