שרת החוץ ציפי לבני מחבקת תינוקות בביקורה באשקלון, אתמול (צילום: אדי ישראל)

ניצחון מוחלט לעיתונים

שיטת ההצבעה הממוחשבת היתה אמורה לספק בתוך זמן קצר את תוצאות הבחירות המקדימות בליכוד שלשום, כך שאולי אפילו יספיקו להיות מודפסות בעיתונים שיצאו למחרת היום. אלא שעיכובים גרמו לכך שהבחירות הוארכו עד לשעה אחת אחר חצות, והעיתונים נאלצו להסתפק בהפניה לאתרי האינטרנט שלהם. "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום", שני היומונים המבוססים כלכלית, אף הוציאו אתמול מהדורה שנייה שבה נכללו תוצאות הבחירות.

גם היום הבחירות בליכוד הן הנושא הראשי שעל סדר היום בעיתונים. ב"מעריב", "הארץ" ו"ידיעות אחרונות" מסקנת הסיקור זהה: הבחירות הוכיחו את חולשתו של יו"ר הליכוד בנימין נתניהו במפלגתו שלו, ואת כוחם של אלה המציעים דרך פוליטית שונה משלו, ימנית יותר: אנשיו של משה פייגלין (שהתקשורת מכנה בלעג "פייגלינים") וקבוצת הפוליטיקאים ש"חישקו" בזמנו את אריאל שרון (ומכונים בתקשורת "המורדים").

ב"מעריב" הכותרת על השער היא "מפלגת פייגלין", ב"ידיעות אחרונות" היא "נסחפו ימינה" וב"הארץ" הולכים על כותרת עניינית יותר: "ניצחון מוחלט של המורדים ברשימת הליכוד". הכותרת של "הארץ" אמנם עניינית יותר, אבל דווקא בשל כך היא בומבסטית יותר. האם הניצחון היה אכן "מוחלט"? לאו דווקא. כותרת השער שייכת (באופן שאולי כבר אינו יוצא דופן) למאמר דעה (של יוסי ורטר) במקום לדיווח חדשותי, שם נקבע כי "מומלצי נתניהו – אאוט, המורדים – אין", אלא שכמה ממומלצי נתניהו דווקא קיבלו מקומות ריאליים ואפילו גבוהים, ובכלל, אם מדברים על "מוחלטות", הרי שבאופן מוחלט אנשי נתניהו (כלומר אלה שאינם שייכים לשתי הקבוצות שהוזכרו לעיל) רבים יותר ומדורגים גבוה יותר.

מדוע, אם כן, העיתונים חוגגים את מפלתו לכאורה של נתניהו? ורטר מציע, בלי משים, תשובה לשאלה בסיום טורו: "אם אמש היה נוחת כאן יצור מכוכב אחר וצופה במהדורות החדשות בערוצי הטלוויזיה, הוא היה מתרשם כי מר פייגלין נבחר למקום שני, לא למקום 20, וכי או-טו-טו הוא מזיז את נתניהו מתפקיד היו"ר. זה לא המצב כמובן, אבל בעולמנו הדימוי הוא שקובע". אבל האם תפקידם של העיתונאים אינו לשנות את העולם? ואם התפכחו או התייאשו מכך, האם חובתם אינה, לפחות, לייצר דימוי כזה שישקף את המציאות?

ב"ישראל היום" לא נגררים אחרי הדימויים המיידיים שמייצרים האירועים. כך, למשל, דן מרגלית כותב כי "מועמדי הליכוד לכנסת ה-18 אינם נבחרת החלומות של בנימין נתניהו. היא גם אינה חלום הבלהות שלו". ואילו גונן גינת כותב: "התגובות 'נבחרה מפלגת ימין קיצוני', שנשמעו מכיוון קדימה והעבודה, נכתבו זמן רב לפני שנודעו תוצאות הפריימריז בליכוד". אלא שב"ישראל היום" לא מסתפקים בניפוץ הדימויים השחוקים של התקשורת, אלא עוסקים גם בייצור דימויים שחוקים משלהם. כך, למשל, הכותרת שבחר העיתון הבוקר אינה מוקדשת לדיווח, אלא לדברור: "נתניהו: מספר 1 קובע, לא מס' 20".

