"הרשות המאוחדת תפעל כרשות פנים-ממשלתית"

(מתוך הודעה לעיתונות של משרד התקשורת על אישור ועדת החקיקה להקים את "ברית המועצות", שתאחד את הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלוויין ותפקח על כלל השידורים המסחריים בטלוויזיה וברדיו במדינת ישראל)

לפני כמה חודשים הוזמן אבי בלשניקוב, יו"ר דירקטוריון ערוץ 10, להופיע בפני ועדת הטלוויזיה של הרשות השנייה. בלשניקוב איחר בכמה דקות. יו"ר הוועדה יעקב שחם לא התכוון להתעלם. "אנחנו מחכים שתתנצל על האיחור שלך, בלשניקוב", גער בו לעיני כולם. בלשניקוב נראה מעט מבויש. "הדרך מירושלים לתל-אביב היתה פקוקה, לכן הגעתי בכמה דקות איחור", הסביר, אבל שחם המתין ובלשניקוב התנצל. כמה מהנוכחים בישיבה היו נבוכים. "זה היה משהו עלוב", אומר חבר בוועדה. "מעין 'אני אעמיד אותך במקום שלך, בוועדה שלי'. ואחרי שהשפיל אותו – חזר שחם לחייך ולקרוץ. כאילו זאת היתה תגובה אוטומטית, בלתי רצונית".

ברשות השנייה כבר מכירים היטב את אופיו של ראש הוועדה החשובה ביותר במוסד המפקח על שידורי הטלוויזיה המסחרית (ערוץ 2 וערוץ 10) והרדיו האזורי. לכן ודאי גם לא ייפלו מהכיסא כשיגלו שבלשניקוב דווקא מוגדר על-ידי שחם כאחד ממליצי היושר שלו. "ליעקב שחם יש יתרון", אומר בלשניקוב בעצמו. "הוא לא מפחד להשתמש בפה שלו, וכשהוא מגיע לוועדות או לפורומים כאלה ואחרים, הוא אומר כל אשר על לבו. אני חושב שהוא איש מאוד מיוחד, שמשדר סמכותיות ומקצועיות, מסוג האנשים שאיתם הייתי רוצה לצאת לקרב".

לציבור הרחב שחם אולי מוכר פחות, אבל בשוק הטלוויזיה בנה לעצמו שחם אימפריה של מערכות קשרים שמעטים יכולים להתגאות בהן, ושכמותן הוא חוגג בספר הביוגרפי "שחם וחברים" שיצא לפני כמה ימים בהוצאת ידיעות-ספרים. לאורך השנים ביסס את עצמו כטייקון עיתונות מקומית באמצעות העיתון "ידיעות חיפה", שייסד בעשר אצבעותיו, והשיג דריסת רגל משמעותית בחיי התרבות החיפאיים כיו"ר מועצת המנהלים של המוזיאונים העירוניים. תוך שהוא גורר אחריו סבך של ניגודי עניינים, שכמה מהם אף זכו להתייחסות של מבקר המדינה ושל ועדות המינויים הממשלתיות, התקדם שחם גם בזירה הארצית – זו של הרגולציה על שידורי הטלוויזיה והרדיו בישראל.

בלי תואר, בלי בגרות, אבל עם הרבה חברים טובים בצמרת, ביסס שחם את מעמדו בתור האיש החזק ברשות השנייה.

פרק א': שחם משתלט על ועדת הטלוויזיה

המסר בנוגע ליחסי הכוחות ברשות עבר כבר בישיבה הראשונה של מועצת הרשות השנייה החדשה, במרץ 2010. סביב השולחן התיישבו חברים חדשים, רובם זרים לרזי הפוליטיקה שמאחורי הרגולציה. בתוך זמן קצר הבינו כי אחד מהם נחת אל שולחן המועצה עם מצנח רחב במיוחד.

עוד לפני שהכריזו על הקמת יתר הוועדות, ובטרם הסתיימה עריכת ההיכרות בין החברים החדשים – הציג אמנון נדב, היו"ר החדש, את המינוי הראשון, זה של יו"ר ועדת הטלוויזיה, החשובה בוועדות הרשות: יעקב שחם. המינוי הועלה להצבעה מיידית, בלי לאפשר לחברים אחרים להציג את מועמדותם. רובם לא ידעו אז ששחם הוא מקורבו של שר התקשורת משה כחלון, ידידו מחיפה, ושזכה בתפקיד ללא תקופת צינון, אחרי שתי קדנציות כיו"ר הוועדה המקבילה במליאת רשות השידור.

"זאת היתה סיטואציה די הזויה", משחזרת חברת המועצה רונית אנטלר. "אמנון פשוט כינס אותנו ואמר משהו בנוסח, 'נעים מאוד, אני יו"ר המועצה ויו"ר ועדת הטלוויזיה יהיה יעקב שחם'. כאילו זאת גזירה משמים. לא בער כמובן שום דבר – הרי רק שלושה חודשים מאוחר יותר בכלל התחילו לאייש את הוועדות – אבל התחושה היתה שהם רצו למסד את המינוי הזה מהר, לפני שמישהו יספיק להתנגד. ואכן, כמעט כולנו הצבענו בעד".

למה בעצם?

"קשה לי להסביר. היום, בדיעבד, זאת היתה טעות להצביע כך, אבל היינו חברים חדשים, בקושי ידענו מי נגד מי ולא הבנו את מאזן הכוחות שנוצר. היום אני חושבת שאסור היה לנו להצביע כך. אפילו מהבחינה החוקית זה נראה לי מוטל בספק".

"זה היה תמוה מאוד", מעיד חבר מועצה אחר. "הוא היה יו"ר לפני שהיתה בכלל ועדה. כל שאר היו"רים נבחרו אחר-כך באופן מאוד שקוף ומסודר. נדלקה לי נורה אדומה ואפילו אמרתי שזה לא תקין. אבל הסתפקתי בכך, אני מודה. הייתי חבר חדש. מה, על הישיבה הראשונה אני אהיה הטראבל-מייקר? אז זרמתי".

ההליך התמוה הזה זכה להתייחסות ביקורתית בדו"ח מבקר המדינה שפורסם שנה מאוחר יותר. "יוצא אפוא", כתב המבקר לינדנשטראוס, "כי חברי המועצה נדרשו להצביע על מינויו של יו"ר הוועדה לפני שזו גיבשה את הנושאים העקרוניים ובלא שחבריה הספיקו להכיר זה את זה. בנסיבות אלה עלול להתעורר חשש בדבר המניעים להקדמת מינויו של יו"ר הוועדה".

