הימים ימי בחירות. בעוד קצת יותר משבועיים ינהרו אזרחי ישראל לבחור את נציגיהם בבית המחוקקים. גם ברחוב החרדי מורגשת תכונה, ושערי העיתונים בהתאם.

"המבשר" מדפיס מאז תחילת השבוע כותרת קבועה בראש העמוד הראשון: "היהדות החרדית נרמסת! חובה להצביע!". ב"יתד נאמן" אין יום שבו לא מתפרסמות בעמוד השער קריאות נרגשות מפי גדולי הדור בדבר החובה להצביע ג'. "הדרך" ציין השבוע בהרחבה את יום השנה לפטירתו של הרב עובדיה יוסף, אבל כבכל שנה השכיל לרתום את הרב מנוחתו עדן לקמפיין הבחירות של ש"ס.

רק בעיתון "המודיע", העיתון שמייצג את "הסיעה המרכזית" ב"אגודת ישראל" – כלומר את חסידות גור ונספחיה – לא נרשמת התרגשות. למעשה, מי שיקרא את העיתון החרדי השני בתפוצתו עשוי שלא לדעת שאנחנו עומדים בפני אחת ממערכות הבחירות הגורליות בתולדות המדינה, וזאת כאשר מצבן של שתי המפלגות החרדיות בסקרים אינו מזהיר, בלשון המעטה.

מה קורה כאן? האם הרבי מגור ונציגו יצחק גולדקנופף ישנים על האף?

עיון בעיתונים החרדיים האחרים לא יעזור הרבה בפתרון התעלומה. ב"יתד נאמן" של יום א' (11.10) מצוטט הרב אריה לוי, חבר מועצת גדולי התורה של "דגל התורה", כי "גדולי ישראל כבר הורו כיצד לנהוג, ובראשם רבינו מרן הגאון רבי דב לנדו שליט"א, שהורה על החובה להצביע, לתמוך ולסייע לרשימת יהדות התורה".

אמנם, אמר הרב לוי, "מה שמכונה בפי העם דמוקרטיה זו תפיסה הנוגדת את יסודות הנהגת התורה", אולם כאשר גדולי הדור נותנים הוראה חובה לציית גם בדמוקרטיה ולכן "אין מקום לכך שבן תורה יפטור את עצמו מהנושא בטענה שהבחירות אינן נוגעות אליו".

ב"יתד נאמן" של יום שלישי (13.10) מובאים דברי היו"ר החדש של "דגל התורה", יעקב אשר: "מנסים לפורר את הציבור החרדי מבפנים, כדי שאנשים ילכו לבזבז את הקול שלהם או שיישבו בבית".

בעיתון "המבשר" (11.10) מובאים דבריו של הרב לנדו בכינוס שנערך בבית שמש: "נאמר דבר שהוא חשוב מאוד מאוד, למרות שהוא לא כל כך נעים, אבל הוא מוכרח מאוד מאוד לדבר עליו: עכשיו עומדים לפני בחירות, אשר רבינו החזון איש זצ"ל הורה שחובה גמורה להצביע בבחירות אלו, ואין להשתמט מכך בשום סיבה ומשום תירוץ, וההוראה של רבינו החזון איש זצ"ל לא השתנתה כהוא זה, ומי שאומר אחרת טועה, טועה, ומטעה".

אבל מי הם אלו שאומרים אחרת? ומי הם בני התורה שחושבים שהבחירות אינן נוגעות להם? רוב הציבור החרדי, שמתעדכן דרך אתרי האינטרנט, קבוצות הווטסאפ והרכילות ברחוב, יודע כמובן. אבל העיתון החרדי היחיד שכותב זאת הוא "הפלס", עיתונו של הפלג הירושלמי שפרש מיהדות-התורה ולא שולח את נציגיו להתמודד בבחירות.

