בחזרה לזירת הפשע

במאי השנה (2008), בראיון למוסף שישי של 'ממון', הצהיר יעקב פרנקל כי 'הרכבת הפיננסית כבר עברה, לדעתי, את נקודת השפל, והיא מתקדמת בכיוון הנכון. זו רכבת גמישה, מגיבה מהר לשינויים. נוסעיה של הרכבת הפיננסית יכולים לחוש שהותירו את הגרוע מאחוריהם'. על כך הגיב פלוצקר במשפט, 'זו בשורה גדולה', ואילו פרנקל השיב לו, 'אם כולנו נאמין בה, היא גם תממש את עצמה. האמון בהתאוששות הוא המפתח להתאוששות'. היו במהלך תקופה זו אף פרסומים שביקשו להדגיש את ההזדמנויות שבקריסת שוק המשכנתאות ואת היתרונות של הלוואות הסאב-פריים.

האבסורד הגיע לשיאו בסוף אוגוסט השנה, כשלושה שבועות לפני קריסת בנק ליהמן-ברדרס, כשלן רוזן, מנכ"ל ליהמן-ברדרס ישראל, התראיין בהרחבה ל'גלובס' והצהיר שמצבו של הבנק, הן בעולם והן בישראל, מעולם לא היה טוב יותר. 'אני לא רואה נפילת בנק השקעות גדול נוסף' היתה הכותרת של הראיון, שבו אמר רוזן: 'העסקים שלנו מעולם לא היו טובים יותר. רשמנו שיפור בכל מגזרי הפעילות. [...] מעולם לא חשתי איזושהי אי-נוחות לגבי העסקים שלנו, לגבי הנזילות שלנו ולגבי היציבות של הבנק'".

(מתוך חלקו השני של תחקירו של אורן פרסיקו על העיתונות הכלכלית בישראל ערב המשבר העולמי של 2008, "התחזיות, הדיווחים והפספוס הגדול", שהתפרסם כאן באוקטובר 2008).

הודעתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו כי בחר ביעקב פרנקל להחליף את סטנלי פישר בתפקיד נגיד בנק ישראל מגיעה לכותרות הראשיות של כל העיתונים הכלליים וכמה מהכלכליים (ב"כלכליסט" המינוי כלל אינו מדווח, באופן תמוה ביותר). רק "דה-מרקר" מזכיר בכותרת על השער כי פרנקל, שכבר כיהן בעבר שתי קדנציות בתפקיד נגיד בנק ישראל, מגיע לקדנציה השלישית אחרי שהיה סגן הנשיא העולמי של AIG, חברת הביטוח הגלובלית שהיתה התורמת העיקרית למשבר העולמי של 2008 בשל מכירת ביטוחים לספקולציות פיננסיות, הפסידה הון דמיוני וחולצה על-ידי ממשלת ארה"ב בכספי הציבור.

בעיתון 'גלובס', למשל, הוקדשה הכותרת הראשית בשער ה-21 בינואר 2007 לבשורה 'אופטימיות בדאבוס: צפויה עוד שנת צמיחה', והדיווח המלא, שהופיע בראש עמ' 10 של העיתון, בישר כי 'צפויה להיות שנת 'סינדרלה' למשק הגלובלי'. דברי האזהרה שהשמיע באותה הזדמנות הכלכלן נוריאל רוביני נבלעו בדיווח בין שלל תחזיות ורודות. ידיעה על הערכה פסימית לגבי עתיד הכלכלה העולמית, שהופיעה למחרת בעיתון, נדחקה לתחתית עמ' 19.

"[...] קוראי 'דה-מרקר' קיבלו באותם ימים כותרות כגון 'היכונו לעוד שנה מושלמת', ובהן דיווח, ללא כל פקפוק, על התחזיות הוורודות של משתתפי הכנס: 'מה שהמשתתפים באמת רוצים לדעת זה אם יימשכו החיים הטובים שאליהם התרגלו בשנתיים האחרונות. והתשובה היא: כן, כן וכן'.