המבקר גילה לחברים החדשים עוד פרט מפתיע: שחם ופטרונו הפוליטי כחלון (הזוכה השכם והערב לאזכורים חיוביים במיוחד בעיתונו החיפאי) היו רשומים יחדיו כחברי דירקטוריון באותה חברה, שנסגרה בשנת 2000. שחם וכחלון, קובע המבקר, הסתירו את הקשר. "יצוין כי בשאלון שמילא חבר המועצה (שחם), והועבר לבדיקת הוועדה, לא צוינה הזיקה האמורה, אף שבשאלונים אלה המועמדים נדרשים להצהיר על זיקה עסקית, בהווה ובעבר, עם השר", כתב לינדנשטראוס.

לינדנשטראוס קבל על תקינות המהלך, אך נמנע מלהמליץ על ביטול המינוי. חברים במועצה עדיין קובלים על האופן שבו טיפל המבקר בממצאיו שלו עצמו. "אנחנו התבקשנו להצהיר על רבע קשר שהיה לנו עם כל זב חוטם כדי לעבור את הוועדה לבדיקת מינויים", אומר חבר בוועדה, "וכאן פשוט מחליקים קשר עסקי עם שר התקשורת, שעומד בראש המערכת! זה בלתי מתקבל על הדעת". "הגילוי של לינדנשטראוס היכה אותנו בתדהמה", מספר בכיר לשעבר ברשות, "והעובדה שמינויו של שחם בכל זאת אושר העלתה אצלנו חיוכים רבים".

ממה נבעו החיוכים? מתברר שלא רק לכחלון היסטוריה חיפאית משותפת עם שחם – גם ללינדנשטראוס. ביושבו כנשיא בית-המשפט המחוזי לפני כעשור, סייע לינדנשטראוס להכשיר את מועמדותו של שחם למליאת רשות השידור, אחרי שוועדת רביבי ביקשה לפסול אותה בשל "העדר כישורים מתאימים". כפי שפירסם אז "הארץ", לינדנשטראוס, הידוע כחובב תקשורת, שבע נחת מהאופן שבו סיקר עיתונו של שחם את בית-המשפט בראשותו, ואף ציין כי "זה ייאמר לזכותו של שחם כעורך ראשי".

שחם, לעומת זאת, לא שבע נחת מהפרסום בדו"ח מבקר המדינה, וזאת על אף שלינדנשטראוס לא המליץ לבטל את מינויו. אחרי פרסום הדו"ח דרש שחם לפטר את מבקר הפנים של הרשות השנייה, ששיתף פעולה עם מבקר המדינה. חברי המועצה התייצבו לצדו של מבקר הפנים, ואחרי ישיבה סוערת, שכללה התבטאויות בוטות מצדו של שחם, הרוחות נרגעו.

גם אחרי התקרית ההיא לא חשש שחם לגלות מעת לעת לחבריו במועצה "מה עמדתו של כחלון" בנושאים שונים. בשיחה שלנו עימו הכחיש שחם שהיה לו קשר עסקי עם שר התקשורת היוצא, אך לא את החברות עימו. "תשמע, אני וכחלון מכירים פשוט הרבה שנים, שנינו היינו חיפאים. זה לא 'מקורב', זה חצי-ידידים כאלה, אבל עיקר הקשר זה דרך העיתון. שמע, אם תשאל אותי, 'את מי אתה מכיר', אני מכיר כמעט את כולם, מכל המפלגות, לא רק מהליכוד".

הוא יחסר לך בתפקיד?

"לא. אני הייתי דומיננטי קודם, אני דומיננטי עכשיו. אף אחד לא עושה לי טובה".

פרק ב': שחם מתמנה לראש ועדת שחם

אף אחד לא עושה לשחם טובה, אבל הקשרים שטווה – "בזכות העיתון", כפי שהוא מגדיר זאת – ודאי אינם מזיקים לו. שלוש שנים חלפו מאז אותה ישיבה תמוהה שבה הוכתר ליו"ר ועדת הטלוויזיה, והנה בחורף האחרון – שוב ועדה חשובה ומרכזית, שוב שחם מוצנח לתפקיד בלי מתמודדים נוספים, שוב הוא בוחר את מקורביו, ושוב עולות תהיות באשר לניגודי העניינים שלו.

"הוועדה להסדרת שוק הטלוויזיה" (כיום מכנים אותה בתקשורת פשוט בשם "ועדת שחם") סימנה לעצמה כמטרה לשרטט את מפת התקשורת העתידית בעידן הרשיונות, ואם מסקנותיה יתקבלו על-ידי שר התקשורת החדש גלעד ארדן, היא תשפיע על שוק הטלוויזיה כולו. עיתוי הקמתה, ערב הבחירות האחרונות, מעורר תמיהה.

"אין לי ספק שחברי הוועדה כולם עושים את מלאכתם נאמנה והם אנשים ראויים ומקצועיים ובעלי כוונות טובות", אומרת חברת המועצה ד"ר מירב אלוש-לברון, "אבל לא ברור בכלל מה היה החיפזון להקמתה ערב שינויים פוליטיים. כעת יש שר חדש, שהכריז על תמיכתו ברפורמה להסדרת השידורים המסחריים, ובן השאר על איחוד המועצות והכנסתן למסגרת פעולה מדינתית.

"גם המודל הכלכלי העכשווי של פעילות הערוצים ישתנה בהחלת הרפורמה, כמו גם הכללים הצמודים לחוק הרשות השנייה. לא מן הנמנע שסוגיות אלו ואחרות ידרשו עיון מחודש, ולכן השאלות מה יהיה גורלן של המלצות הוועדה החדשה והאם השחקנים בשוק התעשייה ובמערכת הפוליטית יאמצו אותן נשארות כרגע פתוחות ולוטות בערפל".

"הוועדה הזאת מצחיקה למדי", מוסיף גורם משפטי בכיר, לשעבר איש הרשות השנייה. "בתקופה שבה הרשות השנייה מאבדת מכוחה גם בעניינים הקשורים לסמכויותיה הישירות – כדאי היה להתרכז בחיזוק הרגולציה הפנימית".

