פרופ' מנואל טרכטנברג (צילום: דוד ועקנין)

פרופ' מנואל טרכטנברג (צילום: דוד ועקנין)

מלחמות כבר לא קורות בסתיו

מועד הגשת ההמלצות של ועדת טרכטנברג, שראש הממשלה נתניהו מינה בשל התפרצותה של מחאה עממית המונית בישראל נגד המצב הכלכלי והחברתי, מתקרב, והעיתונים מקדישים לכך היום מקום בולט בראש סדר היום. "נתניהו צפוי להכריע: קיצוץ של 1.5 מיליארד שקל בתקציב הביטחון", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", או בלשון הכותרת הראשית של "ישראל היום": "משרדי האוצר והביטחון: מלחמה".

"המלצות ועדת טרכטנברג: העשירים ישלמו יותר מסים", נכתב בכותרת על שער "מעריב", ואילו ב"ידיעות אחרונות", מתחת לכותרת הגג "אלה ההצעות המסתמנות בוועדת טרכטנברג לפתרון המשבר החברתי", נכתב פשוט: "ההמלצות".

ואלו הן, לפי דוד רגב ב"ידיעות אחרונות": "חוק חינוך חינם מגיל 3–4 ויום לימודים ארוך בכל בתי-הספר יופעלו בהדרגה. התשלום למעונות הפרטיים יוגבל. תיבדק אפשרות לתת נקודות זיכוי גם לאבות לפעוטות. המדינה תעודד השכרת דירות בפיקוח". אמצעי המימון, לפי "ידיעות אחרונות": קיצוץ של 1–3 מיליארד שקל מתקציב הביטחון, עלייה של עד 25% במס על רווחי הון, הקפאת ההפחתה במס החברות וביטול הרפורמה במס הכנסה.

על שער "מעריב" מוסיפה הידיעה התמציתית עוד מקורות מימון: תוספת של 4% במס הכנסה על שכר גבוה מ-67 אלף שקל, מס עיזבון, מס מתנות ומס על ירושות גדולות מ-12 מיליון שקל, וביטול הפטור ממס על זכיות בהימורים והגרלות. ב"ישראל היום" מגישים רשימה מפורטת הרבה יותר של ההמלצות ומקורות המימון, ואף מציינים את רמת סבירותן (זאב קליין).

לפי "ישראל היום", ההמלצות (ובלשון "ישראל היום" "ההטבות", מונח פיאודלי למחצה, שנשאר לעיתונות שריד מימי בגין) ש"סוכמו" כוללות את ביטול הבלו על הדלק ("בשיעור 40 אג' לליטר"), הורדת מכסים ומסי קנייה "על שורה של מוצרים", נקודות זיכוי לאמהות עובדות ("עבור כל ילד"), הכפלת מס הכנסה שלילי לאמהות עובדות ("עם שניים-שלושה ילדים עד 700 שקל לחודש"), "בניית מאות גני ילדים ומעונות יום" ויום לימודים ארוך וחינוך חינם בגילים 3–5.

לעומת זאת, "ריווח מדרגות מס" לשכר שבין 9,000 ל-19,000, חינוך חינם עד גיל שלוש, מימון פיקוח על מעונות וסבסוד גני ילדים, תמריצים לאכלוס דירות ריקות והקפאת ארנונה הם ב"סבירות גבוהה", ואילו פיקוח על דמי השכירות ("דרישה מרכזית של המחאה החברתית", מציינים בעיתון) ו"נקודות זיכוי עבור האבות" הם "המלצות בדיון" או "בסבירות נמוכה".

ברשימת "מקורות המימון" הסעיף היחיד שלצדו תג מחיר הוא קיצוץ תקציב הביטחון. טור הפרשנות של דן מרגלית חד-משמעי: אין לקצץ בתקציב. הטור מסתיים כך: "מנין ליטול את המיליארדים הנחוצים למימוש המחאה החברתית? המצע קצר מהשתרע והמסכה צרה מהתכנס. ניפגש כאן מחר". בדקתי – מדור הסודוקו והתשבצים מודפס כסדרו בעמודים שלפני מדור הספורט. כנראה מדובר בסוג אחר של חידון. אולי חמיצר בסגנון אקטואלי. מוזר רק שאת הפתרון יספקו כבר מחר, ולא ייתנו יותר זמן לנסות לזכות בפרס.

