כאילו לא די היה ב"מכתב הרבנים" בעניין השכרת דירות לערבים או מכתב הרבניות ביחס לקשרים רומנטיים אסורים בין בנות ישראל הכשרות לבני הדודים מהמשולש, מכתב רבנים חדש הסעיר השבוע את המדיה. הכוונה היא, כמובן, למכתב התמיכה ה"אישי" שנשלח על-ידי לא פחות מ-17 רבנים מחוגי הציונות הדתית לנשיא השמיני ערב מתן גזר הדין בעניינו.

בעוד הפובליציסטים השונים מיהרו לפרש את מניעי המכתב באמצעות תופעות מאקרו כגון הקצנה ו"התנתקות" של הציונות הדתית מהזרם המרכזי בחברה הישראלית (תופעות שאכן קיימות בחלקים של הציבור הדתי-לאומי), הרי שהם התעלמו מהמניעים שמאחורי המכתב שנשלח לקצב, הנעוצים, כתמיד, בתופעות מיקרו ובמניעים אישיים וארציים הרבה יותר.

הרב שלמה אבינר בחתונת בנו של הרב מוטי אלון. אוקטובר 2010 (צילום ארכיון)

הרב שלמה אבינר בחתונת בנו של הרב מוטי אלון. אוקטובר 2010 (צילום ארכיון)

כדי להבין את המניע לכתיבת המכתב יש לאפיין תחילה את הרקע והמאפיינים של כותביו. כל החתומים על המכתב נמנים עם זרם בציבור החרדי-לאומי המכונה "ישיבות הקו". האידיאולוגיה של זרם זה מייחסת למדינת ישראל ולארגונים השונים שלה קדושה דתית-מטפיזית, וזאת ללא כל קשר למעשיהם של מנהיגיה.

עם זרם זה נמנות ישיבות כמו הר-המור, עטרת-כוהנים, שבי-חברון ועוד. האידיאולוג הראשי, שלא לומר האדמו"ר, של זרם זה הוא הרב צבי טאו. טאו בן ה-74 הוביל לפני כמה שנים פרישה של רבנים ותלמידים מישיבת מרכז-הרב על רקע התנגדותו הנחרצת להקמת מכון אקדמי להכשרת מורים, ומכהן כיום כ"נשיא" ישיבת הר-המור. הגם שאינו נחשב לעילוי תלמודי ולפוסק הלכה, אלא ידוע בעיקר כהוגה דעות, טאו הוא דמות כריזמטית הנחשבת לסמכות הרוחנית העליונה שעל-פיה יישק דבר בקרב אנשי "הקו".

הרב טאו הוא אחד מצמד הדמויות הדומיננטיות העומדות מאחורי מכתב התמיכה בקצב. הדמות האחרת היא ראש ישיבת עטרת-כוהנים, הרב שלמה אבינר. אבינר, דמות ססגונית ומתוקשרת, ידוע בזכות אלפי הודעות ה-SMS שהוא שולח מדי יום ושבאמצעותן הוא משיב לשאלות בכל תחומי החיים ובעיקר ב"הלכות צניעות", שבהן הוא מרבה לעסוק; מטיפולי המרה להומוסקסואלים, שבהם הוא תומך באופן נלהב, ועד לפעילות נמרצת להפרדה בין גברים לנשים בתנועות הנוער של הציבור הדתי.

נחזור לרב טאו. בשנת 2006, עם פרוץ פרשת קצב, שלח הרב טאו לקצב כמה מכתבים שבהם הביע תמיכה חד-משמעית בחפותו. באחד המכתבים אף חיזק טאו את מה שכינה "עמידתו האיתנה של קצב על האמת" והפציר בו לבל יפרוש מתפקידו:

"העם קורא את התמונה יפה, מבין היטב את מניפולציות התקשורת המוכיחות יום-יום יותר ויותר את צדקתך, הוא משוכנע מחפותך, אל תאכזב אותו, אל תפרוש", כתב טאו בנובמבר 2006 לקצב.

