גדולה שמכירים בה

טלו את השטח שהקדיש לאורך השנים האחרונות "ישראל היום" לסיקור מותם של הרמטכ"לים דן שומרון ומשה לוי, האנתרופולוג קלוד לוי-שטראוס, נשיא המדינה אפרים קציר, המשפטנים שבתאי רוזן ומשה לנדוי, הפוליטיקאי חנן פורת וההיסטוריון מיכאל הרסגור, חברו יחדיו את כל האינצ'ים שיוחדו למותם של הנכבדים הללו, ולא תגיעו לסך השטח שמקדיש הבוקר החינמון הזה למותו של פרופ' בנציון נתניהו (מיליקובסקי), אביו של ראש ממשלת ישראל. סיקור מותו מותיר מאחור אף את הסיקור השופע שהוענק בעיתון זה למות שמואל בן-ארצי, אביה של רעיית ראש הממשלה, שרה נתניהו.

שלוש הכפולות הפותחות של "ישראל היום" הבוקר חוסות בצלו של פרופ' בנציון נתניהו. דמותו משקיפה עליהן מהפינה השמאלית העליונה, מעל הכיתובים המתחלפים "בחירות בהמתנה", "דרכו האחרונה" ו"ענק רוח". גם במדור הדעות היומי של העיתון נמצא מקום לרשימה [ליאור אלפרוביץ'] על נתניהו האב.

בראש שער העיתון שני תצלומים: האחד של המנוח והאחר של אחד מבניו (בנימין), אחת מכלותיו (שרה) וכמה מנכדיו (אבנר ויאיר) מעל קברו. הציטוט "אי-אפשר להספיד אהבה" מופיע לבן על גבי שחור, כמעין שילוב בין כותרת ראשית למודעת אבל. מודעת אבל אישית מאת משפחת נתניהו מופיעה בעמודי החדשות, בנפרד מיתר מודעות האבל בעיתון. גם הכותרת הראשית הרשמית של "ישראל היום" מתייחסת בדרכה למותו של נתניהו האב: "הכרעה על המועד – רק אחרי השבעה" (הכוונה למועד הבחירות).

למען ההגינות יש לציין כי גם העיתונים האחרים מקדישים שטח נרחב למותו של בנציון נתניהו. ההבדל הוא לאו דווקא בהיקף ובמיקום הסיקור, אלא בהקשר ובטון. בעמוד השער של "הארץ" מתפרסמת תחילתה של רשימה מאת ארי שביט, שריאיין בעבר את נתניהו ז"ל. המשך הרשימה מופיע בעמ' 3, המוקדש כולו למות פרופ' נתניהו. לבד מסקירתו של שביט מופיעה בעמוד זה ידיעה קצרה [עוז רוזנברג] על הספדו של ראש הממשלה לאביו.

"מעריב" ו"ידיעות אחרונות" מחלקים את הסיקור בין קונטרס החדשות למוסף היומי (ל"ישראל היום" ו"הארץ", כידוע, אין מוסף מגזיני יומי). ב"מעריב" מוקדשת הכפולה השנייה לדיווח נרחב על ההלוויה [אלי ברדנשטיין ואריק בנדר] ולטור הגיגי עליה [שלום ירושלמי]. במוסף "המגזין" מוקדשת כפולת עמודים לפרופיל של בנציון נתניהו [עמיחי אתאלי] ולזכרונות מאת שרי מקובר-בליקוב, שאף היא ריאיינה בעבר את הנפטר. על פני עמוד נוסף ציטוטים נבחרים (וסלקטיביים) מהראיון. ב"ידיעות אחרונות" חלוקה דומה. הכפולה השנייה בקונטרס החדשות מוקדשת לדיווח על ההלוויה [איתמר אייכנר] ולהעלאת זכרונות ממפגשים אישיים עם המנוח [דב איכנולד]. במוסף "24 שעות" מתפרסמת כפולה הכוללת פרופיל ביוגרפי [משה רונן] ורשימה על האידיאולוג בנציון נתניהו [איתן הבר].