"דעה אחרת מאותו יום הוקדשה לתחזיותיו של נגיד בנק ישראל לשעבר, יעקב פרנקל. כותרת המשנה של הידיעה, ציטוט מדבריו של פרנקל, הכתיבה את הטון: 'הנתונים של הכלכלה האמריקאית הם הטובים ביותר זה עשור; גם אם יש האטה בתחום הנדל"ן למגורים – השווקים יספגו אותה'. פרנקל צוטט גם כמי שהצהיר כי 'העולם הוא גלובלי, שווקים פיננסיים רחבים ועמוקים מאפשרים לתיקונים להיות יותר רגועים ומסודרים, וכמעט אפשר להגיד שאנחנו מחוסנים מניהול מדיניות כלכלית כושלת, בגלל החוזק של השווקים הפיננסיים'. האזהרות שהשמיע רוביני באותה הזדמנות, מפני 'שוק הדיור, עליית הריבית על-ידי הפד, התחלת מחנק אשראי של שוק המשכנתאות' – לא זכו לכותרת.

(מתוך חלקו הראשון של תחקירו של אורן פרסיקו על העיתונות הכלכלית בישראל ערב המשבר העולמי).

"שובו של פרנקל", נכתב בכותרתו הראשית של "ישראל היום", דף המסרים של ראש הממשלה. "רה"מ שיכנע את את פרופ' יעקב פרנקל לחזור לכהונה", מוסרת כותרת הגג, ואילו כותרת המשנה מדווחת כי "אחרי לא מעט לבטים, הסכים לקבל עליו את התפקיד". כמעט כל העיתונים מעבירים לקוראים את המסרים של פרנקל ונתניהו על הייסורים שעבר הראשון והשכנועים שהפעיל השני בדרך לתפקיד הנגיד. "פרנקל ל'ידיעות אחרונות' אמש: 'חשבתי שלא נכון להיכנס פעמיים לאותו תפקיד, אבל הפעילו עלי מכבש לחצים. אני שוקל ברצינות". גם לפי כותרת המשנה ב"הארץ" פרנקל "דחה את בקשת נתניהו במשך כמה שבועות ולבסוף נעתר".

אחת ההערכות המלומדות של יעקב פרנקל ערב המשבר העולמי

ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות" יודעים להזכיר על השער גם מידע שאינו מתאים לאווירה החגיגית שמנסה לייצר לשכת נתניהו – העובדה שבסוף כהונתו הראשונה חויב פרנקל להחזיר מאות אלפי שקלים למדינה בשל הטבות שהמבקר קבע שקיבל שלא כדין.

"לא ראוי, לא עכשיו" היא כותרת מאמרו של שמואל סלבין, מנכ"ל משרד האוצר בתקופת כהונתו הקודמת של פרנקל, על שער "מעריב". "הוא נחשב אנטי-חברתי ומייצג את הקפיטליזם השמרני ביותר [...] יש הסוברים, ואני בתוכם, שהפערים החברתיים התחילו להתרחב בתקופה זו בעקבות המדיניות שהוא נקט". "בליגה של פישר" היא כותרת הטור של דן מרגלית ב"ישראל היום". מרגלית לא מכוון, למקרה שתהיתם, לליגה שבה נגיד פורש כשמאחוריו גירעון של עשרות מיליארדים.

שלשום כתב איציק ספורטא בבלוג 'העוקץ' על האופן שבו מסקרת התקשורת הישראלית את המשבר החריף שפקד את חברת הענק AIG, בלי להזכיר כי סגן יושב-ראש הקבוצה הוא לא אחר מאשר יעקב פרנקל, לשעבר נגיד בנק ישראל, ובלי לרמוז אפילו פעם אחת על הפער בין התחזיות האופטימיות שסיפק פרנקל בשנה שעברה ובין המציאות העגומה המתגלה בוול-סטריט כולה ובחברת AIG בפרט.

"היום מופיעה בעמ' 2 של 'ידיעות אחרונות' מסגרת קטנה ובה מעט שברירי שיחה בין סבר פלוצקר לנגיד לשעבר. פרנקל מרגיע ומסביר כי לקבוצת AIG נכסים רבים, 'אך היא סובלת ממצוקת נזילות', וקורא למכירת חלק מנכסי הקבוצה כדי להצילה. על עצמו אומר פרנקל: 'אני בסדר גמור, אבל אני בהחלט מרגיש בלב הסערה'. חרטות? הודאה בתחזיות שגויות? הבעת חוסר אמון בחוכמתם של 'השווקים'? אולי במשבר הבא".