אבל קודם כל, מורה נבוכים קצר: החרדים רצים לכנסת בשתי מפלגות: ש"ס המייצגת את בני עדות המזרח ויהדות-התורה של החרדיות האשכנזית. מכאן זה מסתבך: יהדות התורה מורכבת מ"אגודת ישראל", המייצגת את הציבור החסידי, ו"דגל התורה", המייצגת את הציבור הליטאי. אלא ששתי הסיעות הללו נתונות במחלוקת פנימית קשה, שבאגודת-ישראל הביאה גם לפיצול והקמת סיעת "חומת תורת ישראל".

ובחזרה ל"הפלס": בידיעה תחת הכותרת "פרשנים: נתניהו מודאג מהמשבר במפלגות החרדיות", מספק "הפלס" בגיליון יום שישי (16.10) תיאור נאמן למדי של המצב, תוך הסתמכות על דיווחים במקורות זרים (במקרה הזה חדשות 12) ובתוספת קצת שמחה לאיד.

לפי הדיווח, למשבר יש שני גורמים עיקריים. ראשית, "ביהדות התורה נרשם שיתוק מוחלט במטה הבחירות, בעקבות קרע בין חצרותיהם של שני הרבנים המובילים בפלג הליטאי [הרב לנדו והרב הירש, ע.ה.]. נכון לעכשיו אין קמפיין ואין פעילות להנעת מצביעים, ולא ברור אם המחלוקת תיפתר עד הבחירות".

המחלוקת הפנימית ב"דגל התורה" היא אכן אבן נגף רצינית בקמפיין של יהדות-התורה. היא באה לידי ביטוי בהשמצות הדדיות בין שתי החצרות ובמלחמות על אופן הצגת שמותיהם ותמונותיהם במודעות הבחירות, והדברים מתבטאים גם בירידה בהתלהבות ברחוב הליטאי לצאת ולתמוך ברשימה החרדית.

יחד עם זאת, הבעיה הרצינית עבור מפלגת יהדות-התורה נמצאת לא ב"דגל התורה" הליטאית אלא בפלג החסידי של הרשימה החרדית, קרי "אגודת ישראל", שאותה מובילה, לפחות על הנייר, חסידות גור.

הכתבה ב"הפלס" מספרת כי בגוש נתניהו "חוששים מסוג של 'שביתה איטלקית' שתלווה את החסידות הזו עד הבחירות. מי שמסתכל בעיתון המפלגתי ['המודיע'; ע.ה] רואה מה שקורה בשטח – ואדישות זו המעטה במה שקורה שם באמת: כמעט ואין התייחסות לבחירות, אין קריאות לצאת להצביע, לא נפתחו מטות – ויש דאגה גדולה. ישנו גם חשש שהם כן יצאו להצביע – אבל למפלגת 'צבע שחור' [מפלגת התמיכה בעריקים; ע.ה]".

אם חשבתם שעיתונות מפלגתית נועדה כדי ללבן סוגיות חשובות העומדות ברומה של מפלגה, טעיתם. הסיפור הכי גדול בפוליטיקה החרדית הוא הסיפור שהעיתונות המפלגתית החרדית פשוט מתעלמת ממנו.

להלן תקציר הפרקים הקודמים: יממה לפני הגשת הרשימות לכנסת הודיעו מאיר פרוש, נציג החסידויות הירושלמיות הקטנות, ואליקים שטארק, נציג חסידות בעלז, על פרישה מ"אגודת ישראל" והקמת מסגרת פוליטית נפרדת בשם "חומת תורת ישראל". הפרישה, שתואמה עם אנשי "דגל התורה" הליטאים, נועדה לאפשר לפרוש ושטארק לנהל מדיניות עצמאית מבלי להיות תלויים ברצון הטוב של "הסיעה המרכזית", קרי חסידות גור, ולקבל תקציבים וסמכויות. התוצאה היתה בידוד של חסידות גור בתוך המסגרת הרחבה של מפלגת יהדות-התורה.

