חבל שוועדת העורכים אינה מתכנסת עוד כבימי עבר, קובעת את סדרי עולם העיתונות ודואגת ליישור הקווים, שכן יש צורך דחוף בזימון המציאות לאחת מישיבות הוועדה, בנוכחות כל עורכי העיתונים, וזאת לצורך נזיפה חריפה. אתמול, שלא נדע, התבטלה לה המציאות בחוסר מעש משווע לאורך כל היום, ובמקום לדאוג לטרגדיה אישית או רצח על רקע לאומני, הלכה כנראה לשחק שש-בש במרכז המסחרי, מה שהביא הבוקר את העיתונים אל עברי פי פחת – כותרות מאולצות, דיווחים מנופחים ודרמה מזויפת.

יו"ר קדימה (מימין) וראש הממשלה, אתמול בפתיחת מושב החורף של כנסת ישראל (צילום: יוסי זמיר)

דרושה: תלולית דשא

ב"ידיעות אחרונות" הכותרת קוראת "המטרה: אובמה", ומדווחת על סיכול נסיון התנקשות במועמד לנשיאות ארה"ב. הכותרת באה על רקע תצלום התופס את מרבית שטח העיתון [EFP], ובו נראה אובמה, מצוין כהרגלו, כשהוא יוצא ממכוניתו ומרכיב משקפי שמש. מעל ראשו הוסיפה מחלקת הגרפיקה כוונת של רובה.

זו היתה יכולה להיות אחת הכותרת הדרמטיות של השנה, אלמלא העובדות. במציאות, מה לעשות, מדובר במשאלת לב יותר מאשר באיום ממשי. לפי הדיווח של אורלי אזולאי, שני גלוחי ראש תיכננו לשדוד חנות נשק, לפרוץ לבית-ספר תיכון ולהרוג 102 שחורים, תוך עריפת ראשיהם של 14 מתוכם, ורק אז להתנקש באובמה. נניח שאיכשהו הצליחו השניים לשרוד את הטבח שביצעו בתיכון, איך בדיוק התכוונו להגיע אל המועמד לנשיאות ולפגוע בו? האם איתרו מחסן ספרים הנמצא מעל למסלול מכוניתו של אובמה? האם סגרו עסקה אפלה עם הקובנים וה-CIA? האם יידעו את אוליבר סטון? כלל וכלל לא. השניים תיכננו "לדהור עם הרכב במהירות גבוהה לעבר אובמה ולירות בו מהחלונות". ברור, את לינקולן רצחו בתיאטרון, את קנדי במכונית פתוחה, אבל אם כבר מתנקשים בנשיא שחור, אז שימות על ידי Drive-by shooting.

בעיתונים האחרים נדחק סיכול ההתנקשות הצדה. ב"מעריב", למרות הפניה בשער, מדובר במשבצת קטנה בלבד [טל שניידר] בכפולה המרכזית של העיתון, המוקדשת כולה לבחירות בארה"ב. ב"הארץ" מסתפקים בידיעה קצרה [נטשה מוזגוביה וסוכנויות הידיעות], המתחילה בתחתית עמוד השער של העיתון, וגם מסתיימת שם. ב"ישראל היום" הדיווח על האירוע מופיע רק בעמ' 13, וגם זאת כחלק מפרשנות כללית של בועז ביסמוט על הנעשה בבחירות בארה"ב.

יו"ר ש"ס (מימין) משוחח עם יו"ר קדימה. בתווך: ראש הממשלה. אתמול, פתיחת מושב החורף של הכנסת (צילום: יוסי זמיר)

אך אין להבין מכך כי הכותרות הראשיות של יתר העיתונים משמעותיות בהרבה. ב"מעריב" הכותרת שמביא בן כספית עוסקת במתיחות שהתגלתה בין ישראל למצרים על רקע תמרונים של הצבא המצרי, ומובילה לדיווח עמוק בתוך העיתון (עמ' 9-8). ב"הארץ" הכותרת קוראת "המשטרה: כתב אישום נגד רה"מ אפשרי תוך ימים" [יהונתן ליס, תומר זרחין ושחר אילן], ולפי הידיעה, שנפתחת כראשית וממשיכה את דרכה במשבצת קטנה בעמ' 12, "מקורות משטרתיים הביעו אתמול שביעות רצון נוכח תוצאות חיקורי הדין שהתנהלו בימים האחרונים בארה"ב בתיק אולמרט". ואילו ב"ישראל היום", ובכן, ב"ישראל היום" אף פעם אין בעיה של ממש לייצר כותרת, בוודאי לא מאז שהחל המירוץ לראשות הממשלה.

