על כתפי ענקים
"הומניסט בעלטה" היא הכותרת הראשונה בכפולת האמצע של המוסף "ספרים" מבית "הארץ", המוקדשת היום לאלבר קאמי, לרגל תרגומם לעברית של כתבים פוליטיים שחיבר ופירסם בצרפת המקורנפת בימי מלחמת העולם השנייה. קאמי, כותב ההיסטוריון פרופ' דוד אוחנה, הגדיר את העיתונאי כהיסטוריון של השעה. "בניגוד להיסטוריון המביט בעבר בדיעבד, כינשופה של מינרווה אלת החוכמה, הפוסק ממעופו רק עם רדת הלילה, בתום המהלך ההיסטורי, האינטלקטואל יורה את חציו הביקורתיים לאור יום, בתוך הדרמה המתרקמת של ההיסטוריה".
מי שיעיין הבוקר בעיתוני ישראל יזהה בה בעיקר היסטוריונים מסוג מסוים מאוד.
"כל הארץ מבלים", מודיעה בהכללה כותרתו של דיווח לא חתום הפותח את סיקור אירועי יום העצמאות ה-65 של ישראל ב"ידיעות אחרונות", העיתון של המדינה. כתבת יום העצמאות המרכזית בעיתון זה מוקדשת לא למדינה כי אם לצבאה, ולמעשה לא לצבאה כי אם ל-120 צעירים שהוגדרו "חיילים מצטיינים".
אם להאמין לדיווח של "ידיעות אחרונות", כדי להיות חייל מצטיין בצבא ההגנה לישראל לא די להוכיח יכולות יוצאות דופן בשדה הקרב, יש להצטייד גם בסיפור אישי עם ייחוד.
"הנערה המרותקת לכיסא גלגלים שהתעקשה להתגייס, השוטרת הצבאית שסיכלה פיגוע טרור, הערבייה הנוצרייה שמשרתת בצה"ל למרות התנגדות הוריה, הלוחם שחגג יום הולדת מתחת לפני הים", נכתב בהפניה המופיעה על שער העיתון, המובילה את הקורא לכפולת האמצע של קונטרס החדשות, שם מופיע תצלום ענק של החיילים, ולצדם ראשי הצבא והמדינה.
אזרחים ישראלים מציינים את יום העצמאות עם ילדיהם במחיצת טנק, אתמול (צילום: דובר צה"ל)
גם ב"ישראל היום", העיתון השני של המדינה, מקדמת את דיווחי החג ידיעה לא חתומה הממסגרת את חגיגות יום העצמאות כחגיגה חוצת מגזרים. "באוויר, בים ועל האש" היא הכותרת של דיווח זה, המצליח במשפט הפתיחה שלו להפוך מיעוט לרוב: "כל הארץ חוגגים חוגגים: בעוד הנהגת המדינה התכנסה בבית הנשיא כדי לשיר ולחגוג, יותר ממיליון ישראלים לא נרתעו ממזג האוויר הסגרירי ומעומסי התנועה והסתערו על אתרי הטבע והגנים בכל רחבי הארץ" (בישראל, ראוי להזכיר, חיים למעלה משמונה מיליון איש, כך בישרו העיתונים רק לפני יומיים).
ב"מעריב", שתחת שרביטו של העורך האחראי שלמה בן-צבי החל להדגיש יותר ויותר את היהודי על פני האוניברסלי, חורגים הבוקר מהנוהג ההולך ומשתרש. כפולת האמצע של העיתון מתרכזת ב"אחר", או יותר נכון ב"אחרים", כאלה שעל-פי התפיסה הרווחת אינם חלק מחגיגות יום העצמאות: חרדים [ארי גלהר], מהגרי עבודה [יובל גורן] וערבים [יונתן הללי]. ב"מעריב" מצאו חרדים, מהגרים וערבים החוגגים, כל אחד מטעמיו, את עצמאותה של מדינת ישראל.
רדיקל שמאלני מציין את יום העצמאות הישראלי בירושלים, שלשום (צילום: מרים אלסטר)
עמוד שלם מוקדש ב"מעריב" לעוד אחר, כזה העומד מאחורי "מחאה שנויה במחלוקת בכביש 1 במהלך יום הזיכרון" [יוסי אלי], כלשון כותרת הגג. בשניים מהתצלומים המלווים את הידיעה נראה צעיר בשיער ארוך וצווארון גולף לצד דגל המפלגה הנאצית, שאותו הציב בקרבת נתיב התחבורה המרכזי. בתצלום השלישי נראים שני שוטרים מובילים אותו אזוק לניידת.
