בשורה חיובית

בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה מרדנית, היוצאת נגד מערך יחסי-הציבור של משטרת ישראל. ירון דורון ומתי סיבר מדווחים כי כמה שעות לאחר שעבריינים התנקשו בעבריין מתחרה ליד חוף ימה של תל-אביב–יפו, ביקשה משטרת ישראל מבית-המשפט להתיר לפרסם את דבר מעצרם של עבריינים אחרים, שהיו בדרכם להתנקש בעבריין נוסף.

"עיתוי תמוה" הוא הביטוי שפותח את הידיעה. "צו אישור פרסום", לשון כותרת הגג. "אחרי החיסול: המשטרה הזדרזה לחשוף סיכול", נכתב בכותרתה. לפי הידיעה, ביום שבו נעצרו החשודים ביקשה המשטרה מבית-המשפט לאסור על פרסום הפרשה "כדי לא לפגוע בחקירה". בית-המשפט הוציא תחת ידיו צו שאסר את הפרסום עד ה-19 בפברואר, "אלא שאתמול, שעות לאחר החיסול בתל-אביב, מיהרה המשטרה לבקש מבית-המשפט להתיר את פרסום המעצר". הכתבים מדגישים כי הבקשה לאשר את פרסום המבצע המוצלח הוגשה לבית-המשפט שעה שהמשטרה "סופגת ביקורת ציבורית חריפה על תפקודה מול הפשע המשתולל".

משטרת ישראל אמנם מצוטטת כמכחישה כל קשר בין ההתנקשות שבוצעה אתמול בבוקר באזור הומה אדם, ליד מתחם התחנה הסמוך לטיילת תל-אביב–יפו, לבין בקשתה לאשר פרסום הצלחה קודמת שלה, אולם קוראי הידיעה יתקשו לתת בכך אמון. "המשטרה אמנם מתגאה בכך שסיכלה התנקשות מתוכננת, אך עדיין לא הצליחה לפענח אף אחד מהחיסולים ומנסיונות החיסול שאירעו בתקופה האחרונה", מזכירים ירון וסיבר. לידיעה נלווה תצלום של מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו, כמו כדי להדביק לו אישית את הכישלון (הקריקטורה היומית של העיתון, מאת יותם פישביין, מוודאת כי קוראי "ידיעות אחרונות" יראו את דנינו כאחראי אישית לכישלון).

הידיעה על הספין של המשטרה חריגה בנוף הדיווחים המקומיים, לא רק על משטרת ישראל, אלא בכלל. רבים מהדיווחים בתקשורת הם תוצאה של מערכי יחסי-ציבור, לא מרידות נגדם. על כן זו ידיעה חשובה, שמסייעת לקורא להבין טוב יותר לא רק מה מתרחש בסביבתו, אלא גם מה מתרחש אצל המתווכים שמספרים לו מה מתרחש בסביבתו.

ב"ישראל היום", הנאמן לממסד ובאופן מיוחד למפכ"ל המשטרה, לא מודפס הבוקר תצלום של דנינו. יתר על כן, בכפולה הפותחת של עיתון זה מתפרסמת ידיעה מאת איציק סבן, הכתב לענייני משטרה, המשרתת באופן נאמן את מטרות יחסי-הציבור של משטרת ישראל.

תחת הכותרת "היאחב"ל סיכלה שורת חיסולים בארגון דומרני" מדווח סבן כי "על רקע החיסול בתל-אביב וריבוי אירועי הפשע בשבועות האחרונים, הגיעה אתמול גם בשורה חיובית. היחידה הארצית לחקירת פשיעה בינלאומית (היאחב"ל) סיכלה בשבוע שעבר ניסיון של ארגון פשיעה דרומי לבצע שורת חיסולים בצמרת ארגון הפשיעה של העבריין שלום דומרני".

