בבוקרו של ה-21 ביוני אשתקד, בפינת עמ' 37 של העיתון "דה-מרקר", הופיעה ידיעה פצפונת, 104 מלים בסך-הכל, תחת הכותרת: "קרנות גידור של בר סטרנס בסכנת קריסה" [רויטרס]. בדיעבד ניתן לקבוע כי היה זה הסימן המובהק הראשון לתחילתו של כדור שלג שעתיד לסחוף אחריו לא רק את שוק המשכנתאות האמריקאי, אלא גם את את שוק האשראי והבורסות ברחבי העולם, לאחד המשברים הקשים שידעו אי-פעם.

אך מה ניתן היה לדעת שלא בדיעבד? מה ידעו קוראי "דה-מרקר", ושאר מדורי ועיתוני הכלכלה בישראל, על ההשלכות העשויות לנבוע מכך ש"קרנות גידור של בר סטרנס בסכנת קריסה"? וכיצד התקשורת הכלכלית הפורחת, שמצהירה על עצמה כמי שאמורה לנווט וליידע את צרכניה בסבך השווקים העכשוויים, פירשה את כדור השלג בזמן אמת, בעודו הולך ומתעצם?

בספטמבר השנה, לאחר קריסת בנק ההשקעות ליהמן ברדרס, כשממדי המשבר הפכו ברורים לכל, הקדיש גיא רולניק, העורך הראשי של "דה-מרקר", את טורו השבועי לבחינת מאמר שפורסם ב"ביזנסוויק" בסוף פברואר 2007, ובו בלט עיוורון גמור של השבועון האמריקאי לא רק באשר לבועת הנדל"ן שעמדה להתפוצץ, אלא גם לגורמים שחוללו אותה.

"כל הציטוטים המשעשעים שהופיעו ב'ביזנסוויק' בפברואר 2007 אינם ייחודיים לעיתון זה. הבאנו אותם משום שהם שיקפו את הלך הרוח הכללי בוול-סטריט ובכלכלה האמריקאית לפני שנה, שנתיים ושלוש", כתב רולניק באותו טור, ובאופן אגבי לחלוטין הוציא את העיתון שייסד, ואת יתר התקשורת הכלכלית הישראלית, מהתמונה. אך הישראלים, ולכן גם התקשורת הכלכלית הישראלית, היו חלק מבועת הנדל"ן האמריקאית, הן בזכות נציגים בולטים כיצחק תשובה ולב לבייב, והן בזכות השקעותיהם הישירות והעקיפות של רבבות אזרחים מן השורה.

"היכונו לעוד שנה מושלמת"

הלך הרוח הכללי בשוק ההון הישראלי, ובעיתונות הכלכלית בישראל, לא היה חד-משמעי כאותו מאמר פרשנות יחיד שהופיע ב"ביזנסוויק" בתזמון אומלל, אך בוודאי לא היה הפוך ממנו. בסיום אותו שבוע של סוף יוני 2007, למשל, עת נודע לראשונה על קריסת קרנות הגידור של בר סטרנס, הצניע המדור שסיכם למען קוראי "דה-מרקר" את האירועים הבולטים בשוקי העולם את הבעיות של הבנק האמריקאי ואת המשמעות הרת הגורל שלהם. הכותרת לסיכום השבועי היתה "בורסות אסיה לשיא; אופטימיות בארה"ב". רק בגוף הידיעה הוזכרו "חששות מפני גלישת המשבר בשוק משכנתאות הסאב-פריים למגזר הפיננסי".

נקודת פתיחה טובה לבדיקת הלך הרוח בעיתונות הכלכלית היא הדיווחים על התחזיות האופטימיות שהושמעו בפורום הכלכלי העולמי, שהתכנס בסוף ינואר 2007 בעיר דאבוס שבשווייץ. הקולות שעלו מהכנס חגגו את הפריחה העולמית בשווקים, והתעלמו כמעט לחלוטין מסימני האזהרה הרבים שהצטברו באופק. גם העיתונות העדיפה להצניע אותם ככל הניתן בסיקורה את דברי הנוכחים בכנס.