הסיקור הנרחב בכל העיתונים מוצדק, בשל השפעתו המכרעת של נתניהו האב על נתניהו הבן ועל המציאות הפוליטית בישראל. ההכנות לבחירות אכן נדחות בשל מות אביו של ראש הממשלה, ועל כך ראוי לדווח. האידיאולוגיה שהנחתה את בנציון נתניהו השפיעה, על-פי כל העדויות, באופן עמוק על תפיסת העולם של בנו בנימין, ועל כן יש חשיבות להבנתה. אולם ב"ישראל היום" עוסקים הבוקר לא רק בדיווח על השפעת מותו של בנציון נתניהו על סדר יומה של מדינת ישראל ותפיסת העולם של בנו, אלא מבקשים במקביל לתקן עוול היסטורי – אי-קבלתו של פרופ' נתניהו על-ידי הממסד האקדמי בישראל, דחייה שהובילה לתחושה כי סומן וקופח בשל דעותיו הימניות.

"לאחר חזרתו ארצה ניסה נתניהו האב להשתלב בסגל ההוראה של אחד המוסדות האקדמיים בארץ, אולם באותה תקופה רק בעלי פנקס אדום זכו למשרות אלה", מתאר זאת עמיחי אתאלי ב"מעריב". "נתניהו, שסירב בכל תוקף לשנות את עמדותיו למען משרה כלשהי, החל לעבוד בצוות העריכה של האנציקלופדיה העברית, ובהמשך מונה לעורך הראשי שלה". "באקדמיה חש נתניהו כי חסמו את דרכו, ובשל כך הוא עזב במרירות לאוניברסיטת קורנל", כותב משה רונן ב"ידיעות אחרונות" (עמיתו לעיתון, איתן הבר, אינו מפספס הזדמנות להמשיך בוויכוח ההיסטורי ומציין ברשימתו כי "גם המתחרה שלו, שזכה במשרה הנחשקת באוניברסיטה, היה לוחם אצ"ל ואיש 'התנועה הלאומית'").

ארי שביט מיטיב לנסח את דרמת הקיפוח ב"הארץ": "הממסד האוניברסיטאי בישראל מעולם לא הכיר בכישוריו של המלומד מרחוב הפורצים. נתניהו נאלץ לכתת רגליו בין מכללות אמריקאיות ולגדל את ילדיו בנכר. כך נוצר סיפור דחייה מר אשר עיצב את בני נתניהו ומשפיע עד היום עמוקות על ראש ממשלת ישראל. החוויה המשפחתית היתה חוויה עזה של גדולה שאין מכירים בה. תחושת העומק היתה תחושה של גאונות שאינה מוצאת את מקומה תחת השמש הקרתנית הזאת. מכאן הנקמה המתוקה והמאוחרת של ההיסטוריון האב במדיריו מהאוניברסיטה העברית. מכאן הנקמה המתמשכת של בנו באליטות של השמאל הישראלי. לא רק הרצליאניות הוריש בן-ציון לבנו בנימין, אלא תחושה שהוא משתייך למסדר מובחר שאותו הישראלים רודפים ומבזים".

בפרופיל של פרופ' נתניהו המתפרסם ב"ישראל היום", לעומת זאת, אין זכר לגלות האקדמית שנכפתה עליו בשל עמדותיו הפוליטיות (רק ברשימה במדור הדעות מוזכר עניין זה). לא זו אף זו, הפרופיל, מאת הכתב המדיני של "ישראל היום" שלמה צזנה, מתפרסם תחת כותרת ענק המתנוססת מעל הכפולה השלישית בעיתון בזו הלשון: "מגדולי ההיסטוריונים בדורנו".

בגוף הטקסט מתאר צזנה את פרופ' נתניהו כאחד "מגדולי ההיסטוריונים של עם ישראל לדורותיו". אגב, גם משה רונן ב"ידיעות אחרונות" מציין בפרופיל שחיבר כי נתניהו האב היה "מחשובי ההיסטוריונים של העם היהודי", אך משפט זה אינו זוכה להדגשה, בוודאי לא הופך לכותרת הרשימה (במקום זאת מכתירה את הפרופיל הכותרת "מורה דרך", שמדגישה שוב את השפעתו של האב על בנו). יובל שנים לאחר הדרתו מהאקדמיה הישראלית, מבקש "ישראל היום" לתקן את החוויה המשפחתית העזה של גדולה שאין מכירים בה.

נמחק מעל פני לוח הצפחה

כאמור, לצד הדיווחים על ההלוויה ודברי ההספד מתפרסמים ב"הארץ" וב"מעריב" טורים מאת שני עיתונאים שריאיינו בעבר את פרופ' בנציון נתניהו. "עשרות שעות השיחה שניהלנו, לקראת פרסומו של ראיון ב'הארץ', איפשרו לי להציץ אל תוך עולמו של אדם נדיר, בעל יכולות נדירות ובעל השקפת עולם ייחודית", כותב ארי שביט ב"הארץ".