הידיעה מסתיימת בציטוט מפי "קצין משטרה בכיר", שאמר: "הסרנו את הכפפות. ארגוני הפשיעה הסירו את הכפפות אצלם, והן הוסרו גם אצלנו".

פשרה

"אם מה שקרה אתמול מול מתחם התחנה בטיילת בתל-אביב היה קורה 300 מטר דרומה משם, לא היו מפרסמים את זה בכלל בעיתון, באינטרנט וברדיו, ולא היו מאשימים את המשטרה שהיא אשמה ושהיא פשטה את הרגל. על הערבים האלה מיפו שנרצחים כותבים רק כשהמחסלים שלהם יוצאים מגבולות הגזרה ומחסלים אותם בתל-אביב", כותב בוקי נאה בכתב הגנה נרחב על משטרת ישראל, המתפרסם ב"מעריב" (והיה יכול לעבור עריכה מוקפדת יותר).

נאה צודק, כמובן, גם אם מעט מגזים. ידיעות כאלה מתפרסמות לעתים, אולם בשולי המהדורות. דוגמה מהבוקר: בסיום ידיעה ארוכה מאת חיים לוינסון על ההתנקשות שבוצעה אתמול בטיילת תל-אביב–יפו מופיעים שני משפטים: "באירוע נוסף אתמול נורה גבר בכניסה ליישוב הבדואי שגב-שלום שבנגב. האיש פונה במצב קשה לקבלת טיפול רפואי". בעיתונים אחרים גם שני משפטים אלה אינם מופיעים.

זירת התנקשות בתל-אביב–יפו, 15.2.14 (צילום: רוני שיצר)

"בכל גל הפשיעה הזה בשנה-שנתיים האחרונות", כותב נאה בהמשך טורו שב"מעריב", "הם [העבריינים] ממש משתדלים ואף אזרח שנקלע לסביבה לא נפגע. מי מאיתנו לא אמר לעצמו פעם: 'שיהרגו אחד את השני. שיתפוצצו. שימותו. מגיע להם. אולי ככה אחרים ילמדו את הלקח ולא ילכו להיות פושעים'".

פרשן "ישראל היום" דן מרגלית מציג תפיסת עולם שונה. ביטויים כמו "תן להם לדלל את עצמם" באים מפי "אזרחים נואשים וקצרי ראות", הוא כותב. לדבריו, "כאשר הפושעים יוצאים ממחילותיהם וממאורות המסתור שלהם לירות בבני מינם לאור השמש בלב הכרך בשבת, הרי זה סימן מובהק שמפלס האימה שלהם מפני המשטרה ירד לשפל המדרגה".

ב"ידיעות אחרונות" מספקים דוגמה חיה לאוזלת היד של המשטרה. צלם העיתון, שנותר אנונימי, חתום על טור שבו הוא מתאר כיצד לפני כשבועיים איימו עליו עבריינים ודרשו ממנו לחדול לצלם בזירת פשע. לפי הצלם, הוא הגיע לעשות את עבודתו ותיעד במצלמתו רכב בצפון המדינה שהוצמד אליו מטען חבלה. אז הבחין ב"קבוצה של חמישה גברתנים שהחלה לצעוק לעברי שאפסיק לצלם. כשלא הפסקתי, הם החלו להתקרב אלי כשהם מיידים אבנים ומגדפים. אחד מהם ניגש אלי ואיים, 'מכאן אתה לא יוצא עם המצלמה שלך'".

לדברי הצלם האנונימי, כל זה קרה כשסביבו שוטרים רבים ולידו "קצין משטרה בכיר". "שאלתי את קצין המשטרה שעמד לידי מה הוא חושב שעלי לעשות. איך לצאת משם בשלום. הגברתנים, מצדם, התגרו בו בלי פחד: 'קדימה, תעצור אותנו'. הקצין הביט בהם וענה לי בפשטות: 'לא יודע מה להגיד לך'. בסוף הושגה פשרה: נאלצתי להראות לחבורת הגברתנים איך אני מוחק את הצילומים מזכרון המצלמה".

