ינון מגל, מגיש "הפטריוטים" בערוץ 14, שדרן ברדיו 103FM ומשפיען רשתות, נתפס לרוב בהקשרים פוליטיים. הוא נחשב למי שמשרת את נתניהו, ואף כינה עצמו פעם "כלי להעברת מסרים" מראש הממשלה. אבל לצד הזהות הפוליטית יש למגל זהות אחרת: דתית. האינטרסים שם גדולים לא פחות, אולי אפילו יותר, והם יכולים לשפוך אור גם על המעורבות הפוליטית של איש התקשורת המשפיע.
מגל צולם לא אחת עם הרב החב"דניק אור זיו, ולאחרונה אף פרסם תמונה שלו עם אליקים שטארק, עסקן חרדי בולט ששובץ ברשימת יהדות-התורה. הקשרים האלו מעידים לכאורה על קרבה של מגל לעולמות החסידות החרדית, אבל כשאני מקשיב למגל, אני שומע דווקא את קולה של חסידות קוק ובפרט את חצר טאו.
חסידות קוק מנהלת מלחמת חורמה דתית נגד ישראל הליברלית, מתוך תפיסה תיאולוגית שבשלה העת להקים כאן מדינת הלכה. הישראליות החילונית והזרמים הליברליים, בדגש על בית המשפט העליון, נתפסים כמי שפועלים נגד "היהדות האמיתית" שכן הם מעכבים את קידום החזון המשיחי להחיל את חוקת התורה על המדינה. כפירתם היא גם הסיבה לכל האסונות, הצרות והייסורים שעובר עם ישראל.
ינון מגל מפרסם צילום שלו עם תמונה שלו עם העסקן החרדי אליקים שטארק (צילום מסך)
וכאן מגיעה גם הזהות הפוליטית המאופיינת כל-כך עם מגל: בתוך תמונת החזון המשיחי הזה, תופס ראש הממשלה בנימין נתניהו מקום של כבוד. הוא נתפס כשליח האל של ממש. מתייחסים אליו כאל "משיח בן יוסף" - המשיח החומרי שמטרתו להקים את התשתית הפיזית למדינת ההלכה.
נתניהו, מנקודת המבט של חסידות הרב קוק, הוא המשיח שנלחם בכוחות "הרשע והפשע" של הדיפ-סטייט החילוני-שמאלני-ליברלי, שהשתלט על הצבא, הבטחון, הכלכלה, המשפט והאקדמיה, וחותר משם להפריד את הדת מהמדינה ולבגוד בחזון המשיחי.
מאותה נקודת מבט, חסידות קוק מאשימה את המחנה הליברלי באסון הנורא של ה-7 באוקטובר: בשל כפירתו בחזון ארץ ישראל השלמה הוא "בגד" באדמת הקודש עזה, הפקיר אותה לפלסטינים (כלומר, ל"ערבים"), מתוך מחשבה מעוותת כאילו לא כולם "עמלק" וניתן לחיות איתם בשלום.
מכאן שנתניהו סירב לחתום על עסקאות להחזרת החטופים והמשיך להרוס ולהשמיד את עזה ותושביה, משום שהוא שליח האל שמביס את כוחות הרשע החילונים השמאלנים. מאותה הסיבה החל במהלך להחריב את מערכת המשפט ולקדם את ההפיכה המשטרית - שבפועל היא הפיכה דתית, שכן היא מקדמת את חזון דיקטטורת הרוב המשיחית-מסורתית שתחיל את חוקת התורה על המדינה, בדרך להקמת מדינת ההלכה.
במילים אחרות – בתפיסת עולמה של חסידות קוק מי שנלחם נגד ביבי נלחם נגד האל והיהדות, וטוב יעשה אם יבקש מחילה מהאל על כפירתו.
צילום מסך מההופעה של רה"מ הנאשם בנימין נתניהו אצל ינון מגל בערוץ 14, 17.6.25
המשנה התיאולוגית הזו יכולה לשמש מפתח להבנת התנהלותו של מגל. כשהוא קורא למשפחות החטופים "מתועבים" ודורש מהן לבקש מחילה מביבי, ניתן לשמוע את קולה של חסידות קוק. הקול שמזהה בתפיסת העולם החילונית ליברלית שתבעה להחזיר את החטופים ולסיים את המלחמה בעזה - "תועבה" שמקורה בכפירה באל ובגידה ביהדות, וכפרתה תהיה אם תבקש מחילה מהאל (או למצער, ממשיחו).
