גיוס לכולם (בעיתון)

אתמול הדפיס "מעריב" בשערו את תמונת רגלו המגובסת של ראש הממשלה (צילום: אלכס קולומויסקי), אחרי שבמשך כמה שבועות עשו אנשי נתניהו מאמצים רבים למנוע ממראה נתניהו המגובס והמדדה על קביים מלהופיע בתקשורת (ולפי הכתבים הפוליטיים, אף ביטלו בשל כך את השתתפותו בכמה אירועים פומביים). אבל לא המסרים מ"מעריב" של נוחי דנקנר הם שמדאיגים את לשכת ראש הממשלה, אלא החזית שנפתחת מולו, שוב, ב"ידיעות אחרונות".

"פלסנר בראיון ל'ידיעות אחרונות': נתניהו ראש ממשלה מסוכן", נכתב מתחת לכותרת הראשית של העיתון. "שמיניסטים לקראת גיוס: נתניהו, אל תיכנע לחרדים", נכתב מעליה. "נתניהו, אם גם אתה כראש ממשלה תמשיך להיכנע לחרדים, אולי אתה תרוויח רווח פוליטי, אבל המדינה כולה תפסיד", נכתב בציטוט מודגש של "צעיר לפני גיוס" בכפולה הפותחת. "שמיניסטים קוראים לראש הממשלה: אל תיכנע ללחץ החרדי", נכתב בכותרת הגג שלה. "נתניהו הוא ראש ממשלה מסוכן", נכתב באותיות שמנות בכותרת של עמ' 3. עמוד אחר מודפס תחת הכותרת "אי-אמון" (בנתניהו), צביקה ברוט מודיע כי ח"כ שלי יחימוביץ' קוראת לפזר את הכנסת, טלי בן-עובדיה מותחת ביקורת על נתניהו שממשיך להעסיק את נתן אשל, ויובל קרני יודע לדווח על בעיות בקואליציה ("'מרד' בקדימה: 2 ח"כים פרשו מהקואליציה").

"נתניהו הונה אותי ובחר בחרדים", נכתב אתמול בכותרת הראשית של "ידיעות", ציטוט של יו"ר קדימה שאול מופז (שמעולם לא השכיל להיכנס תחת כנפיו של אף בעל עיתון). לצד הכותרת הראשית נכתבו בתוך חותמת צהובה המלים "סוף הרומן". ההודעה היום של חיים רמון, מקורבו של המו"ל, הבעלים והעורך האחראי של "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס, כי הוא מתעתד להקים מפלגה חדשה, מסמנת אכן את סופו של הרומן קצר המועד בין מוזס לנתניהו.

המלה "רומן" היא כמובן מוגזמת. למערכת היחסים שהתפתחה בשנה-שנתיים האחרונות בין העיתון החזק במדינה לבין ראש הממשלה שלה נכון יותר לקרוא "הפסקת אש" או "שלום קר". אם נדבוק במטפורות מעולם היחסים, הרי שמדובר בחזרה למגורים משותפים של שני בני זוג מכים. פרצי אלימות עדיין מתעוררים מדי פעם, אולם המשטרה וחפצים חדים אינם מעורבים.

גם מההתפרצות העיתונאית הגדולה האחרונה שהזיקה לראש הממשלה ושבעלי הטבלואידים עודדו (על "מעריב" עבר תהליך זהה לזה שעבר על "ידיעות") – הסיקור המוטה של המחאה החברתית בקיץ שעבר – נעשה רברס גדול בחריקת צמיגים. ב-2011 ההתעוררות לסיקור המחאה החברתית, כמו המחאה עצמה, צמחה מלמטה, מהעיתונאים בשטח ומדרגי העריכה הזוטרים והבינוניים. אלו מלמעלה נתנו ללהבות לגבוה בין השאר בשל הסיכוי לפגוע בנתניהו, אולם הספין של לשכת ראש הממשלה, שהפנתה את האש מהפוליטיקאים לבעלי ההון, צנח על מצע דליק (באופן אירוני, רוב הדלק שהספיג אותו הגיע דווקא מ"דה-מרקר" של עמוס שוקן), הצליח מעל ומעבר, ובעלי הטבלואידים ציוו על השתקת הסיקור או שינוי גורף במגמתו.

