"אין דבר זר יותר לערכים עליהם גדלתי, אותם הפנמתי ובהם אני מאמין מאשר ערכי הפשיזם והנאציזם", מצהיר רונן שובל, יו"ר עמותת "אם תרצו – ציונות או לחדול", בתצהיר שהגיש לאחרונה לבית-המשפט המחוזי בירושלים. שובל הגיש את התצהיר במסגרת תביעת דיבה נגד רועי ילין, יובל ילין, עידן רינג, דוד רמז, נעם ליבנה, טל ניב וארי רמז, שלטענתו עומדים מאחורי קבוצת פייסבוק בשם "אם תרצו תנועה פשיסטית" או לקחו חלק בניהולה.

יו"ר תנועת אם-תרצו, רונן שובל, בדיון בוועדת החינוך של הכנסת. 7.12.11 (צילום: דוד ועקנין)

קבוצת הפייסבוק נוסדה בשנה שעברה, לאחר שאם-תרצו פירסמה דו"ח על מעורבותם של ארגונים המקבלים תרומות מהקרן החדשה לישראל בדו"ח שחיבר השופט ריצ'רד גולדסטון על המערכה בעזה. "אם-תרצו היא תנועה שבמאבקיה נגד ארגוני זכויות אדם, אינטלקטואלים, אישי רוח, יוצרים ואמנים מבססת עצמה כתנועה פשיסטית", נכתב בדברי ההסבר לקבוצה. "שלום 'אם תרצו'", הוסיף רועי ילין בדף הקבוצה, "סבו של אבי לא היה יהודי טהור. האם אוכל לצעוד בקבוצתכם מחר במצעד זכויות האדם".

שמה המלא של הקבוצה היה "אם תרצו תנועה פשיסטית (אז יש)". בעקבות פרסומים אלו, ואחרים, הגישה עמותת אם-תרצו תביעת דיבה בסך 2.6 מיליון שקל.

בתצהירו מכחיש שובל כל קשר בין תנועתו לערכים ורעיונות פשיסטיים. "אם-תרצו", הוא מצהיר, היא "תנועת מרכז חוץ-פרלמנטרית, הפועלת לחיזוק ערכי הציונות הקלאסיים בישראל, ברוח הזרם המרכזי של התנועה הציונית המובהקת, להבטחת עתידם של העם היהודי ומדינת ישראל ולקידום החברה הישראלית אל מול האתגרים שבפניה. הכל, כמובן, ברוח דמוקרטית טהורה.

"עיקר פועלה של התובעת הוא בחיזוק התודעה והתובנה הציונית הקלאסית ובהצגת הסכנות הגלומות ברעיונות ובפעולות אנטי-ציוניים בפני הציבור", מוסיף שובל. "בעיקר כאשר רעיונות ופעולות אלה מועלים ו/או מבוצעים על-ידי אנשים וגופים המציגים עצמם כציונים. פעילי התובעת הבחינו כי רעיונות ועמדות אנטי-ציוניות השתרשו בקרב הציבור ואף נתפסים בטעות כחלק מהציונות הקלאסית. זאת דווקא משום שמפיצי רעיונות אלה ומייצגיהם תופסים עמדות בכירות באקדמיה, בתקשורת וכיו"ב ואינם נחשדים באנטי-ציונות".

על-פי שובל, לנוכח פעילות זו, "התארגנה נגדנו קבוצת אנשים במשותף, במטרה להכפיש ולהשתיק תנועה חברתית [...] עצם ההתארגנות כנגדנו נועדה ליצור דה-לגיטימציה של התובעת ופעיליה, להדביק להם תווית חמורה של 'תנועה פשיסטית', 'פשיסטים' ואפילו 'נאצים', ובכך להוציאנו אל מחוץ לגדר של השיח הלגיטימי בישראל. מדובר בנסיון חיסול ציבורי, פשוטו כמשמעו, שנערך בזדון, בציניות, בהתרסה, תוך עיוות וסילוף רחב היקף של דמות התובעת, פעיליה, רעיונותיהם ופעולותיהם".

לדבריו, קבוצת הפייסבוק מבקשת, "באמצעות שיטות דמגוגיות קיצוניות, להדביק על התובעת כתם בל יימחה, שבסופו של תהליך יביא לחיסולה או, למצער, לחיסול השפעתה בציבור".

יו"ר אם-תרצו: למדתי בבית-הספר הפתוח-הדמוקרטי ביפו

שובל מדגיש בתצהירו כי "אין בין אם-תרצו ובין גילויי וביטויי הפשיזם והנאציזם ולא כלום. לא מבחינת העקרונות בהם היא דוגלת ולא מבחינת דרכי פעולותיה, נהפוך הוא". על עצמו הוא כותב כך: "אני עצמי גדלתי ברמת-השרון ואני דור שביעי בארץ מצד אמי. אבי עלה ארצה מארגנטינה. הערכים המרכזיים עליהם גדלתי בבית הורי, בבתי-הספר וכדומה, היו אהבת אדם, סובלנות ואהבת המדינה. ערכים אלו התבטאו בין השאר בחינוך לו זכיתי. לאחר בית-הספר יסודי, נשלחתי ללמוד בבית-הספר הפתוח-הדמוקרטי ביפו, ששילב תלמידים ממגזרים שונים והנחיל להם את ערכי הפלורליזם והדמוקרטיה.

