דודי כהן, יליד 1978, משמש זה שש שנים כתב ופרשן לענייני איראן של האתר ynet. כהן למד פרסית במהלך שירותו הצבאי, ולפני כעשור החל את הקריירה העיתונאית שלו באתר ynet כקשב מן המניין. בשנת 2006 פנה אליו ראש מערכת החדשות דאז, גיא בניוביץ', בהצעה שגם יכתוב לאתר על איראן. מכתבה יחידה ומבזק מזדמן הפך העיסוק העיתונאי של כהן באיראן לקבוע, וכיום הוא מדווח על הנעשה במדינה זו מדי יום, לצד עבודתו כעורך במערכת החדשות של האתר.
מה דעתך על סיקור איראן בתקשורת הישראלית?
"הסיקור היסטרי, וזה נובע מבורות, הרבה הפחדות ואיומים. התקשורת הישראלית, כמו בכל תחום, אוהבת לייצר דרמות והפחדות, שאינן תמיד במקומן. אני לא אומר שאין איום מאיראן, כמובן שיש איומים, אבל צריך לקחת אותם בהקשר הנכון. מה שחסר לנו בדיווח על תוכנית הגרעין האיראנית זה בעיקר מידע. הדיון בתקשורת הוא יותר פוליטי ופחות ענייני.
"אני משתדל, פרט לעיסוק באיומים ובהתבטאויות הלא נעימות משם, להביא גם את הצד האנושי של העם האיראני. קולות אחרים. להביא את איראן מהצד היותר אזרחי שלה. איך זה לחיות באיראן, מה העם חושב על המשטר שלו. הרי אין שם קורלציה מוחלטת בין דעות המנהיגים לבין הדעות בעם. יש חלקים נכבדים בעם שלא מסכימים עם המדיניות".
כרזת קיר בטהרן (צילום: David Holt, רישיון CC BY-SA 2.0)
וזה ההקשר הראוי לדיווח על האיומים?
"כשבאים לדון בנושא כזה צריך להכיר גם את התרבות של הצד השני, מה הרקע שלו. זו מדינה ענקית, תרבות של אלפי שנים. רוב האנשים לא מכירים את הצדדים האחרים. למה אחמדינג'אד מאיים בעיקר בנאומים בכל מיני עיירות מרוחקות? זה משרת אותו, את האינטרסים הפנימיים שלו. הוא רוצה להפחיד את העם שלו. כשיש משבר כלכלי עמוק, הרבה יותר קל להפחיד את העם ולספר לו שישראל היא שטן ומקור כל הבעיות שלו".
בימים האחרונים יש שורה של התבטאויות מאוד תוקפניות כלפי ישראל, לא רק מצד הנשיא, גם מצד עלי חמינאי ובכירים בצבא. אין מקום לפרסם על כך ידיעות?
"ודאי שלפרסם. לפרסם צריך, השאלה מה אתה עושה עם זה. אם אתה שם את זה בעמוד השער בעיתון או שאתה שם את זה... וואלה, חמינאי כבר בפעם ה-1,001 אומר שישראל היא גידול סרטני. גם מחר הוא יגיד את זה. תן לו מיקרופון, הוא יגיד את זה גם מחרתיים. אז כל פעם תפרסם את זה בשער? צריך להבין את ההקשר, ממה זה נובע. אם הוא מדבר בהקשר של האיומים הישראליים על איראן ואומר, 'אני חושב שזה סרטן שצריך לגדוע אותו', זה משהו אחד, אבל הוא לא אומר את זה כך. הוא מדבר כמנהיג דתי, הוא רואה את עצמו כמנהיג העולם האסלאמי, והוא אומר שמה שמפריע לו במזרח התיכון האסלאמי זו הנקודה היהודית, ואותה הוא משווה לסרטן. צריך לזכור שהרבה מההתבטאויות של האיראנים נובעות מהראייה הדתית הקיצונית שלהם".
