יו"ר הליכוד בנימין נתניהו ואשתו שרה, היום בירושלים בקלפי של הבחירות המקדימות למפלגה (צילום: אוליביה פיטוסי)
והיית אך שמח
היום הוא יום חג לישראל, או ביתר דיוק, היום הוא יום חג ל"ישראל היום". מתפקדי הליכוד יבחרו היום את המועמדים המועדפים עליהם, ועיתון הבית של המפלגה מדווח על כך בשמחה גלויה. הכותרת הראשית, "הליכוד הולך לקלפי", מופיעה מעל תצלום של בנימין נתניהו המחייך חיוך רחב [יוסי זליגר], ואילו הכותרת "פנים חדשות לליכוד" מודפסת לרוחב כל הכפולה הפותחת.
אפשר לראות בניסוחים הללו חגיגיות לשמה, אך מבחינה עיתונאית הניסוחים סובלים מאנמיות, על גבול השעמום. השוו זאת ל"מלכוד המורדים" (כותרת ראשית ב"מעריב") או "הקרב הגדול בליכוד" (כותרת בראש שער "ידיעות אחרונות"), ותוכלו לדמיין כמה תסכול ודאי חשו העורכים ב"ישראל היום" כשנאלצו להתעלם כמעט לחלוטין מהתככים הפוליטיים העסיסיים ולהתמקד בדיווח ניטרלי (שהוא, בימינו, הדיווח החיובי ביותר שניתן להעלות על הדעת).
משה פייגלין, המתמודד על מקום ברשימת הליכוד לכנסת, היום בירושלים (צילום: אוליביה פיטוסי)
שלמה צזנה ומתי טוכפלד כוללים בידיעה המרכזית של "ישראל היום" על הבחירות המקדימות בליכוד משפטים יחצניים כגון "נתניהו התעקש שאיש מהכוכבים שהצטרפו לליכוד לא ישוריין", ובמקביל דואגים כי העימות מול משה פייגלין יוצנע יחסית, והעימות מול סילבן שלום יועלם לחלוטין – הידיעה מסתיימת בדיווח על פגישת פסגה שנערכה בין נתניהו לשלום "בעקבות פרסומים על מתח בין השניים ובין המתמודדים שבהם תומך כל מועמד". ודאי תשמחו לגלות כי "השניים ליבנו את הדברים, ופירסמו הודעה שלפיה אין לפרסומים כל שחר".
גם שני מאמרי אורח מצאו את דרכם הבוקר ל"ישראל היום", האחד מאת דן מרידור והאחר מאת גלעד ארדן. בעוד יוסי ורטר כותב ב"הארץ" כי נתניהו "מתבוסס עד ברכיו בבצה עסקנית, מייצר לעצמו דרמות מזיקות ומסתבך בשורה של תגרות רחוב עם מתמודדים", ובן כספית מוסיף ב"מעריב" ש"ברצותו לתקן כבר היום את קלקולי המחר מייצר נתניהו קלקולים עצמאיים לגמרי ומיותרים בתכלית", המאמרים שמציע "ישראל היום" לקוראיו הם, באופן טבעי, נאומי בחירות לכל דבר.
מה שבולט במיוחד הבוקר הוא אי-היכולת של "ישראל היום" לספק תמונה מורכבת של הנעשה במפלגה. לא רק שהסיקור בו הוא הקצר ביותר מבין כל העיתונים (כפולה אחת בלבד, כמו "מעריב", הסובל ממצוקת עמודים הולכת ומחריפה), הוא גם שטחי במידה מפתיעה. כסיפורי עומק מציע העיתון מקבץ תופינים חסרי חשיבות על המתמודד הצעיר ביותר בבחירות המוקדמות והמתמודד המבוגר ביותר, וידיעונת על כך שלפי סקר חדש, הציבור רואה בנתניהו כמי שיקדם את השלום יותר מלבני וברק.