(מתוך סקירת עיתונות של אורן פרסיקו שהתפרסמה כאן בספטמבר 2008)

הפופוליזם

"יותר ממיליון בני-אדם בברזיל דורשים צדק חברתי חדש: כסף לבתי-ספר ובתי-חולים, ולא רק להשקעות במונדיאל 2014", נכתב בכותרת על שער "המגזין" של "מעריב". "העיר פורטלזה", נכתב בכתבה המתורגמת מה"אובזרבר", "מדורגת במקום החמישי בעולם בחוסר השוויון". זו גם העיר הראשונה שבה הושלמה בנייתו של איצטדיון לקראת המונדיאל. "כמה חודשים לפני כן הם לא הצליחו למנוע מאם למכור את תינוקה בתמורה ל-50 ריאל, המטבע המקומי (כ-80 שקל)", כותב הכתב, ג'ו גריפין, על העובדים הסוציאליים בפורטלזה. "השיפוץ של אצטדיון פורטלזה לקראת המונדיאל עלה כ-519 מיליון ריאל (כ-840 מיליון שקל)", הוא מספק בהמשך נתון נוסף. "ברזיל חווה משהו מאוד גדול שאנחנו לא לגמרי מבינים", מצטט הכתב את "ג'וליה לופז, 27, שהיתה בין 30,000 המקומיים שהפגינו לפני המשחק של ברזיל נגד מקסיקו".

"מיליון המפגינים שיצאו למחאה הגדולה ביותר שנראתה במדינה זה 30 שנה משקפים את סיר הלחץ שנוצר בחברה הברזילאית", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של מיכל פופובסקי ב"כלכליסט". "מעמד הביניים, שצמח בעיקר בזכות רפורמות רווחה, לא מסתפק ביציאה ממעגל העוני ודורש מהממשלה שירותים ציבוריים טובים יותר".

"אפילו החגיגות לאחר ההכרה באו"ם לא נראו ככה", נכתב בכותרת המשנה לראשית על שער המוסף היומי של "ידיעות אחרונות". "עשרות אלפי פלסטינים ברחובות, שרים ורוקדים בהתרגשות עצומה, וגם היריבות בין פתח לחמאס נשארה לרגע מאחור. לרגע הנדיר הזה אחראי מוחמד עסאף, סיפור סינדרלה מחאן-יונס, שזכה שלשום ב'ערב איידול'". ב"ידיעות אחרונות" יודעים לצטט גם בעל הון פלסטיני ("המיליארדר הפלסטיני מוניב אל-מסרי"): "הוא לא היה בטוח שינצח עד הרגע האחרון, אבל אני הייתי בטוח, כי יש לו קול נהדר וכי הצופים במדינות ערב יודעים שמשהו לא צודק קורה לפלסטינים".

"הממשלה אישרה לייצא 40% מעתודות הגז", נכתב בכותרת "גלובס על הבוקר" המצורף ל"מעריב". "למרות המחאות ולמרות העתירות לבג"ץ שכבר בדרך – רק שלושה שרים התנגדו להצעה", נכתב בכותרת המשנה, המצטטת את ראש ממשלת נורבגיה לשעבר, קייל מאגנה בונדוויק: "מוזר שהממשלה מחליטה על כמות הגז לייצוא. אצלנו נותנים לשוק להחליט". עמ' 3 של העיתון מוקדש לראיון של עמירם ברקת, הכתב המכסה את התחום ב"גלובס" והתומך בייצוא הגז, עם הבכיר הנורבגי, המתנגד להתערבות ממשלתית. עמדתו של בונדוויק היא גם הכותרת הראשית של "גלובס" עצמו.

"לא ניכנע לפופוליזם" הוא הציטוט של נתניהו בקשר להחלטה להתיר ייצוא גז שנבחר לכותרת המשנה לראשית על שער "גלובס על הבוקר". "הפופוליזם בעיצומו" היא כותרת ההפניה משער העיתון למאמר של שי ניב. "כדי להבין עד כמה סוגיה רגישה כמו איסור שביתה בשירותים חיוניים מתנהלת בימים אלה באופן חובבני ומניפולטיבי, מספיק לקרוא אתמול (א') שתחת ההגדרה 'שירותים חיוניים' נכנס לפתע גם משרד החוץ", כותב ניב. "הרי לכם הסכנה הגדולה ביותר בהצעת החוק לאיסור שביתה בשירותים חיוניים: מדרון חלקלק. כל סקטור שקצת ירגיז את רה"מ או מי מהשרים הנכבדים עלול למצוא את עצמו תחת ההגדרה 'שירותים חיוניים'".