בעיתון "גלובס", למשל, הוקדשה הכותרת הראשית בשער ה-21 בינואר 2007 לבשורה "אופטימיות בדאבוס: צפויה עוד שנת צמיחה", והדיווח המלא, שהופיע בראש עמ' 10 של העיתון, בישר כי "צפויה להיות שנת 'סינדרלה' למשק הגלובלי". דברי האזהרה שהשמיע באותה הזדמנות הכלכלן נוריאל רוביני נבלעו בדיווח בין שלל תחזיות ורודות. ידיעה על הערכה פסימית לגבי עתיד הכלכלה העולמית, שהופיעה למחרת בעיתון, נדחקה לתחתית עמ' 19.

קוראי "דה-מרקר" קיבלו באותם ימים כותרות כגון "היכונו לעוד שנה מושלמת", ובהן דיווח, ללא כל פקפוק, על התחזיות הוורודות של משתתפי הכנס: “מה שהמשתתפים באמת רוצים לדעת זה אם יימשכו החיים הטובים שאליהם התרגלו בשנתיים האחרונות. והתשובה היא: כן, כן וכן".

דברי משתתפי הפאנל, כי "הכלכלה הגלובלית מתנהלת בדיוק כמו שצריך, בלי תקלות ובלי הגזמות", התחברו אצל שליח העיתון בדאבוס באופן טבעי למצב הרוח של מאזיני הפאנל: "את האופטימיות רואים גם מחוץ לאולם הכנסים. האווירה טובה, החיוכים זורחים על הפנים, ומדוע לא? על אף שיש נושאים ואתגרים גלובליים לדבר עליהם, מצבם האישי של משתתפי הוועידה מעולם לא היה טוב יותר: הרווחיות של החברות הגדולות בעולם ושכר המנהלים נמצאים בשיא של יותר מעשר שנים". כך, העושר האישי של הניצבים בראש הפירמידה היה מעין גושפנקה ליציבות שכבות החומר עד תחתיתה.

ידיעה אחרת מאותו יום הוקדשה לתחזיותיו של נגיד בנק ישראל לשעבר, יעקב פרנקל. כותרת המשנה של הידיעה, ציטוט מדבריו של פרנקל, הכתיבה את הטון: "הנתונים של הכלכלה האמריקאית הם הטובים ביותר זה עשור; גם אם יש האטה בתחום הנדל"ן למגורים – השווקים יספגו אותה". פרנקל צוטט גם כמי שהצהיר כי "העולם הוא גלובלי, שווקים פיננסיים רחבים ועמוקים מאפשרים לתיקונים להיות יותר רגועים ומסודרים, וכמעט אפשר להגיד שאנחנו מחוסנים מניהול מדיניות כלכלית כושלת, בגלל החוזק של השווקים הפיננסיים". האזהרות שהשמיע רוביני באותה הזדמנות, מפני "שוק הדיור, עליית הריבית על-ידי הפד, התחלת מחנק אשראי של שוק המשכנתאות" – לא זכו לכותרת.

"עננים בשמי התכלת"

למחרת, ב-26.1.08, במסגרת הטור השבועי של גיא רולניק, נמשכה האופטימיות: "אם בשנה שעברה דיווחנו כי בכירי החברות והכלכלנים עומדים מבולבלים ומשתאים נוכח העוצמה האדירה שמגלה הכלכלה הגלובלית [...] הרי שהשנה נדם קולם של הפסימיסטים. האופטימיות של המנכ"לים, כך לפי הסקר השנתי המסורתי של PWC, שברה את כל השיאים".