ח"כ סילבן שלום, המתמודד על מקום ברשימת הליכוד לכנסת, היום בירושלים (צילום: אוליביה פיטוסי)
בעיתון "הארץ", בלי קשר למידת הביקורתיות הגלומה בדיווחיו, הכיסוי למערכת הבחירות המקדימות בליכוד מקיף בהרבה, מעמיק ומעניין. לא רק שהעיתון מספק צוהר לסכסוכים הפנימיים במפלגה עם דיווח נרחב מאת מזל מועלם וג'קי חורי, הוא מגיש לקוראיו גם הבזק פרופיל של משה פייגלין, שבילה בחנות אופניים תל-אביבית עם כתב העיתון יאיר אטינגר. יובל גורן מדווח על הנעשה במטה של אסף חפץ, אלי אשכנזי מדווח מהסניף הסגור של הליכוד בקריית-שמונה ויניר יגנה מדווח על הקרבות בין מועמדי נתניהו לאלה של שלום באזור הדרום (מה, הם לא קראו ב"ישראל היום" שאין כל שחר לפרסומים על יריבות בין השניים?). נוסף על כך מתפרסמים הבוקר שני טורי פרשנות מאת יוסי ורטר ורותי סיני, ועוד כמה ידיעות קטנות על שולי הבחירות המקדימות בליכוד.
אף שבסקרי הפופולריות "ישראל היום" עוקף בקלות את עיתון "הארץ", מבחינת מערכת החדשות אין עדיין מקום להשוואה בין השניים. לכיסוי הלקוי של הבחירות בליכוד ב"ישראל היום" בוודאי תורמת גם העובדה שככל שהכיסוי שטחי יותר, כך קטן הסיכוי שיעלו ממנו הדים למחדלים ובעיות.
בכל זאת יש גם נושאים שזוכים לכיסוי נרחב ומעמיק יחסית ב"ישראל היום". התככים והקרבות בין קדימה למפלגת העבודה, למשל. מתי טוכפלד, כתב המפלגות של העיתון, מדווח על המהלומות המילוליות שהחליפו לבני וברק בעמ' 5 של "ישראל היום", ואילו שלמה צזנה, הכתב המדיני, מדווח על המהלומות המילוליות שהחליפו לבני וברק בעמ' 6 של העיתון.
החייזרים מבקשים את כלי הבישול שלהם בחזרה
בתחתית עמ' 19 של "מעריב", לצד ידיעה על כך ש"כוכי מרדכי נתפסה נוהגת בשכרות", מופיעה הבוקר ידיעת תצלום בינונית בגודלה המבשרת על מגמה מדאיגה ומצערת בעיתונות הישראלית – הידרדרות למיסטיקניות טבלואידית מהזן הנחות ביותר (הזן הנוצרי).
תחת הכותרת "הסיר הקדוש" מדווח שם במלוא הרצינות כי בימים אלה, "ימים ספורים לפני החנוכה", מתפשטת בצפת שמועה על "נס כד, או ליתר דיוק – סיר". לפי הדיווח, על תחתית סיר שנשלף ממטבחו של תושב צפת, ראובן כהן שמו, הוטבעה בדרך פלא דמות אנוש, שלדברי שלושה רבנים בעיר היא לא אחרת מאשר הרב רחמים חו'יתה הכהן, ששימש לפני עשרות שנים רבה הראשי של ג'רבה שבטוניס.
לצד הטקסט מודפס תצלום גדול של הסיר, עם חץ אדום המסמן לנוחות הקוראים את האזור שבו נראית אותה דמות קדושה. "איך שהבטתי בסיר הבחנתי לתדהמתי בדמות של צדיק שמשתקפת מתוכו", מספר כהן, ובהמשך מגלה כי ביתו כבר הפך מוקד עלייה לרגל: "אנשים באים ומשאירים פתק עם משאלה לצדיק מתחת לסיר".
כשמתבוננים בקרדיט לידיעה [עדי חשמונאי] זה בכלל נראה כמו בדיחה לכבוד החנוכה, אבל אין שום דבר מצחיק בעיתון שבמקום לחשוף מעשי נוכלות, או לפחות להעמיד במבחן כלשהו דיווחים מפוקפקים על נסים ונפלאות, נותן להם במה. למצער היה העיתון יכול לארגן סיאנס קצר ולהעלות באוב את רוחו של הרב חו'יתה הכהן, כדי לשאול אותו אם זו אכן דמותו שהוטבעה על הסיר.
