האופן המניפולטיבי שבו ניצל רה"מ בנימין נתניהו את תפקידו הממלכתי על מנת להביא לחקירה על-ידי השב"כ, המוסד ומשטרת ישראל את הטענות למבצע השפעה של קטאר על הבחירות, מחדד עוד יותר את הצורך בחקירה רשמית, רצינית ויסודית של כלל היחסים בין רודנות הנפט והגז האיסלמיסטית לישראל - כולל החשדות להתנהלות מושחתת של נתניהו עצמו אבל גם הרבה מעבר להם.
אחת המשימות הראשונות של הממשלה החדשה היא להורות על חקירה בעניין הטענות, שנשמעות שוב ושוב, ולא נחקרו, כי קטאר לכאורה העבירה כספים לאישים פוליטיים בכירים ומפלגות בישראל - מגוש השינוי וגוש נתניהו.
זו צריכה להיות חקירה יסודית ומקיפה בידי הרשויות המוסמכות – שב"כ, מוסד, הפרקליטות, המשטרה, הרשות להלבנת הון, משרד האוצר ובנק ישראל, כדי להגיע לחקר האמת ולטהר את האווירה שמוצפת זה שנים בחרושת שמועות, תיאוריות קונספירציות ובתביעות דיבה המתבררות בשלבים שונים בבתי משפט.
את המעורבות המשחיתה של קטאר יש לבחון בהקשר הרחב ביותר, הן בישראל והן מחוצה לה. בישראל היא מתבטאת בכמה רבדים: העברת הכספים – קרוב לשני מיליארד דולרים במישרין או בעקיפין - באישור של ממשלות ישראל, ובעיקר של נתניהו - לעזה ולחמאס. הפעלת ישראלים תמורת סכום לא ידוע של מיליונים רבים, במבצעי השפעה ובניית תדמיות לקטאר, בקהילות יהודיות ובישראל ובהכפשת מצרים.
השמות הידועים עד כה שנקשרו למבצעים כאלה הם האלוף יואב (פולי) מרדכי, אנשי המוסד דוד סאיג וש', איש העסקים גיל בירגר, ומתנשאים מעל כולם, יונתן אוריך, ישראל איינהורן ואלי פלדשטיין, יועציו של ראש הממשלה. לצד אלו יש גם את הטענות שנשמעות שוב ושוב ומסתמכות על מה שזכה לכינוי "מסמכי רייבן", לפיהן, לכאורה הציעה קטאר להעביר ב-2012 15 מיליון דולר לליכוד ו-5 מיליון דולר לישראל-ביתנו, שהקימו אז לקראת הבחירות גוש פוליטי אחד.
אביגדור ליברמן לוחץ את ידו של בנימין נתניהו, בתקופה שבה איחדו חלקית את סיעותיהם. הכנסת, 14.10.13 (צילום: מרים אלסטר)
נתניהו, ליברמן והליכוד הכחישו את הטענות. על רקע זה הגיש נתניהו מספר תביעות דיבה, בין היתר נגד שר הביטחון לשעבר משה (בוגי) יעלון, יו"ר התנועה לאיכות השלטון אליעד שרגא, יו"ר מפלגת הדמוקרטים יאיר גולן ובכיר המוסד לשעבר אודי לוי, שניהל עד 2016 את יחידת "צלצל" שעסקה במעקב, איתור וסיכול ממון של ארגוני טרור כמו חמאס וחיזבאללה וכספים איראניים.
תביעה נוספת הוגשה נגד יגאל כרמון, נשיא מכון ממר"י, החוקר ועוקב אחר כלי התקשורת במזרח התיכון, ומי שהציף את הסוגייה בישראל. כרמון, אלוף משנה בדימוס, היה בעברו איש מערך המודיעין ויועצם של ראשי הממשלה יצחק שמיר ויצחק רבין. כרמון, אולי בניגוד לנתבעים אחרים, היה זהיר בלשונו. הוא לא קבע כי נתניהו קיבל בפועל את הכסף מקטאר, אלא קרא לבדוק האם קטאר הציעה כסף לנתניהו, זאת בעקבות המסמכים שתרגם ופרסם.
