כאשר בנט הסתמן כיריבו העיקרי של נתניהו בבחירות הקרובות, הוא תואר על-ידי מכונת התעמולה של הליכוד כשמאל מחופש לימין. כשאיזנקוט עלה בסקרים ונראה כאיום גדול אף יותר על המשך שלטונו של נתניהו, הוא הותקף באותה צורה, והוצג כמי שתומך בהקמתה של מדינה פלסטינית.
מאחר שנראה שזהו המסר המרכזי של קמפיין הבחירות של נתניהו, מתאים יהיה להיזכר במספר אירועים שבמרכזם לא עומדים בנט ואייזנקוט, אלא דווקא מנהיג גוש הימין בנימין נתניהו. מהסכמי אוסלו, דרך הסכמי חברון ו-וואי, ההתנתקות והתמיכה בפתרון שתי המדינות.
מימוש הסכמי אוסלו: מעקרון ההדדיות, דרך הסכם חברון ועד הסכם ואי
ב־1993 הכריז ראש האופוזיציה, בנימין נתניהו, כי כשייבחר לראשות הממשלה הוא יבטל את מחויבות ישראל להסכם אוסלו. ואולם, עם עלייתו לשלטון ב-1996 הוא לא ביטל את ההסכם ואף הצהיר כי ישראל תכבד את ההסכמים שהיא חתומה עליהם. הוא התנה זאת ב"עקרון ההדדיות" (אותו ניסח, כדרכו, במסר תקשורתי קצר וקליט: "ייתנו – יקבלו, לא ייתנו – לא יקבלו").
בהסכם חברון, שאליו הגיע ב-15 בינואר 1997 עם יאסר ערפאת, ראש הרשות הפלסטינית, הסכים נתניהו לפריסה מחדש של צה"ל בחברון, העיר היחידה שממנה לא יצאו כוחות צה"ל בשלב הנסיגות הראשון שלאחר הסכם אוסלו. ההסכם חילק את חברון לשני אזורים: אזור אחד, המהווה כ-80% מהעיר, עבר לשליטה פלסטינית מלאה. האזור הנותר, שבו מרוכז היישוב היהודי בחברון, נשאר בשליטת צה"ל.
כה חשוב היה לנתניהו שההסכם יאושר, עד שהגיע להסכם מפוקפק עם אריה דרעי, הידוע בכינוי כ"הסכם בראון-חברון", לפיו בתמורה לתמיכה בהסכם ימנה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה את מי שדרעי חפץ בו ממניעיו שלו.
בעקבות חתימתו של נתניהו על הסכם חברון יצא נגדו ראש הממשלה המנוח יצחק שמיר בראיון נוקב בו כינה אותו "מלאך חבלה".
בנימין נתניהו לוחץ את ידו של יאסר ערפאת. מחסום ארז, 4.9.1996 (צילום: משה מילנר, לע"מ)
הסכם ואי, נחתם ב-23 באוקטובר 1998 בין נתניהו לבין ערפאת למימוש הסכם אוסלו. על פי הסכם זה, על ישראל היה לסגת משטחים ביהודה ושומרון בשלוש פעימות.
הפעימות הראשונה והשנייה כללו העברת 13% משטחי יהודה ושומרון ממעמד של שטח C בשליטה ישראלית מלאה לידי הפלסטינים, 1% לשטחי A ו-12% לשטחי B, אשר מתוכם 3% יהוו שמורת טבע אשר לא תתבצע בהם בנייה חדשה. בנוסף, ישראל תעביר 14.2% משטח B לשטח A. לגבי הפעימה השלישית נקבע שתוקם ועדה שתדון בנושא.
ישראל ביצעה את הנסיגה הראשונה אך סירבה להמשיך בנסיגות בטענה שהפלסטינים לא מילאו את חלקם בהסכם. עם זאת דחה נתניהו את דרישת חברי הכנסת מלובי חזית ארץ ישראל, לבטל את ההסכם תמורת המשך תמיכתם בממשלה. נתניהו אף הודיע שלא יספח שטחים ביהודה ושומרון כדרישתם.
חתימה על ההסכם הביאה לנפילת ממשלת נתניהו, לאחר ששני חברי הכנסת של מפלגת מולדת ושני חברי כנסת מהליכוד, בני בגין ומיכאל קליינר, הביעו אי-אמון בממשלה.
בעקבות זאת פרסם יצחק שמיר מאמר נוקב ובו כתב: "בסיכומו של דבר, נושלנו מחלק גדול של קרקע המולדת. נגזלה מאיתנו זכות העלייה הבלתי מוגבלת. לעומת זאת, נשארה לאויבינו, בדרכים שונות, מה שהם קוראים 'זכות השיבה'. שוב פעם, קוים הכלל שהפסדנו במשא-ומתן את אשר רכשנו בדמים ובהקרבה".
הכרה במדינה פלסטינית: מנאום בר-אילן ועד תוכנית המאה
זמן קצר לאחר שנבחר שוב לראשות הממשלה, ב-14 ביוני 2009, נשא בנימין נתניהו נאום במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, בו הביע תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית. וכך אמר:
"אם נקבל ערובה לפירוז ולסידורי הביטחון הדרושים לישראל, ואם הפלסטינים יכירו בישראל כמדינת העם היהודי, נהיה מוכנים בהסדר שלום עתידי להגיע לפתרון של מדינה פלסטינית מפורזת לצד המדינה היהודית".