ובכל זאת, אבישר ושחם החליטו על הקמת הוועדה – ועשו זאת בדרכם. באחת מישיבות המועצה הודיע היו"ר אילן אבישר על הקמתה של ועדה חדשה, ומיד גם קבע מי יהיו חבריה ומי יהיה היו"ר המיועד: יעקב שחם. שחם עצמו, מתארים מי שנכחו בישיבה, ישב בצד שבע רצון, הצמיד את כפות ידיו זו לזו והחריש.

כמה מהחברים התקוממו: מדוע ההצעה כלל לא נרשמה בסדר היום? מדוע לא עודכנו החברים בדבר התוכנית? ומדוע לא ניתנה אפשרות לחברים נוספים להציע את מועמדותם? גם היועצת המשפטית של הרשות עודכנה בדיעבד. במקום קמה מהומה קטנה, כמה מהחברים איימו לעזוב את הישיבה במחאה, וההצבעה נדחתה למועד חדש.

"לכולנו היה ברור די מהר מה קרה כאן", אומרת אחת החברות במועצה. "שחם לא יכול להיות יו"ר של שתי ועדות קבועות על-פי התקנון. אז כדי לאפשר לו לעמוד בראש הוועדה, תפרו את העניין הזה שהיא תהיה ועדה חיצונית. זאת למרות שיש חברים במועצה שלא עומדים בראש אף ועדה. זה הרגיש לנו כמו שידור חוזר מלפני שלוש שנים". אגב, שחם עצמו, בראיון איתו, מתייחס לוועדה כאל "ועדה פנימית לכל דבר, ועדה כמו הוועדות האחרות".

"מלכתחילה לא התקיים דיון על הצורך בהקמת הוועדה, על מטרותיה וההרכב שלה", מוסיפה אלוש-לברון. "למעשה יו"ר המועצה הודיע באחת מן הישיבות כי הוא מקים ועדה חדשה לבחינת שוק השידורים, הודיע מי יעמוד בראשה ומי יהיו חבריה מטעם המועצה. חברי מועצה ובהם אני הביעו פליאה על הדרך שבה עולה נושא כה חשוב, שכן לא הופיע בסדר היום, וביקשו לקיים דיון מושכל ופתוח בסוגיה על כל היבטיה, ללא הכתבה מראש של היו"ר. היתה גם דרישה להבטיח בה ייצוג שוויוני לנשים. מאוחר יותר יושמו הכללים להקמתה כפי שמתחייב מן החוק, ובהמשך גם נוספו חבריה החיצוניים".

"המינוי של שחם בעייתי", מוסיף אותו גורם משפטי בכיר. "ברור שהוא נמצא בניגוד עניינים, וברור שאין לו את הראייה הרחבה, האקדמית והבלתי תלויה שנדרשת לתפקיד. ברור שמינויו מתפרש בסיטואציה הזאת כקומבינה".

ואכן, לישיבה הבאה כבר הגיעו יו"ר המועצה ויו"ר הוועדה המיועד גם עם רשימת החברים החיצוניים שהחליטו שיקחו חלק בדיוני הוועדה. אבישר בחר כמועמד את איש העסקים ופקיד האוצר לשעבר דוד בועז, ושחם בחר כחבר בוועדה את פרופ' גבי וימן. וימן, חוקר תקשורת ותיק ומוערך, הוא ידידו הקרוב של שחם וכוכב מדורי הרכילות ב"ידיעות חיפה". החברות בין הפרופסור לרגולטור היא מקור גאווה עבור שני הצדדים. "טוב שאתה מגדיר את זה כחברות, כי זה באמת קשר של חברות שנמשך משנת 1973", אומר לנו וימן. עוד על הקשר הקרוב בין השניים, שלא הפריע לשחם לבחור בחברו לוועדה בראשותו, ניתן לקרוא כאן.

החברים בישיבה תהו מדוע לא הוצעו גם שמות נוספים, ולו כדי שתהיה מראית עין של בחירה. כשחברי מועצה העזו להביע ביקורת, הסבירו להם אבישר ושחם ש"כל שאר המועמדים נפסלו". "זה נשמע לי נימוק מאוד מוזר, אני חייבת להגיד", אומרת חברת מועצה.

אחד מחברי המועצה העלה את מועמדותו של ד"ר יובל קרניאל, משפטן מוכר ומוערך ולשעבר היועץ המשפטי של הרשות השנייה, אך שחם טען כי לקרניאל "ניגוד עניינים" ופסל את מועמדותו. ניגוד העניינים, כביכול, אליבא דשחם, הוא סיועו של קרניאל לפני שנים לניסוחו של קוד אתי כיועץ חיצוני של קשת, זכיינית ערוץ 2. פעילות שיש מי שיאמר שהיתה יכולה לעמוד דווקא לזכותו.

כשחברות במועצה מחו על אי-הכללתה של אשה בוועדה – צורפה אליה גם פנינה שנהב. בעוד שקרניאל נפסל משום שיעץ לקשת, שנהב אושרה חרף העובדה שהיתה משנה למנכ"ל ערוץ 10 וסמנכ"לית שיווק בבזק. "הם לא רצו את קרניאל, מן הסתם בגלל שיש לו מחשבה עצמאית והוא עשוי אפילו, שומו שמים, להתנגד להצעות של שחם", אומר גורם ברשות. קרניאל ביקש שלא להגיב לדברים.

זאת לא היתה הפעם הראשונה שיו"ר הרשות ויו"ר ועדת הטלוויזיה שלה סוגרים דברים ביניהם, בלי לעדכן את שאר חברי הרשות. החברים בוועדת הטלויזיה מרבים להתלונן כי שחם מגיע לוועדה אחרי שכבר "בישל" החלטות עם אבישר. "אנחנו סוג של חותמת גומי שלהם", קובל אחד מהם.

לא אחת מוצאים עצמם שחם ואבישר גם בצד המנוגד לזה של היועצת המשפטית של הרשות, הילה שמיר. כמה מהמחלוקות שהתגלעו בין הצדדים אף הפכו פומביות. כך במקרה של גמר התוכנית "איל גולן קורא לך", שאבישר ושחם אישרו לשדר בניגוד לחוות דעת משפטית שהתקבלה. כך, כפי שהתפרסם לאחרונה ב"דה-מרקר", כשאבישר הוציא את שמיר מישיבה של המועצה עקב חילוקי דעות סביב הפקות המקור של הרשות, שאף הניבו פנייה של חברי מועצה למבקר המדינה. גורמים במועצה מספרים ששמיר לא היתה מאושרת במיוחד גם מהחלטות של השניים סביב הרכב "ועדת שחם", אך ידיה היו כבולות.