ליד טורו של הצלם האלמוני מתפרסמת מפה ועליה מסומנים נסיונות ההתנקשות האחרונים של עבריינים ברחבי המדינה. בין היתר מוזכר כי ב-6.2.14 הוצמד מטען חבלה למכונית בחניון בנהריה, והתגלה מבעוד מועד. חיפוש בגליונות "ידיעות אחרונות" מהימים שלאחר האירוע לא העלה ידיעה על המקרה. אולי אם היה צילום טוב של הרכב, היה מתפרסם גם דיווח.

מידע שגוי יקשה להגיע לאמת אובייקטיבית

במדור חדשות החוץ של "ישראל היום" מתפרסמת הבוקר ידיעה קצרה הלועגת לבורותם של אזרחי ארצות-הברית. "רבע מהאמריקנים לא יודעים שכדה"א מקיף את השמש". עוד עולה מהידיעה, מאת סוכנויות הידיעות, כי פחות ממחצית מהאמריקאים "מודעים לכך שבני-האדם התפתחו מזנים קדומים יותר של בעלי חיים" וכ-40% טענו שאסטרולוגיה היא "מדעית" או "מעין מדעית".

אם "ישראל היום" מעוניין לקדם את הידע בקרב קוראיו, ולא רק ללעוג לבורותם של אחרים, הנה שלוש עצות:

א. "מידע שגוי שתקבלו יקשה עליכם להגיע לאמת אובייקטיבית", התריעה בסוף-השבוע האחרון טובה ספרא בפני ילידי 21 במאי עד 21 ביוני, וזאת במסגרת מדור האסטרולוגיה "סוד המזלות", שמתפרסם מדי שבוע במוסף "שישבת" של העיתון. האזהרה של ספרא טובה לילידי כל ימות השנה. כדאי לעורכי העיתון לקחת אותה לתשומת לבם ולבטל את המדור לאלתר.

ב. מוטב לוותר גם על כתבות כמו זו שהתפרסמה לפני פחות מחודש במוסף "ישראל השבוע" של העיתון. הכוונה לכתבה מאת ד"ר גבי אביטל, שהופיעה תחת הכותרת "צר לי להודיע: העולם לא מתחמם". בכותרת המשנה נכתב: "תיאוריית גזי החממה, שהאג'נדה הירוקה השליטה על העולם, קרסה. המחשבה כי האדם גורם להתחממות כדור הארץ הופרכה, אך הכסף הגדול של תעשיית הירוקים השתיק את מי שהעז לצאת נגדה". אביטל טען בכתבה כי לאדם אין השפעה של ממש על שינויי האקלים העולמיים ולעג לרוב מוחלט של מדעני האקלים הסבורים אחרת.

נשיא הפרלמנט האירופי, מרטין שולץ, בכנסת, 12.2.14 (צילום: פלאש 90)

ג. כמו כן מומלץ לעורכי העיתון, במיוחד בסוגיות שנויות במחלוקת, להקפיד על מתן נתוני מידע ולא להסתפק בדעות, נחרצות ככל שיהיו.

ביום חמישי האחרון הקדיש "ישראל היום" עמוד שלם להבעת כעס על דבריו של נשיא הפרלמנט האירופי, מרטין שולץ, ששאל מעל בימת הכנסת אם נכון שפלסטיני מקבל 17 ליטר מים ביום בעוד שישראלי מקבל 70.

ב"ישראל היום" הובהר כי הנתונים שהציג שולץ שגויים, אולם בכל העמוד לא נמסר מידע מוסמך על חלוקת המים. ראש הממשלה בנימין נתניהו צוטט כאומר שהמידע שהוצג בכנסת לא נכון ("הפער יותר קטן באופן משמעותי"). הפובליציסט דרור אידר כינה זאת "עלילת כזב", וציין כי מאז 1967 "עלתה לאין שיעור רמת החיים של הפלשתינים – כולל כמות המים", אולם גם הוא לא סיפק נתונים מפריכים.