מה בדיוק קרה שם? "כבר כמעט שנה שמאיר סחיווסחורדר, שחמישה מבני משפחתו נהרגו בפיגוע הקטלני במסעדת סבארו ב-2001, מנהל מאבק מול המדינה, שהפקיעה לטענתו את שטחו בצומת מוצא בירושלים. כחלק מהחרפת מאבקו הוא תלה ביום הזיכרון דגל עם צלב קרס בשטח מוצא", כותב אלי. "השוטרים התלבטו כיצד לטפל באירוע, שכן במדינת ישראל לא קיים חוק האוסר על תליית דגלים נאציים. עם זאת, במשטרה הוחלט לעצור את מאיר לחקירה, על אף שלא התנגד לעיכוב".
הממלכתיות המדומיינת נדחקה ב"מעריב" לידיעה קצרצרה ובה נתונים על מספר הישראלים שניצלו את יום החופש כדי לצאת מהבית (כמיליון וחצי, על-פי האומדן). כותרתה דווקאית: "גשם, קצף וכמאה טון אשפה".
נשיא מדינת ישראל, שמעון פרס, חוגג את יום העצמאות במחיצת הזמרת קרן פלס וחיילי צה"ל, אתמול (צילום: מרים אלסטר)
ב"הארץ", עיתון הנוטה שלא להעלות חגים וטקסים לכותרותיו הראשיות, מוקדשים שני הטקסטים המרכזיים העוסקים בחג לביקורת על אופיו. רועי צ'יקי ארד נשלח לטקס הדלקת המשואות ותיעד את קטנותם של האנשים הבאים לצפות בו; אורי משגב האזין לנאומי המנהיגים ונדרש לקלישאות ולרטוריקות ההפחדה הקבועות. "אני אינני יודע מה ציוו לנו הנופלים. איש אינו יודע", הוא כותב, "לא בטוח כלל שיש ציווי".
עורכי "הארץ" מקדישים גם עמוד שלם לסיקור שכותרתו הלקונית – "יותר ממיליון איש יצאו לאתרי הטבע ביום העצמאות" – צורמת מעט לנוכח השטח הרב שהוקצה עבורו. שלושת הכתבים החתומים על הידיעה, אור קשתי, צפריר רינת ויהונתן ליס, מביאים סיכום אינפורמטיבי ודחוס למדי של אירועי יום העצמאות: המטיילים, חידון התנ"ך, פרס ישראל, שמעון פרס, ברכות ממנהיגי העולם.
הדיווח הזה ב"הארץ" משעמם למדי, ולא במקרה. זהו טבעם של אירועי החג כשמפשיטים אותם מהפתוס שלהם. הפתוס הוא התוכן – אפשר לנפח אותו, להתחכם על חשבונו, ואפשר לנעוץ בו סיכות, אבל בלעדיו נותרים עם בלון ריק, או אולי כזה מידלדל, מהסוג שניתן למצוא כעדות אילמת לחגיגות יום הולדת שחלפו.
גם זה צה"ל
"פרסום ראשון: גם צה"ל אחראי לזיהום בקישון", מבשרת כותרת הגג של עמ' 10 בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" [עמיר בן-דוד]. "צוללני חיל הים שחלו בסרטן טענו במשך שנים כי הגורם למחלה הוא הזיהום התעשייתי בנחל הקישון. אלא שחקירה חדשה מגלה: גם בסיס צה"ל הזרים במשך עשרות שנים שפכים למעגן שבו התאמנו הצוללנים".
הכותרות הראשיות
ארבעת היומונים הכלליים מקדישים נתחים מרכזיים משעריהם לפיגוע טרור שהתרחש אתמול בבוסטון, ארצות-הברית, במהלך מירוץ מרתון שגבה את חייהם של שלושה בני-אדם. "בלי התרעות ממוקדות, ארה"ב מחפשת אחר המפגעים בבוסטון", מודיעה הכותרת הראשית של "הארץ" [דינה קראפט ו"ניו-יורק טיימס"]. כמו ב"הארץ", גם ב"מעריב" מדגישים את הפן המערכתי של האירוע: "חקירת מתקפת הטרור בבוסטון: המניע עדיין לא ידוע" [צח יוקד].