מי פשיסט

האם הבחירות בליכוד היו דמוקרטיות? אף אחד לא טוען אחרת. והנה נבחר משה פייגלין למקום ה-20, ולרשימה נכנסו מועמדים נוספים הנחשבים "ימנים". האם מדובר אך ורק בהתחזקות של קבוצות מיעוט מאורגנות היטב בתוך מי שהתקשורת הכתירה כבר כמפלגת השלטון הבאה? נראה שלא. לפי סקר "הארץ" המובא היום בשער העיתון, הליכוד דווקא חיזק את כוחו בציבור הכללי בעקבות תוצאות הבחירות המקדימות. אלא שהתקשורת אינה רווה נחת מהבחירות האלו ומהבחירה הזו. ב"הארץ" יוסי שריד מכנה את פייגלין "פשיסט" ו"גלוח ראש" (יאיר אטינגר עשה מעשה והביא דברים שכתב פייגלין בעבר, ושהורדו כעת מאתר האינטרנט שלו).

יו"ר מפלגת הבית היהודי, פרופ' דניאל הרשקוביץ (צילום: אוליביה פיטוסי)

ייתכן שהתחזקותו של פייגלין בליכוד מאיימת על נתניהו. היא ודאי מאיימת על מפלגת הבית-היהודי, מפלגת הציבור הדתי-לאומי, איחוד של המפד"ל והאיחוד-הלאומי. המפלגה הזו בחרה שלשום יו"ר: דניאל הרשקוביץ, פרופסור למתימטיקה בטכניון ורב שכונת אחוזה בחיפה. את הרשקוביץ לא כינה שריד "פשיסט" ו"גלוח ראש", אבל העיתונים מצדם לא יצאו מגדרם כדי לסקר את דבר קיומו.

ב"הארץ" מקדישים לאירוע ידיעה באורך בינוני של נדב שרגאי בעמ' 4. שרגאי כותב כי בשל ההרכב הימני של הליכוד, יהיה על מפלגת הבית-היהודי להציג אג'נדה חברתית או לשתף פעולה עם ש"ס. ב"ידיעות אחרונות" מקדישים לנושא ידיעה קצרה בתחתית עמ' 9 (תחת הכותרת "קורצים למרכז"). בעיתונים האחרים לא מצאתי זכר.

פרק בסיקור מתקפת הקסאם

אולמרט חיבק אתמול ילד משדרות, ו"הארץ" מחבק היום את אולמרט וילדה משדרות. על שער העיתון מודפסת תמונתו של ראש הממשלה כשהוא עוטף בידיו תינוק מצווח, ראשו נסמך על ראש התינוק ועיניו עצומות בארשת אוהבת. בעמ' 5 מובא מכתב שכתבה ילדה משדרות לראש הממשלה, תחת הכותרת "לקסאם משדרות יש רעש מפחיד, תעזור לנו לחיות כמו כולם". "הארץ" שם את התמונה על השער, אבל אף עיתון, כולל "ישראל היום", לא התאפק מלהשתמש בתמונות של לשכת העיתונות הממשלתית. התמונות והקולות האלה באים על רקע הוויכוח בין השרים הבכירים על גורלה של הרגיעה בדרום. ויכוח שתוצאותיו גורליות למדי.

ראש הממשלה אהוד אולמרט, אתמול בשדרות (צילום: אבי אוחיון, לשכת העיתונות הממשלתית)

השכלה נמוכה והשכלה גבוהה

תוצאות מבחני המיצ"ב של תלמידי ישראל מגיעות היום גם הן לכותרות העיתונים. ב"מעריב" זו הכותרת הראשית ("נכשל"), ולידה מובאים ציונים לדוגמה: "מתמטיקה: 44; עברית: 68; מדעים: 56; אנגלית: 58". ב"הארץ" זו כותרת הגג על השער: "החינוך בישראל: הידרדרות נוספת בהישגי התלמידים, שיעורי אלימות גבוהים ביסודיים". ב"ישראל היום: "הציון במתמטיקה: 44".

בעמ' 7 של "הארץ" כותבת רותי סיני על מחאה שהתעוררה מצד אנשי אקדמיה בכירים נגד רקטור אוניברסיטת תל-אביב פרופ' דן לויתן, שאסר על אנשי הקליניקה המשפטית באוניברסיטה לייצג ועד עובדים במכון ויצמן, מטעמי סולידריות בין (הנהלות) האוניברסיטאות.

רקנאטי, ליאון רקנאטי

"ליאון רקנאטי – הטייקון הראשון שלא יחזיר חובות" היא כותרת גג על השער האחורי של "דה-מרקר". כותרת המשנה של הכתבה (עמ' 62): "ליאון רקנאטי, שהפסיד 400 מיליון שקל מאז רכישת גמול לפני שנה: זו העסקה הגרועה בחיי. אין לי עוד כסף להשקיע, אני לא יכול לחזק בטחונות. אני מקווה שנגיע להסדר".