ביום שישי דיווח שלמה צזנה כי גם יום לפני נאומו בכנסת טען שולץ שישראל מפלה לרעה את הפלסטינים בחלוקת המים. שולץ טען זאת בפני אנשי שמאל, כתב צזנה, ו"איש מהנוכחים לא התווכח איתו בנושא ולא העיר לו שהעובדות לא נכונות או מגמתיות". הבוקר מדווח צזנה כי בסוף-השבוע אמר השר שטייניץ על דברי שולץ כי "היתה לו מעידה קלה בנתונים ובעובדות". שוב לא נמסרות העובדות הנכונות.

ועוד הבוקר, במדור הדעות של "ישראל היום", ראובן ברקו כותב באופן כללי על "שאיבת-יתר פיראטית" של פלסטינים בשטחים ועל מי השופכין שלהם שמזהמים את האקוויפרים המשותפים. ברקו מוסיף: "סביר שהר שולץ יודע על הפרויקטים הישראליים היצירתיים עתירי העלות להתפלת מי ים, המאפשרים לישראל לכסות על גרעונות המים ולספק לאזרחיה מים כנדרש, בעוד שהערבים משקיעים את משאביהם בהרג ובטרור. ברם, בתור איש מצפון ומידתיות הפריע לשולץ, כנראה, שהישראלים מתקלחים יותר. חבל". לסיום מזכיר ברקו לנשיא הפרלמנט האירופי: "שולצי הנכבד, המידתיות במים מעוגנת כבר בהסכמים".

ב"הארץ", לעומת זאת, מקדישה עמירה הס את טורה הבוקר לנתונים בדבר חלוקת מים בין ישראלים לפלסטינים, על-פי אותם הסכמים מידתיים. "החלוקה התבססה על כמויות המים שצרכו והפיקו הפלסטינים ערב ההסכם" מלפני כ-20 שנה, היא מדגישה. לפי הס, בהסכם הביניים מ-1995 (שהיה אמור להיות הסכם זמני וכעבור זמן להתבטל ולהעניק לפלסטינים, כך הם קיוו, שליטה על מקורות המים בשטחם) נקבע כי לפלסטינים מותר להפיק 118 מיליון מ"ק בשנה מתוך המים של שלושת האקוויפרים בגדה המערבית, בעוד שלישראל הותר להפיק 483 מיליון מ"ק בשנה. חלוקה של בערך 80:20.

בהמשך כותבת הס כי הפלסטינים מפיקים היום רק 87 מיליון מ"ק מים בשנה. "הבצורת, המגבלות הישראליות על פיתוח וקידוח בארות חדשות גם במקום אלו שיבשו ומגבלות התנועה הן הסיבות העיקריות. כשלי הניהול הפלסטיניים – משניים", היא טוענת. "ולכן ישראל 'נותנת' – כלומר מוכרת – בסביבות 60 ממ"ק בשנה. אכן, יותר ממה שהסכם אוסלו קבע שתמכור. רוצה לומר: במקום שתקטן התלות הפלסטינית בכובש, היא רק גדלה".

אפשר להתווכח עם הטור של הס, אפשר לטעון שהנתונים שבו מציגים תמונה חלקית של מציאות משק המים בגדה המערבית, אבל לפחות קוראי "הארץ" זוכים לבסיס נתונים כלשהו להתחיל ממנו את הדיון. מפרוץ שערוריית המים של שולץ ועד עתה לא קיבלו קוראי "ישראל היום" כל נתון על חלוקת המים בין ישראל לפלסטינים, לא לפי ההסכמים ולא בפועל. רק קביעות כלליות בדבר צדקת דרכנו, טענות בדבר טעויות של אחרים ומידתיות מוסכמת. מעניין מה יהיו תוצאות סקר דעת קהל שיבחן כמה ישראלים (וב"ישראל היום" – יהודים) חושבים שחלוקת המים באזור צודקת ושוויונית.