חלק נכבד מטורו של שביט מוקדש לעמדות הנחרצות של נתניהו האב באשר למדינת ישראל, העם היהודי והסכסוך הישראלי-ערבי. מעל הסקירה המאלפת של שביט מופיעים כמה ציטוטים מפי נתניהו במסגרת אותו ראיון: "הרעיון של שלום אמת הוא אשליה"; "מרגע שתהיה בידם [איראן] פצצה, נהיה בסכנת השמדה"; "אין עם פלסטיני כלל. אין ולא היה"; "מדינה ערבית בלב מדינתנו היא חלום בלהות"; ו"[המערב] במצוקה קיומית, שום מדינה לא תסייע לנו".

"היה מדובר בפרק זמן קצר בלבד של היכרות, אולי ארבעה שבועות, אולי קצת יותר, אבל בדרך מסוימת נחרתו הפגישות הנעימות הללו בלוח הצפחה שלי המשומש מרוב דמויות", כותבת שרי מקובר-בליקוב ב"מעריב". מרבית רשימת הזכרונות של מקובר-בליקוב עוסקת באופיו של נתניהו ז"ל, לא בדעותיו.

באופן שאולי מפתיע, גם העמוד במוסף "המגזין" ב"מעריב" שמוקדש להדפסה מחודשת של חלק מהראיון שקיימה מקובר-בליקוב אינו נוגע כלל להתבטאויותיו של נתניהו האב בנוגע לתפיסת עולמו המדינית. "האויב הערבי הוא קשה כי הנטייה לקונפליקט היא חלק מהמהות שלו. אויבות היא חלק מאישיותו ומאופיו. מבנה האישיות של הערבי הוא כזה, שאינו מוכן לפשרות או להסכמים", אמר נתניהו בראיון המקורי. "אין מדינה פלסטינית או עם פלסטיני ולכן אין יוצרים מדינה בשביל עם דמיוני", הוסיף. "הפתרון הוא לכבוש בפועל כל שטח מריבה בגבול ארץ ישראל. לכבוש אותו ולהחזיק בו גם אם זה יגרום למלחמה של שנים", יעץ. "המטרה של ערביי ישראל היא השמדה", הבהיר. ציטוטים מעניינים אלה, ואחרים, נמחקו מלוח הצפחה של "מעריב".

קטעי הראיון שנבחרו להדפסה מחודשת עוסקים כולם בבנימין נתניהו ובהשפעת האב על בנו. גם הבחירה בציטוטים המתייחסים לבנימין נתניהו סלקטיבית. ב-1 באפריל 2009, כקדימון לפרסום הראיון ב"מעריב", הופיע על כמחצית משער העיתון הציטוט הבא של נתניהו האב: "החיסרון העיקרי של ביבי? לפעמים הוא אינו מצליח לבחור באנשים המתאימים לתפקידם".

הפסקה בראיון המקורי, שהופיעה לפני הפסקה שמכילה משפט זה, מתפרסמת מחדש הבוקר ב"מעריב". היא כוללת את המשפט "הוא [נתניהו הבן] מכמה בחינות אדם גדול". גם הפסקה שלאחר הפסקה שמכילה את המשפט הביקורתי על נתניהו מתפרסמת הבוקר מחדש. היא כוללת את המשפט "אני מרוצה מאוד שהוא נבחר כי האחרים לא ראויים לתפקיד ראש ממשלה". דווקא הפסקה הכוללת את דבר הביקורת המתונה יחסית של האב על בנו, זו שהפכה לפני שלוש שנים לכותרת ענק בשער העיתון, נעדרת הבוקר.

על-פי ידיעה מאת ענת קם שפורסמה בזמנו באתר "וואלה", ראש הממשלה בנימין נתניהו פנה אז למו"ל "מעריב", עופר נמרודי, בבקשה שיגנוז כליל את הראיון עם אביו. בסופו של דבר הוסכם שאחיו של ראש הממשלה, עידו נתניהו, יקרא את הראיון טרם פרסומו ויאשר אותו. עורכי "מעריב" באותה תקופה, דורון גלעזר ורותי יובל, ניהלו ויכוח חריף עם נמרודי לפני שהסכימו לפשרה, דווח באותה ידיעה. אתמול צייץ העיתונאי נעם שיזף כי הוא זה שערך לפני שלוש שנים במוסף "סופשבוע" את הראיון עם בנציון נתניהו. שיזף הוסיף: "כשקוראים את הדעות המחרידות של בן ציון נתניהו בראיון ל'מעריב' שווה לזכור שהציטוטים האיומים באמת נשארו בחוץ בגלל לחץ רוה"מ"‎.