במשך שנים היה כהן העיתונאי הישראלי היחיד שמסקר באופן קבוע את איראן ויודע לקרוא פרסית. לאחרונה הצטרף משה חי-הגיגת למערכת החדשות של אתר "וואלה" כדי לסקר למענה את הנעשה במדינה, ואף הוא דובר את השפה. עדיין, ברוב כלי התקשורת סיקור איראן ניתן לכתבים ולפרשנים לענייני ערבים, שאינם דוברים פרסית (תוספת, 25.8: צבי בראל, הכותב על איראן ל"הארץ", קורא פרסית).
"הכתבים והפרשנים לענייני ערבים ניזונים במידע על הנעשה באיראן מהתקשורת הערבית, שלה יש הטיה חמורה", אומר כהן. "כידוע, בין הערבים לאיראנים יש שנאה תהומית. לסקר את איראן דרך משקפיים ערביות זה במידה רבה דומה לסיקור של מה שנעשה בשטחים הפלסטיניים דרך התקשורת הישראלית. זה לא עובד. זה מוטה. יש מראש דעה מגובשת על המדינה, וככה זה גם נראה".
איך זה בא לידי ביטוי בכלי התקשורת הישראליים?
"חוץ מזה שאני מגיע למידע לפניהם, יש שגיאות ויש חוסר הבנה יותר מהותי. כאמור, הרבה פעמים מפרשים התבטאויות איראניות כאיום ואזהרה, על אף שנאמרו בהקשר דתי, פנימי. כמו כן, מייחסים חשיבות רבה מדי לדברים שאומר אחמדינג'אד. הוא אמנם נשיא איראן, אבל המעמד שלו לא גבוה באופן יחסי. הוא לא המנהיג העליון, הוא לא זה שקובע. הוא מקבל החלטות בנושאי פנים בעיקר. זה כמו ששר האוצר אצלנו ייצא באמירה שצריך לתקוף את איראן. צריך לקחת את זה בעירבון מוגבל, הוא לא ראש הממשלה. אם עיתונאי ישראלי מסתמך על רשת אל-ערבייה בדיווח על איראן, הוא בבעיה כיוון שזו רשת סעודית שמאוד עוינת את איראן ותמיד מדווחת עליה בצורה מוטה והרבה פעמים לא מדויקת, פשוט לא מדויקת".
כהן נעזר לצורך דיווחיו בעיקר באתרים מתוך איראן, שם, הוא מספר, יש עשרות רבות של אתרי חדשות ומספר רב של סוכנויות ידיעות. כמו כן עוקב כהן אחר אתרים וחשבונות טוויטר של איראנים החיים בגלות ואחר קולגות מכלי תקשורת זרים שעוקבים אחרי איראן.
יש לך אפשרות לקשר ישיר עם איראנים במקרה הצורך?
"כן, אבל זה לא קל כמו ליצור קשר עם כל אחד ממדינה אחרת. זה יכול לקחת זמן, לפעמים הם לא יכולים לדבר באמצעי שאתה רוצה לדבר בו, אבל זה אפשרי. הם מדברים עם ישראלים בגוגל-טוק, בסקייפ, בפייסבוק או בטוויטר. יש גם כאלה שפוחדים, כמובן. בינתיים אני לא מכיר מישהו שדיבר איתי וקרה לו משהו".
איך מסוקרת איראן ברשתות ובסוכנויות הידיעות המערביות?
"לסוכנויות האמריקאיות יש האג'נדה שלהן. הן רואות בה איזשהו איום גלובלי. אבל אני לא יכול להגיד שיש להן הטיה כמו לתקשורת הערבית, הן הרבה יותר מקצועיות".
אם אזרח ישראלי רוצה למצוא מקור מידע טוב על איראן, חוץ מ-ynet, לאן כדאי לו לפנות?
"ה-BBC הוא תמיד מקור טוב, אבל יש גם אתרים, באנגלית, שמוקדשים כולם לאיראן. לדוגמה, האתר 'Tehran Bureau', אתר אמריקאי שמסקר ללא הפסקה את איראן מכל הזוויות האפשריות".