ריאליטי

"הכנסות: 8 מיליארד שקל. תמלוגים: 0.8%", נכתב בכותרתו הראשית של "כלכליסט", מתחת להצהרה "המספרים של מונופול המלט נשר נחשפים". חן פונדק ותומר גנון חתומים על הכתבה.

ענייני תקשורת

כתבת השער של "המגזין", מוסף "מעריב", היא תיאור של הכתב לענייני ערבים, אסף גבור, את פתיחת עונת הרחצה בעזה מכלי ראשון. גבור מתאר את החוף, את המתקנים שבו ואת השוהים שבו, שכמה מהם הוא מראיין. כבר שנים שהעיתונים הישראליים כמעט שאינם מדווחים מהרצועה, בוודאי שלא על-ידי כתבים ישראלים, בין השאר בשל ההגבלות שמטילים כוחות הביטחון (עיתונאים ישראלים שהסתננו למרות זאת לשטח הרצועה נחקרו כשחזרו לישראל). אם גבור אכן היה בעזה, הרי שזהו הישג עיתונאי משמעותי. אם גבור לא היה בעזה, הרי שכתבת השער ש"מעריב" מתפאר בה היום היא גניבת דעת עלובה. בשיחה עם "העין השביעית" אישר גבור כי אכן לא היה בעזה לצורך הכנת הכתבה.

"אישור לוחות השידורים של קשת ורשת מוטל בספק", נכתב בכותרת דיווח של לי-אור אברבך ב"גלובס". לפי הדיווח, יעקב שחם, יו"ר ועדת הטלוויזיה של הרשות השנייה, "מאיים שלא לאשר את לוחות השידורים של קשת ורשת אם לא ישולבו תחקירים בתוכנית 'תוכנית חיסכון'". על דמותו של הרגולטור שחם תוכלו לקרוא בהרחבה כאן.

לקט "ידיעות אחרונות": מוסף "ממון" מציג מה שנראה כפרסום סמוי לרשת מרכולים המוצג ככתבה חדשותית. הכתבה, של נווית זומר, מוקדשת לכאורה למצב האקונומי הקשה והשפעתו על שוק המזון, אבל רובה המכריע הוא נתונים על רשת אחת בלבד. הכותרת היא "קמעונאים: 'המצב קשה, אנשים קונים פחות אוכל'", אבל הקמעונאי היחיד המרואיין לכתבה הוא מנהל במשביר-לצרכן האחראי על רשת הסופרמרקטים שלה, חסן נסים שמו. תמונתו של נסים מעטרת את הכתבה, כמו גם תצלום של אחד מסניפי הרשת. שמה של הרשת מוזכר בכיתובי התמונות ושוב ושוב ושוב בכתבה עצמה. למותר לציין שהמסר המופיע בכותרת הכתבה תואם את המסרים השיווקים של הרשת, המתהדרת במחיריה הזולים. בכל זאת, הסימון "מודעה" אינו מופיע לצד הכתבה – בין אם שולם תמורתה או אם נעשתה, משום מה, בהתנדבות.

"ועכשיו סקנדינביה. כל הסיבות לזנק על מטוס ולהימלט לאחת מהמדינות הקרירות של אירופה", נכתב בכותרת על שער "מסלול", מוסף "ידיעות אחרונות". הסיבה הראשית, אירוח של לשכת התיירות המקומית שממנו נהנה הכתב דני שדה, מוצנעת בשולי הכתבה.

עוד במוסף "ממון": עורכי המוסף מוצאים לנכון להתהדר בחשיפה עיתונאית ("החשיפה ב'ממון'"), כולל הדפסת גזיר עיתון ממרץ השנה, ידיעת עמוד וכותרת, וכל זאת משום שדיווחו ראשונים על כך שרשת מעדניות צרפתית תפתח כאן סניף. וודוורד, תאכל אבק! ועוגייה. בפינלנד.