כדי להבין את השתלשלות העניינים יש לחזור לשנים 2008-2009, אז פרצו פצחנים, בשליחות קטאר, לאתרים של איחוד האמירויות הערביות. בעוד שידוע כי יוצאי מערכת הביטחון של ישראל עבדו בשירות קטאר, אין כל ראייה לכך שהם היו מעורבים בפריצה הזו.
כעבור כמה שנים, כשמדינות המפרץ התעמתו עם קטאר, שכר המודיעין האמירתי ב-2017 כמה מיוצאי מערכת המודיעין האמריקאית למבצע איסוף מידע. הם פרצו לאתרים, תיבות דואר אלקטרוני ומכשירי טלפון קטאריים. בין המטרות היו מנהל ערוץ אל-ג'זירה, עשרה עיתונאים ומנהלים בכלי תקשורת שנחשדו בקשרים עם קטאר והאחים המוסלמים, כמו גם פעילי זכויות אדם ופקידי ממשל זרים.
הם העניקו למבצע החשאי את שם הקוד "רייבן" ("RAVEN").
לאחר שהפרשה התפוצצה בסדרת כתבות של סוכנות הידיעות "רויטרס", הועמדו לדין בארצות-הברית, ב-2021, שלושה מתוך חבורת שכירי הסייבר האמריקאיים, באשמת הפרת מגבלות על יצוא טכנולוגיה וחוקי הסייבר. הם הגיעו להסדרי טיעון, שבהם הודו בעבירות והושתו עליהם קנסות כבדים, כמיליון וחצי דולרים, והודחו מקהילת הביון האמריקאית. השלושה הם מארק באייר, לשעבר מסוכנות הביטחון הלאומית NSA שהיה מנהל המבצע, רייטן אדאמס ממודיעין חיל האוויר ודניאל גאריק מהמודיעין הצבאי.
מימין: אלי פלדשטיין, בנימין נתניהו, יונתן אוריך ושרוליק איינהורן (צילומים: (צילומים: אבשלום ששוני, יונתן זינדל, יהונתן שאול וצילום מסך מתוך הסדרה "דו"ח רולניק" בכאן 11)
באותה סדרת כתבות של "רויטרס", בינואר 2019, נחשף כיצד בהתקפת סייבר רחבת היקף נלקחה מהממשל הקטארי כמות גדולה של מסמכים הנוגעים לכמה יעדים, כולל פעילים פוליטיים, עיתונאים וגורמים ממשלתיים בכמה מדינות ובהן טורקיה, צרפת, תימן, איראן, ועל פי הנטען - גם ישראל.
בהמשך לדיווח ב"רויטרס", העיתונאים הצרפתים ברנארד ניקולא וטיירי גאדו פרסמו כמה מהמסמכים בינואר 2021 באתר התחקירים הצרפתי העצמאי "בלאסט". הפרסומים זכו לתהודה בינלאומית עצומה בכלי התקשורת ברחבי העולם, כולל האיכותיים והאמינים ביותר.
המסמכים שהודלפו חושפים את תשלומי השוחד והמעורבות חובקת עולם של קטאר. נזכרו בהם בין היתר נשיא צרפת לשעבר ניקולא סרקוזי ואשתו קרלה ברוני, נשיא דרום אפריקה לשעבר ת'בו מבקי, ארגון "משמר זכויות האדם" (HRW), הסופר והפעיל הפוליטי הצרפתי ברנארד הנרי לוי, שחקן הכדורגל הידוע ומי שהיה נשיא אופ"א וסגן נשיא FIFA מישל פלטיני, השר הצרפתי ז'אן מארי לה-גוון והמנהיג הדרוזי הלבנוני וליד ג'ונבלאט.
מאוחר יותר חשפה משטרת בלגיה כי סגנית נשיא הפרלמנט האירופי, אווה קאילי (Eva Kaili), פוליטיקאית יוונייה, נעצרה בדצמבר 2022 בבריסל במסגרת חקירת שחיתות בחשד שקיבלה כספי שוחד ומתנות מממשלת קטאר, בתמורה לקידום אינטרסים פוליטיים שלה בפרלמנט. בעקבות הפרשה היא הודחה מתפקידה. מסמכי רייבן גם חשפו סיוע כספי עצום של קטאר למיליציות אסלאמיסטיות בצפון מאלי.