קשה להפריז במשמעותם של דברים נחרצים אלה בקרב חוגי הר-המור ובנותיה; מדובר בדברים כמעט נבואיים הנאמרים על-ידי בעל הסמכות הדתית העליונה. לדידם של חוגים אלה, דברי רבם הם לא פחות מאשר "אמת" היוצאת מפי הגבורה.

הרשעת קצב בסופו של יום, על-ידי בית-משפט חילוני – ועוד על-ידי הרכב בראשות שופט נוצרי ושתי שופטות (כולם פסולים לשמש שופטים על-פי ההלכה היהודית) – נתפסה על-ידי אנשי הר-המור כסטירת לחי מצלצלת וככפירה בעיקר. את הפער בין "נבואת" רבם ובין הרשעת קצב על-ידי מי ששמעו את העדויות בעניינו תירצו אנשי "הקו" בשטיפת המוח התקשורתית, המונעת לדידם כל אפשרות לעשיית צדק. דיסוננס קוגניטיבי זה הוא אפוא המניע הראשון במעלה לכתיבת מכתב התמיכה הגורף שנשלח על-ידי בכירי זרם "הקו" לקצב.

המניע השני, ארצי יותר במהותו, נוגע לדמות הדומיננטית השנייה בחשיבותה בקרב רבני זרם "הקו", הרב אבינר. בשנת 2002 התפרסם בעניינו של אבינר תחקיר של העיתונאי קלמן ליבסקינד ובו הואשם הרב בהטרדה מינית של שתי נשים שהגיעו אליו לייעוץ. התיק אמנם נסגר על-ידי היועץ המשפטי לממשלה מחוסר אשמה, אולם אין ספק כי מעמדו הציבורי של אבינר ספג מהלומה לא קלה.

לא מן הנמנע כי הרב אבינר, כמי שנחשף לטראומה של הגשת תלונה בפרשה מינית ושפיטה מהירה על-ידי בית-הדין של התקשורת – טראומה שהותירה בו, ככל הנראה, צלקת עמוקה – רואה בקצב מעין "אח לצרה". הד לתהליך הפסיכולוגי שעבר על אבינר אפשר לראות במחשבותיו לאחר הרשעת קצב, שאותן חלק בשיחה סגורה ואינטימית עם תלמידיו (שנחשפה ב-ynet):

"באופן כללי, במשפטים על הטרדת נשים, התקשורת היא תמיד בעד האשה. למה? איש חשוב הטריד אשה – זה חדשות מעניינות. אשה שסתם העלילה על אדם חשוב, סתם אשה פשוטה – זה לא מעניין, זה לא חדשות".

למקרא הדברים קשה להתעלם מההשערה הפסיכולוגית כי הרב אבינר מתייחס אמנם לסיקורה התקשורתי של פרשת קצב, אך בתוך תוכו חוזר הוא לפצע הפתוח והמדמם בדמות תחקירו של ליבסקינד על אודותיו.

הנה כי כן, לא עמדות אידיאולוגיות נוקבות הן שעומדות, כנראה, ביסוד מכתב התמיכה בקצב, כי אם נבואה שהכזיבה וטראומה פסיכולוגית של שניים מכותבי המכתב, שהצליחו לגרור עימם להרפתקה זו אישים נוספים מהזרם האידיאולוגי של "ישיבות הקו".

באורח אבסורדי, התקשורת הישראלית, שהיא מושא ההתקפות של מכתב הרבנים לקצב ("כל העם היושב בציון נאנח ונאנק תחת עול המדיה המרעיל את חיינו"), היא זו אשר, בשל פערים תרבותיים וחוסר הבנה של הנפשות הפועלות, דווקא מעצימה מכתבים מעין אלה בכך שהיא מייחסת להם השלכות רוחב החורגות באופן ניכר ממהותם האמיתית, שהיא מינורית ולוקאלית הרבה יותר ממה שניתן לחשוב.

מתן פריידין הוא עורך-דין העוסק בתחום הליטיגציה המסחרית