שלוש שנים אחרי הלחץ הישיר של לשכת ראש הממשלה על המו"ל, והפשרה מעוררת הרחמים שאליה הגיע "מעריב" בסופו של דבר, גלעזר ויובל כבר אינם עורכים את העיתון. את מקומם תופס כעת ניר חפץ, לשעבר ראש מערך ההסברה של ראש הממשלה בנימין נתניהו. הנה, סוף-סוף, דומה שנבחר האיש המתאים לתפקיד.

הערת שוליים בהיסטוריה

אגב זכרונות מפגישות עם פרופ' בנציון נתניהו, ב"ידיעות אחרונות" לא מתפרסמים הבוקר מחדש קטעים מראיון שהעניק המנוח לעיתון. הייתכן שלאורך עשרות שנות פעילות מקבילה של נתניהו מחד ו"ידיעות אחרונות" מאידך הם מעולם לא נפגשו? כך או אחרת, בעמ' 4 של קונטרס החדשות נזכר דב אייכנוולד, מנכ"ל הוצאת הספרים של "ידיעות אחרונות", בפגישות שקיים עם בנציון נתניהו לקראת צאת ספרו "חמשת אבות הציונות" ובמסגרת כתיבת הביוגרפיה שלו (שלא הושלמה). בין היתר נזכר אייכנוולד כי באחד הימים, כשהיה חם, נתניהו הביא לחדר מאוורר גדול.

טריגר

בתחתית שער "ישראל היום" מתפרסמת הכותרת "חשד: זרים ניסו לאנוס נערה בערב יום העצמאות". בעמ' 23 מדווח אבי כהן כי "בערב יום העצמאות, שלושה כהי עור, ככל הנראה נתינים זרים, תקפו ושדדו על-פי החשד נער ונערה בני 15 וחצי באזור התחנה המרכזית החדשה בתל-אביב, ואף ניסו לאנוס את הנערה". על-פי כהן, "תושבים בשכונת שפירא בעיר טענו כי זה היה הטריגר ליידוי בקבוקי התבערה על בתי הפליטים באזור". גם בכותרת המשנה לידיעה משולב המשפט "שכנים: 'השלכת בקבוקי התבערה על בתי הפליטים – אקט של נקמה'".

בהמשך הידיעה מדווח כהן על דברים שאמר אתמול בבוקר נצ"מ דוד גז, מפקד משטרת מרחב יפתח, בדיון של אחת מוועדות הכנסת. לפי הדיווח, גז הבהיר כי "כי קיימת מגמה של עלייה חמורה במעורבות זרים בפשיעה". לעומת זאת, לפי גז, "האירוע של יידוי בקבוקי התבערה על בתי הפליטים הוא אירוע בודד, ואין כרגע משהו מגמתי נגד נתינים זרים".

התמונה העולה מהדיווח ב"הארץ" שונה. "חילוקי דעות בין המשטרה לארגוני הסיוע לפליטים ולכמה ח"כים נרשמו אתמול בדיון ועדת הכנסת לבחינת בעיית העובדים הזרים", מדווחים אופיר בר-זהר ויניב קובוביץ. לפי דיווחם, "המחלוקת נסבה סביב נתוני היקף פשיעת הזרים בשנים האחרונות, כפי שהוצגו בדו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת. בעוד שלפי הדו"ח חלה עלייה קלה בשיעור המעורבות של זרים בפשיעה בשנים 2010–2011, טען מפקד מרחב יפתח במשטרה, ניצב-משנה דוד גז, כי מנתוני המשטרה עלה כי חלה עלייה משמעותית במעורבות זרים בפשיעה. עם זאת, המשטרה לא חשפה את נתוניה העדכניים בעניין".

בעוד שהמחלוקת בוועדת הכנסת נעלמה לחלוטין מדיווח "ישראל היום", ב"הארץ" מתפרסמת ידיעה קצרצרה בלבד [יניב קובוביץ] על החשד לנסיון אונס ערב יום העצמאות. הקשר בין אירוע זה ובין המתקפה על בתי זרים אינו מוזכר בפירוש בידיעה. ב"מעריב", לעומת זאת, מתפרסמת הבוקר הכותרת "המהומות החלו בעקבות תקיפה מינית של נערה".