אמנם כחסידות הגדולה והעשירה ביותר, משובץ נציגה יצחק גולדקנופף במקום הראשון ברשימת "אגודת ישראל" ובמקום השני ביהדות-התורה (המקום הראשון שמור לנציג "דגל התורה"), אולם בהתחשב בשיטת הריצ'רץ' הליטאי-חסידי ובהבטחת הייצוג של החסידויות הנוספות, הנציג הנוסף של הסיעה המרכזית, איש חסידות ויז'ניץ יעקב טסלר, ממוקם רק במקום השמיני.

כאשר בכל הסקרים נעה יהדות-התורה בין שבעה לשמונה מנדטים, כניסתו של טסלר אינה מובטחת, ואנשי גור לא רואים סיבה מיוחדת להתאמץ עבור המקום השביעי בו משובץ איש דגל התורה דוד זלץ.

סיכום פחות דיפלומטי, מפי "בכירים בסיעה המרכזית", הופיע בציוץ של עיתונאי "קול ברמה" אבי מוסקוב: "דגל התורה עשתה דיל עם פרוש כדי לדפוק את אגודת ישראל. כעת הם רוצים את הלחי השנייה שלנו. למה אנחנו צריכים להצביע, בשביל להכניס את דודי זלץ? לתת לדגל יותר כוח? יכול להיות שגור לא תצביע, האדמו"ר יחליט”.

ואם כל זה לא מספיק, בעוד האדמו"ר מגור מתלבט כל הדרך לקלפי, הכריז במוצאי שבת האחרונה (17.10) הרב שאול אלתר, אחיינו שפרש לפני כמה שנים והקים חצר נפרדת (החצרות היריבות ידועות בהתאמה כ"גור נדל"ן ו"גור תורה"), כי "אנו משתתפים בבחירות הקרובות ומצביעים ליהדות התורה המאוחדת – ג'".

מאז פרישתו מחצר דודו לא הורה הרב שאול אלתר מעולם על הצבעה למפלגה זו או אחרת, או בכלל. אבל נראה שכשגור נדל"ן על הקרשים גם הוא לא הצליח להתאפק.

הדרך למטה

גם בש"ס, שם חוזים הסקרים ירידה של כשלושה מנדטים ביחס לכוחה הנוכחי, כלומר שמונה במקום 11, לא נחים על זרי הדפנה. בטור הקודם נחשפנו מעל דפי "הדרך" לקונספירציה על מזימה קפלניסטית לשרוף קולות של מפלגות חרדיות, על-ידי מימון ההפגנות של הפלג הירושלמי. השבוע (יום חמישי, 15.10) סיפקו הכתבים החוקרים של מפלגת ש"ס גילויים חדשים.

תחת הכותרת "חשיפה מחרידה", דיווח "הדרך" על "המזימה הזדונית של השמאל לפגיעה בכוח החרדי: בעלי הון הידועים כאנשי שמאל מובהקים משקיעים מיליוני ש"ח כדי לממן מסעות הסברה רחבי היקף למפלגות קיקיוניות, מתוך מטרה ברורה להביא לשריפת קולות של מצביעים חרדים אנשי ימין".

מה שלא דווח ב"הדרך", וגם לא באף עיתון חרדי אחר, הוא המידע שחשף השבוע טוביה יגלניק בגלי צה"ל ולפיו בטאונה של ש"ס נמצא במשבר כלכלי חריף – חוב של מעל חצי מיליון שקל, יתרת עו"ש דלה וחשד כבד לאי סדרים. לאור הדברים שנכתבו בעבר בטור זה על הקשיים של "הדרך" בתחום התפוצה האורגנית – ורק לפני שבועיים סיפר דרעי עצמו, בראיון לעיתון, כי קוראיו מנויים עליו "בעקבות הוראתם של חכמי וגדולי ישראל" – הסיפור הזה לא אמור להפתיע אף אחד.

המשך דרכו של העיתון ייקבע כנראה אחרי הבחירות, ובכפוף להמשך גישתם של אנשי ש"ס לברזי התקציב הממשלתיים – אלא אם יימצאו בעלי הון שיסכימו להשקיע בו. או אז, אפשר יהיה באמת לכתוב על בעלי הון שמשקיעים מיליוני שקלים כדי לפגוע בציבור החרדי.