מעקב "ישראל היום"

הכותרת הראשית שנבחרה לבוקר זה ב"ישראל היום" היא חוד החנית של קמפיין הליכוד לקראת הבחירות הבאות – "נתניהו: לא אנהל מו"מ על ירושלים".

זאת ועוד, בשתי כפולות העמודים הפותחות מוקדשות משבצות נפרדות לדיווח על המפלגות הגדולות. משבצת המדווחת מה קורה בקדימה, משבצת המלמדת את הקורא מה חדש בש"ס, ומשבצת המוקדשת למפלגת העבודה. רק לליכוד אין משבצת נפרדת. אין בה צורך. דיווח על כשלים בליכוד ממילא לא יופיע בעיתון, ואילו הדיווח על עמדת הליכוד הרשמית הוא אבן הבנייה של העיתון, ולכן אין כל טעם להקדיש לו משבצת נפרדת.

רכב תעמולה של הליכוד, אתמול ליד הכנסת (צילום: פלאש 90)

נתניהו מקבל הבוקר לא רק את הכותרת הראשית בעיתון, אלא גם כותרת הנפרשת לרוחב עמ' 4 ו-5 ("ירושלים כבר במרכז"). מתחת לה מביא גדעון אלון את עיקרי הדברים שנישאו אתמול בכנסת, כשהוא בוחר לפתוח דווקא עם נאומו של מועמד הליכוד לראשות הממשלה, בנימין נתניהו שמו.

אותה האדרת בשינוי הגברת

כבר למעלה מארבעה חודשים עורכת  ליסה פרץ את מוסף "גלריה", ונכון לעכשיו נראה כי החששות מפני שינוי אופיו של המוסף התבדו. המוסף שמר לא רק על מבנהו הבסיסי והמדורים הקבועים, אלא גם על מרבית הכותבים שעבדו תחת העורכת הקודמת, איריס מור. משום כך, באופן טבעי, גם הטון של המוסף לא השתנה באחת מן הקצה האליטיסטי-יבש אל מרזבי הרכילות השטחית.

הבוקר, לדוגמה, נפתח המוסף בשתי שאלות בנושא הלשון העברית במדור "התעמלות בוקר", וכתבה גדולה מאת אורי קליין לרגל סימפוזיון על אינגמר ברגמן ויצירתו. רותה קופפר כותבת למוסף על נשיאים טלוויזיוניים, ארז שוויצר ובן שלו מדווחים ממופעי מוזיקה שבהם נכחו, מדור "בתפוצות" מוקדש לסדרת בולים שמנציחה נשים יוצאות דופן [צפי סער], רוני דורי מספקת ראיון עם הכוריאוגרפית טניה פרז סאלאס, ציפי שוחט כותבת על הצגה חדשה, בשני עמודי "קפטן אינטרנט" עוסקים בבלוגוספירה ובחופש הביטוי האינטרנטי, ולאחר מדריך הטלוויזיה והסרטים מופיע מדור החדשות שבו ניתן, בין היתר, למצוא דיווח על כנס תכנון עירוני במגזר הערבי, שייערך באום-אלפחם [אסתר זנדברג].

קוראים דקדקנים במיוחד יוכלו למצוא אולי שינויים בדגשים מסוימים, בניסוחים ובהחלטות עריכה, אך התמונה הכללית העולה מקריאה במוסף היא כי נעשה ניסיון שלא לטלטל את הסירה. בין אם יש קשר למחאה שנשמעה עם ההכרזה על העורכת החדשה ובין אם לאו, התוצאה היא כי מנויי "הארץ" זוכים בחודשים האחרונים למוסף דומה למדי לזה שערכה מור בתום תקופתה, עם מרבית היתרונות והחסרונות שנובעים מכך.