כעת נמצא הנשק החדש: לא מחאה חברתית שאפשר להפנות כלפי מפרסמים בתקשורת ובעלים של כלי תקשורת ושמעוררת עוינות בקרב חלקים מציבור הקוראים, אלא מטרה המשותפת לחילונים, דתיים, שמאלנים וימנים ושנואה רק על מי שאינו נמנה ממילא עם קהל הקוראים של עיתונות הטבלואידים הכללית: החרדים.

למעשה, סוגיית הגיוס היא נשק יעיל עד כדי כך שהיא מכשירה אפילו את המחאה החברתית המשוקצת, שכזכור, "ידיעות אחרונות" הכריז לפני שבועיים בלבד ש"איבדה את הלגיטימיות": "תגבורת למחאה", נכתב בכותרת כיתוב תמונה בעמ' 2. נראה בה איציק שמולי, ממנהיגי המחאה בשנה שעברה, ב"אוהל הפראיירים", מצהיר כי "בפיזורו את ועדת פלסנר בחר ראש הממשלה לוותר על החיילים, הצעירים, הסטודנטים, משלמי המסים והמילואימניקים". שמולי, בכך אין ספק, אינו פראייר. גם ב"ידיעות אחרונות" אין פראיירים.

"גיוס לכולם" היא גם סיסמה שאי-אפשר להפנות כלפי בעלי הון, והיא גם תככב במרכז המצע של המפלגה החדשה שיקים חביב העיתון רמון (שהסיקור המוטה של הסתבכותו הפלילית היה אחד מרגעי השפל הבולטים של אנשי "ידיעות אחרונות"), יחד עם חביבת העיתון ויו"ר קדימה לשעבר ציפי לבני, ומי יודע, אולי נחזה גם באיחוד כוחות מתבקש עם יאיר לפיד, יו"ר מפלגת יש-עתיד הצעירה וכותב-כוכב של "ידיעות". זו תהיה מפלגת העתק-הדבק, מין שכפול של קדימה, שגם על הקמתה חתום רמון. בראשה יעמדו עבריין מורשע, פוליטיקאית כושלת ובעל טור בינוני – מפלגת האולסטארז של "ידיעות אחרונות".

ובינתיים, בכנסת

"הרב עובדיה: אם יוטלו סנקציות – ש"ס תפרוש", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "נתניהו ומופז ייפגשו היום כדי למנוע פרישת קדימה", נכתב בכותרת במעלה שער "הארץ". "דו"ח – ומו"מ לפשרה", נכתב בכתב החידה שהוא הכותרת הראשית של "ישראל היום". "כולם צריכים להתגייס כמונו", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", ציטוט של "שמיניסטים לקראת גיוס". "מופז באולטימטום לנתניהו: קבל את מסקנות ועדת פלסנר או שנפרוש", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון".

ב"הארץ" מקדישים עמוד שלם (רחב), עמ' 4, לסיקור סוגיית הגיוס. "למרות הלחצים, ועדת פלסנר תפרסם הבוקר את החוק החלופי לגיוס חרדים", נכתב בכותרת הידיעה המרכזית (יהונתן ליס, טלילה נשר וגילי כהן) מעל לתצלום של שמולי עם לובשי חולצות "צדק חברתי" ו"שירות לכולם". ליס מדווח בידיעה נפרדת על פרישת שני חברי קדימה מהקואליציה, יוסי שריד תוקף בחריפות אופיינית את נתניהו, ואלוף בן, עורכו הראשי של העיתון, קורא ליישם מודל של "צבא מקצועי". כלומר, להפוך את הפתרון על ראשו: להשוות את תנאי השירות של הציבור הכללי לאלו של החרדים.

כרגיל, ב"ישראל היום" מסוקרת מציאות שונה מזו שמכירים קוראי יתר העיתונים. זו אינה מציאות של עימות, אלא של נסיונות פשרה; לא מציאות של מאבק וכניעה, אלא של הליכה יד ביד וקשתות בענן. כמובן, ככל שמדובר במציאות שבה ראש הממשלה נתניהו נמצא במוקד, או ביתר דיוק: על המוקד. "העמדות לא רחוקות", נכתב בכותרת הכפולה הפותחת. "אחרי המשבר: חודשו המגעים בין הליכוד וקדימה", נכתב בכותרת הגג לראשית. "מבין כל חברי הוועדה: רק ח"כ פלסנר יחתום על המסקנות", נכתב בכותרת המשנה לראשית. "נתניהו: נגיע לתוצאות", מבטיחה כותרת המשנה לידיעה המרכזית. "מי רוצה משבר עכשיו?", שואלת כותרת טור הפרשנות של מתי טוכפלד. בוודאי לא "ישראל היום".