בית משפחת אל-מסרי ברפיח, אתמול (צילום: עבד רחים כתיב)

"הנחה של 60% היא השחור החדש" (מוסף "גלריה" של "הארץ" מביא כתבה של גאי טרבאי מ"הניו-יורק טיימס", שמצטט את פטרישיה מרקס מה"ניו-יורקר". הנושא: הורדת מחירים של מותגי יוקרה בעקבות המשבר הכלכלי).

ענייני תקשורת

מחלקת התוכן השיווקי של "הארץ" מוציאה היום גיליון ראשון של מוסף פרסומי לענייני משפט, "משפט הארץ" שמו. על השער צילום אילוסטרציה של אשה שעיניה מכוסות, סמל הדין והצדק. יש גם מדור בדיחות. איך זה עובד? מוצאים פלח שוק (של מפרסמים, לא של קוראים), מוותרים על הקמת מערכת (הכותבים הם אנשי חברות מסחריות או משרדי עורכי-דין), מפיקים מדור בדיחות.

גילי איזיקוביץ כותבת ב"גלריה" של "הארץ" על הסדרה הפורטוגלית "היומן של סופיה". הסדרה החלה להיות משודרת ב-2003, ובסוף כל פרק התבקשו הצופים לקבוע את מהלכי הפרק הבא. בעקבות ההצלחה הפכה התוכנית גם לתוכנית טלוויזיה ורדיו ולסדרת ספרים. "אלא שתופעת סופיה לא נעצרה בפורטוגל", ממשיכה איזיקוביץ. "סדרות דומות החלו לצוץ ברחבי העולם, אחרי שהפורמט הרב-פלטפורמי של התוכנית נקנה על-ידי גופי שידור במדינות שונות. בשנה שעברה הופקה הגרסה הבריטית ל'היומן של סופיה' על-ידי חברת הטלוויזיה הבינלאומית של סוני, וגם היא, כמו אחיותיה בעולם, מיישמת את החזון של עירוב פלטפורמות, המעורר התרגשות רבה בקרב אנשי תוכן לסוגיהם".

עוד במוסף "גלריה": דנה גילרמן מדווחת על פתיחתה של תערוכת צילומי העיתונות "עדות מקומית" בקניון דיזנגוף-סנטר בתל-אביב בשבוע הבא (חמישי). זו השנה השישית שבה התערוכה מוצגת. הצילומים נבחרו על-ידי ועדת שופטים שכללה את הצלמים מיקי קרצמן, אלכס ליבק ורלי אברהמי (לאתר התערוכה). בעמוד האחורי של המוסף מדווחת נירית אנדמן כי המאייר והקריקטוריסט מישל קישקה זכה בפרס דוש לקריקטורה על סך 16 אלף שקל. חבר השופטים כלל את היו"ר חנוך מרמרי, המאיירים נסים חזקיהו ויוסי אבולעפיה, ונציגות משפחתו של דוש, דניאלה גרדוש וטובה פרדו. רותה קופפר מדווחת כי אחרי הבחירות תעבור תוכנית החדשות של עפר שלח ורביב דרוקר בערוץ 10 מיום שישי לאמצע השבוע.

באיחור שערורייתי אופייני מתפרסמת היום במוסף "ספרים" של "הארץ" ביקורת של אבנר שץ על התרגום החדש של שולמית ויאיר לפיד לספר "לב המאפליה" של קונרד. כזכור או לא, התרגום הודפס וחולק עם גליונות "ידיעות אחרונות" ביום כיפור. התרגום של לפיד, כותב שץ, "נגיש וברור. מן הסתם נגיש וברור יותר מאשר קונרד במקור האנגלי לקוראי אנגלית בני זמננו". זו אבחנה מעניינת שיכולה להתאים גם לסקירה כללית יותר של פועלו של לפיד.

עוד תמונות מהביקור בשדרות

תמונות נוספות מביקורו של ראש הממשלה אתמול בשדרות, שהותיר רושם עז על עורכי העיתונים. מלמעלה: ראש הממשלה עולה במדרגות מקלט; ראש הממשלה מתקבל בנפנוף דגלי ישראל; ראש הממשלה משתעשע עם ילדי הגן; ראש הממשלה מזין ילד ישראלי (צילום: אבי אוחיון, לשכת העיתונות הממשלתית)