אבישר, מצדו, מנסה לשחרר את שחם מאחריות להרכב הוועדה החדשה: "אני הקמתי את הוועדה ואני בחרתי את האנשים – ואלה שלא נבחרו על-ידי היו מתוסכלים".

אבל איך הם נבחרו?

"תהליך הבחירה היה שאני הצעתי את זה בישיבת מועצה, והישיבה הצביעה ואישרה את זה. זה לא תהליך של בחירה, אלא של מינוי. זה תהליך של סלקציה שאני עשיתי כיו"ר מועצה".

למה נפסלה מועמדותו של יובל קרניאל כחבר חיצוני בוועדה?

"לא זוכר, אני לא ממש זוכר שהוא היה מועמד, לא בטוח".

חלק ג': שחם מלך חיפה

שחם, 68, שנולד במצרים ועלה לארץ בגיל שלוש, נאבק על ההכרה וההצלחה במשך רוב חייו הבוגרים. "אבי סידר בריחה מהירה ממצרים לאיטליה", הוא מספר. "כמעט את כל מה שהיה לנו השארנו שם. היינו באיטליה משהו כמו חודש, עלינו לאונייה והגענו לחיפה. בחיפה הצעדים הראשונים היו במחנה עולים בבית-ליד, גרנו באוהלים, ולאחר מכן בקריית-ים".

שחם מעולם לא השלים את לימודי הבגרות. אחרי שירותו הצבאי החל לעבוד במשרד הפרסום שפי ועשה חיל. הוא עבר למשרד ורשבסקי-פריליך-דובר, ועד מהרה היה למנכ"ל משותף במשרד. "הגעתי למשרד שמצבו היה, בלשון המעטה, לא טוב מהבחינה הכלכלית. לאחר שנתיים, כשעזבתי אותו, מצבו היה מצוין", הוא מעיד בגאווה.

בתחילת שנות ה-90 קיבל את ההחלטה החשובה של חייו – להיכנס לשוק המקומונים של חיפה. באותם ימים המקומון המצליח בעיר היה "כלבו", של רשת שוקן, שפירסם תחקירים רבים והביא לחשיפות שהידהדו גם בעיתונות הארצית. לצד "כלבו" פעל המקומון "קול חיפה", המצליח פחות, של רשת ידיעות-תקשורת.

שחם התבונן על הזירה הזאת בזלזול מופגן. "הזבלונים האחרים", הוא קורא לצמד העיתונים היריבים. "האנשים בעיתונים האלה היו אנשים מלאי אגו, מלאי טיפשות בראש. הם הלכו על מודל של כתבות מגזין שאף אחד לא קורא. מי שקורא את הכתבות האלה הם רק אלה שכותבים עליהם".

למרות הזלזול, למתבונן מהצד נדמה היה שהשוק רווי. שחם האמין שיצליח להידחק פנימה. יחד עם השותפים זכריה פריליך ואיזו אהרון ייסד את חברת המו"לות מגדלור בע"מ והקים את "ידיעות חיפה". "התוכנית שלי היתה בעשר השנים הראשונות להפיל את העיתון של 'ידיעות אחרונות', ובעשר שנים אחר-כך להפיל את העיתון של שוקן. הסתכלו עלי כמו על מטורף. מישהו אמר לי, 'שחם, אתה כמו דוד שנלחם בגוליית'. אמרתי לו, 'אתה אידיוט. אני כמו דוד שנלחם בשני גולייתים'. אבל לי היתה האמונה".

אמונה וגם עמדה עיתונאית: פנייה למכנה משותף רחב – ונמוך. שחם הימר על קונספט של רכילות מתמחה – מדור רכילות לכל תחום. זה היה העיתון שבו יכולת לדעת איפה בילה עורך-דין (במדור הרכילות המשפטי), איזה ראש מחלקה בבית-החולים חגג 50 (ברכילות הרפואית), מי הגיעה לפרמיירה של ההצגה (ברכילות התרבותית) וכן הלאה. עמודים על עמודים של פכים קטנים מהטריוויה החיפאית, שרבים מגיבוריה הם אנשים שחייבים לשחם עד היום תהילה רגעית. לא מזמן נשמעה חברת מועצה ברשות השנייה מפטירה בפומבי לעבר שחם: "השבוע שכחת לכתוב עלי בעיתון, למרות התפקיד החדש שקיבלתי".

דוגמה לקו המערכתי שהשליט שחם בעיתונו היה המדור הארוטי "הגברים בחייה של אורלי", פרסומן הקבוע של תמונות עירום חלקי ותיאורים מיניים חושפניים שזיכו את "ידיעות חיפה" בכינוי הרווח "העיתון עם הציצים". לפני כמה שנים שינה מעט את המדור, והוא מתפרסם היום תחת הכותרת "בעיניים של אורלי". "ניסינו להפוך למעט יותר מעודנים, בגלל ההצלחה", הוא מסביר.

"מבחינה עסקית, אין ספק ששחם הוא גאון. מבחינה עיתונאית פרופר – העיתון הזה היה המיץ של הזבל", אומר עיתונאי ותיק, בכיר בזירת המקומונים של אותה תקופה. "הוא זיהה די.אן.איי של מקום, ולקח את זה הכי נמוך שרק אפשר. אין ולא היה עיתון כל-כך נחות בישראל עד היום, אני אומר את זה באחריות. היה שם טשטוש מוחלט בין חומר מערכתי לחומר פרסומי. המחסנאי של העיתון היה לוקח את הילדים שלו בערב למשחק – ומראיין על הדרך את השחקנים לכתבה.

"שחם תיגמל מפרסמים על ימין ועל שמאל בכתבות, וטיפח יחצנים שיביאו לו לקוחות לפרסם. הוא היה עושה הכל: הוא היה המו"ל, המנכ"ל, העורך וגם כותב חלק מהטקסטים. היום זה לא נשמע כל-כך חריג במקומונים, אבל שחם היה ללא ספק הסנונית שבישרה את ההידרדרות".