חג שמח

היום, ה-1 במאי, מחזיק העיתון הכלכלי "דה-מרקר" 48 עמודים. הכפולה הרביעית בעיתון מוקדשת לענייני העמלים. חיים ביאור מסכם את "10 המכות שפוגעות בעובדים בישראל" ומדווח על שביתה של עובדי מפעל אלישרא למערכות אלקטרוניות בבני-ברק ועובדי תדיראן-מערכות בחולון. מוטי בסוק מדווח כי שיעור האבטלה במרץ עלה ל-6.9%, ואילו הילה ויסברג מביאה כמה מממצאי דו"ח מרכז אדוה:

"בין 2001 ל-2011 גדלה ההכנסה הלאומית בישראל ב-35%, אך חלקם של העובדים בה גדל ב-23%, בעוד שחלקם של המעסיקים גדל ב-85%"; "המאיון העליון של השכירים ריכז בידיו ב-2010 כ-6.8% מכלל הכנסות השכירים בישראל – השיעור הגבוה ביותר בעשור האחרון"; לפי הדו"ח, "חלקו הגדול של המאיון העליון בעוגת ההכנסות נובע, בין השאר, מהתגמולים שקיבלו המנהלים הבכירים במשק. מנכ"לים בחברות תל-אביב 25 קיבלו ב-2011, בממוצע, 9.8 מיליון שקל בשנה – 3 מיליון שקל שכר, 2.8 מיליון שקל מענק (בונוס) ו-4.2 מיליון שקל תשלום מבוסס מניות".

בעיתון "כלכליסט" מתפרסמת ידיעה [סוכנויות הידיעות] המתבססת על ה"גרדיאן", ולפיה בבריטניה עלה לאוויר אתר, www.yoursayonpay.org.uk, המאפשר לציבור "לכתוב מיילים למוסדות פיננסיים גדולים בסיטי ולדרוש מהם לפעול לריסון שכר המנהלים הבכירים שלהם".

הכותרות הראשיות

"18 אלף מובטלים חדשים תוך חודש", נכתב בראש שער "מעריב".

"וינשטיין: תיק ליברמן יוכרע לפני הבחירות", נכתב בראש שער "הארץ".

"זעם בליכוד: 'לא לשריין את ברק'", נכתב בראש שער "ידיעות אחרונות".

"הובא למנוחות בנציון נתניהו, אביו של ראש הממשלה, שנפטר בגיל 102", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון", שמתחרה ב"ישראל היום" במידת נאמנותו למשפחת נתניהו. אולי משום שאינו סובל מתדמית ה"ביביתון" וממילא נחשב לעיתון נישה, "מקור ראשון" גם מרשה לעצמו מדי פעם לעקוף את "ישראל היום" ולנצח.

בשולי החדשות

דן מרגלית מפרסם הבוקר, זה היום השלישי ברציפות, מאמר שבו הוא תוקף את תוקפי ראש הממשלה ושר הביטחון. המאמר מתפרסם בראש עמ' 11 של העיתון ומודגש ברקע צהוב.

בתחתית שער "ישראל היום" מתפרסמת הכותרת "עמרו מוסא: 'הסכמי קמפ-דייוויד – מתו'". לפי כותרת המשנה, "המועמד המוביל לנשיאות מצרים מחריף את הטון נגד ישראל". ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה מאת סמדר פרי תחת הכותרת "המועמד לנשיאות עמרו מוסא: נכבד את הסכם השלום". על הסיבה לפער יכול ללמוד מי שיקרא את שתי הידיעות: מוסא מפריד בין הסכמי קמפ-דייוויד בכל הקשור להקמת מדינה פלסטינית ובין הסכם השלום בין ישראל למצרים.

ב"דה-מרקר" מדווחים גבריאלה דוידוביץ'-ויסברג ועדי דברת-מזריץ כי חברת המבטחים דו-איט נקלעה לקשיים כלכליים. גם ברגעיה הקשים ראוי לזכור לה את הצלחותיה פורצות הדרך בעבר.