יום העצמאות בטיילת תל-אביב: מקומיים מביטים במטס מסוקים (צילום: יעקב נחומי)
ב"ישראל היום" וב"ידיעות אחרונות" נקטו קו אחר. "טרור על קו הסיום" היא כותרתו הראשית של החינמון הממסדי, שבעליו הוא אזרח אמריקאי. "טרור במרתון", זועקת באדום הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", מעל כותרת משנה המתמקדת בטפל: "מרטין בן ה-8 שבא לעודד את הרצים ונהרג. הרץ שנפגע והתעקש לסיים. המשתתפים הישראלים שנזכרו בפיגועים בירושלים" ("נכון לאמש: לא ברור מי אחראי להנחת המטענים", מבהיר משפט הסיום של כותרת המשנה).
הכותרת הראשית המופיעה הבוקר ב"מעריב" היא הרלבנטית ביותר לקורא הישראלי. גדעון קוץ, הכותב לעיתון מצרפת, שוחח עם סגן ראש ממשלת טורקיה וחילץ ממנו הערכה אופטימית בנוגע ליחסי ירושלים-אנקרה. "תהיה נורמליזציה מלאה ביחסים עם ישראל", מבטיח הטורקי לישראלי. בשבוע הבא יחלו שיחות הפיוס בין הצדדים, שבסופן ייקבע כיצד תפצה ישראל את משפחותיהם של תשעת האזרחים הטורקים שנהרגו בהשתלטות הצה"לית הכושלת על האונייה מאבי-מרמרה.
"ישראל היום" נגד דנקנר
בפינה התחתונה של עמוד השער של "ישראל היום" מתנוססת תמונתו של נוחי דנקנר, טייקון בצרות ומי שעד לפני כמה חודשים החזיק בעיתון "מעריב". החינמון, שתחום הכלכלה זוכה אצלו ברגיל לסיקור מצומצם בהיקפו ועלוב במהותו, מקדיש הבוקר לדנקנר את כל עמודו התשיעי. העורך הכלכלי של "ישראל היום", חזי שטרנליכט, מנצל את האינצ'ים שניתנו לו כדי להיכנס חזיתית בבעל ההון, המככב לאחרונה בכותרות בעקבות נוהגו לדרוש ולקבל מחילה על חובות בסך מאות מיליוני שקלים. כותרת המאמר: "על מחיקה – וחוצפה".
חרדים מפלג נטורי-קרתא מציינים את יום העצמאות ה-65 של מדינת ישראל, אתמול (צילום: פלאש 90)
המהלך של דנקנר, שהפך בשנים האחרונות לאופנה בקרב בעלי הון ישראלים, אינו רק בעיה של הגופים הבנקאיים שהלוו לו את הממון וכעת, מסיבה כלשהי, נמנעים מהשתלטות על החברה. את החור שייווצר במאזני הבנק, כותב שטרנליכט, יסתמו באמצעות כספי הפנסיה של כלל הציבור. "גם אתה יכול לטפל בעניין הזה", הוא כותב לשר האוצר יאיר לפיד, ומסביר לו כיצד: "אנחנו צריכים התערבות אמיצה יותר של המחוקק בדרך ניהול ההשקעות של כספי הפנסיה". את הידיעה מלווים שני תצלומים בלתי מחמיאים של מושאיה העיקריים: רקפת רוסק-עמינח, מנכ"לית בנק לאומי, שנתפסה בעדשה קפוצת לסת; ודנקנר, ממושקף, בוהה בנקודה נמוכה כלשהי ("מסר בעייתי" ו"סאגה של חובות" הם הכיתובים המלווים אותם, בהתאמה).
ב"דה-מרקר" מתפרסמת ידיעה ראשית הגורסת כי מצבם של דנקנר ושל הבנקים, ושל כלל הציבור, ממשיך להחמיר. "הבנקים נוטים לוותר לדנקנר על חובות פרטיים בסך כחצי מיליארד שקל", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "החברות הפרטיות של דנקנר חייבות לבנקים כמעט מיליארד שקל – מהם כ-400 מיליון שקל בחברת טומהוק, שהסיכוי להשבתן נמוך", כותבים מיכאל רוכוורגר, עמי גינזבורג וצבי זרחיה.