המנגנון של האנטישמיות

לצד הצרות מבית, המשיכו העיתונים החרדים השבוע לדווח גם על הצרות מחוץ, ובראש ובראשונה האנטישמיות.

כידוע, נשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה נאם השבוע במהלך ביקור באירלנד, ולא חסך ביקורת מישראל וגם מהפלסטינים. בין היתר הזכיר את העובדה הלא נעימה שהקמת המדינה היתה כרוכה בהשתלטות על אדמות שבבעלות אנשים אחרים, משהו שהאמריקאים מבינים בו דבר או שניים.

בדרך למהדורת יום שישי של "המודיע" (16.10) הפכו הדברים לעלילת דם, וכך הכותרת היתה "אובמה בהתבטאות אנטישמית מחליאה: 'היהודים לקחו אדמות מאנשים והגזימו'". הכתבה עצמה סיפרה כי "נשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה טען השבוע כי היהודים שביקשו למצוא מקלט לאחר אלפי שנות רדיפות, נטלו אדמות מהפלשתינים לאחר שהגיעו לארץ ישראל ואף 'הגזימו' בכך".

אפילו רק מהציטוט של "המודיע" נראה שגם לשיטתו של אובמה, אם היהודים לא היו מגזימים אפשר היה להחליק להם את גזל האדמה. במילים אחרות, אנטישמי הוא לא. אבל כשמדובר באנטישמיות אי אפשר להיות זהירים מדי, ולכן טוב עשו ב"המודיע" כשחשפו את דברי הבלע האלה.

מאמר המערכת של "יתד" ביום ראשון (11.10), "אנטישמיות בחוץ ובפנים", מוקדש לכלת פרס נובל לשלום, המשפטנית הדרום אפריקאית נאווי פילאי.

"הפרסום היחיד שיש לפילאי", כותבים ב"יתד נאמן" תוך שהם מנפנפים בגאווה בבורותם, "הוא האשמת ישראל ב'רצח עם' בעזה, ובאווירת השנאה הבינלאומית ראו חברי ועדת הפרס בבחירתה משום שיקוף עמדתם האישית ביחס לאנטישמיות הגואה ברחבי העולם".

כדי להוסיף פרספקטיבה היסטורית מוסיף המאמר כי "סביר להניח כי לו היתה הוועדה דנה על מתן הפרס בסוף שנות ה-30 למניינם, היה הפיהרר הנאצי היטלר מצטרף לרשימת 'חתני הפרס'".

הרפרנס להיטלר אולי מדגיש את הצד המגוחך בטנטרום של "יתד נאמן", אבל בגדול ההתייחסות בעיתונים החרדים לא שונה באופן מהותי מהסיקור של הפרס בעיתונות הישראלית בכלל. הטוויסט החרדי הוא הקפיצה מהזירה הבינלאומית אל הלוקאלית והסימון של "השמאל" כזרוע המקומית של האנטישמיות העולמית – במקרה של המאמר ב"יתד נאמן", מוסיפים גם שנאת חרדים מומצאת:

"רואים אנו אנשים בזויים, יהודים על פי מוצאם, שהתבטאויותיהם המחרידות היו צריכות להביא לנידויים מכל מערכת פוליטית שפויה, אבל הדברים עוברים לסדר היום, כאשר מי שנמצא במוקד השנאה אלו לומדי התורה ונציגיהם. יאיר גולן ה'דמוקרט', יכול היה להצהיר כי חיסול שונא היהודים הגדול בדורנו המנהיג האיראני חמינאי היה 'שגיאה אסטרטגית', ואיש מכל 'מחנה השינוי' לא יפצה פה ויצפצף נגד האיש הזה, שרואה במפלגת 'האחים המוסלמים' תומכי הטרור שותפים פוטנציאליים ראויים לממשלה עתידית".