הדסה

"להלאים את הדסה, ולפקח עליה כמו על בנק", לשון כותרת טור מאת איתן אבריאל, עורך אתר "דה-מרקר" וממייסדי העיתון.

"כל ארגון שהגיע לגירעון של מיליארדי שקלים ונזקק להזרמה (או מחיקת חוב) של כספי ציבור – צריך לעבור לידיו של הציבור, צריך לעבור החלפה של כל ההנהלה וצריך לעבור ארגון מחדש", קובע אבריאל. "[...] גוף חצי-ציבורי כמו הדסה צריך לעבור לידי המדינה, שצפויה להזרים אליו מאות מיליוני שקלים. אלא שבאופן מוזר, אפילו אנשי האוצר לא מתלהבים מהרעיון. הטיעון שלהם נגד הפיכת הדסה לממשלתי הוא שמצב בתי-החולים שהמדינה שולטת בהם לא בהכרח טוב יותר, ובדרך יאבדו אולי התרומות של נשות הדסה – הפסד הכנסה שיגיע למאות מיליוני דולרים. אלא שכל חלופה אחרת רק תחמיר את ההפנמה שבמגזר הציבורי הישראלי אין דין ואין דיין, ומי שנתפס ברשלנות בכספי ציבור יכול להמשיך להתנהל באותה דרך".

"להפריט את הדסה", כותב עומר דוסטרי, מפעיל הבלוג "למה לא פוליטיקה עכשיו", במדור הדעות של "מעריב". "העובדה שהדסה כשל בשימוש בשר"פ אינה אינדיקציה לכך שהבעיה נמצאת באמצעי עצמו, וייתכן כי שימוש בשר"פ בבתי-חולים ציבוריים דווקא יניב פירות", כותב דוסטרי.

"[...] כשהדסה כבול עדיין במעורבות ממשלתית, לא ניתן לומר בפה מלא שהוא פועל באופן פרטי (הסכמי השכר נשלטים על-ידי המדינה וההסתדרות). מדוע, אם כן, שהמדינה לא תנצל את המשבר הנוכחי בכדי להפריט לחלוטין את הדסה? מדוע להסתפק בחצי צעד, במקום לצעוד קדימה בגאון ולתת לשוק החופשי לסדר את העיוותים שהמדינה יוצרת בעצמה? [...] אך טבעי הוא להפוך את השר"פ בהדסה מיחידה אחת לבית-חולים פרטי גדול, ובד בבד – להכניס את בתי-החולים הציבוריים למסלול הפרטה מדורג, באמצעות הכנסת שר"פ למתחמיהם".

דיון מעמיק, תוסס ומסעיר

יעל ברנובסקי מדווחת בתחתית עמ' 15 של "ישראל היום" על הקמת ועדה מקצועית שתגבש נהלים בנוגע לחופש הביטוי במערכת החינוך ותמסור בעוד כשלושה חודשים את המלצותיה לשר החינוך שי פירון. בכתב המינוי נכתב כי הוועדה "תגדיר מחדש את הנהלים המתייחסים לגבולות חופש הביטוי של עובדי הוראה במערכת החינוך, במטרה להרחיב את מקומו וסמכותו של המחנך מ'סוכן להעברת ידע' למי שמייצר דיון מעמיק, תוסס ומסעיר המפגיש את תלמידיו עם דילמות קיומיות, והמבקש להכינם לחיים של משמעות".

ב"מעריב" שמים את הדגש על כך שאחד מחברי הוועדה יהיה אדר כהן. "המפקח על לימודי האזרחות שהודח יכהן כחבר בוועדה לשיח הפוליטי", לשון הכותרת מעל ידיעה מאת רעות וילף. לפי הידיעה ב"מעריב", בראש הוועדה צפוי לשבת, לצדה של יו"ר המזכירות הפדגוגית רחל מתוקי, ד"ר אריק כרמון, מייסד ונשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, מו"ל אתר זה. וילף מציינת כי המכון הוא "גוף המזוהה עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית".