מחאה מול הכנסת, שלשום (צילום: אורן נחשון)

מחאה מול הכנסת, שלשום (צילום: אורן נחשון)

כאמור, ב"ישראל היום" מדובר במלחמה: משרד האוצר מול משרד הביטחון. העילה של העיתון לקבוע כי מדובר ב"מלחמה" היא מכתב שהוציא אמש מנכ"ל משרד הביטחון ובו האשים את משרד האוצר כי הוא מנהל "מסע של שקרים". ב"ישראל היום" טורחים לציין כי השקרים האמורים, לדעת פרנסי משרד הביטחון, שתוכנם הוא הטחת האשמות במערכת הביטחון על חוסר שקיפות ובזבזנות, נאמרו על-ידי שר האוצר יובל שטייניץ "בראיון רחב היקף שהעניק ל'ישראל היום'". אלא שלפי "הארץ" – וכפי שמשתמע מהדיווח של "ישראל היום" עצמו – ההכרעה בעניין הקיצוץ כלל אינה מונחת לפתחו של אחד מהמשרדים הנמצאים ב"מלחמה", אלא הועברה כבר להכרעתו של ראש הממשלה. הנה אם כן, תקדים: מסתבר שב"ישראל היום" מעדיפים קידום עצמי וטפיחה על שכם עצמם מקידומו של ראש הממשלה וטפיחה על שכמו. גם זו התקדמות.

ויש גם תגובה מ"מטה המאבק", המובאת לצד תמונה של דפני ליף וללא אזכורן של המלים "משתמטים" או "נרקמונים": "במטה המאבק מאוכזבים מטרכטנברג", כותרת הידיעה של ארבעה מכתבי העיתון. "המסקנות אינן מספקות, בייחוד לא בבעיית הדיור הציבורי", נמסר בהודעה, "לא הבנו מה הן המלצות הוועדה בתחומי הבריאות, הרווחה והתחבורה, אם יש בכלל כאלה, ויותר מכל, לא ברור אם להמלצות האלה יש בכלל סיכוי להתממש בלי לפתוח את תקציב 2012".

"לתגובות השליליות למסקנות המתגבשות הצטרפו גם הסטודנטים", נכתב בידיעה הראשית של "הארץ", המצטטת את דובר התאחדות הסטודנטים: "יש ערפל כבד סביב סוגיית המקורות התקציביים לתוכנית וערבויות הביצוע שלה, ולכן מבחינתנו התשובה היא 'לא מספיק'". "אם מימוש המלצות טרכטנברג תלוי בקיצוץ משמעותי בביטחון – אפשר לפזר את הוועדה", כותבת סטלה קורין-ליבר ב"גלובס". "המאבק יימשך", מצטטים עוד ב"הארץ" את הדובר.

האביב הערבי, הפיל ובעיית ההסברה

"אמש: אנשי השגרירות בירדן פונו לארץ בבהילות", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "השגרירות בירדן: הפינוי", נכתב בכותרת במעלה שער "ישראל היום". "הפעם לא לוקחים סיכונים", נכתב בפתח כותרת המשנה. "ישראל פינתה את השגרירות בירדן", נכתב ברצועה צרה בתחתית שער "ידיעות אחרונות". "שגרירות ישראל בעמאן נסגרה, העובדים פונו", נכתב בכותרת ידיעה של ברק רביד ואבי יששכרוף בשולי עמ' 4 של "הארץ", ללא הפניה בשער.

לפי הדיווחים, סיבת הפינוי היא הפגנה המתוכננת היום מול השגרירות וחשש מהישנות האירועים האלימים שהיו בהפגנת ההמונים מול השגרירות בקהיר. ב"ישראל היום", באופן מוזר, מדגישים ומדפיסים על השער ובכותרת המשנה לידיעה עצמה (שלמה צזנה) ציטוט של "גורם מדיני" ולפיו "הדיפלומטים חוזרים ארצה בכל סוף-שבוע; הפעם הקדימו את חופשתם", כביכול הכחשה לכותרת הראשית עצמה ולתיאור המובא בעיתונים כולם – גם ב"ישראל היום" – בשם גורמים במשרד החוץ, ולפיו עזיבת הדיפלומטים אינה שגרתית, אלא פינוי מתוכנן. באופן מוזר עוד יותר, ציטוט כזה כלל אינו מופיע בידיעה עצמה.