"[...] בסביבת הגידול שלי, כמו גם במעגלים החברתיים בהם אני פועל ואליהם אני מתייחס, מיתוגי כ'פשיסט' ו/או דוגל בעקרונות נאציים הוא דבר חמור ביותר. משמעותו – הוצאתי אל מחוץ למחנה".

לדברי שובל, הצגת התנועה כפשיסטית גורמת "לפעילי התנועה, ולי בתוכם, לנזקים חמורים, כולל התרחקות חברים ובני המשפחה הרחבה, לצד תחושת מיאוס ורדיפה. אמי כמטפלת באמנות, אבי כיזם הייטק, וקרובים נוספים, סובלים אף הם מהמתקפה הזו, היות והם משויכים אלי כמי שנמנה על אחד מראשי התובעת. המיליה החברתי שלנו מוקיע בצורה בוטה כל תפיסה הקרובה לפשיסטית.

"באשר לתנועת אם-תרצו – התובעת. הדבקת התווית של 'פשיסטים' פגעה בצורה קשה בתנועה. אנו נאלצים פעם אחר פעם להתמודד מול מתקפות אלימות וחסרות רסן של סטודנטים, אנשי אקדמיה, אנשי תקשורת ואליטה מוסתים. לא פעם סטודנטים באוניברסיטאות מצדיעים לעבר פעילינו במועל יד, ואף יורקים לעברם.

"ישנם קהלים חשובים וקבוצות ייחוס משמעותיות מבחינת התנועה, שבהם רבים מושפעים מההכפשות השיטתיות המבקשות להצמיד לנו את הגינוי האולטימטיבי בשיח הפוליטי – 'פשיסטים'. כך המצב באקדמיה, שהינה זירת פעילות מרכזית של התנועה, וכך המצב גם בקרב עיתונאים שמסקרים את פעילות התנועה. אנו נתקלים בכך שוב ושוב.

"היבט נוסף של הכפשות אלו מתבטא בקרב אנשים שאמנם לא מקבלים את ההטחות המופרכות, אבל מפחדים שמא יוטל בהם דופי בקרב קהלים מסוימים אם יזוהו כתומכים בתנועה. מבחינתנו, מתקפות חריפות, ככל שיהיו, כנגד אם-תרצו, הינן דבר לגיטימי וראוי בשיח הציבורי. אולם גם בשיח הציבורי הנוקב של החברה הישראלית, הדבקת השקרים הגסים שמנסים לצבוע אותנו בצבעים פשיסטיים ונאציים אינה לגיטימית. מדובר בניסיון, הלכה למעשה, לסתום את פה התנועה – נסיון השתקה בוטה".

עורך ב"ישראל היום": חופש הביטוי חשוב לי במיוחד

לתצהירו של שובל נלווית חוות דעת מומחה מאת העיתונאי גונן גינת, עורך "ישראל השבוע" ב"ישראל היום". "מתוקף מקצועי כעיתונאי וכעורך בכיר, אני מחויב להיות קשוב לדעות המקובלות בציבור, לרחשי הלב של הקוראים ולתפיסות הרווחות של מי שמכונה 'האדם הסביר'. לאורך כל השנים במקצועי כעיתונאי אני גם נוהג כך", מצהיר גינת.

לדעת גינת, "בשיח הישראלי-יהודי, דומה שאין דבר מגונה יותר מאשר האשמת אדם או תנועה בכך שהוא נאצי, מחזיק בדעות נאציות או שמתנהג באופן נאצי או בכל קונוטציה ווריאנט הנוגע לנאציזם, נאציות וכדומה. [...] הדבר נכון במידה רבה מאוד גם באשר למי שמואשם בפשיזם, או היותו פשיסט. [...] ישנם גורמים המשתמשים בביטוי פשיסט והטיותיו כדי לגדף ולהוקיע מתנגד פוליטי, מבלי להתכוון דווקא לסממנים המדויקים של התנועה הפשיסטית באיטליה. אולם עדיין, הכוונה היא להוציא לשון הרע חמורה ביותר, וכך הדברים נתפסים בציבור הרחב".

עוד כותב גינת כי "מעבר להיותי אזרח מדינת ישראל, כעתונאי ועורך בכיר, חופש הביטוי חשוב לי במיוחד. היכולת להביע השקפות שונות ואפילו להתבטא באופן חריף כנגד מושאי הביקורת שלך היא חלק מהותי מעצם הדמוקרטיה. יחד עם זה, גם בדמוקרטיה ישנם כללי משחק וקווים אדומים. גם כאשר מבקשים לתקוף יריב פוליטי ו/או אידיאולוגי חריף, האשמה בביטוי 'פשיסט' ו/או 'נאצי' כלפי יריב כלשהו, בלי שאותו יריב אכן עונה על הגדרות ו/או מהות הביטויים הללו, נמצא מעבר לרווי השימוש הלגיטימי בשפה חריפה ונוקבת".

חוות דעת נוספת, מאת אשת יחסי-הציבור אתי אשד, מעלה טענות דומות.