אך עם כל הספקנות, ראוי לציין כי על גבי שער עיתון "מעריב" הבוקר אכן מתקיימת תופעה מוזרה. נראה כאילו במסגרת ההפניה לידיעה על ההתפתחויות האחרונות בעולם התחתון בעקבות חיסולו של יעקב אלפרון, התרחש נס נוסף. במבט ראשון בהפניה נראים שניים – נסים אלפרון ועמיר מולנר, אך במבט בוחן נוסף ניתן להבחין כי מאחוריהם, כמעט בלתי נראה ובכל זאת קיים, מביטה אל הקורא דמות מטושטשת ביותר. הפעם אין חץ אדום המסמן זאת עבור הקורא, אך על פי שלושה מפכ"לים בדימוס שביקשו להישאר בעילום שם, מדובר בלא אחר מאשר הנרצח יעקב אלפרון. אנשים עם יותר מדי זמן פנוי מוזמנים לגשת לבית "מעריב" ולהניח פתק עם משאלה לגנגסטר מתחת למכבשי הדפוס.
על-פי מקורות זרים, יוסי בובליל לראשות הממשלה!
בתחתית עמ' 2 של "הארץ" מופיעה הבוקר ידיעה על סדרת הריאליטי "האח הגדול". כפי שהתחייב עורך "הארץ" בכנס אילת לעיתונות, בעיתונו לא מופיעה ידיעה חדשותית על התפתחות כלשהי בעלילת התוכנית, אלא ידיעה המציגה את המשדר הפופולרי מאוד בהקשר המעניק פרספקטיבה חברתית לתוכנית הטלוויזיה.
כותרת הגג לידיעה מבשרת כי "ה'לה-מונד' הקדיש כתבה לבובליל", והכותרת עצמה מגלה כי "בצרפת כבר הכתירו את רה"מ הבא של ישראל" [גיתית גינת]. הידיעה עצמה מורכבת בעיקר מציטוטים מתוך הכתבה שהופיעה בעיתון הצרפתי על אודות המתמודד הישראלי בתוכנית, והיא מלווה בתצלום של הכתבה, שבו ניתן לראות בבירור דיוקן גדול של בובליל.
מקריאת הציטוטים שמופיעים הבוקר ב"הארץ" עולה כי אין בתובנות של הכתבה ב"לה-מונד" כל חידוש עבור הקורא הישראלי. הרושם שנוצר הוא שעיתון "הארץ", המשתוקק כנראה לדווח על התוכנית, אך מוגבל בשל כמה עקרונות עיתונאיים שעדיין מובילים את דרכו, עושה זאת כפי שמדווחים עיתונים ישראליים נואשים על נושאים מודיעיניים רגישים – תוך ציטוט מקורות זרים.
היה או לא היה
לי-אור אברבך מדווח ב"מעריב" כי השיח' מוחמד סייד טנטאווי יצא בהתקפה חריפה על העיתון ואמר: "הם שקרנים, בני 60 כלבים". הסיבה: בעיתון התפרסם תצלום של טנטאווי כשהוא לוחץ את ידיו של נשיא המדינה שמעון פרס, לצד דיווח על הפגישה.
מכותרת המשנה לידיעה – "למרות הצילום שמתעד את הלחיצה, טנטאווי מכחיש את האירוע" – ניתן להבין כי השיח' מכחיש את עצם לחיצת היד. השתמעות זו מציגה אותו באור מגוחך, שלא לומר פרימיטיבי. כאילו ניתן לפקפק בעדות מצולמת ומתועדת שכזו. אך מקריאת הידיעה עצמה עולה כי השיח' מכחיש שיזם לחיצת יד לפרס מאחר שלדבריו, לא ידע שהאיש שהוא לוחץ את ידו הוא נשיא המדינה. השיח' אינו מכחיש את הלחיצה גופה. לאור זאת, הפרימיטיבי בסיפור הזה הוא דווקא העיתון, שמתעקש להציג את השיח' בקלקלתו.
ענייני תקשורת
אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" על ירידת היקף הפרסום בערוץ 2 (10%), בערוץ 10 (2.5%) ובעיתונות המודפסת (20%) בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. ב"כלכליסט" כינסו חמישה פרסומאים מובילים לדיון מיוחד במצב המחמיר בשוק [מיטל זדה וחגי לוי].
ערן סוויסה מדווח במוסף "המגזין" של "מעריב" כי ארגון זכויות היוצרים אמ"י מתכוון לכלול בעתירה שהוא מכין לבג"ץ נגד תחנת השידור גלגל"צ גם דרישה לפרסם את הפרוטוקולים מישיבות הפלייליסט בתחנה.
ועוד מדווח סוויסה, בעמוד האחורי של "מעריב", כי כתב חדשות 2 לשעבר, יורם בינור, ישתלב בקרוב בטלנובלה "חשופים".