כדאי להתעכב רגע על גיבוב השקרים, האמיתות החלקיות והסתירות שבטקסט הזה, שיותר מהכל מהווה עלבון לאינטליגנציה של קוראיו. ראשית, כפי שהקוראים חדי העין ודאי שמו לב, בדברים שמצוטטים מפי גולן אין אף מילה שעוסקת בחרדים או ביהודים שומרי מצוות.

שנית, מפלגת רע"מ התנתקה ממועצת השורא ואיננה קשורה עוד לתנועה האיסלאמית (לאחים המוסלמים היא לא היתה קשורה מעולם), וחבריה הם מהמבקרים החריפים ביותר בכנסת של הטרור הפלסטיני והיהודי כאחד.

שלישית, הדברים של יאיר גולן על הריגת חמינאי לא נאמרו משום חמלה על המנהיג האיראני אלא מתוך ניתוח אסטרטגי ששותפים לו רבים, כולל הנשיא האמריקאי טראמפ. אם זה מרגיע את עורכי "יתד נאמן", אפשר להזכיר שבזמן אמת גולן נסחף בטמטמת המאצו'איסטית, והתלהב מההתנקשות כמו הרוב הגדול של הציבור הישראלי.

לבסוף, כותבי המאמר הדפיסו את התואר 'דמוקרט' במרכאות, מסתמא כדי לעלוב בגולן. והרי כמה עמודים קודם לכן כתבו במפורש ש"דמוקרטיה זו תפיסה הנוגדת את יסודות הנהגת התורה"! האם הם סבורים שגולן למעשה שותף לרב לוי בדחיית שיטת המשטר הפסולה הזו?

אכן, העולם מלא באנטישמים, וצריך להיזהר מהם. אבל יש מקרים שבהם ה' יתברך משלם להם כגמולם, כמו שתיאר יעקב א. לוסטיגמן בטור "שלוש נקודות" בגיליון יום שני (12.10) של "המבשר":

"נראה שהתפללנו היטב בראש השנה האחרון. שנת תשפ"ז נפתחת ברצף של בשורות טובות לעם היהודי. [...] בצרפת הנשיא האנטישמי עמנואל מקרון מתמודד עם מחאה שנמשכת כבר קרוב לשבועיים ועושה שמות. הוא מושפל ומבוזה [...]. בספרד [...] ראש הממשלה האנטישמי פדרו סאנצ'ס נאלץ להודיע על פיזור הפרלמנט והליכה לבחירות. [...] אתמול התבשרנו כי אבי אבות הטומאה, האפיפיור ליאו, שהתגלה גם הוא כאנטישמי לא קטן כמו כל קודמיו בתפקיד, לקה כנראה במחלה הממארת".

ולוסטיג מסכם: "ונקם ישיב לצריו... שנזכה לראות זאת בעינינו בקרוב!".

"המבשר" מתהדר בכך שהוא עיתונה של היהדות הנאמנה, והנה דווקא עורכים מהיהדות הנאמנה היו צריכים לזכור שהשנאה מקלקלת את השורה, ולהעיר ללוסטיג שמי שמאיימים להחליף את מפלגות השמאל-מרכז באירופה הן מפלגות ימין קיצוני שהאנטישמיות אצלן אינה גחמה של ווק אלא מסורת שורשית ועתיקת יומין.

אבל אין כמו שנאה כדי ללכד את השורות. מי אמר שאין מה ללמוד מהאנטישמים.

גימל גימל!

בתחילת השבוע הושק זמריר הבחירות של יהדות התורה, תחת הכותרת "גימל, גימל, הזכות להיות חרדים". לבקשת הקוראים אנחנו מצרפים קישור לזמריר, ואת הידיעה המלאה מגיליון יום שני של "יתד נאמן". בברכת עוצו עצה ותופר.

* * *

עידו הררי הוא ד"ר למחשבת ישראל, חוקר מחשבה יהודית מודרנית בכלל ומחשבה חרדית בפרט. הטור "שמירת העיניים" מתפרסם מדי שבוע באתר "העין השביעית"