אגב, אם "ידיעות אחרונות" רציני בגישתו הרדיקלית כלפי סוגיית הגיוס, אם יש כיסוי לכותרות האגרסיביות שמודפסות בו ואם העורכים סבורים כי הפתרון הוא אכן "גיוס לכולם" ללא פשרות – מדוע העיתון נמנע מלקדם את העמדה הזו באופן מלא מעל דפיו? הרי גם המלצות ועדת פלסנר אינן דורשות גיוס מלא של צעירים חרדים בגיל גיוס, אלא מציעות ליישם גיוס חלקי בלבד תוך מתן הנחות והטבות מפליגות.

לחברי הוועדה, ולרוב המומחים ואנשי הציבור שעוסקים בנושא (מכל קצוות הקשת), ברור כי "גיוס לכולם" היא סיסמה ריקה וכי המטרה היא גיוס חלקי שייושם בעדינות ולאורך זמן. עורכי "ידיעות אחרונות" יודעים להתלהם בכותרות, אולם אינם מעניקים גיבוי להתלהמות הזו באותיות הידיעות והמאמרים עצמם, כפי שהם יודעים לעשות בסוגיות אחרות. הקריאה לשוטרים צבאיים לפשוט על בני-ברק, הגם שהיא הביטוי המעשי המדויק ביותר לרוח שמנשבת מהעיתון, אינה נישאת מעל דפיו בפועל. ההתנהלות הזו רק מחזקת את ההרגשה כי יותר משמדובר בסיקור עיתונאי, או אפילו בקמפיין אידיאולוגי, מה שמונח לפנינו הוא מסע תעמולה פוליטי.

מלקקים

"איך הוא נהיה כל-כך עשיר?", נכתב באותיות אדומות בכותרת כיתוב התמונה המרכזית על שער "הארץ". נראים בה מיט רומני, המועמד הרפובליקאי לנשיאות ארה"ב, אשתו ובתו, כשהם מלקקים גלידה. לשונו של רומני שלוחה החוצה, ידו מונחת על רגליים עטויות מכנסיים קצרים. רומני "לקח שלשום פסק זמן מהקמפיין כדי לאכול גלידה עם אשתו ובתו" היא הפתיחה הטיפשית של הכיתוב (כאילו התצלום הזה אינו לב לבו של הקמפיין), הממשיך בתמצות ידיעה של נטשה מוזגוביה על "פרסומים אחרונים בתקשורת האמריקאית" שרומני "אינו רווה נחת מהם": המגזין "וניטי פייר" פירסם פרקים מספר חדש המתחקה אחר הדרכים שבהן צבר רומני את הונו, כרבע מיליארד דולר, לפי הערכות.

גם ב"ידיעות אחרונות" לא מחמיצים את התצלום של רומני המלקק, והוא מודפס בעמ' 28 לצד הכותרת "תעלולי הכסף של רומני". "תחקיר בארה"ב: מיט רומני השקיע עשרות מיליוני דולר במקלטי מס כמו איי קיימן וברמודה", נכתב בכותרת המשנה. "זה חוקי – אך נחשב בארה"ב להתנהגות מאוד לא פטריוטית. עוד בתחקיר: רומני גרם לפיטורי אלפי עובדים" (אורלי אזולאי).

רומני מככב גם במדור החוץ של "מעריב". "רומני מצניע את דתו בדרך לבית-הלבן", נכתב בכותרת הידיעה המרכזית בכפולת העמודים 18–19. "בזמן שאזרחי ארה"ב מטילים ספק בהיותו של הנשיא אובמה נוצרי, מסרב המועמד הרפובליקאי לנשיאות להתייחס לשאלות על היותו מורמוני. 'החליפו את המלה 'מורמוני' ב'יהודי'', אומרים אנשי הקמפיין שלו, 'האם זו לא תהיה אנטישמיות?'" (צח יוקד).

ב"ישראל היום", שפטרונו, שלדון אלדסון, הוא גם תורם מרכזי של רומני, לא מתפרסם היום מדור חוץ, אולם עמ' 23 מוקדש כולו לארה"ב: ידיעה אחת מבשרת על "חגיגת יום העצמאות של ארה"ב בבית שגרירה בישראל בהרצליה-פיתוח", וידיעה אחרת על "המתנדבת המסורה ביותר: סבתא מאמריקה". ללמדך שאין כמו הדוד מאמריקה.