"אמרתי לו פעם, 'שחם, איך אתה יכול להיות חתום על המוצר הזה?", מספר עיתונאי ותיק שהיה חבר קרוב. "הוא ענה בלי למצמץ: 'העם זקוק לסמים, ואני מספק לו אותם'. ככה, בלי בושה".

שחם מכיר היטב את כל הביקורות, אבל מעדיף לדבר על התוצאות: בתוך כמה שנים "ידיעות חיפה" העלים את "קול חיפה" של ידיעות-תקשורת (מבית "ידיעות אחרונות") והנחית מכה אנושה על "כלבו", היריב היוקרתי.

חוקר התקשורת פרופ' גבי וימן, ידידו הקרוב של שחם, השווה בעבר את שחם לג'וזף פוליצר, מי שהחל את דרכו כאיל עיתונות צהובה וברבות הימים נתן את שמו לפרס החשוב ביותר בעולם העיתונות. פוליצר החיפאי השתלט על העיתונות המקומית והפך את הצהובון שלו למקור עוצמה עירוני. כמה מיריביו בעולם העסקים והפוליטיקה המקומי שעימם ניסינו לדבר העדיפו להחריש. "אני לא רוצה להתעסק איתו", אמר אחד מהם. "בשביל מה? יש לו את העיתון – אני מעדיף להיות בסדר איתו. לכן הכי טוב שלא תזכיר בכלל שדיברנו, ושיהיה בהצלחה עם הכתבה".

בשיחה עימו שחם לא מהסס לבוא חשבון עם מי שלא פירגנו לו. "היתה לי אמונה שאני אצליח והלכתי איתה. היו רגעים שכמעט נשברתי, אבל המחשבה על האנשים שישמחו לראות אותי נופל החזיקה אותי. אמרתי לעצמי, 'אני לא אתן להם את השמחה הזאת', לכל הגמדים האלה שהעבירו ביקורת וניסו לחפש אותי בכל פינה עם השמצות ושקרים רק כדי לחסל אותי. הם נעלמו כמו עכברים. סתמתי לכולם את הפה".

שחם הצליח לבסוף לדחוק את ידיעות-תקשורת אל מחוץ לשוק החיפאי, והעיתון "קול חיפה" נסגר ב-1996. ב-2003 אישר בית-הדין להגבלים עסקיים ל"ידיעות אחרונות" לאמץ את "ידיעות חיפה" של שחם לחיקו, לסייע לו בסינדיקציות פרסום ולהפיץ אותו בחיפה יחד עם גליון יום שישי של "ידיעות אחרונות" – זרז התפוצה הטוב ביותר שמקומון עצמאי יכול לחלום עליו. ההשתלטות של מוזס על המקומון של שחם הושלמה ב-2008.

חלק ד': שחם מחלק את עוגת הפרסום

התפיסה העיתונאית הקלאסית מחייבת הפרדה בין משרת מנכ"ל עיתון לבין העורך, כדי ליצור חומה בין האינטרסים המסחריים לאלה המערכתיים. שחם, גם אחרי העברת הבעלות ל"ידיעות אחרונות", המשיך להחזיק בשני התפקידים.

מדוע היה חשוב לך להישאר גם עורך וגם מנכ"ל של העיתון?

"כי זה מעניין אותי, איזה מצחיק אתה. זה מעניין אותי. זה ג'וב מעניין", עונה שחם. בתשובה לשאלות נוספות הוא פורש את האני-מאמין שלו בסוגיה האתית: "כל מנהל היום נמדד בשורה התחתונה של הרווח-הפסד", הוא אומר, "עורך הוא חלק מגוף. עברו הימים שהעורכים מנותקים מלראות מספרים. היום הם בהחלט חלק מזה. ההפרדה הזאת היא מיושנת".

הקריירה המו"לית של שחם סייעה לו להגיע לצמרת הפיקוח על תעשיית הטלוויזיה, ושם העמידה אותו בסבך של ניגודי אינטרסים. "ועדת שחם" נטלה לעצמה שורה ארוכה של סמכויות שלפחות כמה מהן נוגעות גם לשחם ולשותפו, מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון מוזס. חברי מועצה ופרסומאים שעימם שוחחנו שואלים כיצד מסוגלת הוועדה לטפל באופן הוגן בענייני הפרסום בשידור המסחרי, ובעיקר בסוגיות של עמלות היתר והתוכן השיווקי.

"יש כאן איש עסקים שהעסק שלו מרוויח מפרסום, ונמצא בידיו של אחד המו"לים הגדולים במדינת ישראל", קובל פרסומאי בכיר. "הוא זה שימליץ כמה אפשר יהיה לפרסם ומאילו עמלות ייהנו המפרסמים? הרי זה ניגוד עניינים מובהק. כל החלטה שיקבל משפיעה במישרין על המו"ל שלו ועל היקף הפרסום בעיתון שלו. זאת שערורייה".

שחם מאשר שאחת מהסוגיות שייבחנו ביסודיות בוועדה החדשה תהיה התוכן השיווקי, שם קוד ל"פרסום סמוי", המנוגד לחוק הרשות השנייה. בהעדר אכיפה הולמת, הפך התחום הפקר. שחם, כמו אבישר, תומך בהכשרת הפרסום הסמוי. "בניגוד לחקיקה היום, אני בדעה שיש להתיר את התוכן השיווקי, אבל יש לקבוע לו חוקים". למרות זאת התנגד בתוקף למנות לוועדה את חברת המועצה דליה זליקוביץ', שהכינה עבור הרשות סקירה מקיפה בנושא. כאשר ניסה אחד מחברי הוועדה לברר מדוע לא מונתה, השיב אבישר ש"שחם לא רוצה אותה שם", והציע שתצטרף בתור משקיפה. זליקוביץ' סירבה להגיב לכתבה זו.

פרק ה': תוספת

אולי בגלל המאבק הממושך להכרה, שחם של היום הוא אדם שאינו נוהג להצטנע. לפני שנתיים קיימה המועצה דיון בעיר מגוריו הנוכחית, קיסריה. "שחם התרברב באוזנינו ש'גם ראש הממשלה וגם אני גרים פה, בקיסריה', והדגיש שהוא 'אחד מבאי ביתו' של ראש הממשלה", מספר חבר מועצה. "בכלל, נראה שהסטטוס הזה של מגורים בקיסריה והבעלות על אוטו מסוג יגואר נורא חשובים לו. הם כאילו מוכיחים עבורו שהוא 'עשה את זה'".