והנה עוד מידע שאינו מופיע ב"ישראל היום": "השב"כ התנגד להפצת צילומי הווידיאו של נתניהו בחמ"ל משרד החוץ", נכתב בכותרת במעלה שער "הארץ". ברק רביד מדווח כי "לשכת ראש הממשלה הפעילה בימים האחרונים לחץ כבד על משרד החוץ והשב"כ, כדי לקבל צילומי וידיאו פנימיים מהמצלמות בחמ"ל הבטחוני של משרד החוץ, שבוצעו בלילה שבו הותקפה שגרירות ישראל בקהיר. באופן חריג ביותר, ביקשה לשכת ראש הממשלה להפיץ לתקשורת את הצילומים שבהם נראה בנימין נתניהו עוקב אחרי חילוץ המאבטחים הישראלים, אולם חזרה בה בעקבות התנגדות חריפה של השב"כ ומשרד החוץ".

"לשכת נתניהו הפעילה לחץ מסיבי כדי לקבל את החומר", מצטט רביד "מקור במשרד החוץ", "רצתה במיוחד קטעים של השיחה בין נתניהו לבין המאבטח יונתן. המטרה שלהם היתה להראות איך נתניהו מפגין מנהיגות בחמ"ל, וכל האמצעים כשרים לכך". לפי רביד, הגורמים המקצועיים במשרד החוץ התנגדו לפרסום החומרים כדי לא "להביך את המצרים" ולהגביר את המתיחות, ואילו השב"כ התנגד בשל "הנזק הבטחוני שייגרם מחשיפת אמצעים טכנולוגיים בחמ"ל, או מחשיפת זהותם של חלק מהגורמים שישבו בחמ"ל". מהלשכה מוסרים ל"הארץ" כי פעלו רק בתגובה לבקשה של ערוצי טלוויזיה לקבל את החומרים.

רכז לי ועדה

ועדת טרכטנברג מככבת היום בכל העיתונים. ועדת הריכוזיות, שהגישה מסקנות ביניים, אינה זוכה ליחס דומה. "ועדת הריכוזיות: לאסור שליטה צולבת בתאגידים", נכתב בכותרת ידיעה של זאב קליין בעמ' 5 של "ישראל היום". "עוד במסקנות הביניים שהוגשו לשר האוצר: הפרדה בין החזקות ריאליות ופיננסיות".

יש טעם להתעכב על טורו של חזי שטרנליכט, הפרשן הכלכלי של "ישראל היום", המודפס באותו עמוד. אחרי שהוא קובע כי "הבעיה הגדולה ביותר של שוק ההון המקומי" היא הריכוזיות של אחזקות פיננסיות וריאליות אצל אותם בעלים, בשל הפגיעה שלה בכספי הפנסיה, הוא מסכם כי קבלת מסקנות הוועדה "תיטיב" גם עם הטייקונים, "משום שהיא תאלץ אותם לצאת לחפש השקעות בשדות זרים, דבר שיקטין סיכונים גם לפנסיה וגם עבורם". יש יותר מקביעה תמוהה אחת בטור הזה, ואפילו במשפט הבודד שצוטט לעיל, אולם בכל זאת קשה להאמין שמישהו כותב בעיתון ב-2011 שהפניית כספי הפנסיה הישראליים להשקעות זרות "תקטין סיכונים".

כך או כך, "ישראל היום" הוא היחיד בין העיתונים הכלליים שמודפסת בו ידיעה על מסקנות הוועדה. ב"מעריב" נדפסת ידיעה קצרה בעמ' 5 (המקבלת הפניה צנועה בשער), ב"ידיעות אחרונות" אין זכר למסקנות הוועדה, לא בקונטרס החדשות ולא במוסף הכלכלי. שני המוספים של שני העיתונים מעדיפים לעסוק בהרחבה בחילופי המנכ"לים בחברת פרטנר שבשליטת אילן בן-דב ("אילן בן-דב רצה מישהו עם גרזן", לשון הכותרת הראשית של מוסף "ממון", המדווח כי בן-דב מעוניין במנכ"ל שיבצע קיצוצים ופיטורים נרחבים יותר). גם ב"גלובס", העוין את ועדת הריכוזיות בשל איבתו ל"דה-מרקר", לא מופיע דיווח בעניין על השער.