חלק מהמסמכים עוסקים בהקצאת כספים לכאורה למימון מערכות בחירות בישראל עבור הליכוד, בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן.
ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן מודיעים לעיתונאים על חתימת הסכם קואליציוני, 25.5.16 (צילום: יונתן זינדל)
בפרסום של "בלאסט" הובהר שאין בו ראיה שנתניהו או ליברמן או הליכוד ידעו על כוונת קטאר להעביר להם כספים, או שהכספים התקבלו בפועל. המסמכים רק מראים התכתבויות בין בכירים קטארים על העברות הכספים הללו.
בתוך הפרסום של "בלאסט" היו גם מסמכים שהתייחסו לתקופה שבין אוקטובר לנובמבר 2018. בין מסמכים אלו ישנו מכתב עליו חתום עלי שריף אל-עמאדי, שר האוצר המיועד, אל "הוד מעלתו השייח' ח'אלד בן ח'ליפה אל-תאני".
במסמך, שחתום עליו עמאדי, נכתב: "אני שמח לבצע ההנחיות הגבוהות של הוד מעלתו השייח' תמים בן חמד בן ח'ליפה אל-תאני, אמיר קטאר, במכתבו מספר DA-1091-2018, מתאריך 29/10/2018, הנוגע לסיוע פיננסי דחוף למר בנימין נתניהו, ראש ממשלת מדינת ישראל ויושב ראש הליכוד, בסך של 50 מיליון דולר אמריקאי לתמיכה במסע הבחירות הקרוב לכנסת של מפלגת הליכוד".
יתרת המכתב מפרטת את תנאי סיוע זה: "סכום זה יועבר במזומן למחלקת ביטחון המדינה, בדמות שוברי סיוע חירום". "ברצוני גם ליידע אתכם", המשיך השר, "כי בהתאם להנחיות הוד מעלתו אמיר המדינה, הסכום בסך 50 מיליון דולר אמריקאי הועבר למחלקת ביטחון המדינה, המיוצגת על ידי מר ג'אסם בן רוסטום, בהתאם לצו שהוציאה מחלקת ביטחון המדינה ושנלקח מקרן החירום והמלגות של הבנק הלאומי של קטאר".
נתניהו, יש לציין, מעולם לא תבע את "בלאסט" בשל הפרסום הזה.
שבוע לאחר שפורסמה הכתבה הראשונה של "בלאסט" קטאר הודיעה שאל-עמאדי, אז כבר שר האוצר לשעבר, נעצר. בהמשך הוא נידון ל-20 שנות מאסר בגין שחיתות וניצול לרעה של סמכות, והושת עליו קנס אסטרונומי של יותר ממיליארד דולרים.
עם התפשטות הידיעות על ההאשמות של "בלאסט" עיתונאים ישראלים ניסו לעקוב ולבדוק את הנושא, אך עד מהרה התברר שלא היו הוכחות חד-משמעיות לאותנטיות של המסמכים. התיקים לא כללו פרטי חשבון בנק, וגם אם קטאר הורתה על העברות הכספים, לא היתה ראיה לכך שנתניהו אכן קיבל את הכסף. ממילא, הלבנות כספים נעשות דרך חברות קש זרות שאינן מחויבות לסטנדרטים מערביים של שקיפות, ובעשור האחרון גם במחשכי הקריפטו, וללא מקור פנימי או פריצת סייבר, בלתי אפשרי לאמת אותן.
יגאל כרמון, ראש מכון המחקר ממר"י, צופה בשידורי "אל-ג'זירה" (צילום: יוסי אלוני)
מי שפרסם בישראל את מסמכי "רייבן" הרלוונטיים לנו, צילם ותרגם לעברית ואנגלית, היה יגאל כרמון. ביולי 2024 ראיינתי (יוסי מלמן) אותו ב"הארץ". לאחר כמה שבועות הסירו עורכי "הארץ" את המאמר מהאתר. בראיון אמר כרמון כי יש לחקור בישראל את הטענות שהושמעו על סמך המסמכים, כדי להגיע לחקר האמת ולקבוע אם מדובר במסמכים מזויפים או אותנטיים.