סממני הסטטוס העסיקו את שחם גם בשיחתו עם "העין השביעית". לאחר גמר הראיון עימו התקשר אלינו והכתיב את התוספת הבאה: "את רוב שנותיו עשה שחם בחיפה. לפני שמונה שנים, ביחד עם רעייתו ובתו הצעירה, עברו לקיסריה, שם רכשו בית בודד ברחוב הדר היוקרתי, המקביל לחוף הים. בית גדול, על מגרש בגודל של כ-1.5 דונם, עם בריכת שחייה צמודה ובריכת דגים, שם שוחים להנאתם עשרות דגים".

פרק ו': שחם בעד עיתונות חוקרת

אחרי שהשתלט על העיתונות המקומית בחיפה, שאף שחם להעפיל לזירה הארצית – לשוק הטלוויזיה. ב-2002 ביקש להתמנות לחבר מליאת רשות השידור. ועדת רביבי ביקשה לפסול את המינוי מאחר ש"אין לו די ניסיון בגופים בעלי היקף עסקים משמעותי כנדרש בחוק". אבל לשחם היו החברים הנכונים. מלבד לינדנשטראוס, גם ראש הממשלה אריק שרון כתב עבורו מכתב המלצה: "אודה לך אם תביא את מועמדותו של מר שחם לבחינה מחודשת בפני הוועדה", כתב לרביבי. המועמדות אושרה.

החבר הטרי במליאה הוקפץ ישר אל ראשות ועדת הטלוויזיה. גם הפעם, כפי שיתרחש שנים אחר-כך ברשות השנייה, לא התקיים דיון במינוי, שגרר ביקורת ציבורית נרחבת. בשיחה עימו מכחיש שחם שהיה מקורבו של שרון, אולם כאשר שרון עזב לקדימה – עזב גם שחם את מרכז הליכוד. "האיש מרשים. האיש משכמו ומעלה", הוא אומר כשהוא נשאל כעת על דעתו על ראש הממשלה לשעבר, וממשיך בשטף סופרלטיבים.

שחם כיהן בתפקיד הרגיש במשך שתי קדנציות, והלך וצבר כוח וביטחון עצמי. המנכ"לים והיו"רים שהתחלפו באותה תקופה למדו להכיר בכישוריו הפוליטיים ולהקפיד בכבודו, גם כאשר התנהגותו נדמתה דורסנית או בלתי הגיונית. ועדת הטלוויזיה אמורה לפקח על לוחות השידורים של הערוץ הראשון, אבל שחם התנהל כמי שרואה עצמו גם כעורך ראשי.

"הכוחנות שלו היתה מדהימה", מספר מנהל בכיר ברשות באותן שנים. "חברי המליאה אינם אמורים ליצור קשר ישיר עם העובדים ולהכתיב להם – אבל הוא היה מתקשר ומנסה להשפיע על ימין ועל שמאל. תמיד ביקש שנשלח צוותים לתעד אירועים שקשורים לגורמים פוליטיים שהוא חפץ ביקרם, וכל מה שהריח לו כשמאלני, הוא ישר היה נועץ בו שיניים. לי היה די ברור שהוא משרת אג'נדות פוליטיות, אבל גם שהוא מחפש כוח מתוך צורך אובססיבי בכבוד".

ההתערבות הבוטה של שחם בתכנים הגיעה לשיא כאשר ב-2008 הגיעה לשולחן הוועדה בראשותו עניינה של הסדרה "אשמה ותהילה" של הבמאי המנוח ניר טויב. הסדרה, שעסקה בבחינה מחודשת של המיתוסים מאחורי הקרבות המרכזיים של צה"ל, עברה את האישורים המוקדמים, ואחרי הגשת תסריט נכנסה להפקה. אך אז נתקלה בהתנגדותו של המנכ"ל מוטי שקלאר. בדיון בוועדת התוכניות תהה יו"ר הרשות משה גביש מדוע מתנכלים לסדרה, והזכיר שכל הדרגים המקצועיים "חושבים שזה סרט טוב".

בנקודה הזו שחם היה אמור להתערב לטובת העיתונאי החוקר. אחרי הכל, עיתונות חוקרת יקרה ללבו. רק לאחרונה, בכובעו כיו"ר ועדת הטלוויזיה ברשות השנייה, הוציא שחם הודעה ולפיה הזכיינים יידרשו "להגביר את המימד התחקירי" בלוחות השידורים שלהם כתנאי לאישורם. "לטובת הציבור", הוא הוסיף. בכלל, שחם מרבה להזכיר את "המימד התחקירי" כמעט בכל דיון או ראיון. לפני כמה חודשים אף הצהיר כי היה מצפה מהזכיינים השונים לשדר תחקירים "מדי יום".

בפועל נראה כי שחם סבור שהציבור ייצא נשכר מתחקירים כל עוד הם תואמים את השקפת עולמו. "עם כל הכבוד", אמר שחם באותה ישיבה בוועדת הטלוויזיה של רשות השידור, "כאשר מישהו כותב לי שסודות הבופור, סמל הגבורה של מלחמת לבנון, היא קרב מיותר [...] כשמישהו תוקף קרב אחרי קרב, שובר מיתוסים של צה"ל...". "אני מציע שקודם כל נשמע את התוכן", הציע גביש, יו"ר הרשות. "אני לא רוצה לשמוע את התוכן", הגיב שחם. "אני מאוד רוצה", התעקש גביש. "אני לא רוצה. אני יושב-ראש הישיבה הזאת", חתם שחם. "אני לא מוכן לצנזורה. לא ייתכן שלא נשמע אותו", ניסה בכל זאת גביש.

בסופו של דבר קיבל איתי לנדסברג-נבו, מנהל מחלקת התעודה, את רשות הדיבור וניסה להסביר: "אי-אפשר לפסול נושא רק בגלל שהוא קונטרוברסלי או רק בגלל שיש בו דברים שלדעתך שוברים איזשהו מיתוס".

שחם לא השתכנע: "אם מחלקת ההיסטוריה של צה"ל היתה נותנת לי את זה [החומרים בסרט], הייתי מאמץ את זה והייתי אומר שצריכים לעשות סרט. אבל לא קיבלתי את זה ממחלקת ההיסטוריה של צה"ל, ויש הבדל גדול".