ענייני תקשורת

"הדיווח שהובא בידיעה שכותרתה 'ערוץ 10: ילדה ישראלית ניצלה מחטיפה בדיסניוורלד' (30.4, עמ' 13) התברר כמשולל יסוד", נכתב הבוקר במדור התיקונים של "מעריב". ב"הארץ" מדווח נתי טוקר כי כתבת ערוץ 10, סיוון כהן, שדיווחה על הסיפור, הושעתה. "המקרה כלל לא אירע, הוטעינו בסיפור הזה", נמסר לעיתון אתמול מהערוץ. "הוחלט בחברה לפתוח בבדיקה מקיפה של נסיבות הפרסום ולהשעות את הכתבת עד לסיום הבדיקה".

"השאלה היא אם זה מקרי שסיפור האגדות הגיע דווקא מהממלכה הקסומה של דיסניוורלד", כותב הבוקר מבקר הטלוויזיה של "הארץ" מורן שריר. "מעשיות על ילדים שנחטפים מפארק השעשועים של דיסני צצות מדי פעם, בעיקר באינטרנט. חלומו של כל כתב או עורך מהדורה הוא שסיפור כזה יהיה נכון דווקא במשמרת שלו. הקסם והאופל, השילוב בין תום הילדות של דיסניוורלד (לפחות על-פי ערכי המותג) ובין האכזריות הבלתי מרוסנת שבחטיפת ילדים יוצר סיפור מושלם, כזה שחייב להיות נכון. גם אם הוא לא נכון. ברגעים כאלה, היצר נוטה לגבור על השכל הישר. סיוון כהן היתה מודעת לכך. 'זה באמת נשמע כמו אגדה אורבנית', אמרה לאילון, שספק הקשיב לה, ספק חיכה למונית שתיקח אותו לפנסיה. היא ידעה שיש אגדה כזאת ובכל זאת לא התאפקה. בעולם טלוויזיוני שבו חדשות הן בידור, חטיפה בדיסניוורלד היא סיפור מושלם, מושלם מדי בשביל שלא יפרסמו אותו. גם אם הוא לא נכון".

לי-אור אברבך דיווח אתמול ב"גלובס" כי איילת מצגר תשמש מנכ"לית זמנית של הרשות השנייה.

נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" כי רפי יהושע, בעבר סגן מנהל הטלוויזיה בערבית וכיום סמנכ"ל הטכנולוגיות ברשות השידור, הורשע לפני כחודש על-ידי בית-הדין למשמעת של נציבות שירות המדינה בעבירת משמעת לאחר שתועד כמה וכמה פעמים כשהוא עוסק בענייניו הפרטיים במהלך שעות היום מחוץ לבנייני רשות השידור, בזמן שהיה אמור למלא את תפקידיו ברשות. על-פי הדיווח של טוקר, העבירות של יהושע בוצעו טרם מונה לסמנכ"ל ברשות, שאמור ליישם שדרוג טכנולוגי בעלות של 330 מיליון שקל. "גזר הדין כלל נזיפה חמורה, הפקעה של חצי משכרו והורדה בדרגה לשנה אחת (ניכוי של 10% מהשכר החודשי במשך שנה) – אך ברשות מתכוונים להמשיך להעסיק אותו", נכתב.

מרשות השידור נמסר בתגובה ל"דה-מרקר": "בית-הדין למשמעת של עובדי המדינה לא מצא כל דופי ואף לא העיר כל הערה באשר להמשך עבודתו של יהושע בתפקידים בכירים. יהושע נבחר במכרז על-פי דין. בפני ועדת המכרזים עמדו מכלול העובדות הקשורות אליו, לרבות הרקע המשמעתי, ולאחר שבחנה את כל החומר שעמד לפניה – מצאה אותו ראוי וכשיר למלא את התפקיד בלא כל הסתייגות. יש לציין כי הוועדה נעזרה בייעוץ משפטי. מדובר במנהל בעל ניסיון מקצועי מוכח של כ-40 שנה, שהוכיח את כישוריו בניהול פרויקטים ברשות. הנהלת הרשות סומכת ידה על הבחירה".

מיה מנע מדווחת במוסף "עסקים" של "מעריב" כי בעל השליטה בערוץ 10, יוסי מימן, השתתף אתמול יחד עם כמה מבכירי הערוץ בסדרת פגישות עם משקיע פוטנציאלי חדש.

ב"ישראל היום" מדווח ערן סויסה כי מיקי גבאי, לשעבר רס"ר גלי צה"ל, נפטר אתמול ממחלת הסרטן.