בהמשך הצליח כרמון להגיע גם לערוצי המיינסטרים, אך הדיון בנושא לא נמשך בתקשורת הישראלית, אם מפני שלא נמצאו חומרים נוספים ואם בשל חשש מתביעות דיבה.
תחקירני "בלאסט" טענו כי המסמכים שפרסמו הושגו במסגרת "פרויקט רייבן". אפשר להניח כי עברו את כל הבדיקות העיתונאיות והמשפטיות לפני שיצאו לאוויר העולם. כך או כך, האותנטיות שלהם הינה שנויה במחלוקת ולמרות הפוטנציאל הנפיץ שלהם, או אולי דווקא בגללו, התקשורת הישראלית בחרה שלא לטפל בו.
היחס הזה נמשך גם אחרי חשיפת פרשת קטארגייט והתשלומים של קטאר ליועציו ומקורביו של נתניהו. זאת בהתאם למה שכבר נחשף על השיטה הקטארית לקניית השפעה, כשהכסף שהם משלמים כשוחד לראשי מדינות מגיע לעוזרים, ליועצים, למקורבים ולבני המשפחה שלהם בצורת '"עבודות מחקר וייעוץ" ו"פרויקטים".
שתיקת התקשורת הישראלית לא מנעה מכלי תקשורת חשוב ומרכזי כמו ה"ניו יורקר" לחזור לנושא לאחרונה. השבועון כתב על קבוצת פצחנים סורית, ה-Syrian Electronic Army) SEA), שלוחה של המודיעין הסורי במשטרו של בשאר אל אסד, שככל הנראה מומנה על ידי רמי מחלוף, מיליארדר סורי שהוא בן דודו של אסד.
הקבוצה פעלה בעשור הקודם, בעיקר נגד מתנגדי המשטר בתקופת מלחמת האזרחים במדינה, אך הצליחה גם לפרסם חומרים נגד מדינות וארגונים שניסו לפגוע במשטרו של אסד, ובהן קטאר שתמכה בארגון הטרור ג'בהת אל נוסרה, שפרש מדאע"ש, ושבראשו עמד מוחמד אל ג'ולאני - כיום נשיא סוריה אחמד שרע. אחד מראשי ה-SEA עומד כיום לדין בארצות-הברית.
בקמפיין סייבר של ההאקרים הסורים, שהתפרס על 18 מדינות שונות ושבמהלכו הותקפו כ-110 ארגונים שונים, נחשפו מסמכים דומים למסמכים של פרויקט רייבן שהגיעו לבלאסט. הקבוצה פרצה למשרדי שלטונות קטאר ככל הנראה בין סוף דצמבר 2012 לתחילת ינואר 2013 ואספה מסמכים מהעבר.
הפריצה היתה גם למשרדו של אמיר קטאר, למשרד החוץ הקטארי וגם לצבא הקטארי. בין השאר פרסמו ההאקרים תמלול שיחות של אמיר קטאר עם ראש חמאס איסמעיל הנייה, עם נשיא מצרים מהאחים המוסלמים מוחמד מורסי ועם יושב ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס. הם גם פרסמו מסמכים הנוגעים ליחסי קטאר-מצרים, שתי מדינות שעוינות אחת את השנייה.
תחקירני ה"ניו-יורקר" בדקו את האותנטיות של המסמכים הסורים וקבעו שהם אמינים. הכתבה ב"ניו יורקר" גם מזכירה את מסמכי "רייבן" ואת הפרסום ב"בלאסט". קטאר הכחישה בפני ה"ניו-יורקר" שהמסמכים שפורסמו ב"בלאסט" הם אותנטיים ואף טענה ש"ככה לא נראים המסמכים שלנו". אך ההדלפה הסורית מלמדת על הסבירות הגבוהה כי כך כן נראו מסמכים קטאריים בזמנו.