לא ייפלא שנאומו, אותו בחר להשמיע מחוץ לכנסת כדי להימנע מקריאות ביניים, זכה למחיאות כפיים מחוגי השמאל. לעומת זאת, הוא התקבל בתדהמה במפלגתו שלו. כך הטיח בו ח"כ יריב לוין: "מדינה פלסטינית ושלום אלה שני דברים שעומדים בסתירה אחד לשני. אני מתנגד להקמתה של מדינה פלסטינית ואיאבק כדי למנוע כל מהלך מהסוג הזה".
דברים בוטים עוד יותר נשמעו ממחנה הימין. כך אמר ח"כ אריה אלדד ממפלגת המחנה הלאומי: "נתניהו איבד היום את הנהגת המחנה הלאומי כשחצה לא רק את הקווים האדומים של הבטחותיו לבוחריו אלא גם המיר את דתו שלו".
לאחר הבחירות ב-2015 שב נתניהו והצהיר בריאיון לערוץ האמריקאי MSNBC כי אינו חוזר בו מנאום בר-אילן והוא עדיין תומך בפתרון שתי המדינות.
בפברואר 2020 הביע נתניהו תמיכה ב"תוכנית המאה" של ממשל טראמפ שכללה הכרה במדינה פלסטינית מפורזת לצד סיפוח ישראלי של כ-30% משטחי יהודה ושומרון.
נתניהו וההתנתקות, נתניהו והמפלגות הערביות
ניתן להמשיך ולפרט אירועים נוספים, אך חשוב להזכיר בקצרה שני אירועים.
נתניהו מתגאה בכך שהתפטר מחברותו בממשלה בשל ההתנתקות מגוש קטיף. הוא אכן עשה זאת ערב הפינוי. עם זאת הוא שוכח לציין שעד אותו מועד תמך בהתנתקות בכל ההצבעות בממשלה ובכנסת.
יתר על כן, הוא לא התפטר במחאה על ההתנתקות. נהפוך הוא. נתניהו התפטר בשל דחיית דרישתו לעריכת משאל עם על ההתנתקות, שלדבריו יפחית את ההתלהמות בקרב הציבור הלאומי וציבור המתיישבים. יתר על כן, הוא הביע את ביטחונו שההתנתקות תזכה לרוב בקרב המצביעים ואף הצהיר: "תהיה התגייסות של כל הציבור וגם אני אפעל לשכנע בעד התכנית".
אם זה מזכיר את התנהגותו של נתניהו בימים אלה, כשהוא בישל את הדילים השערורייתיים עם החרדים אך נמלט מאולם המליאה עם תחילת ההצבעות, זה איננו מקרי. גם כאן הוא יוכל לטעון בעתיד שידו לא הייתה במעל.
אירוע נוסף, בעצם אירועים נוספים, מהווה מסכת החיזורים של נתניהו אחרי מנסור עבאס. האירוע הראשון אירע בשנת 2021 ונועד להבטיח הקמת ממשלה בראשותו. המגעים כללו מספר פגישות, בין היתר במעונו הרשמי של רה"מ נתניהו. הייתה אף פנייה לרב חיים דרוקמן כדי שישפיע על בצלאל סמוטריץ' להסכים לשיתוף פעולה פוליטי או להישענות על רע"ם, להקמת ממשלה בראשות נתניהו.
ראשי הסיעות שנכנסו לכנסת בתום בחירות 2022 עם נשיא המדינה, יצחק הרצוג, יו"ר הכנסת מיקי לוי ונשיאת בית-המשפט העליון אסתר חיות. הכנסת, 15.11.2022 (צילום: אוליבייה פיטוסי)
ההבדל בין הגירסאות של עבאס ושל נתניהו נגע לאופי המעורבות של רע"ם. בעוד עבאס טען שהוצע לו להצטרף לקואליציה ונתניהו אף ציטט את ז'בוטינסקי שבחזונו לראש ממשלה יהודי יהיה סגן ערבי, נתניהו טוען שהוא ביקש תמיכה מבחוץ בממשלה בראשותו.
החיזור אחרי עבאס התחדש לאחרונה. כך דווח על מגעים בין גורמים בליכוד לרע"ם בניסיון להשיג תמיכה או הימנעות בחוקים שונים, בהם חוק התקשורת, בתמורה להטבות לחברה הבדואית בנגב.
אין זה פלא לגלות שעבאס מעריך כי מפלגת הליכוד בראשות בנימין נתניהו תהיה הראשונה לפנות לרע"ם לצורך השלמת מנדטים והקמת ממשלה לאחר הבחירות הקרובות.
התזכורות ההיסטוריות הללו לא באו למתוח ביקורת על נתניהו בשל דעותיו או מעשיו בעבר, גם אם לא התיישבו עם הקו של המחנה אותו ייצג. גם אינני מבקש לבוא עם נתניהו חשבון על הזגזוגים בהצהרותיו ובמדיניותו. מה שכן ניתן לצפות לו, הוא שנתניהו לפחות לא ישתמש באותן דעות והצהרות כדי לנסות ולהכתים את יריביו.
פרופ' אשר מעוז הוא יו"ר הוועדה לקשרים אקדמיים בינלאומיים של המרכז האקדמי פרס וסגן נשיא האגודה הבינלאומית לחירות דתית