זו רק דוגמה. ניתן להבין כך גם התייחסויות אחרות של מגל ביחס למאבק על צביונה של מדינת ישראל, ובכלל זה לחילונים, שמאלנים, פמיניזם ויהדות ליברלית. ובקיצור, כשאני שומע את ינון מגל אני שומע את אבי מעוז רק בלי כיפה.
מזמין אתכם לנסות את הנוסחה בבית.
צבא האל מצביע "נעם"
ישיבת "מדברה כעדן" במצפה רמון מזוהה עם חצר צבי טאו ומאגדת בתוכה ישיבה גבוהה וישיבת הסדר. הרב טאו הוא גם נשיא מפלגת נעם, הזרוע הפוליטית של החסידות. גילוי דעת שהפיצה לאחרונה הישיבה מלמד על הזיהוי הפוליטי הזה וקורא באופן מפורש להצביע למפלגה.
לצד שלל מסרים משיחיים, מובהר לקוראים כי המאבק החשוב ביותר היום הוא כבר אינו כיבוש הארץ (אותו מזהה הכותב עם מפלגות הימין האחרות), אלא כיבוש מוסדות המדינה, התרבות והזהות הישראלית. כיבוש אותו אמורה להוציא לפועל מפלגת נעם.
"זה שולי וזניח לעומת התהליך המרכזי שקורה בעם ישראל", קובע המסמך ומסמן את המטרות: השתלטות על משרד החינוך ועל בית המשפט העליון.
חברי מפלגת נעם מגישים את רשימת המפלגה לוועדת הבחירות לקראת הבחירות לכנסת ה-26. במרכז: ח"כ אבי מעוז; 8.9.26 (צילום: יונתן זינדל)
המסמך הוא עיבוד של שיעור עליו חתום אודי הראל, מרבני הישיבה, כך שעל פניו המסר מכוון גם לחניכי הישיבה וגם לבוגריה. ובמילים אחרות - צבא חסידות קוק משתמש במסגרת הישיבתית כדי לגייס את חניכיו, בהם חיילים סדירים, למפלגה פוליטית, ועוד כזו שמקדמת הפיכה שלטונית דתית.
זה לא נגמר בכך. המסמך קובע ששירות בנות בצה"ל הוא מזימה של הארגונים הפמיניסטים להחליש את הצבא "על ידי שהופכים אותו למקום שיש בו מתח מיני", והכל כי הפמיניזם מבין ש"הצבא הוא חממה להתעוררות של רגשות לאומיים בעם ישראל" ושילוב חיילות בצבא מטרתו לפגוע "בעצמיותו ובזהותו של עם ישראל".
במילים אחרות, בחסות גוף שקשור לצבא מועבר לחיילי צה"ל בהווה ובעתיד המסר שהחיילות שמשרתות איתם הן סכנה למדינה. תעמולה פוליטית לחיילים יכולה להיות עבירה על פקודות מטכ"ל. תעמולה לחיילים נגד חיילות היא כבר חטא של ממש.
הבעיה עם מפלגת ישר
מתן כהנא וחילי טרופר הם חברים במפלגת ישר בראשות גדי אייזנקוט. אם הסקרים לא יכזיבו בענק, הם צפויים לכהן בכנסת הבאה. בסוכות, כנראה כחלק מקמפיין ה"אחדות" של המפלגה, פרסם כהנא סרטון שבו הוא נראה רוקד בשמחת בית השואבה בישיבת מרכז הרב.
עוד קודם לכן, הצהיר טרופר בראיון ש"לא אהיה בממשלה שסוגרת את מכינת עלי בטלוויזיה", בתגובה לדברים שאמר יו"ר הדמוקרטים יאיר גולן וכנראה כחלק מבידולה של ישר מול מפלגת השמאל היחידה בגוש השינוי.
מפלגת ישר היא כיום המפלגה המובילה את המחנה הפוליטי המעוניין להחליף את נתניהו ולעצור את המהלכים שקידמה כאן בארבע השנים האחרונות ממשלת ה"ימין על מלא" שלו. אם חברי הכנסת שלה אינם מבינים את המשמעות של ריקודים בישיבת מרכז (הישיבה ההיסטורית של חסידות קוק) ושל תמיכה במכינת בני דוד בעלי (העומדת בראש הזרוע הצבאית של חצר טאו), לא בטוח שיוכלו באמת לקיים את השינוי שהם מבטיחים.