האימיילים שהשיגו הפצחנים הסורים היו מהתקופה ומהלשכות הרלוונטיות גם לחלק מהמסמכים שפורסמו בנוגע לנתניהו (נובמבר 2012). הם עסקו בעיקר בהשקעות קטאריות במצרים והקטארים שחתומים על מסמכים אלה, חתומים גם על המסמכים שהתפרסמו ב"בלאסט".
יתר על כן, המסמכים של פורצי ה-SEA מזוהים באמצעות ברקוד וסדרת מספרים שנראים זהים לחלוטין ואף מתכתבים עם המסמכים שנחשפו ב"בלאסט". על בסיס המספר הסידורי של מסמכי ה-SEA ניתן לבדוק את מהימנות המספר הסידורי של המסמכים מ"בלאסט", בהתאם לתאריך חתימתם.
ואכן, ישנה התאמה במספרים הסידוריים, בין מסמכים שפורסמו ב"בלאסט" הנוגעים לנתניהו ומסמכים מהפריצה הסורית על תשלום קטארי לפעילים בתימן. לכך מצטרפים גם הנראות הפיזית, סגנון הכתיבה, החתימות וסימנים מזהים כמו סמלים וחותמות על המסמכים - הנראים זהים בין מסמכי "בלאסט" ומסמכי SEA.
כדאי גם לשים לב שהתשלום המדווח ב"בלאסט" מ-2018 חופף את תחילת העברת מזוודות הכסף מקטאר לעזה דרך ישראל. צירוף המקרים ב-2012 אפילו יותר מעניין. ב-14.11.2012 נפתח מבצע "עמוד ענן" נגד החמאס. ארבעה ימים אחר-כך אמיר קטאר הורה, לפי מסמכי "בלאסט", להעביר לכאורה כסף לנתניהו. כשבוע לאחר מכן שר האוצר הקטארי מאשר את העברת הכסף לארגון הביטחון הקטארי, בדרכו ליעד הסופי. באותו היום ישראל חותמת על הפסקת אש.
שוב, אלו ראיות נסיבתיות שלא מבטלות את האפשרות שכל המסמכים, או רק אלו שנוגעים בנתניהו, נרקחו במעבדה של זייפנים מאוד מתוחכמים. בישראל, פרסם עיתונאי "דה מרקר" (עד לאחרונה) גור מגידו, שהמסמכים מזויפים ושאיש מודיעין ועסקים צרפתי בשם מארק אייכינגר הוא שעומד מאחורי הפרסומים של "בלאסט". אייכינגר אכן יעץ לבלאסט, אך לדבריהם הוא אינו המקור למסמכים.
אחרי הפרסומים של מסמכי בלאסט על ידי מכון ממר"י, נחשפו עוד שלושה מסמכים נוספים ("המסמכים הירדנים") ממקורות אחרים. גם לגביהם נטען כי הם מזויפים, וכרמון הודה שאכן אחד המסמכים (צ'ק שנשלח מירדן לנציג של עמותה שהיתה חזית של חמאס בעזה) הוא זיוף, אך דבק בעמדתו שהשניים האחרים הם אותנטיים (כאן יש לציין שבוודאות מאוד גבוהה מדובר במבצע לזיהום מסמכי רייבן הנוגעים לנתניהו).
המסמכים הירדניים יצרו בלבול גדול בקשר למסמכי "רייבן" ולפרסומים ב"בלאסט", וחיזקו את מי שטוענים כי כל המסמכים מכל המקורות הם זיוף אחד גדול שנועד לפגוע בנתניהו. ישנם אם כן סימני שאלה רבים מעל החשדות - אולם חשדות ישנם, והם אינם מצטמצמים לנתניהו ולעוזריו או למפלגת הליכוד ושותפיה.
כמו גופי המודיעין של ישראל שכשלו ב-7 באוקטובר, גם התקשורת הישראלית תצטרך לתת דין וחשבון על הכישלון שלה בכל מה שקשור למבצעי ההשפעה של קטאר על המערכות הפוליטיות והביטחוניות של ישראל. אולם התקשורת אינה משטרה ואינה שירות ביטחון. נדרשת בדיקה ממצה בידי רשויות מוסמכות בישראל כדי להסיר את העננה המרחפת בנושא.
זה אמור להיות גם האינטרס של נתניהו והליכוד.