אפילו "דה-מרקר" עצמו אינו מעניק למסקנות את הכותרת הראשית. יחד עם זאת, זו מוקדשת לאותו נושא: "מועדון הדירקטורים שחונק את המשק הישראלי", נכתב בה. "ניתוח ראשון מסוגו של רשת הקשרים העסקיים והאישיים בין 8,000 דירקטורים ומנכ"לים, שאמורים לנהל ולפקח על החברות הציבוריות בישראל", נכתב בכותרת המשנה. "הסכנות הנחשפות במחקר של ד"ר תמר שגיב: ניגודי עניינים, תחרותיות נמוכה ופגיעה באינטרס הציבור". המשך כותרת המשנה מודיע באופן מודגש על הגשת מסקנות הוועדה. ידיעה בנושא מתפרסמת בעמ' 3. לעיתון יש גם כותרת ראשית שנייה: "במגה-בול בקריית-גת ובעכו משלמים 15% יותר מאשר בקריות".

מי שמעלה את מסקנות ועדת הריכוזיות על ראש שמחתו הוא "כלכליסט". "ועדת הריכוזיות תגביל את הטייקונים", נכתב בכותרת הראשית. "הוועדה בראשות חיים שני סיימה את עבודתה לאחר 11 חודשים. מסקנות הביניים הוצגו לנגיד בנק ישראל ולשר האוצר ויפורסמו בקרוב. הפרדת אחזקות: בעלי אחזקה ריאלית יורשו להחזיק בגוף פיננסי בשיעור שולי. ייצוג לפי שליטה: בעלי שליטה יוכלו למנות דירקטורים רק לפי אחזקתם הישירה בחברה, זאת במטרה לפרק את פירמידות השליטה. כהונת דירקטורים: לא יוכלו לכהן בחברות פיננסיות וריאליות במקביל".

בעמ' 16 של העיתון נדפסת ידיעה תחת הלוגו "זוהי סדום", שליווה בעיתון את סיקור סוגיית פתרון הצפת המלונות בים המלח. "איך נשתתף בהגנת ים המלח? אנו בקושי מוציאים את לחמנו", נכתב בה. מי שהחמיץ, כדאי שישוב ויקרא את הכתבות והטורים האחרים שהתפרסמו בנושא השבוע בעיתון (כאןכאן וכאן, בעיקר).

פרומו

"לי האנט הפך את הפרומו למדע מדויק", נכתב בהפניה לכתבה של אורן פרנק משער "מרקר ויק". "האנט נחשב לאחד המומחים הגדולים בעולם בניהול ובקידום הדרך שבה ערוצי טלוויזיה מסחרית מתפרנסים, כלומר אופטימיזציה ומקסימיזציה של הרייטינג ושל הברייק – הפסקת הפרסומות והפרומואים (קדימונים)", כותב פרנק בפתח הכתבה.

"בסופו של דבר", אומר האנט לפרנק, "אם מחברים את הצפייה הלא-ליניארית שהתחילה עם הממירים המקליטים יחד עם מדידת הרייטינג המסחרי בנפרד, נגיע למסקנה הבלתי נמנעת שהפתרון הנוכחי הוא In program messaging, שבו המסרים, בין אם הקדימונים או הפרסומות, מופיעים על גבי התוכן הטלוויזיוני".

"מסרים תוך-תוכניים" מאפיינים גם את שערי כמה מהעיתונים היום: "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום", המפקיעים חלקים נרחבים מהשער לפרסום מודעות למוספי יום שישי. לקראת פרוץ החגים ותקציבי הפרסום, עתידה המגמה הזו להתרחב. יש אומרים שיום אחד היא תבלע את השער כולו. אז יתחיל המסע לעמודים הפנימיים. עוד כך וכך שנים יראיין מומחה שיווק מומחה שיווק אחר לאחד השיווקונים, והלה ימסור לו כי הדבר הבא הוא In person messaging. מבקר ממורמר יכתוב אז כמה מלים בטור באתר אינטרנט המשודר במעגל סגור, אבל השיטה החדשה תעבוד והוא יירד לקיוסק לקנות סיגריות ולא יחזור.