ידיעה בנושא, הנוקבת בסכומים נמוכים יותר, מתפרסמת הבוקר גם ב"ישראל היום". ב"ידיעות אחרונות" לא כותבים היום על צרותיו של דנקנר, וגם לא ב"מעריב", עיתונו של דנקנר לשעבר, שמוסף הכלכלה מבית "גלובס" המצורף לו הבוקר כולל בעיקר ידיעות בנות כמה ימים ואינו מזכיר את הסוגיה (עיתון-האב "גלובס", המחולק למנוייו בשעות הערב, לא נדפס אתמול בגין יום העצמאות).
ב"כלכליסט" מדווח גולן חזני על משבר ההלוואות של דנקנר מפריזמה אחרת: הבנקים אכן יוותרו לדנקנר על סכומים אדירים, אך בתמורה שומרים לעצמם את הזכות למשוך רווחים מחברות האחזקה שלו אם וכאשר ישובו ללבלב. האפשרות האופטימית הזאת היא פריט המידע הזוכה להגיע לכותרת.
יוקר המחיה
"התוכנית: ביטול מע"מ על דירה ראשונה לצעירים", נכתב בכותרת הראשית של מוסף הכלכלה של "ידיעות אחרונות", המפנה לידיעה בלעדית מאת עופר פטרסבורג. "שר השיכון אורי אריאל מגלה ל'ממון': כך נוריד את מחירי הדירות", נכתב בכותרת המשנה שעל השער.
שר הבינוי והשיכון אורי אריאל חולק חיוך עם ראש עיריית מעלה-אדומים, בני כשריאל, ועם דניאלה וייס, אתמול באירוע פוליטי לקידום בנייה מעבר לקו הירוק (צילום: פלאש 90)
"המשמעות היא הנחה מיידית של 17% על מחירי הדירות לזוגות צעירים", כותב פטרסבורג, אם כי מקריאת הידיעה מתחוור כי מדובר בתוכנית שעוד רחוקה הדרך לאישורה, וכי כמה מחלקיה עדיין אינם מקובלים על משרד האוצר. גם אם תתקבל, מוסבר בידיעה, ההנחה החדשה תבוא על חשבון ביטולן של הטבות קיימות. כמו כן, טרם נקבע מיהו הציבור המכונה "זוגות צעירים" ומהם הקריטריונים הנדרשים כדי להיכלל בו.
כדי לא לקלקל עוד יותר את הסקופ נמנעים עורכי "ממון" מלהזכיר כי בישראל מוטל מע"מ רק על דירות חדשות, וכי רוב הדירות הנמכרות בארץ אינן כאלה.
ענייני תקשורת
ידיעת תצלום המופיעה בעמ' 17 של "ישראל היום" מוקדשת למסע יחסי-הציבור המתמשך של רעיית ראש ממשלת ישראל, שרה נתניהו, הנעזרת בעיתון המזוהה עם בעלה כדי לשקם את תדמיתה הציבורית הפגומה. בידיעה הנוכחית, מאת שלמה צזנה, נראית נתניהו לצדה של נערה מחייכת. על-פי הידיעה, אשת ראש הממשלה ליוותה את הנערה בעת שנאבקה בסרטן.
במדור הדעות של "מעריב" נדרשת נורית קנטי לנטייתו של יאיר לפיד, כעיתונאי וכשר אוצר, לפרסם מידע שגוי. "הטעויות החוזרות והנשנות שלו מוכיחות שגם העיתונאי המוצלח ביותר וגם השר הפופולרי ביותר צריכים עורך. שעוד לא הגענו לקץ דרכה של העיתונות הקלאסית, שבה המידע עובר בכמה תחנות לפני שהוא מגיע לציבור. שעוד יש תכלית לבדיקת העובדות, לתחקיר, לתפקידם של המגיה, הלשונאי ועורך התוכן. עובדה, הציבור מתקומם ומתקן בעצמו את לפיד. הוא רוצה מידע בדוק, אמיתי ואמין".
מסקנתו של המאמר מדגימה חולשה אנושית נפוצה – נטייתם של בני-אדם, ובכלל זה עיתונאים, לחשוב שהמעגל המצומצם המקיף אותם משקף את החברה כולה. ה"ציבור" המוזכר בו הוא למעשה קבוצה מצומצמת של משתמשי מדיה חברתית ועוקביהם; הציבור האמיתי בהקשר זה הוא 543,458 בעלי זכות הבחירה שהצביעו עבור לפיד בבחירות האחרונות, שרבים מהם, יש לשער, אינם באמת מבחינים בין רוסיננטה לדולציניאה. נתוני אמת בנוגע להרהוריהם של אלה על שקיעתה של העיתונות הישראלית אין, לפי שעה, בנמצא.