ענייני תקשורת

יאיר לפיד, מגיש תוכנית החדשות "אולפן שישי" בערוץ 2, מעניק ראיון נדיר לרז שכניק במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות", בעקבות עליית הרייטינג של התוכנית בחודש האחרון לאחר חודשים ארוכים של דשדוש. "אני לא חושב שזה נכון שהמגיש של 'אולפן שישי' גם יערוך אותו", אומר לפיד לשכניק, ומסביר בכך את הרייטינג הצולע שהיה לתוכנית בתחילת תקופת הנחייתו, עד שלתפקיד העורך נכנס גולן יוכפז. "מישהו יצטרך לאכול פה איזשהו כובע", מסכם לפיד בלשון מעורפלת, בלי לציין במי בדיוק מדובר, ואיזה כובע בדיוק עליו לאכול.

"יוצא מהקופסא", מדור חדש לביקורת תקשורת הספורט, נחנך הבוקר ב"ישראל היום". יואש אלרואי, לשעבר ראש מחלקת הספורט בערוץ 1, פותח את המדור בדברי פרשנות להחלטה של ערוץ 10 להחליף את יורם ארבל בניב רסקין כשדר משחקי קבוצת הכדורסל של מכבי תל-אביב ביורוליג. "הייתי בתעשיית הטלוויזיה 35 שנה", כותב אלרואי על ארבל, "מעולם לא ראיתי חיזיון כה מביך, שבו השדר המוביל מוותר מרצונו על עיתונאות בסיסית ועל מיקרופון הראיונות ויוצא מה-frame לטובת הפרשן שלו. אולי בכך קירב את קצו". אלרואי מרבה להשתמש בנסיונו העשיר בדברי הביקורת שהוא מותח בטור, מציין כי הוא "אוהב את הצוות רסקין את שלח", אך בכל זאת מסיים בקביעה כי "יורם ארבל הוא גדול שדרי הספורט בטלוויזיה בכל הזמנים".

עקביא אלדר מתייחס בטורו שב"הארץ" לעובדה כי קול-ישראל, שסירב לשדר תשדירי הסברה של "המפקד הלאומי", הסכים לשדר את תשדיר "יהודה ושומרון: סיפורו של כל יהודי". אלדר מציין כי מנכ"ל רשות השידור מרדכי שקלאר הוא "מתנחל ותיק", כהגדרתו, ומביא את דברי דוברת רשות השידור הטוענת כי "להבדיל מהתשדיר של 'המפקד הלאומי', במקרה זה לא מדובר בתשדיר פוליטי".

במוסף "גלריה" של "הארץ" מובא תרגום לדיווחו של טים ארניו מה"ניו-יורק טיימס" על התנערותו של איל העיתונות רופרט מרדוק מהביוגרפיה החדשה שנכתבה עליו בהסכמתו. הספר, כך מדווח, אמור לצאת רק בעוד כחודש וחצי, אך מרדוק כבר הצליח להשיג עותק של טיוטת הספר, להתעצבן ולהעביר למחבר את הסתייגויותיו מדברי ביקורת שכביכול העביר על הנטייה השמרנית של רשת החדשות שבבעלותו, פוקס ניוז. ארניו מעלה את האפשרות שמדובר בסכסוך שווא הנועד לקדם את מכירות הספר.

ועוד במוסף, ראיון שערך עפרי אילני עם שלושה בלוגרים ישראלים בולטים – ריקי כהן, עידו קינן וגדי שמשון – על החיים בבלוגוספירה ויכולת ההשפעה שלה על המציאות. לדברי קינן, לבלוגרים יש יתרון על פני עיתונאים שכן "בניגוד לעיתון, שצריך להביא כל יום נושא חדש, בלוג יכול לשבת על נושא אחד ולהוציא לו את המיץ. מישהו טוחן במוח, עושה את העבודה שבעולם אידיאלי עיתונות היתה צריכה לעשות: לטפל בעוולות".

רז שכניק מדווח במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" כי אילה חסון ובן כספית יגישו את "יומן השבוע" בערוץ 1 במקום גאולה אבן.

מיטל זדה מדווחת ב"כלכליסט" כי לאחר חמישה חודשים של סכסוך מסחרי, התגבש הסכם פרסום בין ערוץ 10 לקבוצת IDB והוא על סף חתימה.