אדר כהן, לשעבר המפקח על לימודי האזרחות במשרד החינוך, 22.8.12 (צילום: יואב ארי דודקביץ')

ב"הארץ" מדווחת ירדן סקופ כי היום ייבחר מפקח חדש למקצוע האזרחות, כשנה וחצי לאחר שאדר כהן "פוטר בשל לחץ פוליטי של גורמי ימין". בשל אי-מינוי מפמ"ר חדש, כותבת סקופ, נמשך בזמן זה שכתוב הספר המרכזי ללימוד אזרחות, "להיות אזרחים בישראל". לפי דיווחה, "היועץ האקדמי היחיד שמונה לפקח על השכתוב הוא ד"ר אביעד בקשי", איש המכון לאסטרטגיה ציונית. סקופ מציינת כי המכון הוא "גוף ימני שמתח בעבר ביקורת על תוכנית הלימוד באזרחות".

ב"ידיעות אחרונות" כותב תלם יהב על דיון שיקיים הבוקר בג"ץ בהרכב מורחב בשאלת "חוק החרם", הקובע כי ניתן להטיל סנקציות כלכליות על אדם או גוף הקורא להטיל חרם על ישראל או על אחד ממוסדותיה. בטור פרשנות נלווה כותב בעז אוקון כי "החוק הזה מסוכן משום שמה שמוצג, מתוך צדקנות והתמסכנות, כמידה כנגד מידה – כלומר שהמדינה תגביל את מי שמחרים אותה – הוא למעשה ניסיון של המדינה לסתום את הפה לאנשים".

גם מאמר המערכת של "הארץ" מוקדש לדיון בבג"ץ. "אף כי טרם הוגשו תביעות על-פי החוק, לעצם קיומו יש אפקט מצנן ומרתיע שכבר פוגע בחופש הביטוי של אזרחי המדינה", נכתב במאמר. "על כן מן הראוי שבג"ץ יפסוק שהחוק אינו חוקתי, שכן הוא פוגע בחופש הביטוי, כמו גם בחופש המחשבה והמצפון".

רהביליטציה

במדור הרכילות היומי של "ידיעות אחרונות", "העלוקה", מדווח צחי קומה על היחסים הטובים שבין הזמר אייל גולן לזוגתו רוסלנה רודינה. לפי הידיעה, "ביום חמישי האחרון ביקרו השניים בקברו של רבי שמעון בר-יוחאי במירון, ולאחר מכן ערכו סעודה חגיגית יחד עם בני פרץ, מנהלו האישי של הזמר. יום לאחר מכן הוא כבר פינק אותה בפרחים ליום האהבה". רומנטי.

ענייני תקשורת

במאית הפרסומות נירית ירון מתראיינת לעמיר קורץ ואורנה יפת ב"כלכליסט" ומספרת על מיזם חדש שמחבר בין יוצרים למפרסמים.

במאמר המערכת של "מקור ראשון", המתפרסם גם ב"מעריב", מצדד אמנון לורד בבחירת נשיאת מועצת העיתונות, השופטת בדימוס דליה דורנר, לתפקיד נשיאת מדינת ישראל. מתחת למאמר זה מופיע מאמר מאת הרב שלמה אבינר שנפתח במלים: "אינטרנט – זו מלחמה. מלחמה גדולה. מלחמת היצר. מלחמה נגד נחש".

ב"הארץ" מתפרסם התצלום שזכה אתמול בתואר "צילום החדשות של השנה" במסגרת התחרות World Press Photo. בתצלום, של הצלם הצרפתי פיליפה לופז, נראית תהלוכה דתית של ניצולי הוריקן בפיליפינים.