רולניק, שלעג כשנה וחצי מאוחר יותר לעיוורון של ה"ביזנסוויק", אימץ בטורו את דעתם של החוזים האופטימיים, או לפחות הציג את עמדתם בלא כל הסתייגות משלו: "ומה לגבי האיומים על הכלכלה האמריקאית? גרעונות הסחר, האשראי העצום של משקי הבית, בועת מחירי הדיור?", שאל ומיד השיב: "כל אלה שרירים וקיימים – אבל נוכח הצמיחה המהירה במזרח הרחוק וההתאוששות המרשימה באירופה – הכלכלה האמריקאית כבר לא נתפסת כקטר העיקרי של הכלכלה העולמית".

רולניק גם ניצל את ההזדמנות כדי להביא בפני קוראיו את התשובה של פרנקל לכלכלן היחיד שחזה שחורות באותו פאנל: "צר לי, ידידי, מר רוביני", אמר אז פרנקל, "אבל אני חייב לא להסכים איתך. כל ה'דובים' (ביטוי להאטה בכלכלה ובשווקים) שלכאורה אורבים לנו ביער מגדלים בסופו של דבר קרניים והופכים ל'שוורים' (ביטוי לכלכלה ולשוק צומח ואופטימי)".

באותו היום ממש, במהדורת שישי של מוסף "כלכלה" של "ידיעות אחרונות" (באותה תקופה המוסף טרם חזר להיקרא "ממון"), פירסם סבר פלוצקר את התרשמותו האישית מכנס דאבוס תחת הכותרת: "באי כינוס הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס מתחרים זה בזה בתיאורי העתיד הנפלא שצפוי השנה לאנושות, אך לא הכול ורוד". הפסימיות של פלוצקר נבעה, כהגדרתו, מכמה "עננים בשמי התכלת" – מחירי הדיור ש"הרקיעו שחקים", שוקי ההון הבינלאומיים ש"התנפחו לממדים מטורפים", ובכלל "הסיכון הוזל, הזהירות נמוגה, ובעת משבר עלולה להתגלות השבריריות של המכשירים הפיננסיים המסורבלים הנסחרים כיום באלפי מיליארדים של דולרים".

להבדיל מעמיתיו, קיבל פלוצקר הזדמנות לעמת את פרנקל האופטימי עם דעתו האישית על העננים שזיהה בשמי התכלת, אך לפי הטור שפירסם באותו יום, הוא לא ניצל אותה. קוראיו יכלו רק לקרוא עוד גרסה של האופטימיות מבית מדרשו של פרנקל: "'השווקים החזקים', אומר פרנקל, כיום סגן יו"ר התאגיד הפיננסי הענק AIG, 'מעניקים לעולם הריאלי סוג של הגנה חדשה מפני מעידות במדיניות כלכלית שהיו עולות לנו ביוקר רב בעבר. הם לוקחים את הסיכונים כסחורה, אורזים אותם, מוכרים וקונים אותם, ובכך מנטרלים חלק מהשפעותיהם קצרות הטווח'".

על השפעותיהם ארוכות הטווח של הסיכונים פרנקל לא הרחיב ופלוצקר לא שאל, או לפחות לא פירסם. פחות משנתיים אחר-כך גילתה גם חברת הענק שבה מכהן פרנקל עד כמה חריף טעמו של הסיכון לטווח ארוך, כשרק חבילת חילוץ עצומה בסך 150 מיליארד דולר מממשלת ארה"ב הצליחה למנוע, בינתיים, את קריסתה המוחלטת.

מחביאים את התחזיות השחורות

הערכות אופטימיות דומות נשמעו בתחילת 2007 בעיתונות הכלכלית בישראל גם בלי קשר לפורום הכלכלי העולמי. בטורו שבמוסף "כלכלה" מה-14.1 כתב פלוצקר, "טוב שאמריקה משתפרת", ודיווח על כמה "בשורות טובות" מארה"ב: "רבים מהחזאים הכלכליים בארה"ב מעדכנים כעת את תחזיותיהם לשנה זו – כלפי מעלה. המיתון, הם מתנבאים, רך, נסבל, קצר טווח וייצא למשק האמריקאי לבריאות. אחדים מהם אף טוענים שהמיתון הלא-מורגש כבר נגמר. כל זה מצוין בשבילנו".