עד אז, מה מציעים לנו שני העיתונים הנפוצים בישראל כדובדבנים שבראש עוגת הנייר שיגישו לנו מחר? שני העיתונים מגדירים את גליון המוסף כ"ענק". "ידיעות אחרונות": ראיון עם רן דנקר (שחקן), פרקים מיומניהן הפרטיים של דפני ליף וסתיו שפיר, יוזמות מחאת האוהלים, טור משותף של דנה ספקטור ורענן שקד, משהו עם רמי קליינשטיין (זמר) וטור בישול. "ישראל היום": כתבה נרחבת על בר רפאלי (ערן סויסה), ורן רזניק כותב על כך שבמחשבי קופת-חולים כללית הומוסקסואליות מתויגת כמחלה. כן: כתבה שקשה לחשוב על קלישאה עלובה ממנה לנמיכות מצח עיתונאית, ותחקירון שמריח יותר כמו הטרדה עיתונאית ופחות כמו "חשיפה". אה, והכל בחינם.

ספטמבר זה כאן

ואם כבר פרומו: "ישראל אישרה לרשות הפלסטינית להצטייד באמצעים לפיזור הפגנות", נכתב בכותרת על שער "הארץ". "בצה"ל נערכים להסלמה", נכתב בכותרת המשנה, "הכוחות בגדה יתוגברו כבר בסוף-השבוע הקרוב". לפי עמוס הראל, בשל פרק הזמן הקצר מתקשה הרשות לממש את ההיתר ולהספיק לרכוש את האמצעים האמורים.

ב"ידיעות אחרונות" כותרת הידיעה על רוב עמ' 4 היא "הכרזת מדינה תתקע את המו"מ ל-60 שנה", ציטוט של ראש הממשלה נתניהו, ש"מזהיר בשיחות סגורות מפני יוזמת העצמאות הפלסטינית". בענייני תקיעת המשא-ומתן, נדמה שאפשר לקבל את נתניהו כעד מומחה. עמוד אחר-כך, כותרת ידיעה אחרת היא "דו"ח חסוי שנכתב בעקבות תרגיל העורף הלאומי מגלה: ההיערכות למלחמה ארוכה – לוקה בחסר".

עולם חדש ומיץ

כתבה מתורגמת מה"גלובל פוסט" במוסף היומי של אחד הטבלואידים מתארת כיצד מתנגדי משטר אסד בסוריה "משתמשים במדיה החברתית על מנת להפיץ ברבים שמות, כתובות ותמונות של מי שנחשדים כמודיעים של המשטר" ו"מעתיקים את שיטת הריגול של השלטונות".

באותו מוסף מתפרסם הכינוי "נערת טלפון" לזונה.

במוסף היומי של העיתון המתחרה מצולם אחד הכתבים כשהוא אוחז כוס יין ומשעין את ראשו על כתפה של רובוט מתוצרת יפנית המעוצב בדמות אשה.

באותו מוסף, במדור "מסביב לעולם", מדווחות הסוכנויות כי בסדרות המשודרות בטלוויזיה האיראנית ייאסר מעתה להראות גברים בלי חולצה או "משולשי אהבה".

ידיעת תקשורת אחת

תיבת הקרדיטים ב"עסקים" – מוסף העיתון שבבעלותו של איש העסקים נוחי דנקנר, שאמור, כך לפי התחזיות, לגדול ממוסף זניח לעיתון כלכלי משפיע – השתנתה היום: שמו של הדר חורש מופיע במקום זה של גילי דינשטיין, שזה מקרוב באה וכבר הלכה, ונעלם גם שמו של מי שמונה לא מזמן לעורך הכלכלי הבכיר, יהודה שרוני. לפי הדיווחים, איתן מרקוביץ', לשעבר עורך הספורט של "הארץ", מונה למשרת עורך הכלכלה של העיתון. בואו נחכה עד אחרי החגים לפני שנאחל לו מזל טוב.