מתן כהנא (מימין) וחילי טרופר, 30.10.22 (צילום: יונתן זינדל)
נזכיר את המובן מאליו: חצר טאו וישיבת מרכז הרב הם המנוע האידאולוגי שפועם בלב המאמץ לחולל כאן הפיכה דתית, ושניסיון ההפיכה המשטרית הוא רק אחד מהיבטיו.
על עמדותיו של הרב צבי טאו לא נרחיב, הן ידועות ובאות לידי ביטוי במצע הרעיוני של מפלגת נעם. ביחס לישיבת מרכז הרב – על קצה המזלג נזכיר שעל דגלה מתנוסס חזון מדינת ההלכה שתשתרע על כל שטחי הארץ המובטחת, ורק טבעי שהרב יעקב אלעזר כהנא שפירא שעומד בראש הישיבה מאמין שהרבנות צריכה לנהל את ענייני המדינה, ושבתקופת ההתנתקות סבר שעל חיילים לסרב פקודה לפינוי התנחלויות בגוש קטיף.
איך משתלב חזון המדינה התיאוקרטית עם חזון מחנה השינוי הליברלי? הוא לא. לכן, קשה שלא לתהות אם בפועל המחנה המשיחי כבר ניצח את הבחירות, ואיזנקוט פשוט יחליף את נתניהו כמשיח בן יוסף, או לפחות החמור שלו.
ובתמונת מראה, כלומר מנקודת המבט הקוקניקית - לא מן הנמנע שזהו ריקוד ההכתרה של אייזנקוט כמשיח בן יוסף הבא. או בוודאי הריקוד שלפני ההכתרה. ימים יגידו.
ומילה על עופר וינטר ויוסף חדאד
נישאר בפוליטיקה: פעיל ההסברה יוסף חדאד הוא דמות פופולרית ומתוקשרת. הפופולריות שלו בולטת במיוחד על רקע זהותו הערבית. לפי ממצאי מדד הייצוג של "העין השביעית", חדאד הוא אחת הדמויות הערביות הבודדות שזוכות לחשיפה נרחבת בתקשורת הישראלית - שממעטת מאוד להציג את אזרחי המדינה הערבים.
למרות זאת, אחרי שהתפרסם כי עופר וינטר, ראש מפלגת עמך-ישראל, מינה אותו למספר 2 ברשימה, נפתחו ארובות הרעל וירקו אש וגופרית על המועמד הפופולרי. קמפיין הליכוד סימן, ערוץ 14 התגייס ואיתו גם רבנים שונים.
"חלק מאותם רבנים שפסלו אותי זה פוליטיקה. ברור שיש גם גזענות", הגיב על כך חדאד. יש מי שאצלם זה גם וגם. חסידות קוק בואכה חצר טאו איננה יכולה להסכים לשילוב ערבי בתפקידים ציבוריים במדינה. אתם מוזמנים להיזכר בסירוב הנחרץ של בצלאל סמוטריץ' להפצרות נתניהו להישען על מפלגת רע"מ אחרי בחירות 2021. סירוב שהביא לבסוף להקמת ממשלת השינוי.
יו"ר מפלגת עמך-ישראל עופר וינטר (במרכז) ומס' 2 שלו יוסף חדאד (משמאל) בסיור בחירות בשוק מחנה-יהודה בירושלים, 17.9.26 (צילום: חיים גולדברג)
חסידות קוק מאמינה שהמדינה היא "יהודית לחלוטין". המיעוטים שמתגוררים בה, בדגש על הערבים, זכאים לקבל תעודת זהות בתנאי שיכירו בכך. כל תביעה להכרה בזהות ערבית, או רחמנא ליצלן פלסטינית, על אדמת הקודש היא כפירה בעיקר ופוגעת בחזון הגאולי ובמטרתה ותכליתה של המדינה.
גם זה לא בטוח שיספיק. הרב יגאל לוינשטיין, אחד מדובריה המרכזיים של חצר טאו, התראיין בסוגייה והשאיר ערפל לגבי השאלה אם חדאד יהיה "רשאי" לכהן בתפקידים ציבוריים - גם אם יצהיר שהוא בעד מדינה יהודית.
מה שמעניין בסיפור הזה הוא וינטר. לא ברור איך מי שגדל אצל לוינשטיין ושות' במכינת בני דוד בעלי, ועל סמך התבטאויותיו מזדהה לגמרי עם החזון הקוקניקי, חשב שהסיפור הזה יעבור בשקט.
עו"ד יאיר ליטמן נהוראי הוא חוקר חסידות קוק ומחבר הספר "המהפכה השלישית"