קוראי "דה-מרקר" קיבלו את שנת 2007 עם הכותרת המעודדת "לא מ-פ-ח-ד-י-ם". הדוברים: משקיעים וכלכלנים מובילים ש"עומדים פעורי פה לנוכח הגאות המסחררת בשוק ההון". בכתבה הוזכרו אמנם הצרות שעלולות לצוץ במהלך השנה, אך הדגש לא הושם עליהן, אלא דווקא על הסיבות לאופטימיות. כותרת המשנה בעיתון המודפס קראה: "את הסתירה בין הסיכון שאינו פוחת לבין הביקושים ומחירי השיא בשוקי ההון אפשר להסביר בשינוי דרמטי של תפיסת הסיכון של המשקיעים המובילים בעולם". אבל כפי שניתן היה להבין מהכתבה, השינוי בתפיסת הסיכון של המשקיעים היה זה: הם פשוט היו מוכנים להסתכן יותר.

ב"גלובס" הציע אלי ציפורי גישה זהירה לקראת השנה החדשה. "זהו זמן מצוין", כתב, "להפוך לפחדנים ולהשקיף על המשחקים והשעשועים מנקודת מבט נוחה שרחוקה מן המגרש עצמו"; אך כתבת סיכום שנת 2006, שהופיעה יום קודם לכן בעיתון, נשאה את הכותרת "שווקים של תקווה", ובה נכתב ביחס לבועת הנדל"ן: "ישנם כמה תרחישים בהקשר זה: השלילי ביותר מדבר על התפוצצות בועת הנדל"ן וכניסה למיתון. התרחיש השני והפופולרי בקרב האנליסטים מדבר על נחיתה רכה שתתבטא רק בהאטה בכלכלת ארה"ב".

הנה כי כן, את השנה שבה פקעה בועת הנדל"ן פתחו העיתונים הכלכליים בדיווח כמעט נטול סייגים על התחזיות האופטימיות עד אידיליה שיצאו מהפורום הכלכלי העולמי. כמה מהפרשנים אמנם הזכירו את הסכנות העומדות בפתח, אך לא עימתו את האופטימיסטים עם דעתם. עמודי החדשות הצניעו את האזהרות וביצעו חלוקה ברורה: השערים והכותרות הראשיות הוקדשו לבשורות המעודדות, בעוד דברי הכלכלנים שהביעו ספקות וחששות נדחקו אל פנים הדיווחים ועומק העיתונים.

מה חזו הפרשנים הבכירים, ומה היה חלקם של המנתחים המומחים: אנליסטים, מנהלי בתי השקעות ובנקאים? על כך בחלקה השני של סקירה זו.

לשאר חלקי הסדרה

"הניתוח נכשל, הפציינט התרושש"
הפרשנים הכלכליים הבכירים זגזגו, או שהזהירו כשכבר היה מאוחר מדי. אולי בגלל שהעיתונים שלהם נשענו על אנליסטים אינטרסנטים ואופטימיסטים מדי. כיצד התנהלה העיתונות הכלכלית בחודשים שלפני המשבר העולמי: התחזיות, הדיווחים והפספוס הגדול. חלק שני בסדרה

"שגעון גדלות חסר תקדים"
עיתונאי הכלכלה נסחפו אחרי התדמית הנוצצת של העושר החדש, התעלמו מדיווחים בעייתים והוכיחו כי גודל העיתון עומד ביחס הפוך לא רק לאיכותו, אלא גם ליציבות הכלכלה עצמה. כיצד התנהלה העיתונות הכלכלית בחודשים שלפני המשבר העולמי: התחזיות, הדיווחים והפספוס הגדול. חלק שלישי ואחרון בסדרה