החברה האזרחית

"כמה פעילים של המחאה החברתית, בהם דפני ליף, הגיעו אמש לגן הציבורי 'גן העיר' בראשון-לציון וניסו להקים במקום מאהל מחאה", מדווח יובל גורן בידיעה בתחתית עמ' 14 של "מעריב". "פקחי העירייה, שהגיעו למקום בליווי כוח השיטור העירוני, ניסו למנוע זאת מהם על-ידי הפעלת ממטרות הממוקמות בסמוך. לאחר שהפעילים בכל זאת הקימו אוהל במקום, הפקחים רשמו לאחד מהם דו"ח על סך 320 שקל. הפקחים אף הפנו את תשומת לבם של הפעילים לתוספת חדשה לשלט המוצב בחזית הגן, שנוספה רק אתמול בבוקר, ובה נכתב: 'לא ידרוך אדם, לא יטפס ולא יורשה לדרוך או לטפס על הדשא, צמח או מקום נטיעות'. תוספת זו גרמה לכמה הורים וילדים ששיחקו במקום לגשת לפקחים ולברר אם בכך גם הם וילדיהם עוברים על החוק".

מעמד הביניים

"ב-2030 מעמד הביניים יסבול עוד יותר", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". "ההשתתפות של החרדים והערבים בכלכלה לא פחות חשובה מגיוס לצבא", נכתב בכותרת הגג, וכותרת המשנה מפרטת: "קצב הגידול של האוכלוסייה העובדת בעשור האחרון עמד על 2.3%. בעשור הבא הוא ייחתך בחצי. זה בלי החרדים והערבים, שתורמים פחות למגזר היצרני וחלקם באוכלוסייה צפוי לגדול משמעותית. פרופ' ערן ישיב: 'אנחנו בפני בעיה מאקרו-כלכלית שאין לה דוגמה בעולם המערבי'".

"התחרות בסלולר לא פתרה את שערוריית מחירי הגלישה בחו"ל", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "מופז: מחר יום הדין", נכתב בזו של "גלובס".

הולילנד קולינג

"דני דנקנר התערב, והחוב של מהנדס עיריית ירושלים לבנק הספנות קוצץ", נכתב בכותרת על שער "כלכליסט". "ש"ד: שיחדתי את מהנדס העיר לבקשתו של אולמרט", נכתב בכותרת דיווח של נועם שרביט ב"מעריב". "עד המדינה בפרשת הולילנד: השוחד: תרומות ליד-שרה", נכתב בכותרות ידיעה של יורם ירקוני ב"ידיעות אחרונות".

ענייני תקשורת

ל"ידיעות אחרונות" מצורף היום אינסרט פרסומי מנוילן של הקו-אופ, רשת הסופרמרקטים המתחרה בשופרסל, שבשליטת נוחי דנקנר.

ב"ישראל היום" מקדישים חלק מהשער וידיעה בעמודים הפנימיים למסיבות חוף שעורך העיתון, שבהן הוא מחלק למשתתפים כדורים מתנפחים ממותגים. המשבצת לצד הלוגו על שער "מעריב" מוקדשת לקידום "מבצע הקיץ הגדול של 'מעריב'" (מטקות תמורת "נקודות").

רועי ברק ולי-אור אברבך מדווחים על קיצוצים נוספים בקבוצת "מעריב".

"האם ייתכן שמישהו בצמרת הממשלה מנסה להסתיר את דו"ח ועדת לוי?", שואל נדב העצני, התווה תיאוריית קונספירציה סביב תת-הסיקור להגשת מסקנות ועדה בראשותו של שופט העליון לשעבר אדמונד לוי, שהוקמה כדי לבחון את סוגיית המאחזים בשטחים וסיימה את עבודתה "לפני כעשרה ימים". ובכן, כנראה שלא מנסים להסתיר, כלומר, לפחות לא בצמרת הממשלה. "חשיפה", נכתב בלוגו (נדיר) לצד כותרת על שער "ישראל היום": "השופט אדמונד לוי בדו"ח מיוחד: לישראלים זכות להתיישב ברחבי יו"ש – אבל על הממשלה והמתיישבים לעשות זאת במסגרת החוק".

ולילך סיגן כותבת ב"מעריב": "שוב אנו מתמודדים עם השאלה: מי יכול להיות ראש הממשלה במקום ביבי? אויש, בעצם אין לנו אלטרנטיבה אמיתית. ומצד שני, האם הבעיה היא שאין אלטרנטיבה או שמא יש דווקא יותר מדי?".