"הלבנון" החל לצאת בירושלים כירחון ב-9 במרץ 1863, ונחשב לעיתונם הראשון של האשכנזים-הפרושים (המתנגדים) בעיר. לפני הקמתו של "הלבנון" היו המתנגדים תלויים בבית הדפוס העברי היחיד בעיר, שהיה בבעלותו של ישראל ב"ק, המקושר לחסידים.
כדי להיפטר מהתלות בבית הדפוס של ב"ק שלחו הפרושים לעיר קניגסברג שבגרמניה שני נציגים, יואל משה סלומון ומיכל הכהן, כדי שילמדו שם את מלאכת הדפוס ויוכלו להקים ולתפעל בית דפוס משלהם לכשיחזרו ארצה. כשחזרו הוחלט על הקמת עיתון "הלבנון", והשניים התמנו לעורכיו יחד עם יחיאל ברי"ל, שהיה העורך בפועל, ונשאר בתפקיד עד סגירת העיתון שני עשורים לאחר מכן.
בעקבות הקמת "הלבנון" על ידי הפרושים החליטו החסידים והספרדים שגם להם נחוץ עיתון, וחמישה חודשים לאחר מכן החלו להוציא את "חבצלת" בעריכתו של ישראל ב"ק. התחרות בין שני העיתונים היתה כה עזה, עד ששנה לאחר הקמתם, ב-1864, הלשנות הדדיות לשלטון הטורקי הביאו לסגירתם.
אף ש"הלבנון" נחשב בקרב רבים לעיתון העברי הראשון בירושלים, באנציקלופדיה העברית מוזכר עיתון שהקדימו בכמה שנים: "מנחה חדשה", שנתון שהוציא אלברט כהן בירושלים כבר ב-1856.
"הלבנון" יצא בהסכמתם של רבני ירושלים והקפיד להילחם בכל מי שביקשו לצמצם את סמכותה והשפעתה של המסורת היהודית, כמו אנשי המושבות. בהתאם, תמך "הלבנון" ב"חלוקה" – כספי תמיכה שהעבירו יהודי אירופה ליהודי ארץ ישראל, וקרא ליהודי הארץ להתרכז בלימוד תורה, וזאת בניגוד ל"חבצלת" שקרא ליישוב היהודי בארץ לפתח משק יצרני שיכלכל את עצמו ללא תלות בכספים חיצוניים.
לעיתון צורף גם מוסף, "כבוד הלבנון", שיצא באופן לא תדיר כרבעון. רוב שנותיו של "הלבנון" נקרא מדורו הספרותי בשם זה.
לאחר סגירת העיתון ב-1864 החליט ברי"ל לנסוע לצרפת ולהוציא את "הלבנון" בפריז, שם ראה אור פעמיים בחודש בשנים 1865-1870. מלבד מאמרי ההגות והמאמרים התורניים ניסה ברי"ל גם לדווח על הנעשה בירושלים ובסביבתה, אמנם ממקום מושבו בפריז. ב-1866 החלו להתפרסם בגרסתו הפריזאית של "הלבנון" גם ידיעות על הנעשה באירופה, ובעיקר בצרפת.
החל מ-1867 החריפו ההתקפות של "הלבנון" על עיתון המשכילים "המליץ", כשהדעות שהובעו ב"הלבנון" היו אורתודוכסיות-קיצוניות ברובן. ב-1868 החל "הלבנון" לצאת אחת לשבוע. בחודש ספטמבר 1870 נאלץ ברי"ל לעזוב את פריז בשל מלחמת צרפת-פרוסיה, וצאתו של העיתון התחדשה רק כעבור שנה, בגרמניה.
ב-16 באוגוסט 1871 הופיע הגיליון הראשון של "הלבנון" בעיר מיינץ (מגנצא) שבגרמניה, שם יצא כמוסף של בטאון היהדות האורתודוקסית הגרמנית, "איזראעליט", ונערך על ידי ברי"ל וד"ר מאיר מרקוס להמן. בשנת 1881 ביקר ברי"ל ברוסיה שלאחר הפרעות ביהודים, ובעקבות רשמיו העזים השתנו תפישת עולמו ואופיו של "הלבנון".
בחודש יולי 1881 עזב להמן את משרת העורך, וברי"ל ניתק את הקשר העסקי בין "הלבנון" ו"איזראעליט" (הקשר התוכני לא ניתק, וסיפורים מ"איזראעליט" המשיכו להיתרגם ולהתפרסם ב"הלבנון"). ברי"ל החל להביע תמיכה בתנועת חיבת ציון, עודד יהודים להתיישב בארץ ישראל ויצא כנגד ההגירה היהודית לארה"ב.
ב-1882 חלה ירידה בתדירות הופעתו של "הלבנון", ולאחר מכן פסק לצאת, שכן ברי"ל בחר לחזור לישראל ולהקים עם עוד עשר משפחות את המושבה עקרון. לאחר מכן יצא שוב לאירופה, והפעם ללונדון, כדי להוציא שם את "הלבנון" ולעודד את ההגירה היהודית לישראל. ב-2 ביוני 1886 החלה לראות אור גרסתו הלונדונית של "הלבנון", אולם חרף רצונו של ברי"ל להוציא את העיתון אחת לשבוע, עלה בידו להוציא 12 גליונות בלבד עד סגירתו הסופית של העיתון ב-1887.
עורכים ראשיים
יואל משה סלומון 1863
מיכל הכהן 1863
יחיאל ברי"ל 1863-1887
ד"ר מאיר מרקוס להמן 1871-1881
כותבים בולטים
ר' מאיר אוארבך
אליהו אמוזג
נפתלי הלוי אפשטיין
אליעזר אשכנזי
יחיאל ברי"ל
ר' חיים ברלין
ר' עזריאל הילדסהיימר
מיכל הכהן
יוסף הלוי
שניאור זק"ש
י"א טריוואש
שאול יהודה
יהושע ילין
מרדכי גימפל יפה
אליקום כרמולי
דוד לבונטין
ד"ר מאיר מרקוס להמן
יהודה ליב לוין (יהל"ל איש מינסק)
יהושע הלוי לווינזון
צבי הירץ ליפשיץ
יעקב הלוי ליפשיץ
ר' אלכסנדר משה לפידות
ר' שמואל מוהליבר
ברוך בן יצחק מיטראני (בני"ם)
מאיר ליבוש מלבי"ם
ר' שמואל סאלנט
יואל משה סלומון
ח"ז סלונימסקי (חז"ס)
יעקב הלוי ספיר
ר"י ספיר
יוסף חיים פולק
יחיאל מיכל פינס
ר' דוד פרידמן
ר' צבי הירש קאלישר
יוסף יואל ריבלין
יעקב רייפמן
יהוסף שוורץ
יוסף זכריה שטרן
קישורים
"הלבנון" באתר בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי
ביביליוגרפיה
האנציקלופדיה העברית, כרך ו': ארץ ישראל, "העיתונות העברית", עמ' 1057-1069
מנוחה גלבוע, לקסיקון העיתונות העברית במאות ה-18 וה-19, בהוצאת מוסד ביאליק/אוניברסיטת תל אביב