לנדסברג-נבו: "תקבל את התחקיר".

שחם: "מי עשה את התחקיר? צה"ל עשה את התחקיר?".

לנדסברג-נבו: "עשה את התחקיר יוצר הסרט עם חיילים שהשתתפו באירוע, תבדוק אותו בכלים עיתונאיים".

שחם לא השתכנע. הסדרה לא שודרה.

זו לא היתה הפעם היחידה ששחם חסם תוכנית מלהגיע למסך. עימותיו עם לנדסברג-נבו אף הגיעו לבית-המשפט, עת ניסה להתנכל לסרטים שהפיק ולתוכנית התחקירים "מבט שני" שערך והגיש.

ב-2006 וב-2007, בעקבות מלחמת לבנון השנייה, התרכזה "מבט שני" בחשיפת מחדלי המלחמה והפקרת העורף. התחקירים, שלא הסבו נחת למי שהיו בשלטון באותה תקופה, הגיעו לוועדה בראשותו של שחם. "אם יש 20 הפקות חדשות של 'מבט שני', לא ייתכן מצב שעשר מהן או חלק גדול מהן יעסקו בצבא", קבע שחם בישיבה. "יש נושאים אחרים חוץ מאשר צבא [...] מתעסקים עם מ"פ פה ומ"פ שם ומג"ד פה ומח"ט שם". גם המנכ"ל מוטי שקלאר, המזוהה עם הימין, לא הבין את המפקח הנמרץ: "אני חושב שאתה מגזים [...] מה לעשות שפרצה מלחמה?".

זמן לא רב אחרי כן החלו להגיע אל לנדסברג-נבו מסרים ממנהליו שסיפרו לו כי "לוחצים עלינו להדיח אותך". מי לוחץ? שאל לנדסברג-נבו. "יעקב שחם", ענו לו. בחקירתו הנגדית בבית-הדין לעבודה, בעקבות התביעה שהגיש לנדסברג-נבו בשל פיטוריו מ"מבט שני" (תביעה שהסתיימה בפשרה בין הצדדים), הודה שחם כי ניהל קמפיין מתוזמר נגד לנדסברג-נבו.

סוגיית זהותו של מגיש תוכנית התחקירים בערה לשחם כל-כך, עד שהחליט להתייעץ גם עם מומחה חיצוני. גבי וימן. "יש לי חבר שהוא מומחה לתקשורת – פרופ' גבי וימן", סיפר בעדותו בבית-המשפט. "הוא רציני מאוד בתחום הזה. גם לפני שבוע שאלתי אותו אותה השאלה. מה צריך להיות מגיש טוב? ואז יחד עם וימן הגענו לכמה נקודות [...] נוכחות על המסך, אמפתיה, נעימות, אמינות, לוק נאה, יכולת הגשה רהוטה, יכולת ניסוח [...] אני רואה בעיה בהגשה של איתי".

גם בשיחה איתו מנסה שחם לצמצם את המחלוקת עם לנדסברג-נבו לסוגיית ההגשה: "לנדסברג עשה את עבודתו כאחראי על מחלקת התעודה של רשות השידור באופן מרשים וטוב. לצערי הרב הוא התעקש גם להיות מגיש התוכנית, דבר שפגע בשידור".

אבל שחם ראה בעיה לא רק במגיש, אלא גם בתכנים. במקום תוכנית של שעה המציגה תחקירי עומק ארוכים, ביקש לחלק את התוכנית לשניים ולהסב אותה לעיסוק בנושאים רכים יותר. הניסיון נכשל, אבל שחם המשיך לרדות ביוצרי התחקירים בערוץ הראשון. בסרט "רוח שקד" של רן אדליסט, ששודר בערוץ, סיפר שר הביטחון דאז בנימין בן-אליעזר כיצד בתום מלחמת ששת הימים הרגו לוחמי סיירת שקד גם חיילים מצרים שנכנעו. נציגי האופוזיציה המצרית ניצלו את השידור כדי לתקוף את ישראל בטענה שחיילי צה"ל טבחו בשבויים.

המהומה התקשורתית שהחלה גרמה לביטול השידור החוזר של הסרט – ושחם מיהר לכנס את הוועדה. הצלב-האדום ושר החוץ המצרי הכחישו את דבר קיומו של טבח, אולם שחם האשים את לנדסברג-נבו שהחליט על שידור הסרט ב"חוסר שיקול דעת".

לנדסברג-נבו ניסה להעמיד דברים על דיוקם: "קראתי את מה שאמרת ל[אתר] 'אייס' א-פרופו נזקים ואחריות וכו'. אין כאן שום נזקים. לא היה רצח שבויים. חיילים בסרט לא מדברים על רצח שבויים". אך שחם התעקש: "אם תראה את הסרט הזה, מדובר בחיסול שבויים...". בשלב הזה אפילו המנכ"ל שקלאר חש שלא בנוח עם העמדה שמציג שחם: "מחר יבואו ויגידו לנו, סרט שאני מאוד אהבתי על 'יומני נחמני' שמצביע על כך שלפני חמישים שנה הרגנו אלפי ערבים וגירשנו אלפי ערבים [...] יגידו לך שהסרט מזיק למדינת ישראל – איפה אתה עוצר את זה?".

פרק ז': הרגולטור כעורך הראשי של הטלוויזיה

שחם נוהג לנסות להשפיע פוליטית על העבודה העיתונאית שבגופים שבפיקוחו גם בתפקידו הנוכחי. עוד בתחילת הקדנציה ברשות השנייה, בעת סיור היכרות בערוץ 10, מחה נגד המינוי של רותי יובל לעורכת מגזין "שישי" המתחדש: "היא מחזקת את הקו השמאלני בערוץ 10", קבל בפני מנכ"ל חברת החדשות ראודור בנזימן. להפתעתו גילה שמולו עומד יריב רופס הרבה פחות מהחברים ברשות השנייה; בנזימן הגיב במלים קשות לעיני כולם. אחר-כך, בתגובה שמסר בנושא לעיתונות, הביע שחם הערכה ליובל.

כיום הוא אפילו לא זוכר: "מימי לא אמרתי מלה רעה על רותי יובל. רק תגיד לי מתי אמרתי".

בסיור עם ראודור בנזימן בערוץ 10.

"לא... היינו בסיור, והערתי הערה על אופן הכנת סקר מסוים, אבל בין זה ובין... ראודור היה בעל מקצוע פנטסטי, וגם לא הערתי עליו ביקורת אף פעם".

לא אמרתי שאמרת עליו.

"גם עליה לא מתחתי ביקורת, אלא אם תזכיר לי. אני לא חושב, לא".

מי שמכיר את שחם למד להתמודד עם התפרצויות הזעם או גסות הרוח הבלתי צפויות. כמעט כל מי שעבד איתו כבר חטף מקלחת צוננת כזאת לפחות פעם אחת. "הגסות שבה הוא מדבר לאנשים מרתיעה מאוד", אומר חבר מועצה. "הרבה פעמים הגסות הזאת מופנית אל נשים – הדוברת, היועצת המשפטית. היו פעמים שהוא נדרש להתנצל, אך סירב".

"אני אומר בדיוק את מה שאני חושב, ולפעמים זה פוגע באנשים", מסביר שחם. "אם מישהו נפגע, אז אני מתנצל על כך שהוא נפגע מדברי, אבל לא מתנצל על עצם דברי. יש הבדל גדול. ויש כאלה לא מעט אנשים שלצערי נפגעו".

אתה יכול בכל זאת לזהות שגיאות כלשהן בהתנהלות שלך מול אלה שנפגעו?

"לא. לא. לא. לא. לא. לא חושב. לא".

לא רק יובל זכתה לתשומת לבו של שחם במהלך הקדנציה שלו ברשות השנייה. לפני שנתיים הוגשה תלונה לנציב תלונות הציבור של הרשות נגד מגישת "חדשות 2" יונית לוי, בעקבות הערה ביקורתית שהוסיפה בעת שידור נאומו של נתניהו. הנציב דחה את התלונה, הזכיר כי לוי "איננה דוגמנית" המדקלמת חדשות והצביע על האפשרות כי זרם התלונות אליו הוא חלק מ"מהלך מתוזמר", אולם שחם קבע דווקא כי "באופן כללי, כמו חלק גדול מהציבור, אני חש שאין איזון מספיק בשידורי החדשות המוגשים על-ידי יונית לוי". גם כלפי הפרשן הבכיר אמנון אברמוביץ', בעקבות תלונה שהגיעה אליו, הבטיח שחם "למצוא פתרונות" כדי לאזן את דיווחיו.

אתה חושב שחלק מתפקידך הוא להעביר ביקורת אישית על עיתונאים?

"אין לי בכלל ספק, אין לי בכלל ספק", הוא חוזר ומדגיש. "אני משמש יושב-ראש ועדת הטלוויזיה של הרשות השנייה, הוועדה שאחראית על לוח השידורים של שלושת הזכיינים. לוח השידורים כולל את כל היבטי השידור. למה מי כן יכול למתוח ביקורת? אלוהים רק? זה חלק מהעבודה שלי. זה חלק מהתפקיד".

השאלה היא אם אתה רואה את זה כחלק מהתפקיד שלך כרגולטור – לבחון טקסטים של כתבים.

"לא, אנחנו לא צריכים לבדוק טקסטים, חלילה. אבל בין התפקידים שלנו זה לשמור על איזון. אז אני חושב שבגדול האיזונים נשמרים, מלבד חריגות כאן ושם. ולצערי הרב, החריגות המעטות פה ושם הן תמיד לכיוון השמאל. הנה יש לך משהו שאני מצליח להרגיז אתכם קצת".

מה זה "אתכם"?

"אתם לא נחשבים לכתב-עת שהוא ימני בדעותיו".

פרק ח': כיבוש ברית המועצות

באפריל 2005 התכנסו במלון דן בקיסריה נציגי הרשות השנייה לדיונים בהארכת הזכיונות של שלושת הזכיינים של ערוץ 2 – קשת, רשת וטלעד. בלובי השוקק התגודדו אז נציגי הקבוצות, חברי הרשות השנייה ועיתונאים. חדי עין הבחינו בעוד דמות שהסתובבה שם והתחככה עם צמרת הערוץ השני – יעקב שחם, שעדיין כיהן באותה תקופה בתפקיד יו"ר ועדת הטלוויזיה של הערוץ הראשון דווקא.

"זה היה מאוד מוזר ואפילו מביך", מספר עיתונאי שסיקר את המכרז. "לבוא למסיבה הכי חמה בעיר בלי הזמנה. ניכר היה ששחם הגיע כדי לעשות לעצמו לובינג בערוץ 2". שחם עצמו אומר כי אינו זוכר אם הגיע למקום בעת הכינוס.

גם עכשיו לוטש עיניים "האיש החשוב ביותר ברשות השנייה" (ראו הרחבה) לתפקיד הבא. הוועדה החדשה ברשותו, "ועדת שחם", יכולה להזניק אותו לעמדת המפתח של יו"ר "ברית המועצות" – המוסד שירכז את הפיקוח הרגולטורי המאוחד של הטלוויזיה בישראל, דוגמת ה-FCC (מועצת התקשורת הפדרלית) בארצות-הברית. לאחר שבמשך שנים היתה "ברית המועצות" רעיון שנדון בעיקר בעיתונות ובכנסים מקצועיים, הודיע לפני ימים אחדים שר התקשורת ארדן כי החל הליך החקיקה לקראת ייסודו של גוף כזה.

נדמה שאין מי שחולק על הצורך הקריטי ברפורמה בפיקוח על תעשיית התקשורת בישראל, וכשזו תתבצע היא תעצב את דמותה של התעשייה למשך שנים רבות. בדיוק בשל כך מתריעים חוקרים ומומחי תקשורת מהסכנה להעמקת המעורבות הפוליטית – אותה מעורבות שדירדרה את רשות השידור למצבה העגום הנוכחי.

הקמתה של הרשות המאוחדת עדיין בחיתוליה, אך המירוץ לתפקיד יושב-הראש כבר יצא לדרך. "אם טובת העניין והצלחת ברית המועצות תעמוד בפני מקבלי ההחלטות, יש לי הערכה סבירה שאני אהיה מועמד טוב", אומר שחם, ומוסיף: "ואפילו יותר מזה".

* * *

תגובת יעקב שחם: "אין לי כל ניגוד אינטרסים"

לבקשת יעקב שחם, תגובותיו לסוגיות שהועלו במסגרת כתבה זו מתפרסמות במלואן ובנפרד.